מקרא
שמות פרק ה
(י) וַיֵּצְאוּ מארמון המלך אל העם העובדים[1] נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן:
(יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן צריכים אתם לקנות תבן מן המקומות מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ בחוצות ובשוקים כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר והנכם חייבים באותה כמות מי יודע כמה ישהו עד שימצאו[2]:
(יב) וַיָּפֶץ לשון פיזור הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ לאסוף[3] קַשׁ כתחליף - לַתֶּבֶן הקש הוא הנשאר בארץ אחר הקצירה. ותבן הוא נקצר והשכילו ישראל לצאת לשדות ולתלוש הקש ולעשות תבן כי לא הכל יכלו לקנות[4]:
(יג) וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים דוחקים וממהרים לֵאמֹר לעם כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עפ"י גזרת פרעה שלא לגרע מתכונת הלבנים. היה אפשר לילך ביום א' לקשש תבן על ימים הרבה ואח"כ ימלא עבודת אותו יום. והיו מרויחים שעת הליכה והבאת התבן. אבל הנוגשים דחקו לומר דוקא באותו יום[5] כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן:
(יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי שהיו מ -[6] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל שעשה משה האותות לעיני העם ולא נתעסקו במלאכתם גַּם הַיּוֹם שבאו משה ואהרן אל פרעה:
(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ הם לא ידעו מה סיבת הגזירה וחשבו שהוא בגלל קמצנות פרעה[7]:
(טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת הם מביאים על[8] עַמֶּךָ המה המצרים המכים בחנם ובלי חמלה. הלא נושאים עון אשמה[9]:
(יז) וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם ועצלים ולכן -[10] נִרְפִּים אתם במלאכה עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיקֹוָק:
(יח) וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ גם אתם השוטרים[11] וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן ואותה כמות לְבֵנִים תִּתֵּנוּ:
(יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם את חבריהם הנרדים על ידם בְּרָע ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לֵאמֹר לעם ישראל[12] לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(כ) וַיִּפְגְּעוּ אנשים מישראל[13] לא השוטרים כי שוטרי בני ישראל כשרים היו[14] אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם משה ואהרון מֵאֵת פַּרְעֹה:
(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְקֹוָק חמסנו שהוא[15] עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ:
(כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה הפך מה שאמרת ראה ראיתי את עני עמי לָעָם הַזֶּה ואע"ג שלעיל אמר לו הקב"ה ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם. והנה הוא הכביד העבודה עליהם לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי להרע לישראל והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים[16]:
(כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ:
שמות פרק ו
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַתָּה שראית בפשע פרעה המתאמץ להחזיק בישראל בשבט עברתו תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם ואם לא ירצו לילך יגרשם בעל כרחם, כל כך יהא דחוק מתוך המכות וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ וכנגד מה שהפיץ עתה את ישראל בכל ארץ מצרים, יתאמץ לגרשם מארצו שלא ישאר בכלה אפילו אחד מהם[17]: ס
סליק פרשת שמות
נביא
ירמיה פרק כג
י כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ הארץ מלאה בעוון ניאוף. כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ מפני שנשבעים לשקר, הארץ נחרבה. יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר יָבַש המרעה, בנאות המדבר. וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה היו רצים תמיד לרעה. וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן גבורתם, לא היתה לדבר כֵּן, טוב ונכון:
יא כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן חָנֵפוּ הרשיעו. גַּם בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם אפילו במקדש עשו הרעות. נְאֻם יְקֹוָק :
יב לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה לכן, יפלו בדרכם, כמי שמחליק בדרך חלקה בחשיכה. יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ בדרכם. כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם שנה שאזכור להענישם. נְאֻם יְקֹוָק :
יג וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה דבר גרוע בלי טעם. הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי נבאו בשם הבעל, והתעו את בנ"י מדרך יְקֹוָק . אֶת יִשְׂרָאֵל:
יד וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה דבר מגונה. נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר חטאו בניאוף ובשקר. וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ חזקו ידי העושים רע, עד שלא רצו לשוב מדרכם. הָיוּ לִי כֻלָּם כִּסְדֹם רעים כאנשי סדום. וְיֹשְׁבֶיהָ כַּעֲמֹרָה רעים כאנשי עמורה:
טו לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים נביאי השקר. הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי רֹאשׁ אאכיל את הנביאים לענה, ואשקה אותם מים, שנסחטו מהעשב: "רֹאש". (לענה ורֹאש מִינֵי עשבים מָרִים.) כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלַם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ בגלל נביאי ירושלים, יצאה רשעות בכל הארץ:
טז כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אַל תִּשְׁמְעוּ עַל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים נביאי השקר. הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם נבואתם נבואת הבל. חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ לֹא מִפִּי יְקֹוָק המראֶה שמנבאים, בודים מליבם, ולא מפי יְקֹוָק :
יז אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי אומרים לרשעים המבזים את יְקֹוָק , דִּבֶּר יְקֹוָק טוב עליכם: "שלום יהיה לכם". שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה ולכל ההולכים לפי מראות ליבם הרע, אמרו: "לא תבוא עליכם רעה":
יח כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד יְקֹוָק מי מנביאי השקר ידע את סוד יְקֹוָק באמת? וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ וראה ושמע את דבר יְקֹוָק ? מִי הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ וַיִּשְׁמָע מי מהם הקשיב לציווי יְקֹוָק , ושמע נבואה ממנו?:
יט הִנֵּה סַעֲרַת יְקֹוָק חֵמָה יָצְאָה הנה כעס יְקֹוָק בא כסערה. וְסַעַר מִתְחוֹלֵל סערה מתקרבת ועומדת לחוּל. (לבוא ולשכון) עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל על ראשם של הרשעים יחוּל. (יפול וישכון):
כ לֹא יָשׁוּב אַף יְקֹוָק עַד עֲשׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ לא ישוב יְקֹוָק מלכעוס, עד שיעשה מחשבות ליבו להעניש הרשעים. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה באחרית הימים, כשתתקיים הנבואה, אז תתבוננו ותבינו שהנבואה התקיימה אף שנתאחרה לבוא, ולא שב יְקֹוָק מחרון אפו ברשעים:
כא לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים לנבא בשמי. וְהֵם רָצוּ מעצמם לנבא נבואת שקר.לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ:
כב וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם אם היו שומעים הנבואות ממני, היו מחזירים העם בתשובה ממעשיהם הרעים:
כג הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב וכי אני שופט רק את הברואים הקרובים אלי בשמים, ואלו שבארץ אינני שופט?! אָנִי נְאֻם יְקֹוָק וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק:
כד אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ היוכל איש להסתתר מפני?! נְאֻם יְקֹוָק הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְקֹוָק :
כה שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי שמעתי את נביאי השקר אומרים: "חלמתי חלמתי" נבואות מיְקֹוָק :
כתובים
דניאל פרק ד'
| |
אחרי כל המאורעות הללו, עברו על נבוכדנצר כמה וכמה הרפתקאות עד שחי ככלב במשך כשבע שנים. לאחר שחזר למלכותו, הוא פרסם איגרת לכל העמים בעולם ובהם פירט את תלאותיו, וכך הוא מספר:
(א) אני נבוכדנצר הייתי שלו בביתי.
(ב) עד שראיתי חלום מבהיל ההרהורים על משכבי ומראות ראשי הבהילוני עד מאוד.
(ג) אז, ציוויתי לקרוא לכל החכמים כדי שיפתרו את החלום שלי.
(ד) נכנסו לפני החרטומים ויודעי הרפואה והאסטרולוגים ואנשי המשפט, וסיפרתי להם את החלום, אבל הם לא הצליחו לומר לי את פשרו לשביעות רצוני.
(ה) שבתי וקראתי לדניאל ששמו מכונה בלטשאצר כשם הע"ז שלי ואמרתי לו שיודע אני שרוח נבואה בו כמו המלאכים הקדושים, וסיפרתי לפניו את החלום.
(ו) ממשיך נבוכדנצר ואומר: יודע אני שאתה דניאל רוח אלוקים בך, וכל רז וכל סתום לא נעלם ממך, ולכן אבקש ממך לתור את חלומי.
(ז) מספר נבוכדנצר את חלומו: ראיתי אילן גבוה מאוד.
(ח) האילן גדל והתחזק והוא ממשיך לגדול עד שהגיע ראשו לשמים והענפים שלו התפשטו ומלאו את כל הארץ.
(ט) העלים שלו היו נאים, וגדלו עליו הרבה פירות והיה בו מספיק אוכל ומזון לכל. תחת האילן גרו חיות השדה, ובענפיו דרו עופות השמים וממנו יזונו כל בני בשר.
(י) רואה הייתי בחלומי על מיטתי שירד מלאך קדוש מהשמים.
(יא) המלאך הכריז בקול גדול ואמר: כרתו את העץ וקצצו את ענפיו, הפילו את העלים שלו ופזרו את הפירות ושכל החיות והעופות שחסים בצילו ינודו.
(יב) אך את עיקר השורשים שלו הניחו בארץ וישאר עם עשבי השדה כאילו היה קשור שם בכבלי נחושת וברזל, ויהא חלקו עם חיות השדה בעשב הארץ.
(יג) ינתן לעץ לב חיה והוא יבדל מלבב בני אנוש ושבע שנים יעברו עליו ככה.
(יד) ודבר הזה הוא בגזירת המלאכים למען ידעו כל החיים שה' עליון הוא שליט בעולם כולו ולמי שירצה יתננה ושפל אנשים יקים עליה.
(טו) כאן מסיים נבוכדנצר ואומר: זה החלום שאני ראיתי ואתה דניאל אמור לי את פתרונו, מכיוון שכל חכמי המלכות לא יכולים לפתור לי את החלום, אבל אתה מלא רוח נבואה כמו המלאכים יכול לומר לי את פשרו.
|
(א) אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי:
(ב) חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי:
(ג) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְהַנְעָלָה קָדָמַי לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי:
(ד) בֵּאדַיִן עללין עָלִּין חַרְטֻמַיָּא אָשְׁפַיָּא כשדיא כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא וְחֶלְמָא אָמַר אֲנָה קֳדָמֵיהוֹן וּפִשְׁרֵהּ לָא מְהוֹדְעִין לִי:
(ה) וְעַד אָחֳרֵין עַל קָדָמַי דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֻׁם אֱלָהִי וְדִי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ וְחֶלְמָא קָדָמוֹהִי אַמְרֵת:
(ו) בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב חַרְטֻמַיָּא דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר:
(ז) וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי חָזֵה הֲוֵית וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא:
(ח) רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא:
(ט) עָפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא וּבְעַנְפוֹהִי ידרון יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא:
(י) חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת:
(יא) קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי אַתַּרוּ עָפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי:
(יב) בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע וְעִם חֵיוְתָא חֲלָקֵהּ בַּעֲשַׂב אַרְעָא:
(יג) לִבְבֵהּ מִן אנושא אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי:
(יד) בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עליא עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אנושא אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה עֲלַהּ:
(טו) דְּנָה חֶלְמָא חֲזֵית אֲנָה מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר ואנתה וְאַנְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּר פִּשְׁרֵא אֱמַר כָּל קֳבֵל דִּי כָּל חַכִּימֵי מַלְכוּתִי לָא יָכְלִין פִּשְׁרָא לְהוֹדָעֻתַנִי ואנתה וְאַנְתְּ כָּהֵל דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ:
|
משנת ההלכה
מלאכת הבורר
א. אם קצת מהחתיכות אינם טובים כ"כ כמו חתיכות האחרים כגון שנקדחו מכח הבישול איזה חתיכות דגים ורוצה לברור אותן שלא נקדחו או שאיזה חתיכות דגים הוי מדג חי ואיזה מדג מת ורוצה לברור אלו מאלו בכל זה אפילו במין אחד שייך ברירה וצריך לברור זה שרוצה לאכול עכשיו (מ"ב ס"ק טו).
ב. תפוחים חמוצים ומתוקים[18] מסתפק הפמ"ג אי מקרי מין אחד אם לא. (מ"ב שם)
ג. בשר צלי ומבושל נחשב כשני מינים לענין ברירה מינים לענין זה וכן בשר של מיני עופות מחולקין וע"כ צריכין ליזהר בסעודות שמונחים כמה מיני עופות יחד ובוררין להניח למוצאי שבת שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך (מ"ב שם).
ד. חלמון וחלבון שבביצה י"א שהוא מין אחד (מ"א סי' שיט ס"ק טז) וי"א דהוי שני מינים (דעת הב"ח והלבוש) ונכון להחמיר בזה (מ"ב שם ס"ק נח)
ה. כשם שיש איסור ברירה באוכלין כך ישנו בשאר דברים המעורבים עם הפסולת שלהם או שהם ב' מינים מעורבים כגון אם היו לפניו ב' מיני כלים או בגדים מעורבים ורוצה לברור מין אחד מחבירו כדי להשתמש בו הרי מין זה חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת ולא להפך אעפ"י שאחד מהם גדול מחבירו וניכר בפני עצמו וגם צריך שיברור כדי להשתמש בו לאלתר כמו שנתבאר בשני מיני אוכלין: (שו"ע הרב שם סעי' ח ומ"ב שם ס"ק טו)
ו. היו תלוים כמה בגדים על הכותל ומחפש אחר בגדו שרוצה עכשיו ללבשו ועי"ז מוכרח לסלק מתחלה כל שאר הבגדים לא הוי בכלל בורר[19] וכן אם היו מונחים בקערה כמה מיני אוכלים זה על זה ורוצה לסלק העליונים כדי להגיע לאוכל שמתחת אין בזה משום ברירה כלל ומותר (מ"ב שם ובה"ל ד"ה לאכול מיד)
[1] אבע"ז
[2] הכתב והקבלה העמק דבר אמנם בתרגומים משמשע דקחו הכונה תאספו
[3] רש"י
[4] העמק דבר
[5] העמק דבר
[6] רש"י
[7] העמק דבר
[8] ת"א רש"י
[9] העמק דבר
[10] ספורנו
[11] אבע"ז
[12] ת"א ת"י רש"י
[13] רש"י
[14] רא"ם
[15] אבע"ז
[16] אבע"ז
[17] ספורנו
[18] ואם מחמת חמיצותו אין ראוי לאכול הוה בודאי דומה לפסולת ויש בזה משום איסור ברירה ואפי' נאכלים ע"י הדחק יש בזה איסור מדרבנן ודמי לעלין מעופשין הנ"ל (מ"ב שם)
[19] וביאר בבה"ל ד"ה לאכול מיד שע"פ מה שנתבאר לעיל שגדר ברירה הוא שבמה שאינו מסודר כל מין בפ"ע הוא בכלל מעורבין ושייך בזה שם ברירה שעצם מה שהאוכל והפסולת מעורבים ואין כל אחד מסודר בפני עצמו הרי זה חיסרון וקלקול כיון שע"י הפסולת אין כל אחד מזומן ומוכן לשימשו כיון שהפסולת מקשה על נטילת האוכל שהרי צריך לחפש אחריה א"כ כ"ז לא שייך כ"א כשהמינין מעורבין יחד כל מין בחבירו ונתקן המין ע"י ברירת חבירו ממנו משא"כ כשמונח בקערה מין אחד על מין שלמטה ממנו ומסלק להמין שלמעלה כדי להגיע למין שלמטה ממנו לא שייך בזה תיקון שיהא נקרא מלאכה שצריכה לגופה ויותר נראה דאפילו איסור דרבנן לא שייך בזה ואפילו אם תרצה לדחוק ולומר דבמה שאינו מסודר כל מין בפ"ע הוא בכלל מעורבין ושייך בזה שם ברירה מ"מ נראה דאין להחמיר בזה רק כשמסלקו מלמעלה ודעתו בברירתו כדי להניחו לאח"ז דאז אם הוא בכלל ברירה נוכל לומר דמקרי מלאכה וגם מלאכה הצריכה לגופה כיון דבהסרתו מכינו אלאח"כ לא שנא אם מכינו על יום זה או על יום אחר אבל אם אינו חושב אודותו כלל רק שרוצה להסירו כדי להגיע למין שלמטה ממנו זה לא הוי בכלל בורר כלל ולענין פסולת מתוך אוכל שאני שמתיפה האוכל ע"י ברירתו משא"כ בזה שאינו מתיפה המין שלמטה עי"ז ורק משום עצם הברירה שבורר כל מין מחבירו וזה לא שייך בזה
