יום שלישי, 5 באפריל 2016

פרשת תזריע - החודש יום ג'

מקרא

(יח) וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין פצע בעור מחמת מכה או מחלה אבל לא מחמת כוויה[1] וְנִרְפָּא:
(יט) וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין שְׂאֵת לְבָנָה אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת כלומר שמעורב הנגע בין השאת ובין הבהרת מאדום ולבן כמו כוס של חלב שנפלו בו טיפי דמים[2] וְנִרְאָה אֶל הַכֹּהֵן:
(כ) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה מַרְאֶהָ שנראית שָׁפָל נמוך מִן הָעוֹר אבל לא שממש שפלה אלא רק נראית כך וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא בַּשְּׁחִין פָּרָחָה:
(כא) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִיא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים:
(כב) וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא השאת או הבהרת:
(כג) וְאִם תַּחְתֶּיהָ במקומה[3] תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשָׂתָה אע"פ שלא כהתה טהור[4] צָרֶבֶת כלומר צמוק הנעשה בעור מחמת חום[5] הַשְּׁחִין הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: ס
(כד) אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת כלומר המקום בו הבריאה הַמִּכְוָה הכוויה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה סימני מכוה וסימני שחין שוים הם (חולין ח) ולמה חלקן הכתוב לומר שאין מצטרפין זה עם זה נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידונו כגריס ואינו טמא[6]:
(כה) וְרָאָה אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָן בַּבַּהֶרֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא:
(כו) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בַּבַּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִוא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים:
(כז) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא:
(כח) וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן כִּי צָרֶבֶת הַמִּכְוָה הִוא: פ



נביא

יחזקאל פרק יד
כא. כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וכל שכן אם אביא על ירושלים ארבע פורעניות. (שלא ינצלו בזכות הצדיקים.)
כב. וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם - בחסדי ה' תשאר פלטה והם הבנים והבנות שילכו בשבי.
 וְנִחַמְתֶּם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ - תבינו שה' העניש בדין את ירושלים וזו תהיה נחמה.
כג. וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כִּי תִרְאוּ אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בָהּ נְאֻם ה' אלקים - אלא בגלל העבירות.

יחזקאל פרק טו

א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם מַה יִּהְיֶה עֵץ הַגֶּפֶן מִכָּל עֵץ - מה אפשר לעשות מענפי עץ הגפן, שהעץ עצמו לא טוב לכלום. הַזְּמוֹרָה אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר - סתם עץ גפן שגדל ביער ולא מוציא פירות ודאי לא יצלח לכלום.
ג. הֲיֻקַּח מִמֶּנּוּ עֵץ לַעֲשׂוֹת לִמְלָאכָה - האם אפשר לקחת ממנו לאיזו מלאכה. אִם יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד לִתְלוֹת עָלָיו כָּל כֶּלִי - או לתלות עליו משהו.
ד. הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה - רק לאש הוא טוב כי הוא עץ חלש. אֵת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵשׁ וְתוֹכוֹ נָחָר הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה - וכאשר נשרפים שני קצותיו ותוכו מתיבש, ודאי שכבר לא שוה כלום.
ה. הִנֵּה בִּהְיוֹתוֹ תָמִים לֹא יֵעָשֶׂה לִמְלָאכָה - אפילו כשהוא שלם הוא לא ראוי לכלום. אַף כִּי אֵשׁ אֲכָלַתְהוּ וַיֵּחָר וְנַעֲשָׂה עוֹד לִמְלָאכָה - ודאי כאשר הוא נשרף והתיבש.
ו. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים כַּאֲשֶׁר עֵץ הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר אֲשֶׁר נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה - ישראל נמשלו לגפן, ואחרי שחטאו נמשלו כעץ שלא יצלח לכלום רק לשרוף אותו. כֵּן נָתַתִּי אֶת ישְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם - כך ישראל.
ז. וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּשׂוּמִי אֶת פָּנַי בָּהֶם - כבר התחילה הפרענות ולא חזרו בתשובה והפורענות תמשיך עליהם.
ח. וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה - אחרי שימותו וילכו בגלות הארץ תהיה שממה. יַעַן מָעֲלוּ מַעַל נְאֻם ה' אלקים - בגלל המעל שמעלו בה'.

יחזקאל פרק טז

א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָתודיע לאנשי ירושלים את מעשיהם הרעים.
ג. וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלקים לִירוּשָׁלִַם מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי מקום מגוריך ומקום הולדתך. אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית - התנהגותך נראית כמו שאביך ואמך מהאמורי והחיתי.
ד. וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַֹת שָׁרֵֹךְ לא חתכו את חבל הטבור. וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי - לא רחצו אותך להחליק את עורך. וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ - לא שמו עליך מלח. (לחזק את הגוף) וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ - לא כיסו אותך בבגדים.



 



כתובים

(נ) אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה חור היה בכור לאמו ולא לאביו שחור בן כלב (הנזכר בפסוק יט, כ) שהוליד את אורי, הוליד עוד בן ששמו כלב, וכלב פה הוא אחיו של אורי וחשב תולדותיו, והגם שלא הזכיר למעלה רק שחור הוליד את אורי, לא הזכיר שם כל התולדות רק החשובים ביותר שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים: (נא) שַׂלְמָא אֲבִי בֵית לָחֶם חָרֵף אֲבִי בֵית גָּדֵר: (נב) וַיִּהְיוּ בָנִים לְשׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים הָרֹאֶה חֲצִי הַמְּנֻחוֹת יש מפרשים מושל על חצי עיר מנוחות ופירוש הרואה שרואה ענין העיר ומושל עליה, ויש מפרשים שהיה מושל על חצי העיר ירושלים שנקראת מנוחה, ויש מפרשים שהיה רואה וממונה על חצי המנחות הבאות לירושלים מאת כל הגוים, וי"מ שחצי המנוחות הוא שם אדם, או שני שמות, שהיו לו ג' בנים, א] הרואה, ב] חצי, ג] המנוחות: (נג) וּמִשְׁפְּחוֹת יושבי קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי מֵאֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי בני צרעה ואשתאול שבנחלת יהודה והיו גם צרעה ואשתאול בנחלת דן (כמבואר בשופטים ג): ס (נד) בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם בן השני של כלב, היו בני בית לחם, כמה שכתוב שלמא אבי בית לחם מלת בני שבראש הפסוק נמשך חמשה פעמים, ומוסב על כל השמות שבכתוב ופירושו שבני - וּנְטוֹפָתִי  עיר ביהודה היו גם כן בניו וכן גם בני עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב שם עיר, כי היו כמה ערים ששמם עטרות ונבדלים בכינויים, עטרות אדר, עטרות בית יואב וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי חצי אנשי עיר מנחת שישבו שם בני צרעה, כי חצי האחר היה מבני שובל: (נה) וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים הסופרים והחכמים ישבויֹשְׁבֵי העיר יַעְבֵּץ שהיו יודעי בינה לעתים, או שיעבץ בנה אותה וקראה על שמו הם משפחות תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים משפחות אלו הֵמָּה הַקִּינִים בני קיני הַבָּאִים מֵחַמַּת שחמת היה ראש משפחתם אֲבִי בֵית רֵכָב שמאתו יצאו הרכבים יושבי אהלים ופרושים מתאות העולם, כמו שנזכר בירמיה סי' ל"ה (ו - י) מפני שנאמר (שופטים א, טז) ובני קיני עלו מעיר התמרים את בני יהודה וילך וישב את העם, וקבלו חז"ל שהם בני הקיני חותן משה שהלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ ללמוד תורה ונתישבו ונתערבו עם בני יהודה, והם היו סופרים וחכמים וישבו בעיר יעבץ שבנה יעבץ במדבר יהודה, ונתפרדו אח"כ להרבה משפחות תרעתים שמעתים שוכתים כשמות בתי אבות שלהם. וחשבו אח"כ שהם ג"כ ממשפחת יעבץ ומבני יהודה, לכן הודיע עזרא כותב הספר שהם אינם ממשפחת יהודה רק המה הקינים בני קיני: ס

דברי הימים א פרק ג

(א) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל הוא כלאב המוזכר בשמואל ב ג לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית: (ב) הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם כלומר את אבשלום ומפני ששם אבשלום מורה אבי השלום, שינה שמו לגנאי ע"י תוספת הלמ"ד שנקרא לא - אב - שלום  בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית: (ג) הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹזו היא מיכל בת שאול לפי' אמר אשתו הראשונה, ומה שאמר הכתוב ומיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה מאותו היום ואילך לא היתה לה בשביל עונש בזיון שביזת לדוד על שהיה מפזז ומכרכר לפני ה' אבל קודם לכן היה לה: (ד) שִׁשָּׁה נוֹלַד לוֹ בְחֶבְרוֹן וַיִּמְלָךְ שָׁם שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם משנת 2892: ס (ה) וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה שהיה הגדול מביניהם נולד 2912 וחי 52 שנה, אז היה דוד בן 58 ומלך בגיל 12 בשנת 2924 ובשנת 2928 התחיל לבנות את בית המקדש הראשון וסיימו בשנת 2935 אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ היא בת שבע בַּת עַמִּיאֵל בהפוך האותיות אליעם: (ו) וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע בשמואל (ב ה פס' טז) ולקמן (יד, ז) ואלישוע, שינו שמו לאלישוע אחר שקראו שם אחיו אלישמע בפסוק ח'  וֶאֱלִיפָלֶט ובן זה מת ונולד לו בן אחר לאחר כן ונקרא שמו כמו כן אליפלט המוזגר כאן בפסוק ח' שהיה הוא שמנה לשם: (ז) וְנֹגַהּ אינו מוזכר בשמואל שם ואולי גם הוא מת בקטנותו וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: (ח) וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָה: (ט) כֹּל אלה בְּנֵי דָוִיד מנשותיו מִלְּבַד בְּנֵי פִילַגְשִׁים וְתָמָר אֲחוֹתָם: פ

 



משנת ההלכה

הכשרת המטבח

       א.       פלטה של שבת: מנקים היטב ומערים עליה מים רותחים מקומקום ותוך כדי כך מעביר עליה אבן מלובנת או מגהץ. ולחילופין לאחר הנקיון מצפים בנייר כסף עבה שאין חשש שייקרע

        ב.        מיקרוגל: קשה מאד להכשירו ואין להשתמש בו בפסח אלא יקנה חדש ומי שדחוק לו יעשה שאלת חכם.

         ג.         מדיח כלים: קשה מאד להכשירו ואין להשתמש בו בפסח

        ד.        כיורים: - חרסה – לא ניתן להכשירו על כן יש לצפותו או להכניס בתוכו כיור פלסטיק. - נירוסטה – צריך לנקות את הכיור היטב ולהמתין 24 שעות משימוש בחמץ ומערה עליו מים רותחים וישטפנו מיד אחר כך במים קרים.

        ה.       ברזי הכיור, והמסננות שבכיור: - מכשירים על ידי שפיכת מים רותחים אחרי ניקוי יסודי.

         ו.         שיש, ומשטחי עבודה: - אבן, שיש, עץ, או מתכת – מכשירים לאחר שעברו ניקוי יסודי, וצריך לשים לב שלא נשארו פירורים בחורים ובסדקים, ואח"כ יש להמתין 24 שעות משימוש אחרון בחמץ ומגעיל על ידי עירוי מים רותחים וצריך להעביר אבן  מלובנת, או מגהץ, תוך כדי שפיכת המים. ומעיקר הדין יכול לחילופין לצפותו בנייר כסף עבה, p.v.c., או כל כיוצ"ב. ומנהג ישראל להכשיר כנ"ל וגם לצפותו. - שיש סינטטי. – מספק שמא נחשב ככלי חרס,אין מועיל לו הכשרה, ולכן מעיקר הדין אחרי הכשרה כנ"ל יש לצפותו, ואם חושש שינזק השיש על ידי ההכשרה מספיק הציפוי לחוד.

         ז.         מיחם מים, קומקום: - נירוסטה – יש להכשירו על ידי הגעלה וצריך להסיר את האבנית לפני ההגעלה ומה שאינו יורד אינו מעכב. - פלסטיק – אין להשתמש בו בפסח

       ח.       ארונות מטבח. מקררים. מקפיאים. ארונות איחסון – יש לנקות ניטב ואחר הנקיון לבדוק בחורים ובסדקים לאור פנס ודי בכך מן הדין. ונהגו לצפותם בנייר. מקומות שאי אפשר להגיע עליהם יש לפגמם על ידי חומרי ניקוי.

        ט.       טוסטרים, מצנמים, וכדומה – קשה מאד להכשירם, ואין להשתמש בהם לפסח.

         י.         סירים – צריך לנקותם מכל שומן ולכלוך, וצריך להסיר את הידיות ולנקות תחתיהם,  ולאחר המתנת 24 שעות מגעילם במים רותחים. (שבוע הבא בעז"ה יבוארו דיני הגעלה).

      יא.     מחבתות – טפלון – אין להכשירה אפילו על ידי ליבון. – מתכת או נירוסטה – אם רגילים לטגן בה עם שמן יכול להגעילה אבל אם אינו מורח אלא מעט שמן או מרגרינה בכדי שלא יידבר האוכל או שלפעמים מטגן בלא שמן צריך ליבון.

 



[1] רש"י
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י
[4] חזקוני
[5] הכתב והקבלה
[6] רש"י

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה