מקרא
בראשית פרק מא
(כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא ובזה טעו החרטומים שחשבו שהוא שני חלומות[1] אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה מה שרוצה לעשות בעולמו[2] ומה שעתיד לעשות[3] הִגִּיד לְפַרְעֹה כדי שיבקש תקנה על זאת, כי הוא מלך ובידו לעשות[4]:
(כו) שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא:
(כז) וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב בעבור שהשבע בארץ מצרים איננו חדוש גדול כי הוא כגן ה' (לעיל יג י), הזכיר תחילה פתרון הרעות, כי הוא החדוש ותועלת החלום, כי האלהים ברחמים הראה לפרעה הרעב להחיות לפליטה גדולה[5]:
(כח) הוּא הַדָּבָר ענין שני הרעב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה כדי שלא תכרת הארץ ברעבאֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה שני השבע הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה להודיעו במה יושיע את עמו מן הרעב[6]:
(ל) וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת יושבי[9] הָאָרֶץ:
(לא) וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד:
(לב) וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם על שנשנה שתי פעמים בלילה אחד, כי היה אפשר שיראנו בחלום אחד הפרות והשבלים, ועשה ממנו שני חלומות זה אחר זה בלילה אחד, ואין דרך החולמים כן, להודיע -[10] כִּי נָכוֹן מזומן[11] הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ:
(לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה וְחָכָם שידע לקיים התבואה שלא תרקב, לערב עם כל מין ומין דבר המקיימו, וישליטנו על כל הארץ[12] וִישִׁיתֵהוּ וימנה אותו[13] עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה חוץ מן האמור לעיל וְיַפְקֵד וימנה תחת שליטתו של אותו איש פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ כי האיש הנבון השליט לא יוכל ללכת בכל הארץ. ואמר כל זה כדי שיבחרו בו, כי החכם עיניו בראשו[14] וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שהממונים יגבו חומש כל התבואות לצורך המלך אשר משפטו בשאר שנים לעשר כדכתיב בשמואל את שדותיכם יעשר עתה יטול פי שנים וכמו כן הנהיג יוסף לבסוף על אדמת מצרים לפרעה לחומש[15] בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:
(לה) וְיִקְבְּצוּ ויגבו אֶת כָּל אֹכֶל את החומש הנ"ל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה ע"י הפקידים וְיִצְבְּרוּ יאספו לאחסון באוצרותיו של פרעה[16] בָר תבואה שנבררה כבר[17] תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים כל מאכל הנצבר יהיה מצניעו באותה העיר שלא יצטרכו להביאו ממקום למקום ולהוציא עליו יציאות, וגם אנשי כל מקום ומקום יתישבו דעתם כשידעו שיש להם תבואה במקומם[18] וְשָׁמָרוּ והוא שיהיה דבר המשתמר לאכילה זמן מרובה[19]:
(לו) וְהָיָה הָאֹכֶל ביד פקידי פרעה לצורך לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ולא יוציאו ממנו לדבר אחר כדי ש -[20] וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:
(לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו:
(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אם נחפש הנוכל למצוא - אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים, לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם, על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו[21]:
(לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת בעבור שהיה הפתרון טוב ונכון בעיני פרעה והיה נראה כאלו כבר בא, אמר כן[22] אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:
(מ) אַתָּה תִּהְיֶה שר[23] עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק יתפרנס[24] וכולם יבואו לנשק ידך[25] כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ הכל יעשו מצותיך כמצותי, אלא שאקרא מלך[26]:
(מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ ראה והתבונן היטב להנהיג בתכלית הטוב כי דבר גדול נתתי בידך[27] עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף שטבעת המלך היא חותמו, כענין וחתמו בטבעת המלך (אסתר ח ח), והנה נתן לו החותם להיות נגיד ומצוה בכל המלכות, ויחתום בטבעת המלך כל אשר יחפוץ[28] וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב ענק ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד[29] עַל צַוָּארוֹ:
(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת של הַמִּשְׁנֶה למלך[30] אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ את הברך, אותיות אהו"י מתחלפות[31] שהיו כולם כורעים על ברכיהם ומשתחוים לו[32] וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם כך היו מכריזין לפניו, זהו שנתנו מלך על כל ארץ מצרים[33]:
(מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה הוא דוגמא רק הכסא אגדל ממך אלא שהוצרך לחזור ולכתבו בשעת נתינת הטבעת[34] הכל תחת רשותך וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יהא רשות ולא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ להחזיק בכלי זייןוְאֶת רַגְלוֹ לרכוב על סוס בלא רשותך[35] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ מגלה צפונות, ואין לו חבר במקרא, אבל מצינו בתפילת יוצר המפענח נעלמים[36] וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע הוא פוטיפר כֹּהֵן המשרת ל - אֹן שם עבודה זרהלְאִשָּׁה ולא נתן לו אשה מבנות השרים הגדולים, לפי שפוטיפרע קנאו להיות עבדו והיה חושש שמא יערער עליו לומר עבדי אתה, אבל עתה יתבייש לומר לחתנו עבדי אתה[37] וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם יצא ועבר על כל מקום והכריזו עליו כדי שיכירוהו[38]:
(מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם ובשנה ההיא[39] וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם ממקום למקום להפקיד פקידים בכל עיר ועיר, ושכבר הוחל החלום להתקיים, שהארץ עשתה בשבע שני השבע תבואה רבה[40]:
(מז) וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ הוציאה הרבה תבואה בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכך היה השבע גדול[41]:
(מח) וַיִּקְבֹּץ יוסף אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם תחת ידו וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים בכל שנה כדי פרנסתם שלא יבזבזוהו[42] אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ בכל עיר ועיר נתן בתוכה התבואה שגדלה בכל גבוליה וסביבותיה להיות בה למשמרת ולאוצר[43]:
(מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר:
נביא
ירמיה פרק ז
כו וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לשמוע. וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם. הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם עשו רעות יותר מאבותם.
כז וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה ולא יענו לך.
כח וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם אבדה מישראל האמונה ביְקֹוָק , ולא מדברים בָּהּ אפילו בפיהם (אפילו כלפי חוץ.)
כט גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי תגזזו ותשליכו שערות הראש (דרך צער ואבילות; שהשיער הוא פאר הראש) וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה תקוננו קינה על ההרים (שפיים מקומות הגבוהים). כִּי מָאַס יְקֹוָק בישראל. וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ עזב את הדור שהכעיס אותו.
ל כִּי עָשֹוּ בְנֵי יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי נְאֻום יְקֹוָק שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ שמוּ הע"ז במקדש, וטמאו אותו:
לא וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת בנו במות להקריב את בניהם למולך. (התופת שתּוֹפְפוּ בְּתּוּפִּים, שלא ישמעו האבות, זעקות בניהם הנשרפים) אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם הבמות נבנו בגיא בן הנום הגיא שהבנים היו נוהמים (צועקים)לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לצוות לשרוף הבנים:
לב לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה לא יקראו למקום התופת וגיא בן הינום, אלא "גיא ההריגה" הגיא שיִקְבְּרוּ בו כל ההרוגים מישראל. וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם יקברו בתופת את ההרוגים, מחוסר מקום אַחֵר לקברם:
לג וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד ולא יהיה מי שיפחיד ויבריח את הבע"ח, מלאכול פגרי ההרוגים:
לד וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ יתבטל בערי יהודה, קול חתן וכלה מרוב החורבן שיהיה בארץ:
ירמיה פרק ח
א בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְקֹוָק יוֹצִיאוּ אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם מִקִּבְרֵיהֶם שגם אחר מיתתם יענשו בבזיון גדול:
ב וּשְׁטָחוּם יפרשו את נבלתם בחוץ לבזיון. לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם... יפרשו אותם לפני צבא השמים, שישראל אהבו ועבדו. וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם בקשו לעבדם. וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לא יאספו לקבור את פגרי ההרוגים. לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ כמו הזבל (שלא נאסף משום שאין בו ערך) לא יאספו אותם לקברם:
ג וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים גם אלו שישארו בחיים, היו בוחרים את המוות מחייהם המלאים צרות. מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת מישראל. בְּכָל הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם גם אלו שנשארו בחיים, והלכו לגלות היו בוחרים את המוות מחייהם המלאים צרות נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת:
ד וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ האם הנופל לא יוכל לקום?! האם החוטאים לא יכולים לשוב בתשובה?! אִם יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב האם כשישובו בתשובה, לא ישוב יְקֹוָק מכעסו?!:
ה מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת מדוע מורדים בני ירושלים מרידה לנֶצַח לעולם. הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית מחזיקים ברמאות. מֵאֲנוּ לָשׁוּב מסרבים לשוב בתשובה:
כתובים
משלי פרק כו
(ז) דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ השוקים של הצולע גבוהים אחד מהשני והם לא שוים וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים כך המשל של הכסילים לא דומה לנמשל (משל ונמשל צריכים להיות דומים): (ח) כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כמו ששמים אבן במקלע לא רוצים שהאבן תשאר שם רק שתעוף כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד כך כשמלמדים את הכסיל תורה זה לא נשאר אצלו: (ט) חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר כמו ששכור מחזיק קוץ א"א להוציא א"ז ממנו שכל הזמן ידו זזה וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים כך המשל שהכסילים אומרים א"א להבין את הנמשל: (י) רַב מְחוֹלֵל כֹּל האיש שהוא בעל ריב מכה את כולם במריבתו וְשׂכֵר כְּסִיל וְשׂכֵר עֹבְרִים ושוכר את הכסיל והכעסן שיבואו לעזור לו במריבה: (יא) כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כמו כלב שמקיא מאכלו ואחר כך אוכל את מה שהקיא כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹכך הכסיל כשיוכיחו אותו עוזב את אולתו ואח"כ חוזר לעשות את האולת: (יב) רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו כשתראה אדם כסיל שחושב את עצמו לחכם תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ לכסיל יש יותר תקוה ממנו להתקן (שהכסיל יודע שהוא כסיל ולכן יתקן עצמו): (יג) אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ (העצל מוצא תירוץ למה לא לקום) אולי יש אריה בדרך אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת אולי יש אריה ברחוב (אפילו שזה לא מצוי שיהיה אריה ברחוב): (יד) הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ כמו שהדלת מסתובבת על הצירים ולא זזה ממקומה וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ כך העצל מסתובב במיטה ולא קם ממנה: (טו) טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת העצל שם ידו בצלחת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו ואין לו כח אפילו לשים את האוכל בפיו: (טז) חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו העצל חושב שהוא חכם, יותר מ.. מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם משבעה החכמים שמשיבים עצה למלך: (יז) מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב כמו אדם שמחזיק באזני כלב, שהכלב ישכנו עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ כך אדם שכועס ורב בריב לא שלו, מכים אותו בגלל שהתערב במריבה בלי סיבה: (יח) כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת כְּמִשְׁתַּטֶּה, היורה זיקוקי אש, חיצים, וחיצים משוחים בארס: (יט) כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ כך איש שמפתה את חבירו לעשות רשע וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי ואומר הרי אני רק צוחק ולא מתכון באמת (הוא כמו היורה חיצים ואומר אני משחק): (כ) בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ כשאין עצים נכבית האש וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן וכשאין אדם שאוהב לריב יפסק המריבה: (כא) פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ כמו עצים שכבו מוכנים בשביל לעשות גחלים וכן עצים לעשות אש וְאִישׁ מִדְיָנִים לְחַרְחַר רִיב כך איש "מריבות" הוא מעורר מריבות: (כב) דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים דברי האוהב לריב הם כמו מכות לאנשים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן ודבריו יותר גרועים ממכות, שהם נשארים בלב, ואין להם רפואה:
משנת ההלכה
חנוכה
הלל והודאה בימי החנוכה
א. שמונת ימי חנוכה, אומרים הלל שלם אחר תפילת שחרית, וכן 'ועל הנסים' בכל התפילות ובברכת המזון.
ב. שכח ולא אמר 'ועל הנסים' בשמונה עשרה, אם נזכר קודם שאמר את השם בסיום ברכת 'מודים' - חוזר אל 'ועל הנסים'. אמר את השם - גומר את התפילה ואינו חוזר. ונוהגים לאומרו בסוף התפילה, לפני 'יהיו לרצון'
ג. בבית האבל נחלקו הפוסקים אם לומר הלל ונהגו שהאבל יוצא מהחדר ושאר הציבור אומרים ודעת הג"ר משה פינשטיין שהאבל ייצא ידי הלל מאחד המתפללים.
ד. אין אומרים מזמור מ"ט בבית האבל בימי החנוכה
ה. קוראים בתורה בפרשת הנשיאים שהקריבו לחנוכת המזבח. ביום הראשון מתחילים מן "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן". ויש מתחילים מפסוקי ברכת כהנים שלפני פרשה זו.
ו. שמונת ימי חנוכה אסורים בהספד על המת ואסורים בתענית. ואין אומרים בהם תחנון. אבל מותרים בעשיַּת מלאכה.
ז. אף על פי שלא נקבעו ימי החנוכה למשתה ושמחה, כבר נהגו רבים מישראל לעשות קצת שמחה בסעודה ואומרים בה דברי תורה ומספרים בנסים שנעשו לישראל. והרי הן כסעודות מצוה.
הנאה מנרות חנוכה
א. אסור להשתמש בנרות החנוכה בין שימוש קבוע ובין שימוש עראי ואפילו כשהוא רחוק מהנרות אין להשתמש לאורם. ולכן אין לקרוא או להדליק נר של של חול וכ"ש סיגריה וכדומה מנרות החנוכה
ב. יש מתירים תשמיש של קדושה או מצוה לאור הנרות אפילו דרך קבע ויש מתירים רק דרך עראי אמנם להלכה יש להחמיר לאסור כל שימוש ולכן אין ללמוד או להתפלל לאור נרות החנוכה אפילו תפילת עראי
ג. אם יש מקור אור אחר מותר לעשות כל צרכיו סמוך לנרות ולכך נהגו להדליק שמש אמנם יש להחמיר שלא לעשות מלאכתו אם השמש סמוך לנרות אלא יש להרחיקו
ד. אין איסור ההנאה מהנרות נוהג אלא לענין עשיית תשמיש לאור הנר אך מותר לשבת ואפילו ללכת בחדר בשעה שהנרות דולקים אל אף שעל ידי כן מסתייע באור הנר שלא ייכשל בהליכתו ויש מחמירים שלא להסתייע באור הנר בהליכה שלא ייכשל אלא חובה שיהיה מקור אור אחר.\
ה. אין לחמם נר שעווה בתחתיתו על ידי נרות החנוכה אע"ג שמטרתו להדביק את הנר שחומם בחנוכיה ולהדליק בו נרות חנוכה
ו. מותר להדליק נר חובה לנר חובה כגון שיש שני אנשים בבית וכן נר הידור לנר הידור שנמצאים באותו החדר אבל להדליק מנר חובה לנר ההידור האשכנזים נהגו לאסור וכן חלק מהספרדים ויש מהפוסקים בספרדים שהתירו על ידי הטית הפתילה מנר לחבירו ולא על ידי עקירת הנקר ממקומו בכדי להדליק
ז. אין להדליק מנר לחבירו הנמצא בחדר אחר אפיו הוא מנר חובה לנר חובה או נר הידור לנר הידור
ח. וכן אין להדליק מנר לנר על ידי נר שלישי שאינו מנרות ההדלקה ואפילו על ידי השמש אסור
ט. אם כבה אחד הנרות אין להדליקו משאר הנרות אפילו אם הוא עדיין בתוך זמן מצותו (כלומר בתוך חצי שעה מהשקיעה או צה"כ)
[1] ספורנו
[2] חזקוני
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] וא"ת והלא חלומותיו של יוסף עצמו נשנו ולא נתקיימו עד לאחר עשרים ושתים שנה אלא י"ל שחלום זה היה בלילה אחד, ושל יוסף בכמה לילות. חזקוני.
[8] מלבי"ם
[9] ת"י
[10] רמב"ן
[11] ת"א
[12] רמב"ן
[13] ת"א ת"י
[14] רבינו בחיי
[15] רשב"ם
[16] רשב"ם
[17] אבע"ז
[18] פי' הטור
[19] רבינו בחיי
[20] רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] אבע"ז
[24] רבינו בחיי
[25] פי' הטור
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] ספורנו
[28] רמב"ן
[29] רש"י
[30] רמב"ן
[31] רבינו בחיי
[32] פי' ר' יוסף בכור שור
[33] רבינו בחיי
[34] חזקוני
[35] רבינו בחיי
[36] רמב"ן
[37] פי' ר' יוסף בכור שור
[38] אבע"ז
[39] העמק דבר
[40] מלבי"ם
[41] רשב"ם
[42] רמב"ן
[43] חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה