מקרא
ויקרא פרק יג
(כט) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר שזה סימנו בשער לבן וזה סימנו בשער צהוב[1]:
(ל) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע דעת רוב המפרשים שהנגע הזה, שהוא נתק, אין צריך שיהיה בו בהרת ושאת, ולא תולדותיהן ולא שום שינוי בעולם בעור הראש, אלא כיון שניתק השער כגריס בראש או בזקן ונעקר משורשו לגמרי, הוא הנגע, ואם נולד בו שער צהוב, טמא, וזו היא צרעת הראש או הזקן[2], וי"א שאחר שימרט המקום בראש, אינו נגע עד שיולד במקום החלק בהרת ותולדותה או שאת ותולדותה, ואז תטמא הבהרת והשאת בשער צהוב, כמו שתטמא בעור הבשר וזהו שאומר הכתוב - וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר רומז למראות נגעים הנזכרים למעלה, ובא לומר שלא יטמאנו במראות נגעים בראש או בזקן אלא אחרי הנתוק וי"א שנתקים מטמאים בכל מראה אפילו לבנים בשחור ושחור בלבן. אבל מכל מקום שנוי משאר עור הראש ודאי צריך. והוא עיקר הנגע[3] וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב זהוב[4] דָּק שנהפך שער שחור שבו לצהוב[5] וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא שהראש או הזקן בעוד שער בהן אינן מטמאין במראות נגעים כלל, אבל כאשר ימרט מקום בראש וינשר השער שבו מעיקרו, שנעשה המקום חלק ופנוי מכל שער, ונולד במקום הנתוק ההוא שער צהוב ודק, הוא הנגע הטמא ולכך נקרא נתק, בעבור שנתק משם השער לא כשנולד תחילה קודם הנתוק וכן שנינו (נגעים פ"ז מ"א) נולד בראש או בזקן, חזר הראש והזקן ונקרחו טהורים[6] צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא:
(לא) וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ אבל אם יש בו שיער שחור סימן טהרה הוא ואין צריך להסגירו[7] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים:
(לב) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב אבל אם פשה או היה בו שער צהוב טמא הוא[8] וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר:
(לג) וְהִתְגַּלָּח סביב הנתק וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וגם סביבות הנתק לא יגלח אלא מניח עובי שתי שערות סביבו לראות אם פשה שאם ינשרו השערות שהניח הרי הוא פסיון סימן טומאה[9] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:
(לד) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן שיאמר הכהן טהור הוא, ויטבול וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר:
(לו) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר לֹא יְבַקֵּר כלומר לא יחפש[11] הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב טָמֵא הוּא:
(לז) וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר או כל צבע אחר שאינו צהוב = זהוב[12] צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: ס
(לט) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת שאינו לבן בוהק ועז אלא כהה יותר ממראה קרום ביצה[14] בֹּהַק הוּא כלומר הוא מראה שנראה בעור לפעמים ואינו נגע[15] אלא כתמי לובן ש-[16] פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא: ס
נביא
יחזקאל פרק טז
ה. לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ - לא ריחמו עליך. וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ - עם כל הלכלוך של הלידה עליך.
ו. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ - שקועה ומגולגלת בתוך דם. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי - מתוך הדם את תחיי (וכפל כדי לחזק הענין).
ז. רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ - גדלת והתרבית כמו צמח שדה. וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים - גדלת והגעת לגיל שבנות מתקשטות בתכשיטים. שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה - הגוף שלך גדל להיות כמו אשה ועדיין את ערומה.
ח. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים - הגעת לגיל ולזמן שאת ראויה להתחתן. וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ - פרשתי את בגדי עליך וכיסיתי את מערומיך. וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם ה' אלקים וַתִּהְיִי לִי - נשבעתי והתחייבתי לקחתך לאשה ונהיית אשתי.
ט. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן - מרחתי עליך שמן לעדן את הבשר.
י. וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי - הלבשתיך בגדי רקמה ונעלים מעור תחש וחבשתי לראשך כובע פשתן וכסיתי אותך בבגדי משי.
יא. וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ - שמתי עלייך תכשיטים וצמידים ושרשרת על צווארך.
יב. וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ - כתר מפואר נתתי בראשך (כמו מלכה)
יג. וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה - תכשיטי זהב וכסף שמתי עליך ובגדי פשתן ומשי ובגדים מרוקמים וצבעוניים. סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה - נהיית יפה מאד וראויה למלוכה
יד. וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא - התפרסם שמך בגוים בזכות יפיך שהוא מושלם. בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלקים - על ידי ההדר ששמתי עליך.
טו. וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ - בטחת ביפיך. וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ עַל כָּל עוֹבֵר לוֹ יֶהִי - וזנית בשם המפורסם שלך והרבית זנות (כמו ששופכים מכלי כמות גדולה) עם כל אחד והסכמת לזנות איתו.
טז. וַתִּקְחִי מִבְּגָדַיִךְ וַתַּעֲשִׂי לָךְ בָּמוֹת טְלֻאוֹת וַתִּזְנִי עֲלֵיהֶם - קשטת את הבמות לע"ז בבגדיך. לֹא בָאוֹת וְלֹא יִהְיֶה - לא היתה בעולם התנהגות כזאת ולא תהיה.
יז. וַתִּקְחִי כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ מִזְּהָבִי וּמִכַּסְפִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וַתַּעֲשִׂי לָךְ צַלְמֵי זָכָר וַתִּזְנִי בָם - פסלים בדמות אנשים זכרים.
יח. וַתִּקְחִי אֶת בִּגְדֵי רִקְמָתֵךְ וַתְּכַסִּים וְשַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי נָתַתְּ לִפְנֵיהֶם - הבגדים הרקומים (צבעוניים).
יט. וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ וַיֶּהִי נְאֻם ה' אלקים - נתת לאחרים את המאכלים שהאכלתיך והקרבת לפניהם.
כ. וַתִּקְחִי אֶת בָּנַיִךְ וְאֶת בְּנוֹתַיִךְ אֲשֶׁר יָלַדְתְּ לִי וַתִּזְבָּחִים לָהֶם לֶאֱכוֹל הַמְעַט מִתַּזְנוּתָיִךְ - וזה דבר מועט ולא נחשב אצלך מרוב תזנותייך.
כתובים
דברי הימים א פרק ג
(י) וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם נולד 2923 וחי 58 שנים ומלך משנת 2964 - 2981 ואז מלך אֲבִיָּה בְנוֹ של רחבעם עד 2983 ואז מלך אָסָא בְנוֹ של אביה ובזמנו היה הנביאים אליהו אלישע ויהוידע ובזמנו בשנת 2021 מלאך אחאב על ישראל אסא מלך עד 3024 ואז מלך יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ של אסא וכן כל המלכים להלן בניהם של המוזכר לפניהם: (יא) יוֹרָם בְּנוֹ 3047 אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ 3055 יוֹאָשׁ בְּנוֹ 3061: (יב) אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ 3100 עֲזַרְיָה בְנוֹ הוא עוזיה המלך 3115 ובשנת 3140 הנביא ישעיהו בן אמוץ תרי עשר מדבר מן עוזיה המלך עד שבא אלכסנדר מוקדון יוֹתָם בְּנוֹ 3161: (יג) אָחָז בְּנוֹ 3174 הוליד את חזקיהו ומלך ב3183 אוריה כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי עודד נביאים בתקופה זו ובשנת 3187 גלות בני גד ראובן וחצי שבט מנשה חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ 3199 נריה כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה נביאים, ואמרו בחלק (סנהדרין צ"ד ב') בימיו לא היה איש ואשה שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה. חזקיה גנז ספר רפואות ונשא בתו של ישעיהו אחרי שהוכיחו הנביא על כך שלא נשא אשה 3205 גלות עשרת השבטים מְנַשֶּׁה בְנוֹ 3228 מנשה עשה תשובה 22 למלכותו שנת 3250, ול"ג שנים עמד בתשובתו: (יד) אָמוֹן בְּנוֹ 3283 ויעש הרע. ועבדיו המיתוהו יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ 3285 וב8 למלכותו הוא 3293 החל לדרוש לאלהים (דברי הימים ב' ל"ד), ובשנת 12 היא 3297 החל לטהר יהודה וירושלים (צמח דוד). חלקיה כהן גדול, צפניה ירמיה (ברוך, שלשלת הקבלה י"ט ב') חולדה נביאים. והמלך בעצת ירמיה גנז ארון דמשה והלוחות וצנצנת המן והמטה והרבה תכשיטי קדושה במערה שתחת המקדש. ירמיה התנבא שנת 3298, 13 למלך יאשיהו, ארבעים שנה קודם החורבן, ובית דינו היה צפניה ואוריה הנביאים וחלקיהו כהן גדול ואחריו עזריה, והם קבלו מיואל ובית דינו. אפלטון הפילוסוף היה בזמן ירמיה וכ"כ שלשלת הקבלה דף ק"א א' כי ראה בפירוש הכוזרי שחבר ר' נתנאל אבן כספי שאמר אפלטון אני הייתי עם ירמיה במצרים, ובתחלה הייתי לועג על דבריו ולבסוף ראיתי כי דבריו דברי אלהים חיים ושהוא חכם ונביא. וכ"כ תורת העולה חלק א' פי"א. והיה שמו אריסטוקלו, ורבותינו שינו שמו וקראוהו פלטוני והיה תלמיד פיטגורה והיה יפה תואר ויפה מראה משכמו ומעלה גבוה מכל העם והיה מזרע מלוכה מצד האב ומזרע פילון הפילוסוף מצד אם: (טו) וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הוא יואחז שנקרא גם יהואחז ועם כי יהויקים היה גדול ממנו קראו בכור על כי היה בכור למלכות שמלך קודם יהויקים 3316 ומלך 3 חודשים ונלכד על ידי פרעה נכה והובא מצרים ומת שם הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הוא אליקים הומלך באותה שנה על ידי פרעה נכה בימיו גלה יחזקאל הנביא בבבל ועמד בבית האסורים חמש שנים בשנת 3320 נכנע יהויקים לנבוכדנצר ועבדו ובשנת 3321 הוכיח ירמיה את ישראל ונבא על החורבן בשנת 3323 מרד שנית יהויקים בנבוכנצר השנת 3327 שלח ה' גדודי כשדים ולכדוהו ומת בדרך והיתה נבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה ובשנה זו מלך בנו יהויכין ל3 חדשים ואז עלה עליו נבוכנצר והגלה אותו ועשרת אלפים עמו והחרש והמסגר הַשְּׁלִשִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי הוא מתניה הומלך על ידי מלך בבל תחת יכניה ונקרא צדקיהו על ידי מלך בבל בשנת 3336 באה ירושלים במצור ובשנת 3338 נלכדה ירושלים ונחרב הבית הראשון והיתה זו שנה ראשונה לשמיטה[17] וי"א שנחרב ב3358 שַׁלּוּם ארז"ל שהוא צדקיה הנזכר וקראו גם רביעי ע"ש שהי' הרביעי למלכות כי יכניה בן יהויקים מלך לפניו ונקרא צדקיהו כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור. ובתוס' שם כ"ח ב' שהיה צדיק גמור אלא דבמקרא לא מצינו יותר כי אם שצוה להעלות ירמיה מן הטיט. צדקיהו נשבע לנבוכדנצר ונשאל על נדרו, ועוורו עיניו: (טז) וּבְנֵי יְהוֹיָקִים יְכָנְיָה בְנוֹ צִדְקִיָּה בְנוֹ אין זה צדקיה המלך כי זה היה בן יכניה וצדקיהו המלך היה דודו בן יאשיהו: (יז) וּבְנֵי יְכָנְיָה מלבד צדקיהו האחד אַסִּר שנולד כשהיה בבית האסורין והשני שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ: (יח) וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַּר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה כל אלה בני שאלתיאל: (יט) וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל והוא זרבבל בן שאלתיאל המוזכר בעזרא ונקרא כן לפי שהיה בן בנו של שאלתיאל ובני בנים הרי הם כבנים עלה מבבל לארץ ישראל שנת 4413 כמו נשיא וראש גלות, ואתו עזרא וקצת הגלות עמהם, וזרובבל חזר לבבל ומת שם. והוא אחד ממאה ועשרים זקנים אנשי כנסת הגדולה, ואיתא במדרש (ובפרק אחד דיני ממונות, סנהדרין ל"ח א') זרובבל נקרא ג"כ נחמיה בן חכליה, ובפרק עשרה יוחסין נחמיה נקרא התרשתא על שהתירו לו לשתות יין נסך בעבור שהיה נותן לשתות למלך (שלשלת הקבלה כ"א), יש אומרים שהלל יצא ממנו (ע"ש). ואחרי מות זרובבל עמד משולם בנו וְשִׁמְעִי וּבֶן כמו ובני זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם כל אלה נולדו מאשה אחת: (כ) וַחֲשֻׁבָה וָאֹהֶל וּבֶרֶכְיָה וַחֲסַדְיָה וכן יוּשַׁב חֶסֶד שם אחד חָמֵשׁ בנים נוספים מאשה אחרת: (כא) וּבֶן חֲנַנְיָה פְּלַטְיָה וִישַׁעְיָה ובנו היה רפיה ו - בְּנֵי רְפָיָה הנם פלוני ופלוני ולא הוזכרו פה וכן כולם בְּנֵי אַרְנָן בְּנֵי עֹבַדְיָה בְּנֵי שְׁכַנְיָה: ס (כב) וּבְנֵי שְׁכַנְיָה שְׁמַעְיָה וּבְנֵי שְׁמַעְיָה חַטּוּשׁ וְיִגְאָל וּבָרִיחַ וּנְעַרְיָה וְשָׁפָט שִׁשָּׁה אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה"ק שתלד בן זכר: (כג) וּבֶן נְעַרְיָה אֶלְיוֹעֵינַי וְחִזְקִיָּה וְעַזְרִיקָם שְׁלֹשָׁה: (כד) וּבְנֵי אֶלְיוֹעֵינַי הדיוהו הוֹדַוְיָהוּ וְאֶלְיָשִׁיב וּפְלָיָה וְעַקּוּב וְיוֹחָנָן וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה: ס
משנת ההלכה
דיני הגעלת כלים
א. כתב בספר יסוד ושורש העבודה בדיני הגעלת כלים שלכתחילה עדיף שלא להשתמש בכלים של חמץ שעברו הגעלה מכיון שקשה לנקותם היטב ולכן לכתחילה עדיף שיהיה לאדם מערכת כלים סכו"ם סירים וכיו"ב לפסח מכיון שדיני הגעלה רבים הם ומצוי מאד מכשול בדינים אלו
ב. אך מי שיש בידו כלים שזקוק להם בימי הפסח ואין באפשרותו לקנות חדשים מחמת ההוצאה הכרוכה בכך יש לשים לב לכמה דינים. הכלל בדיני הגעלה הוא "כבולעו כך פולטו" ולפיכך כלים שהדרך להשתמש בהם בלי ראשון כלומר שמשתמשים בהם לבישול על האש דין הכשרתם בכלי ראשון וכלים שמשתמשים בהם בכלי שני כלומר כלומר שמעבירים לתוכם תבשילים שבושלו בסיר על האש כגון צלחות הכשרם בכלי שני
ג. אמנם אין לסמוך להכשיר על פי כך מכיון שלפעמים גם כלים שדרך שימושם הוא בכלי שני צריכים הגעלה בכלי ראשון למשל צלחות שמניחים בהם מאכלים שהם דבר גוש כגון בשר או תפוחי אדמה נחשבים ככלי ראשון וממילא צריכים הגעלה ממש.
ד. וכן אין מועיל הגעלה לכלי חרס ונחלקו הפוסקים על חומרים שונים כאמייל, פורצלן ועוד האם דינם ככלי חרס, ולכן מלבד סירים וכלי מתכות ממש אין להגעיל ללא שאלת חכם.
ה. וכן כלי זכוכית, דורלקס, ופיירקס, מנהג בני אשכנז שלכתחילה אין להגעילם.
ו. הבא להגעיל צריך להמתין 24 שעות מהשימוש האחרון בחמץ ולנקות היטב את הכלי הזקוק להגעלה ובסירים צריך לנקות את הידיות ומתחת לידיות כדי שלא יהיה בהם אפילו משהו חמץ ואם אינו בטוח בנקיון הכלי יעשה שאלת חכם
ז. כלים שיש בהם אבן צריך להסיר את מה שאפשר וכן כלים שיש בהם חלודה צריך להסיר החלודה ומה שמצוי שינם כתמים שחורים על הסיר צריך להסירם אם יש בהם ממש ואם אינו יכול להסירם או את החלודה או האבן ישאל שאלת חכם.
[1] רש"י
[2] כך הביא הרמב"ן וכן דעת הספורנו ולאםילו לדעה זו אם יהיה שיער שחור אפילו אם יש מראה צרעת בשר ופסיון שיער שחור מציל ואינו נגע.
[3] רמב"ן
[4] רש"י לקמן פסוק לז
[5] רש"י
[6] רמב"ן
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] רש"י רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] ת"י אבע"ז
[12] רש"י
[13] רש"י
[14] ספורנו
[15] רש"י
[16] הכתב והקבלה
[17] ספר מלכים משמלך שלמה עד החורבן תל"ג שנים ט' חדשים י' ימים, ובספר ישן מצאתי שהאמת תי"א ו' חדשים י' ימים (שלשלת הקבלה ס"ט), דוק כי מלך ב' אלפים תתקכ"ד עד החורבן של"ח הרי תי"ד שנים, ודוד מת בעצרת ואז התחיל מלכות שלמה והחורבן היה ט' באב ואיך יצדק ט' חדשים או ו', ספר ירמיה מן י"ג שנה [למלך יאשיהו] (שהוא ג' אלפים רצ"ח) עד החורבן מ"א שנה ו' חדשים י' ימים (שם) הוי רק מ':
בית ראשון מנו חז"ל שעמד ת"י שנים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה