מקרא
בראשית פרק מ
(ו) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים:
(ז) וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו האריך לספר בשבחו של יוסף, שהיה נער עבד לשני סריסים גדולים והם בבית אדוניו, אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת ראשו מעליו, ולא פחד מלשאול אותם ולומר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו, שאלו נמלט שר האופים, היה תולה אותו[1] לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם:
(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ אין בעולם שידע לפתור אותם. אי נמי ששלחו לקצת החרטומים, או ששאלו לאנשים שהיו עמהם בבית הסוהר ואין מי שיפתור להם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים בכל החלומות הנעלמים והסתומים, והוא יכול להודיע פתרון חלומכם, ואם הוא נעלם מכם - סַפְּרוּ נָא לִי אולי יישר בעיניו לגלות לי סודו[2]:
(ט) וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי:
(י) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם זמורות ארוכות[3] וְהִיא כְפֹרַחַת מיד כשפרחו בה פרחים עָלְתָה נִצָּהּ כלומר תחילת הפרי הבא אחרי נשירת הפרח ומיד הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים ולא היו בוסר כלל אלא ענבים גמורים ראויים לעשות מהם יין[4]:
(יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט ואסחט אֹתָם אֶל תוך[5] כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:
(יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:
(יג) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ יעלה לפני פרעה זכרונך וירים את ראשך בכבוד וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ שירותך[6] וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן קודם שעלית להיות שר אֲשֶׁר הָיִיתָ אתה בעצמך מַשְׁקֵהוּ וזה יעשה עתה להראות ולהודיע שהוא מקבל אותך בסבר פנים יפות:
(יד) כִּי כל כך אני בטוח שתשא חן בעיני פרעה ש -[7] אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ להוציא אותי להיות לך משרת כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ ונוסף על כך[8] וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה אינך צריך אלא להזכירני לפניו, כי הוא מכיר אותי מיום היותי עבד לשר הטבחים, והוא יוציאני, שהוא יודע שאין בי עון אשר חטא[9] וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה:
(טו) כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי אל תאמר שנתפסתי על גניבה שגנבתי, כי אדרבה גונבתי משם, ואל תאמר בכאן פשעתי בשום דבר, אלא גם פה לא עשיתי מאומה[10] מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר בבית הסוהר:
(טז) וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר כי האיש הזה מבזה על יוסף, חושב בו שלא ידע לפתור אותו לעולם, ולא יגיד לו החלום אם לא בראותו כי פתר לחברו יפה וכהוגן או יאמר, וירא שר האופים כי לטובה פתר לו ושמח, והגיד חלומו שהיה מצטער בו יותר מחברו[11] וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי לחם לבן[12] עַל רֹאשִׁי:
(יז) וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה לבד לחם היה שם תענוגי מלכים[13] וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי:
(יח) וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:
(יט) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא יסיר[14] פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ ממש[15] וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ:
(כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו:
(כא) וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:
(כב) וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף:
(כג) וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף להוציאו מבית אסורים כדי שישרת בפניו וַיִּשְׁכָּחֵהוּ שלא הזכירו לפרעה[16]: פ
סליק פרשת וישב
נביא
ירמיה פרק ו
כו בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק כדרך האבלים. וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר התגלגלי באפר. אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ עשי אֵבֶל כְּאֵבֶל על בן יחיד, שהוא אֵבֶל קשה. מִסְפַּד תַּמְרוּרִים מספד מר. כִּי פִתְאֹם בפתאומיות. יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ:
כז בָּחוֹן נְתַתִּיךָ בְעַמִּי מִבְצָר ירמיה! חָזְקְךָ לפני בנ"י, יהיה כְּבָּחוֹן מגדל חזק, וכמבצר. וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם ותדע לבחון ולהוכיחם על דרכם.
כח כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים סרים מן הדרך. הֹלְכֵי רָכִיל מדברים לשה"ר. נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וחזקים כנחושת וברזל להחזיק השקרים. כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה מקלקלים דרכם.
כט דרך הצורף לשים את הכסף בכור עם עופרת, ובמפוח, נוֹשף הצורף כדי לחזק את האש, לנקות את בכסף מהסיגים. נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ התייבש המפוח מחום האש החזקה, תַּם עֹפָרֶת נגמרה גם העופרת, ועדיין לא יצאו כל הסיגים מהכסף. הנמשל: המפוח, הוא הנביא, שיָבַש גרונו מלהוכיח אך ללא הועיל והסיגים נשארו. לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף לחינם צרף הצורף הכסף (משום שהסיגים נשארו). וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ והסיגים הרעים לא סרו מהכסף.
ל כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כסף מאוס (שלא מתנקה מהסיגים), קראו לישראל. כִּי מָאַס יְקֹוָק בָּהֶם:
ירמיה פרק ז
א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר:
ב עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְקֹוָק שער המזרחי. וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק כָּל. יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיְקֹוָק ישראל הבאים בשערי העזרה להשתחוות ליְקֹוָק .
ג כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם ומעשיכם. וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה ולא תִּגְלוּ.
ד אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אל תבטחו בנבואות השקר. אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל יְקֹוָק הֵיכַל יְקֹוָק הֵיכַל יְקֹוָק הֵמָּה שהיו אומרים: ביהמ"ק היכל יְקֹוָק הוא ולא יַחְרִיבוֹ.
ה כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשֹוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ:
ו גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם לא תעבדו ע"ז, שהיא גורמת לכם הרעה.
ז וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם עוד מיְמֵי אברהם, תשכנו בא"י ועד עולם.
ח הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל אתם בוטחים בשקר שלא יועיל לכם.
ט הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם האם אחר כל אלו העוונות,
י וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשֹוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה תבואו למקדש, ותאמרו: פה נִנָצֵל מֵהפורענות, ונוסיף לעשות את כל התועבות??!!
כתובים
משלי פרק כה
(ו) אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ אל תכבד עצמך לפני המלך וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד ואל תעמוד במקום החשובים: (ז) כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה כי יותר טוב שיגידו לך לעלות למקום חשובמֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ שהשר והחשוב ישפיל אותך לרדת ועיניך יראו השפלה: (ח) אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר אל תמהר לריב (אפילו שאתה חושב שאתה צודק) פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ אולי מה תעשה בסוף בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ שחבירך יבייש אותך (שיראו שהוא צדק במריבה.): (ט) רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ אפילו אם אתה צריך לריב עם חברך, תריב איתו, אבל...וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל אל תגלה במריבה סודות של אדם אחר (לבזות אבותיו קרוביו): (י) פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ אולי יתעב אותך מי שישמע אותך מבזה אחרים וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב ואת השם רע שהוצאת לא תוכל לחזור בך: (יא) תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף כמו תפוחי זהב מצופים בכסף שמי שמסתכל טוב רואה את הזהב דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו כך מי שמדבר דבר על כל צדדיו (שיש לדבר כמה משמעויות דבר פשוט ודבר עמוק): (יב) נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם כמו נזם זהב ותכשיט מזהב מיוחד מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת כך חכם שמוכיח למי ששומע זה מאד יפה: (יג) כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר כמו הקור של שלג בימי הקיץ שזה גורם לאדם הנאה גדולה צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו כך שליח שנאמן למשלח ועושה שליחותו גורם הנאה גדולה וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב ומשמח את נפש המשלח: (יד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן כשיש עננים ורוח, ולא יורד גשם (זה בגלל) אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר איש מתפאר שיתן ובסוף לא נותן (מדה כנגד מדה, שנראה שמגיע ובסוף לא מגיע.): (טו) בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין כשהקצין מאריך אף ולא נותן מיד עונש אפשר לפתותו שימחול וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם ומי שמדבר דברים רכים תשבר עצם, אפילו אם הקצין לא רוצה להאריך אף יוכל לשבור את חוזק כעסו: (טז) דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ אם מצאת דבר מתוק תאכל ממנו קצת פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ אולי תשבע ממנו ותקיא אותו: (יז) הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָתמנע עצמך ללכת לבית חברך פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ אולי הוא ישבע ממך (שתהיה אצלו הרבה) וישנא אותך: (יח) מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן פטיש, וחרב, וחץ מחודד אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר כך ענש מי שמעיד בחבירו שקר: (יט) שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת שן שנשברה ורגל שהחליקה ולא יכולה ללכת (שבטח בשן וברגל, והם בוגדים בו) מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה כך מי שבטח בחבירו וביום צרה בגד בו: (כ) מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה מי שמסיר את בגדיו ביום הקור שצריך להם מאד חֹמֶץ עַל נָתֶר נתר = חומר שמנקה בגדים, וכששמים על זה חומץ זה לא מנקה וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע מי ששר שירים לאדם שליבו שבור זה יותר גרוע שכואב לו יותר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה