מקרא
בראשית פרק מג
(יא) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ זאת העצה[1] קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ דברים המשובחים שבארץ שהכל מזמרים עליהם[2] בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט ולא הרבה, שלא תראו עצמכם כעשירים[3] צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת שעוה[4] וָלֹט ערמונים בָּטְנִים הם הנקראים צנובר ובלע"ז פושטציא"ס[5] וּשְׁקֵדִים:
(יב) וְכֶסֶף מִשְׁנֶה כסף שני נוסף על הכסף שהוחזר לכם קְחוּ בְיֶדְכֶם כדי לקנות תבואה[6] וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא:
(יג) וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ:
(יד) וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר ומה שלא הזכיר את שמעון בשמו נראה שלא היה רצוי לאביו על דבר שכם, ועל כן לא אמר ושלח אתכם את שמעון[7] וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי לא תוכלו להוסיף עלי שכול כי כבר - שָׁכָלְתִּי יתנחם מכל הבא עליו ביתרון כאבו על יוסף[8]:
(טו) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף ולא דברו אליו מאומה אבל נתראו מרחוק ויוסף לא דבר אליהם מחמת רחמנות שהיה לו על בנימין, והם היו סבורים כי מחמת כעס מן הכסף הנמצא היה עושה כך ולכך נתפחדו כמו שכתוב להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו[9]:
(טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ מנשה בנו הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח כלומר שחוט הבהמה כדינה וְהָכֵן את הבהמה בניקור הגיד והחלב[10] כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם:
(יז) וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף:
(יח) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ אין דרך הבאים למצרים משאר הארצות לשבור בר ללון בבית יוסף כי אם בשאר מקומות העיר ובפונדקאות, ומה שאנחנו מובאים בבית זה אין זה כי אם - עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל להתרברב עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל להעליל[11] עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ יקחו גם את חמורינו עם אמתחותיהם, ולא נוכל לשלוח לביתנו בר וימותו כולם ברעב[12]:
(יט) וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת קודם שנכנסו לבית, שאם יכנסו לבית ויראו השלשלאות והכבלים ואחר כך יודו, יאמרו על כרחכם הודיתם, שראיתם שאתם תפוסים, ולא מחמת נאמנות[13]:
(כא) וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ באותם המטבעות עצמם לפיכך חשבנו שלא היה משגה ממעות של אחרים[15] וַנָּשֶׁב ואנו משיבים אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ:
(כב) וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ:
(כג) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן:
(כד) וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם:
(כה) וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה כי בדרך בשקים הוכחש יופי הפירות[16] עַד בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם:
(כו) וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה למרכז הבית לטרקלין שהרי כבר היו בבית יוסף[17] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה:
(כז) וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם יעקב הַזָּקֵן יצחק[18] אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי:
(כח) וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי ועל הזקן כלומר יצחק לא השיבוהו כיון שכבר נפטר[19] וַיִּקְּדוּ וישתחו וַיִּשְׁתַּחֲווּ קידה כפיפת קדקד השתחוואה משתטח לארץ[20]:
(כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ ירחם עליך מאחר שאתה יחיד לאמך כאמרם ויותר הוא לבדו לאמו אלהים יתן לך חן שיקרבוך אחיך וזולתם[21] בְּנִי:
(ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו מה שלא יכול להתודע לו. וגם ידע כי מחויב הוא עוד לצערו בדבר הגביע להלן[22] וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת שחשב בצרת אביו ואחיו[23] וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה:
(לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ מפני גדולתו, כי אין דרך לאכול על שולחן המלך רק גדוליו ומיודעיו[25] וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם בזוי להם לאכול עם אדם נכרי כי אנשי מצרים גסי הרוח[26]:
(לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו צוה יוסף להושיבם כך הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים איך ידע יוסף מי הבכור ומי הצעיר[27] אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ שהרי כולם נולדו בשבע שנים ואין להבחין איזה קודם לזה[28]:
(לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מנות מֵאֵת פָּנָיו מביאין היו המנות לפניו תחלה לראות שהן הגונות ומאת פניו של יוסף היו נושאים -[29] אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב ומרובה היתה מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת שעם כל חלק שהיה שולח לכל שנים מהם כמנהג היה שולח חלק לבנימין להראות חשיבותו על כולם[30] וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ שכיוון להטרידם כדי שלא יחפשו באמתחותיהם, כדי שלא יארע להם כבתחילה, ועל כן מיהר לשלחם באור הבוקר (מד, ג) שלא יחפשו[31]:
נביא
ירמיה פרק ט
טז כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ ברעה שתבוא. (על פי דברי) וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה וקראו לנשים המקוננות ויבואו לקונן. וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ וְתָבוֹאנָה ואל החכמות בְּלקוֹנֵן קִינות ויבואו לקונן:
יז וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי וימהרו לשאת עלינו קינות. וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם ומאישון העין יזלו הדמעות:
יח כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ שֻׁדָּדְנוּ קול היללה יאמר: "איך שדדו אותנו האוייבים"! בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אָרֶץ כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ השליכו אותנו מבתינו:
יט כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר יְקֹוָק וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר פִּיו תשמע האוזן דבר פיו של יְקֹוָק (שביד הנביא) וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה ולמדו אשה את בנותיהָ וחברותיהָ לקונן קינות:
כ כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ המָוֶת עלה ונכנס מהחלון לארמונותינו. לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ להרוג התנוקות שבחוץ. בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת והבחורים שברחובות:
כא דַּבֵּר כֹּה נְאֻם יְקֹוָק תאמר: "כה אמר יְקֹוָק ". וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר פגרי ההרוגים יפלו בשדה, כדומן, כזבל (שלא נאסף משום שאין בו ערך), וכעוֹמֶר שמאחרי הקוצר שלא חוזר לקחתו. וְאֵין מְאַסֵּף ולא יאספו הפגרים לקבורה:
כב כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ:
כג כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי ראוי להלל, רק את ההשכלה בידיעת יְקֹוָק . כִּי אֲנִי יְקֹוָק עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ להשכיל ולידע שיְקֹוָק הוא שעושה החסד, המשפט והצדקה בארץ. (וכך עלינו לנהוג והיא ידיעת יְקֹוָק ) כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְקֹוָק והשכלה זו, בדרכי הנהגת יְקֹוָק , (ושאף אנו נעשה חסד, משפט וצדקה) היא לבדה בעלת ערך, כי רק בה חפצתי שתשכילו:
כד הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וּפָקַדְתִּי אזכור להעניש. עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה את הנימולים (בנ"י) ואת הערלים (הגויים):
כה עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה הַיּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר על כל היושבים בקצה הפאה שבמדבר (פאה קצה) כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים ערלי בשר. וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב ולכן אעניש אותם:
ירמיה פרק י
א שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ מדרכם הרעה. וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ ואל תפחדו מאותות השמים. (כגון: שהחמה והמאורות לוקין סימן רע לעולם) כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה שרק הגויים פוחדים מהם:
ג כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא שחוק הגויים לעבוד ע"ז דבר הבל הוא. כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ עץ הע"ז נכרת מעצי היער. מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד הע"ז עשויה ע"י האומן בכלי אומנותו. (מעצד מסור):
ד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ יְיַפֶּה את הע"ז שלו. בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם וְלוֹא יָפִיק במסמרים ובפטיש, יחזק הע"ז שלא תפול לארץ:
ה כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ הע"ז, חשובה, כמו צורת תמר, הנעשית ע"י הקשַת הפטיש על המתכת. נָשֹוֹא יִנָּשֹוּא כִּי לֹא יִצְעָדוּ צריכים לשאת את הע"ז כי לא יכולה לצעוד לבדה. אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם אל תפחדו מהע"ז, שאין בה כוח, להֵטיב או להרע. לכן, לא הצליחו לשמור הצאן. וְכָל מַרְעִיתָם נָפוֹצָה כל הצאן שרעו התפזר:
כתובים
משלי פרק כז
(כו) כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ והכבשים יעשו צמר למלבושך וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים ותוכל לקנות שדות עם העתודים (בהמות) שלך: (כז) וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ ויהיה לך מספיק חלב עיזים לאכול לך ולביתך וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ והנערים שלך יחיו מהחלב:
משלי פרק כח
(א) נָסוּ וְאֵין רֹדֵף רָשָׁע הרשע בורח אפילו שלא רודפים אחריו וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח והצדיק בוטח ולא מפחד כמו אריה: (ב) בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ כשיש פושעים בארץ ה' גורם שיהיו הרבה מושלים שרוצים טובת עצמם והארץ נשחתת וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ ובגלל אדם שמבין ויודע איך להשיבם הארץ תאריך בטובה: (ג) גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים אדם יהיה עני, שגזל עניים מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם כמו גשם חזק שמוציא את הזרעים מהשדה (כך מי שגוזל העניים יהיה עני): (ד) עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע האנשים שמשבחים רשע כנראה הם עזבו את התורה (שדרכם לשבח את הרשעים) וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם ומי ששומר את התורה יריבו עם הרשעים ומי שמשבחם: (ה) אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט אנשים רעים לא מבינים את משפט ה' (למה טוב לרשעים) וּמְבַקְשֵׁי ה' יָבִינוּ כֹל ומי שרוצה ללכת בדרך ה' יבין את משפט ה' (שעושה לרשעים טוב כדי שיאבדו בעוה"ב): (ו) טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ יותר טוב להיות עני וללכת בתמימותו לא לגזול מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר ממי שמעקם דרכיו וגוזל והוא עשיר: (ז) נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין התורה שומרת על ה"בן המבין" שהוא בין החכמים, והתורה תשמרהו וְרֹעֶה זוֹלְלִים יַכְלִים אָבִיוומי שמתחבר לאנשים שמרבים לאכול מבזה את אביו: (ח) מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית אדם שמרבה עושרו, ע"י ריבית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ לאדם שמרחם על עניים (יאסוף) יקבל את עושרו: (ט) מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה אדם שלא רוצה ללמוד גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה גם כשיתפלל אל ה', ה' יתעב ולא יקבל תפילתו: (י) מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע המתעה את הישרים ללכת בדרך רעה (שיכשלו בדרך) בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל בבור שעשה לישר בו הוא יפול וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב אבל התמימים שמוליכים האדם בדרך ישר הם ירשו טוב מה': (יא) חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר העשיר חושב שהוא חכם ולא רודף אחר החכמה ויפסיד וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ והעני שואל את המבין כדי להחכים ולהתעשר: (יב) בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת כשהצדיקים שמחים והם מנהיגים את העיר, העיר מתכבדת שמתנהגת בצדק וביושר וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם וכשהרשעים קמים ומושלים צריך לחפש בעיר אדם צדיק (כי הרבה נעשים רשעים): (יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַהפושע בחבירו ואומר לא פשעתי, לא יצליח כי חבירו ודאי יגמול לו רע וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם ומי שמודה לחבירו ומבקש ממנו שימחול לו, חבירו ימחל לו:
משנת ההלכה
שבת חנוכה
א. המתארח בשבת מדליק בערב שבת במקום בו מתארח ואם אינו מתארח לכל השבת אלא מתארח לסעודת ליל שבת ידליק בביתו.
ב. המתארח אצל אחרים ואוכל במקום אחד וישן במקום אחר דבר זה הינו נידון בפוסקים ויעשה שאלת חכם האיך לנהוג ומנהג העולם להדליק במקום בו אוכל.
ג. מי שיכול מן הראוי שיכין את הנרות להדלקה במוצאי שבת, כבר בערב שבת, ואם אינו יכול יכין מה שיכול כגון גלגול הפתילות וכיו"ב כדי שיוכל להדליק מיד במוצאי שבת.
ד. המתארח בשבת וחוזר לביתו מוצאי שבת נחלקו הפוסקים איך ינהג בהדלקת הנרות, וטוב יעשה אם ידליק במקום בו התארח בשבת, וישהה חצי שעה ויאכל שם מלוה מלכה.
ה. זמן ההדלקה במוצאי שבת מיד אחר צאת השבת והוא מיד אחר תפילת ערבית. מנהג הספרדים להקדים הבדלה להדלקת נר חנוכה ואילו אצל האשכנזים יש נוהגים שמבדילים תחילה על היין ואחר כך מדליקים נר חנוכה. ויש נוהגים להפך, וכל אחד נוהג כמנהג אבותיו. ומי שאין לו מנהג ידליק נר חנוכה ואח"כ יבדיל.
ו. בבית הכנסת המנהג שמדליקים נרות חנוכה קודם ואח"כ מבדילים
ז. ורבינו הגר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל על אף בכל מוצאי שבת היה מחמיר שלא להבדיל ולא לעשות מלאכה עד זמן צאת השבת לרבינו תם. במוצאי שבת חנוכה דקדק להדליק הנרות קודם זמן זה והיה מדליק בין 35 - 50 דקות אחר השקיעה וכן הורה לשואלים.
[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] פי' הטור
[4] ת"י
[5] רד"ק
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רבינו בחיי
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] ת"י
[11] ת"א
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ת"א ת"י
[15] ספורנו
[16] רשב"ם
[17] רש"י ונו"כ
[18] פי' הטור
[19] פי' הטור
[20] רש"י
[21] ספורנו
[22] העמק דבר
[23] ספורנו
[24] פי' ר' יוסף בכור שור
[25] פי' ר' יוסף בכור שור
[26] חזקוני
[27] לאפוקי מפי' החזקוני עיי"ש
[28] רשב"ם
[29] חזקוני
[30] ספורנו
[31] פי' הטור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה