מקרא
ויקרא פרק יד
(טז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק כנגד בית קדשי הקדשים[1]:
(יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל המקומות שנתן את דַּם הָאָשָׁם:
(יח) וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן במעשה הדם והשמן[2] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יט) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת כבשת הַחַטָּאת וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה:
(כ) וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה שלשה קומצי סולת משלושה עשרונים. אבל החטאת והאשם והנותר במנחה ושלשה קומצי סולת נאכל לכהנים[3] הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר: ס
(כא) וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן:
(כב) וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה:
(כג) וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ על ידי צפרים והזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כד) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כה) וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
(כו) וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית:
(כז) וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם:
(כט) וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ל) וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ:
נביא
יחזקאל פרק יז
ה. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ - לקח מזרע המלוכה את צדקיהו. וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ- והמליך אותו בירושלים (מקום משובח כמו שדה מלא במים) שיגדל ויתפשט כמו עץ הצפצפה.
ו. וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת - במלכותו צמח וגדל כמו גפן שגדלה. שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ - אבל היה מושפל שהיה כפוף למלך בבל שאת ענפיו היה מפנה אל נבוכדנצר והשרשים שלו גם היו תחת מלך בבל. וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת - ולמרות זאת היתה לו מלכות חזקה ושלטון על כל סביבותיו (דליות, בדים, יונקות, פראות - כולם לשונות סוגי ענפים).
ז. וַיְהִי נֶשֶׁר אֶחָד גָּדוֹל גְּדֹל כְּנָפַיִם וְרַב נוֹצָה- כינוי למלך מצרים. וְהִנֵּה הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה שָׁרֳשֶׁיהָ עָלָיו - צדקיהו רעב ונתאוה לעזרת מלך מצרים (שהשרשים רצו לינוק ממקום אחר) וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְחָה לּוֹ לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ - ואת ענפיו שלח אל מלך מצרים כדי שישקה אותו בערוגות שסביב הנטיעה של העץ.
ח. אֶל שָׂדֶה טּוֹב אֶל מַיִם רַבִּים הִיא שְׁתוּלָה- וצדקיהו בחינם פנה לעזרת מצרים כי היה לו טוב תחת מלכות נבוכדנצר. לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת - שיכל לגדול בענפיו ולגדל פירות ולהיות לגפן חזקה.
ט. אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' אלקים תִּצְלָח - האם צדקיהו יצליח למרוד במלך בבל? הֲלוֹא אֶת שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק - הרי נבוכדנצר יעקור את השרשים של צדקיהו. וְאֶת פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס וְיָבֵשׁ - ואת הפירות שגדלו עליו יקצץ והם יתייבשו. כָּל טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ - והעלים שצמחו בגפן יתייבשו. וְלֹא בִזְרוֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם רָב לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ - וצדקיהו לא יקבל עזרה מזרוע מלך מצרים ומעמו שהם לא יבואו להלחם נגד מלך בבל שרוצה לעקור אותה משרשיה.
י. וְהִנֵּה שְׁתוּלָה הֲתִצְלָח - והרי היה צדקיהו שתול היטב בזכות מלך בבל האם יצליח במרד? הֲלוֹא כְּגַעַת בָּהּ רוּחַ הַקָּדִים תִּיבַשׁ יָבֹשׁ עַל עֲרֻגֹת צִמְחָהּ תִּיבָשׁ- הרי רק יגע בו מלך בבל שמשול לרוח קדים - מזרחית (שהיא מייבשת את הצמחים) והוא יתיבש.
יא. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
יב. אֱמָר נָא לְבֵית הַמֶּרִי הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה אֵלֶּה - אתם מבינים מה הנמשל של הנשרים והגפן. אֱמֹר הִנֵּה בָא מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת מַלְכָּהּ וְאֶת שָׂרֶיהָ וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו בָּבֶלָה- נבוכנדצר הגלה את יהויקים ושריו לבבל.
יג. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה - צדקיהו. וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה - השביע אותו להיות נאמן לנבוכדנצר. וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח – ואת שרי וחשובי יהודה הגלה לבבל (שיהיו ערבון בידיו כדי שלא ימרוד בו צדקיהו.)
יד. לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא - שיהיה נכנע לבבל ולא יתגאה לשלוט בלי רשות נ"נ. לִשְׁמֹר אֶת בְּרִיתוֹ לְעָמְדָהּ - ועשה נבוכדנצר את כל זה כדי שיתקיים וישמר הברית.
טו. וַיִּמְרָד בּוֹ לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו מִצְרַיִם לָתֶת לוֹ סוּסִים וְעַם רָב - צדקיהו מרד בנבוכדנצר ושלח שליחים למצרים שיעזרו לו להלחם בבבל. הֲיִצְלָח הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט - האם יצליח במרדו וימלט מענש מי שעובר על דברי הברית וההתחיבות?
כתובים
דברי הימים א פרק ה
(א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר ובו היה ראוי להחל ספור היחסים כי משפט הבכורה והמלכות היו ראוים לו אלא ש - וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל לקחת פי שנים, שלכן היה ממנו שני שבטים מנשה ואפרים, אבל - וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה שיקרא בכור ישראל ותהיה לו המלוכה אלא המלוכה ליהודה - :
(ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר מעל כולם לקחת המלוכה בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד שיהיו מלכים נגידים על העם - מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף: ס
(ג) בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בשנת 2217 ברדת יוסף למצרים כאשר מכרו אותו אחיו, וילך ראובן תמנתה ויקח אליורם בת חוי הכנעני לו לאשה ותהר ותלד את חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי:
(ד) בְּנֵי יוֹאֵל אחד מן הנשיאים, שממנו התחילה הנשיאות ונמשכה דור אחר דור בירושה עד בארה שהיה הנשיא האחרון בזמן גלות מלך אשור שהיה בימי פקח בן רמליהו שְׁמַעְיָה בְנוֹ של יואל גּוֹג בְּנוֹ של שמעיה וכן כולם והחשיב רק את החשוב שבבנים אע"ג שהיו להם צאצאים הרבה שִׁמְעִי בְנוֹ:
(ה) מִיכָה בְנוֹ רְאָיָה בְנוֹ בַּעַל בְּנוֹ:
(ו) בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה בשנת 3187 (ובשנה זו הושע בן אלה, משבט ראובן[4] מלך אחרון על ישראל, הרג את פקח בן רמליה) תִּלְּגַת הוא תגלת המוזכר במלכים פִּלְנְאֶסֶר הנקרא גם פול אסיר מֶלֶךְ אַשֻּׁרבשנת 3160, קודם לסנחרב וכן היה סדרן פול (מלכים ב' ט"ו) היה כשמלך מנחם בן גדי ובימי פקח בן רמליה (שם מלכים ב ט"ו) בא תגלת פלנאסר מלך אשור ובימי הושע בן אלה (שם מלכים ב י"ז) בא שלמנאסר מלך אשור (שם מלכים ב ט"ו) ובשנת 3195 מרד הושע במלך אשור ובימי חזקיהו סנחרב ובשנת 3205 היה גלות עשרת השבטים שנה ששית למלך חזקיהו ובשנת י"ב לחזקיה 3211 שב סנחרב והביא כותיים לשבת בשומרון ושני יהודים ללמד להם תורת ישראל, את ר' דוסתאי (ע"ש) בר' ינאי ור' סבייא,. ואחר כך הלך על מלכיות רבות ותפס מאה ותשעים מדינות והעבירם ממקום למקום וממדינה למדינה, ואז בלבל כל העולם והלך גם כן על מלכות יהודה ולכד קצת שבט יהודה וכל שבט שמעון ובקש להוליכם אל ארץ חלח וחבור כמו שעשה לגלות שומרון, ולא יכול כי בא נגדו מלך כוש ונלחם עמו, והניח היהודים בדרך וגנזם הקב"ה בהרי חשך וזה היה גלות רביעי לישראל. [5]ובאותה תקופה של תלגת הוּא בארה היה נָשִׂיא לָראוּבֵנִי:
(ז) וְאֶחָיו לְמִשְׁפְּחֹתָיו בְּהִתְיַחֵשׂ לְתֹלְדוֹתָם בעת שהתיחסו, שזה היה בימי ירבעם ובימי יותם כמו שיאמר בפסוק י"ז, אז היה הָרֹאשׁ ראש המשפחות יְעִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ:
(ח) וּבֶלַע בֶּן עָזָז בֶּן שֶׁמַע הוא שמעיה בפס' ד הנ"ל בֶּן יוֹאֵל הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר ואע"פ שערוער היתה בנחלת גד והם בנו אותה, כמפורש בפ' מטות (לב, לד), ואיך אמר כי ראובן ישב שם. וכן מ"ש בפסוק י"א שבני גד ישבו בארץ הבשן ובשן היה מנחלת בני מנשה כמפורש בס' דברים (ג, יג) בעל הספר יודיענו חדשות, שבימי שאול שאז נלחמו עם ההגריאים וירחיבו את גבולם למזרח (כמ"ש בפסוק י), אז עשו ביניהם חלוקה אחרת, שבני גד נתנו לבני ראובן את ערוער שהיתה מחלקם, כי בני ראובן לא יכלו להתפשט הרבה חוץ לגבולם מפני נהר פרת, כמ"ש (פסוק ט) למזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת, ולכן נתנו בני גד להם את ערוער, ובני מנשה התפשטו חוץ מגבולם לשניר, שתחלה היה גבולם רק בתחלת הר חרמון אח"כ המה רבו ויוציאו את גבולם לחוץ לצד דמשק, והתפשטו יותר לצד מזרח, עד שלפי מה שהתפשטו חוץ לגבולם יותר לצד גלעד (כי עקר הגלעד היה לבני מנשה, כמ"ש (דברים ג, טו) ולמכיר נתתי את הגלעד, והגריאים היו במזרח לגלעד כמ"ש בפסוק י' וישבו באהליהם על פני כל המזרח לגלעד) הגיע רוב הכיבוש החדש לבני מנשה, ולכן נתנו בני מנשה חלקם בבשן, לבני גד, ובני גד נתנו מחלקם לבני ראובן, וחידוש זה למדנו סופרנו פה, והגם שאמר שגם ראובן ישב במזרח עד לבא מדברה כי מקניהם רבו בארץ גלעד, לא היה זה מספיק כפי החלוקה החדשה, והוצרך כ"א לתת מחלקו לחברו להשוות נחלתם כפי הכיבוש החדש שעשו וְעַד נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן שבימים קדמונים קודם שבאו לידי ישראל נקראו נבו ובעל מעון ע"ש תועבותם כי כן היה מנהג עובדי כוכבים ומזלות עד היום ההוא לקראת תועבותיהם בשם עיירותיהם אבל כשבאו לידי ישראל הסבו שמותם כדכתיב ואת נבו ואת בעל מעון מוסבות שם (במדבר ל"ב) כלו' ישראל הסבו שמותם ואת שבמה לפי שלא נקראה ע"ש תועבותיה לא הסבו שמה:
(ט) וְלַמִּזְרָח כלומר במזרח א"י יָשַׁב והתפשטו עַד לְבוֹא מִדְבָּרָה עד לְמִן הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד:
(י) וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם הַהַגְרִאִים הם הישמעאלים וע"ש אמם קוראם הגראים בני הגר היו וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל כָּל פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד: פ
(יא) וּבְנֵי גָד לְנֶגְדָּם גם הם התפשטו חוץ מגבולם במזרח לגלעד, וגם נתן להם מארץ מנשה חלק בבשן עד סלכה כמבואר לעיל ו - יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה:
(יב) יוֹאֵל הנ"ל פסוק ד' הָרֹאשׁ כלומר נשיא וְשָׁפָם היה הַמִּשְׁנֶה וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן היו ראשים בבשן שהתפשטו שם בני גד מחדש, ולדעת חז"ל (פסחים סח ב) הוא שפט אבי אלישע הנביא בשנת 3043 אמנם דעת תוס' שאלישע כהן היה ושפט המוזכר כאן אינו אביו (עיין סדר הדורות ג"א מ"ג):
(יג) וַאֲחֵיהֶם ראשי המשפחות לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם היו מִיכָאֵל וּמְשֻׁלָּם וְשֶׁבַע וְיוֹרַי וְיַעְכָּן וְזִיעַ וָעֵבֶר שִׁבְעָה ומבואר בסדר ויגש ובסדר פנחס שגד היה שבעה משפחות, ולכן חשב פה שבעה ראשים: ס
(יד) אֵלֶּה השבעה שנחשבו היו בְּנֵי אֲבִיחַיִל בֶּן חוּרִי בֶּן יָרוֹחַ בֶּן גִּלְעָד בֶּן מִיכָאֵל בֶּן יְשִׁישַׁי בֶּן יַחְדּוֹ בֶּן בּוּז שהיה בן - :
(טו) אֲחִי בֶּן עַבְדִּיאֵל בֶּן גּוּנִי רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה