מקרא
בראשית פרק מא
(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם משיצא שר המשקים מבית הסוהר[1] יָמִים שתי שנים שלמות אבל מקץ שנתים. בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום אחד[2] וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:
(ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת כדרך הארץ לשתות הבהמות ביחד וחוזרות ועולות ורועות באחו[3] שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר שמינות ומפוטמות[4] וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ עמק שבו צמחים[5]:
(ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד, לפי שלא כילה הרעב מיד את תבואת השבע, כמו שאומר בתחילת הרעב - "ובכל ארץ מצרים היה לחם"[6] אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה כדי שיתבונן ולא ישכח מקצת הדברים על ידי ערבוב החלומות, אם היה רואה ולא ייקץ בינתים[7]:
(ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:
(ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת חבוטות על ידי רוח – קָדִים מזרחית[8] צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן לא שראה אותן צומחות, אלא שבולים עשויות ראה, אלא אמר בזה הלשון להודיע שמיד אחר שראה הטובות, עלו הרעות אחריהן מיד, והוא סימן לתכיפת הרעב מיד אחרי השובע[9]:
(ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת גדלו השבלים הדקות עד שכסו השבלים הטובות, שנבלעו ונתכסו תחתיהן[10] וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם בין שינת מעט לשינה שנייה רגיל חלום להתחלף לעניין אחר ועדיין אינו נותן לב להבין שזה חלום הוא עד שנגמרה שינתו וניעור לגמרי ואז וייקץ פרעה לבסוף והנה חלום אבל עד עתה לא ידע[11]:
(ח) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ נטרפה רוחו וקרקשה בקירבו כמו פעמון[12] וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה מכיון שחשבו שהם שני חלומות ולכן לא התיישבו דבריהם על ליבו[13]:
(ט) וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי לשון רבים, שני חטאים, חטאו לפרעה וחטא שכחת יוסף, כי הוצרך להגיד הדבר כאשר היה[14] אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם:
(י) פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו קצף המלך על עבדיו, כי "פרעה" אינו שם איש, אלא שם מלכות. לא היה מדבר עם המלך כאילו מדבר עמו פה אל פה, אלא כאדם שמספר לפני המלך, והמלך שומע, ומפני אימת מלכות היה ירא לדבר אל המלך פה אל פה[15] וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים:
(יא) וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ:
(יב) וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר:
(יד) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ שלוחי פרעה מִן הַבּוֹר שכל מצוות המלך נעשית במרוצה[17] וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה:
(טו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע תבין חֲלוֹם ותדע[18] לִפְתֹּר אֹתוֹ:
(טז) וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אינו תלוי בי אלא -[19] אֱלֹהִים יַעֲנֶה יעשה אענה בפתרוני אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה דבר שיהיה שלום פרעה שהחלומות הולכים אחר הפה[20]:
(יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
(יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:
(יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת כחושות וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת חסירות[21] בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ:
(כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת:
(כא) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה עתה אני זכור כי בשעת החלום נדמה כאילו לא באו אל קרבנה[22] וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ:
(כב) וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת:
(כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת הוא מלשון חיתוך וחסרון, והוא הפוך מלאות, שלא היו מלאות גרגרים, אלא היו בהם מקומות בלא גרגרים[23] דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם:
(כד) וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:
נביא
ירמיה פרק ז
יא הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם האם המקדש, בעיניכם, הוא מְעָרַת רשעים, שבאים לשם להתחבא, אחר פשעיהם? גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם יְקֹוָק שכך אתם חושבים.
יב כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה לכו וראו מה שקרא, למשכן ששכן בְּשִלֹה. וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וראו, שלא חששתי לכבודי, וגלה הארון ע"י הפלישתים מפני רעות שעשו ישראל. (לכן, אל תבטחו אל דברי שקר כאלו.)
יג וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם יְקֹוָק וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר כל יום, השכימו הנביאים בשליחותי להוכיח את ישראל וְלֹא שְׁמַעְתֶּם לקולם. וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם:
יד וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ שאחריב את המקדש כמו שנחרב שילו.
טו וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם גלות עשרת השבטים.
טז וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה צעקה וּתְפִלָּה אל תבקש ממני, בשבילם. וְאַל תִּפְגַּע בִּי גדר הפגיעה אם יתפלל בעד עצמו מורה שמרבה תפלה עד שלא יוכל להשיב פניו ריקם מפני ריבוי בקשתו, ואם מתפלל בעד חברו, היינו שיעשה לו כזכות המבקש אף שאין חברו ראוי לכך כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ:
יז הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם:
יח הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים לע"ז. וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ לע"ז. וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לע"ז. לַעֲשֹוֹת כַּוָּנִים מין מאכל. לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם לכוכבי השמים. וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וגם מלאכה שאחד יכול לעשותה כמו עשיית הכונים הם מחלקים אותה ביניהם האבות והבנים והנשים כדי שיהיה לכולם חלק במעשה לְמַעַן הַכְעִסֵנִי וכל כוונתם להכעיס הבורא.
יט הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים נְאֻם יְקֹוָק הלא ה' לא יתפעל והכעס הנאמר אצל ה' דברה תורה כלשון בני אדם אבל הוא יתברך אין בו מדת כעס ולא מפחיתות המדות המצויות בבני האדם כמו הכעס וזולתו הוא מה שהמקבל מקבל עונש ובו יתראה רושם הכעס לא בה' הֲלוֹא אֹתָם, לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם הרי הכעס יזיק להם, ויגרום להם לבושה גדולה.
כ לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלוֹהִים הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת נשפכת. אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל פְּרִי הָאֲדָמָה. וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה מגודל הכעס.
כא כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר היות ועולותיכם לא לרצון לפני (פרק ו', כ'), הוסיפו גם את עולותיכם להקריבם כְּ "שלמים", שכך, לפחות תאכלו את הבשר(העולה עולה כליל למזבח).
כב כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח שלא היה עיקר יציאת מצרים בשביל הקרבנות.
כג כִּי אִם אלא. אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וכמו שנאמר (שמות יט) אלא אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם עיקר יציאת מצרים היה לשמור כל מצוותי, ולא רק להקריב קרבנות. לְמַעַן יִיטַב לָכֶם ואז יִיטַב לכם.
כד וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לשמוע לי וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע הלכו בעצת מראה ליבם הרע. וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים הלכו מאחרי יְקֹוָק (שלא קיימו המצוות), ולא לפני יְקֹוָק . (עבד יְקֹוָק הולך לפני יְקֹוָק לעבדוֹ. כמו: "התהלך לפני והיה תמים").
כה לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ כל יום, השכימו בשליחותי כי רוב ההזהרה תהיה בבקר קודם שילך אדם למלאכתו להוכיח את ישראל ולא שמעו לקולם.
כתובים
משלי פרק כה
(כא) אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם אם שונאך רעב תן לו לאכול, ואל תשמור לו שנאה וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם ואם שונאך צמא תן לו לשתות: (כב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ כי כשאתה מאכיל אותו זה כואב לו כמו ששמת לו גחלים על הראש וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ והשם גם ישיב לך כגמולך הטוב: (כג) רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם (כשיורד גשם בלי רוח זה בגלל) שרוח צפונית (שלא רואים) הולידה את הגשם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר וכך כשתראה חברך שכועס עליך זה בגלל שאמרו לו בסתר לשון הרע עליך: (כד) טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג יותר טוב לשבת על סוף הגג שזה מסוכן ומפחיד מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר מלהיות עם אשה שרבה אתו כל הזמן ויהיה לו בית להתחבר איתה שם: (כה) מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה כמו מים קרים לאדם צמא זה מאד טובוּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק כך אדם ששומע שמועה טובה ממקום רחוק זה מאד טוב: (כו) מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת מעין מלא לכלוך ומקום שהמעין יוצא הוא מלוכלך שלא שותים ממנוצַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע כך כשהצדיק נופל לפני הרשע לא באים ללמוד ממנו: (כז) אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב לאכול הרבה דבש זה לא טוב כי בסוף זה נמאס לאדם וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד אבל לחקור את כבוד החכמים זה טוב שגורם להם כבוד: (כח) עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה כמו עיר שפרוצה ואין לה חומה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ כך איש שאין מעצור לדיבורו (הוא לא שמור, שיכשל):
משלי פרק כו
(א) כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כמו שהשלג שיורד בקיץ והגשם שיורד בזמן הקציר זה מאד גרוע לפירות כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד כך מי שמכבד כסיל זה לא טוב, שחושב שאין יתרון לחכמה: (ב) כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כמו שמבריחים ציפור מהקן הולכת וחוזרת וכן ציפור דרור הולך וחוזר למקומו כֵּן קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא כך מי שמקלל את חבירו בלי סיבה הקללה תבא על המקלל: (ג) שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר עם השוט מכים סוס כדי לישר דרכו והרסן מישר את דרך החמור וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים והמקל לגוף הכסילים צריך להכותו כדי לישר דרכו: (ד) אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ אל תענה לכסיל כשרב איתך ואומר לך דברי טפשות פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה אולי יחשבו האנשים שגם אתה טיפש כמוהו (שדרך הכסילים לריב ולא החכמים): (ה) עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ תענה לכסיל על שאלתו, כשמדבר בתורה ותראה לו טעותו פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו אולי יחשוב שהוא חכם, שאתה לא יכול לענות לו תשובה: (ו) מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה חותך את רגלי האנשים שבאים לפיס את חבירו, שלא יצליחו לפיסו. ושותה את כעסו שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל מי ששולח דברים עם כסיל שהכסיל מקלקל את השליחות, וחבירו לא יסלח לו ויכעס עליו:
משנת ההלכה
חנוכה
א. חצי שעה קודם זמן הדלקת הנר, אסור לאכול אכילת קבע ולשתות כל משקה משכר. ומשהגיע זמן ההדלקה, אפילו ללמוד תורה אסור עד שידליק נר חנוכה,
ב. הנוהגים להדליק בצאת הכוכבים מיד כשיצאו הכוכבים מתפלל מעריב ומדליק. ויש אומרים שמתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים או לאחר ההדלקה, שהדלקה בזמנה עדיפה.
ג. בכל יום קוראים בפרשת נשיא אחד ואינו חוזר עליה למחר, וביום השמיני - מתחילים בפרשת הנשיא השמיני וגומרים לקרוא של כל שנים עשר הנשיאים וזֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ ומסיְּמים בפרשה הראשונה של סדר בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, עד כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
ד. בבית הכנסת מדליקין נר חנוכה בין מנחה למעריב ומברכין על ההדלקה. הדליק נרות בבית הכנסת וברך - בא לביתו חוזר ומדליק בברכה.
ה. המדליק בבית הכנסת מניח את נרות החנוכה בכותל דרום, זכר למנורה שגם היא היתה בדרום ההיכל.
ו. אורח שנמצא בבית, אם יש לו מקום מיוחד בבית, מדליק בפני עצמו, ואם לאו - משתתף על ידי נתינת קצת כסף עם בעל הבית, ויוצא ידי חובתו בהדלקת בעל הבית. ואם יש לו נר, ראוי שידליק בעצמו.
ז. המתארח בבית אחרים אפילו ליום אחד שלומר שסועד וישן שם באותו הלילה זהו מקום הדלקתו.
ח. ואם נמשכה שהותו שם עד תחלת הלילה הבא טוב שידליק שם ובלבד שישהה שם חצי שעה לאחר הדלקתו.
ט. המתארח בבית מלון ועליו לפנותו מיד במוצאי שבת אם יכול להגיע לדירתו בתוך זמן ההדלקה ידליק בביתו ואם חושש שתתאחר השעה וכגון שדר במקום רחוק מהמלון ימנה שליח להדליק עבורו בביתו מיד במוצאי שבת.
י. מקום שמדליקין בו כמה אנשים, חיָּבים לתת רוַח נִכר בין נרות של זה לנרות של זה, כדי שיהא נִכר כמה נרות מדליק כל אחד.
יא. הדליק הנרות ולא נתן בהם שמן כדי מחצית השעה, אפילו הוסיף שמן אחר ההדלקה - לא יצא ידי חובת מצוָתו, אלא מכבה ומדליק פעם שניה ללא ברכה. לפי שעיקר מצוַת נר חנוכה בשעה שהוא מדליק, וכבר משעת ההדלקה צריך שיהא בנר שיעור שמן לחצי שעה.
יב. מעיקר הדין נתן שמן יותר מן השיעור מותר לכבות את הנרות אחר חצי שעה כדי שישאר להדלקה של מחר, או להנות ממנו הנאה אחרת, וראוי להתנות מלכתחילה שיוכל להנות מן המוֹתר. אבל כבר נתבאר שבזמן הזה ראוי לתת שמן כשיעור שיידלק לחות עד השעה שבע וחצי בערב ולכן לא יכבה אלא אם כן נתן שמן יותר משיעור זה.
יג. נר חנוכה כל זמן שהוא דולק, אפילו לאחר חצי שעה, אסור להשתמש לאורו, וכן אסור לטלטלו ממקומו, אלא מכבה אותו תחילה ואחר כך עושה בו שימושו.
[1] חזקוני
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] ת"י
[5] אבע"ז
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] אבע"ז
[9] רמב"ן
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רשב"ם
[12] ת"א רש"י
[13] פי' הטור
[14] פי' הטור
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] פי' הטור
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רשב"ם
[19] רשב"ם
[20] ספורנו
[21] רש"י
[22] רשב"ם
[23] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה