מקרא
ויקרא פרק יד
(לא) אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה עַל מלבד[1] הַמִּנְחָה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(לב) זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ: פ
(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה ורק שם יהיה דין זה ואינו נוהג בחו"ל בעבור גודל מעלת הארץ כי המקדש בתוכם והכבוד בתוך המקדש[2] וְנָתַתִּי לרמוז כי יד ה' תעשה זאת, לא טבע כלל אלא נס גמור[3] נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
(לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת מכיון שכל דיני צרעת נחתכים על פי הכהנים ואין אדם יוכל לפסוק לעצמו[4]:
(לו) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא[5] וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת:
(לז) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת שוקעות במראיהן[6] היינו שנראין הקירות שקוע מן הנגע ומראה הנגע גבוה יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת או ש-[7] וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר:
(לח) וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים:
(לט) וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת:
(מ) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ והסירו[8] אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא שאין שום דבר טהור רגיל לשם ולא יטמאו שם כלום[9]:
(מא) וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ יקלף מן הטיח מִבַּיִת מתוך הבית כלומר מבפנים סָבִיב לנגע[10] וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:
(מב) וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת התנה שני דברים, א] שיקחו אבנים דוקא לא לבנים שנעשו במלאכה ואין נכללים בשם אבנים, ב] שיהיו אחרות ולא שיביא אבנים מכותל זה וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר גם בזה התנה שני דברים, א] שיהיה עפר לא סיד וגבסיס, אבל לבנים כתושים ומדד (מין עפר) וחרסית כתוש הוא בכלל עפר , ב] שיהי' עפר אחר לא מן הבית עצמו יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת:
(מג) וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע אחרי שבוע – וּפָרַח בכל מקום בַּבַּיִת אפילו נולד במקום אחר מן הבית ואפילו ממראה אחר שאינו כמראה הנגע הראשון נדון אותו כחוזר ופורח ואינו נדון כנגע הנולד מתחלה אַחַר ש -[11]חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ:
(מד) או ש - וּבָא הַכֹּהֵן פעם שניה וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה כלומר שחזר ופרח באותו מקום[12] הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא:
(מה) וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:
נביא
יחזקאל פרק יז
טז. חַי אָנִי נְאֻם ה' אלקים אִם לֹא - אני נשבע בחיי. שנראה אם לא יהיה כדבר הזה. בִּמְקוֹם הַמֶּלֶךְ הַמַּמְלִיךְ אֹתוֹ אֲשֶׁר בָּזָה אֶת אָלָתוֹ וַאֲשֶׁר הֵפֵר אֶת בְּרִיתוֹ אִתּוֹ בְתוֹךְ בָּבֶל יָמוּת - שצדקיהו יגיע למקום שבו נמצא המלך שהמליך אותו שהוא נבוכדנצר, וימות בבבל ויגיע לו זאת בגלל שהפר את הברית וזלזל באלה.
יז. וְלֹא בְחַיִל גָּדוֹל וּבְקָהָל רָב יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ פַרְעֹה בַּמִּלְחָמָה - פרעה מלך מצרים לא יקיים את הבטחתו לעזור לו בסוסים ועם רב במלחמה נגד בבל. בִּשְׁפֹּךְ סֹלְלָה וּבִבְנוֹת דָּיֵק לְהַכְרִית נְפָשׁוֹת רַבּוֹת - כאשר נבוכדנצר יבוא לירושלים לבנות מצור כדי לכבוש את ירושלים ולהרוג את יושבי העיר. (סללה - שופכים עפר מול החומה כדי לעלות עליה. דייק - מגדלים גבוהים מול החומה כדי לירות עליה חיצים.)
יח. וּבָזָה אָלָה לְהָפֵר בְּרִית וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ - הרים ידו בשבועה שלא יפר ויבזה את הברית והאלה. וְכָל אֵלֶּה עָשָׂה לֹא יִמָּלֵט - ובסוף עבר על שבועתי לכן לא ימלט מידי נבוכדנצר.
יט. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים חַי אָנִי - אני נשבע. אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ - צדקיהו ביזה את ה' כי נשבע בה' לכן יבוא העונש על ראשו (רומז פה לניקור עיניו)
כ. וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי - שנתפש בנסיונו לברוח. וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם מַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בִּי - ואשפוט ואענישו על מרדו בי.
כא. וְאֵת כָּל מִבְרָחָיו בְּכָל אֲגַפָּיו בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ - גיבורי צבאו בכל חילותיו יפלו בחרב. וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי - שאר החילים יתפזרו ויברחו.
כב. כֹּה אָמַר ה' אלקים וְלָקַחְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָתִּי - אקח מזרע בית דוד שמשולים לארז גבוה ואתן אותו למלך. מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף וְשָׁתַלְתִּי אָנִי עַל הַר גָּבֹהַ וְתָלוּל - אקטוף ענף רך ואשתול אותו במקום גבוה (רומז פה שיקום מלך המשיח ויתגלה לכל העולם)
כג. בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ - אקבע אותו למלוך בירושלים שהוא ההר הגבוה בחשיבות בארץ. וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר - ויגדל ויפרח ותתפשט מלכותו עד שיהיה חזק ושליט כמו ארז גדול.וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה - ויהיו נכנעים ומשועבדים תחתיו כל אומות העולם אבל תהיה להם מנוחה כמו ישיבה בצל העץ.
כד. וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה - כל אומות העולם. כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַ - אלו בבל שה' בסוף השפילם. הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל - מלכות בית דוד שבאחרית הימים יגבהו וישלטו בעולם. הוֹבַשׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי - חוזר על הענין שייבש את העץ הלח שהם בבל ויפריח את העץ היבש שהם מלכות בית דוד שהושפלו עד עכשיו.
יחזקאל פרק יח
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה - האבות חוטאים והבנים נענשים בעוונות אביהם. (בוסר - פרי לא בשל.) (תקהינה - טעם חמיצות על השיניים.)
ג. חַי אָנִי נְאֻם ה' אלקים אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל - אני נשבע שלא תמשלו את המשל הזה.
ד. הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה - הרי כל בני האדם שייכים לי. כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה - גם האב וגם הבן שייכים לי. הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת - ורק מי שחוטא יענש וימות.
ה. וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.
ו. אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל - לא עבד ע"ז. וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל - לא פנה לעבוד ע"ז. וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב - לא עבר על איסור אשת איש ואשה נדה.
כתובים
דברי הימים א פרק ה
(טז) וַיֵּשְׁבוּ בַּגִּלְעָד וגם ב - בַּבָּשָׁן וּבִבְנֹתֶיהָ הכפרים הסמוכים לה וּבְכָל מִגְרְשֵׁי שָׁרוֹן וגם הרחיבו גבולם לחוץ אל השרון עַל תּוֹצְאוֹתָם במקום שיצאו חוץ מגבולם במה שכבשו מן ההגריאים:
(יז) כֻּלָּם בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה הִתְיַחְשׂוּ למלחמה הזאת שעשו עם ההגריאים כלומר התפקדו למשפחותם לבית אבותם בצאתם למלחמה והיה זה בִּימֵי יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה כי בעת מלך יותם מלך פקח בן רמליהו על ישראל ואז בא תגלת פלסר מלך אשור והגלה אותם כמו שית', ונפסק יחוסם וּבִימֵי יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שחי 40 שנה לפני יותם גם התייחסו מפני שבעת שכבש יואש מלך ישראל את אמציה מלך יהודה נכנעו מלכי יהודה תחת מלכי ישראל, ובעת ההיא נקרא כלל המלכות ע"ש ירבעם, והתיחסו בימי ירבעם היינו בעת מלך עוד ירבעם המלכות הכללי ויהודה היתה תחתיו, ומבואר (מ"ב יד, כה) שירבעם השיב גבול ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה, ועד ימיו היו ארם מושלים בישראל, והתפשטו ארמים על נחלת ב"ר ובני גד בעבר הירדן, ובימי ירבעם שבו ב"ר וגד לנחלתם, ואז התיחסו למשפחותם וסדרו את מחנותיהם אנשי חיל, וזה נמשך עד ימי יותם
(יח) בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה מִן בְּנֵי חַיִל שהתייחסו אחרי אנשי החיל שלהם ונמצאו אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים יֹצְאֵי צָבָאכל אלה נתקבצו ועשו מלחמה עם הגראים: (יט) חוץ מהמלחמה שעשו בימי שאול שבו לקחו להגריאים את האוהלים והתיישבו במקום מרוחק יותר, אח"כ בימי יהואחז מלך ישראל שאז גבר עליהם יד מלך ארם וישימם כעפר לדוש (כנזכר מ"ב יג ושם יד), ואז שבו ההגריאים ונתישבו במקומם ובימי ירבעם בן יואש שמלך בין 3115 – 3156 כולם נתאספו והתגברו שנית וַיַּעֲשׂוּ מִלְחָמָה עִם הַהַגְרִיאִים שקיבלו חיזוק מבני ישמעאל וִיטוּר וְנָפִישׁ וְנוֹדָב מבני ישמעאל שהם אחים עם בני הגר: (כ) וַיֵּעָזְרוּ מאת הקב"ה עֲלֵיהֶם במלחמה ע"י ירבעם וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים וְכֹל האומות שֶׁעִמָּהֶם כִּי לֵאלֹהִים זָעֲקוּ בַּמִּלְחָמָה וְנַעְתּוֹר לָהֶםוהקב"ה עזרם כִּי בָטְחוּ בוֹ: (כא) וַיִּשְׁבּוּ מִקְנֵיהֶם גְּמַלֵּיהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף וְצֹאן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וַחֲמוֹרִים אַלְפָּיִם וְנֶפֶשׁ אָדָם מֵאָה אָלֶף אין זה פלא איך כ44,000 איש יקחו בשבי 100,000 כי הקב"ה עזרם ונתן פחד בליבות ההגריאים ומסרו את עצמם לשבי: (כב) כִּי חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הַמִּלְחָמָה כמ"ש במלכים (שם) כי ראה ה' בעני עמו וַיֵּשְׁבוּ תַחְתֵּיהֶם במקום בו הם היו גרים במקום ההגריאים עַד הַגֹּלָה בימי יותם שהגלם מלך אשור ועל זה נאמר לעיל שהתיחשו בימי יותם, ר"ל שעד ימיו היו מתיחסים לצבאותם: פ (כג) וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה חזרו אחרי המלחמה ו- יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן אך הם התפשטו עַד בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר חֶרְמוֹן הֵמָּה רָבוּ כי העם נתרבה יותר מבני גד ובני ראובן והיה צר להם המקום ובעצם הם ישבו על האיזורים של אותם מבני גד ומבני ראובן שנתיישבו באדמות ההגריאים: (כד) וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם שבעה ראשי אבות מכוונים נגד שבע משפחות בני מכיר שהיו ז' משפחות, כמ"ש (במדבר כו, כט) לגלעד משפחות הגלעדי וכו' וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי וֶאֱלִיאֵל וְעַזְרִיאֵל וְיִרְמְיָה וְהוֹדַוְיָה וְיַחְדִּיאֵל אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת ששמם היה מפורסם רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם: (כה) וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם והיה עליהם להבין שאם הם כמו אלהים, היו צריכים להציל את עצמם: (כו) וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר שבא בימי מנחם בן גד שמלך בין 3154 - 3164 וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר שבא בימי פקח בן רמליהושמלך בין 3167 - 3187 וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה ויקח את עיון וכו' ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה (מ"ב טו כ) והגלה את היושבים בעבר הירדן ביחד עם זבולון ונפתלי בשנת 3187[13] וקצת מהם הגלה פול בעת שבא בימי מנחם בן גדי, וקצת מהם הגלה תגלת בימי פקח בעת שהגלה את זבולון ונפתלי שתחלה הגלה זבולון ונפתלי שישבו בצד הים, ואח"כ עבר הירדן, ואח"כ גליל הגוים כולו בגלות האחרון שהיה בימי הושע בן אלה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה שלא חזרו בימי הבית השני: פ (כז) בְּנֵי לֵוִי (2195) וליובב בן יקטן בן עבר שתי בנות, ויקח לוי את עדינה הגדולה, ויששכר לקח את הקטנה ארידה, ויביאום לארץ כנען בית אביהם, ותלד עדינה ללוי גֵּרְשׁוֹן קְהָת (2235/6) וּמְרָרִי: (כח) וּבְנֵי קְהָת הקדימו לגרשון מפני כבוד משה ואהרון עַמְרָם (2261) יִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל: ס (כט) וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן (2365) וּמֹשֶׁה (2368) וּמִרְיָם (2361) ס וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא (2448) אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: ס (ל) אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת פִּינְחָס שהיה כהן גדול בימי עתניאל בן קנז (ששפט את ישראל 2663) פִּינְחָס הֹלִיד אֶת אֲבִישׁוּעַ מונה יחוס בני אלעזר עד יהוצדק שהלך בגולה עם צדקיהו, ולא מנה כאן כהנים גדולים[14]:
משנת ההלכה
דיני הסיבה
א. חייבונו חז"ל להסב בשתיית ארבע הכוסות ובאכילת המצה וצורת ההסבה שיישב דרך חרות וישען לצד שמאל על כרים וכסתות וכדומה
ב. מנהג מקהלות הספרדים שגם הנשים מסיבות והאשכנזים נהגו שאין הנשים חייבות להסב אבל יש נשים שנהגו להחמיר בדבר.
ג. כיצד היא ההסיבה אם יושב על כסא יטה ראשו לצד שמאל על גבי ידו המונחת על גבי כסא ועליו כר שיהא תחת מראשותיו ויש שמטים גופם לגמרי לצד שמאל על גבי כרים המונחים על ידית הכסא. ובכל אופן תהיה באופן הנוח ביותר לישיבתו ואם יושב על מטה או כסא המיוחדים להסיבה יטה עצמו לגמרי על גבי כרים וכסתות לצד שמאל
ד. הסיבת ימין אין שמה הסיבה כלל ואינו יוצא ידי הסיבה. וגם איטר לא יסב על ימין ובאיטר שהיסב בדיעבד י"א שיצא.
הסדר
ה. רבותינו הראשונים נתנו סימנים לחלקיו השונים של הסדר: - קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.
ו. יש שנהגו לומר את כל סימני הסדר לפני תחילת הסדר ויש שהוסיפו לומר את כל אחד מהסימנים לפני תחילת עשייתו.
ז. ולהלן יבוארו דיני ומנהגי ליל הסדר לפי סדר זה.
ח. יש שנהגו שכל אדם נשוי לובש "קיטל" בליל הסדר ויש שנהגו שרק עורך הסדר לובש.
ט. יש שנהגו לערוך בפני כל אורח קערת ליל הסדר ויש שנהגו לערוך בפני כל אדם נשוי כולל בניו וחתניו ויש שנהגו שרק עורך הסדר יש בפניו קערת ליל הסדר
[1] מלבי"ם
[2] אבע"ז
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י
[6] רש"י
[7] העמק דבר
[8] רש"י
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י רשב"ם
[11] רמב"ן
[12] רמב"ן
[13] לדעתי כפי הנראה בצמח דוד שגלות עשרה שבטים היה [שנת] ר"ה, א"כ קצ"ה היה גלות קצת שבטים, וכן משמנ מלשון רש"י (מלכים ב' ריש סי' י"ז). שלש גליות גלו עשרת השבטים, שנת כ' לפקח, ד' לאחז (הוא קפ"ז), וי"ב לאחז (היינו קצ"ה). וט' למרד הושע (הוא ר"ה) גלו כלן. וזה שכתוב (ישעיה ט' א') כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי הקל אף בשניה שלא הגלה אלא שני שבטים אבל האחרון הכביד, טיאט את הכל כזה שמכבד את הבית, ע"ש, הרי נראה שגלות עשרת השבטים היה [שנת] ר"ה לא כדעת שלשלת הקבלה הנ"ל שזה היה שנת קצ"ה וצ"ע, וכן משמע בסדר עולם, מובא בילקוט הנ"ל, כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים (עמוס ג' י"ב), אלו עשרה שבטים שנסמכו על חזקיה ופלטו עמהם עכ"ל ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים קפ"ז
[14] כי בסדר עולם זוטא וכן ביוסיפון מנה י"ח כהנים גדולים מן אחימעץ בן צדוק, והם אחימעץ, עזריה, יואחז, ויריב, יהושפט, יהוידע, פדיה, צדקיה, יואל, יותם, אוריה, נריה, הושע, שלום, חלקיה, עזריה, שריה, יהוצדק, ולא תמצא מהם מן הנחשבים פה רק אחימעץ (ששמש בימי רחבעם) ועזריה (ששמש בימי אביה) ושלום חלקיה עזריה שריה יהוצדק שהיו מימי אמון ואילך, מבואר שפה רק סדר הדורות קחשיב. ועיין עוד במלבי"ם כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה