מקרא
בראשית פרק לח
(יט) וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ:
(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ:
(כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה מיועדת ומזומנת לזנות[1] הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:
(כב) וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה ואין מה לחקור עוד והם כמשחקים עליך וקלון הוא על כבודך[2]:
(כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ הקדשה את הערבון לעצמה ויהיה שייך לה הטבעת הפתילים והמטה פֶּן נִהְיֶה לָבוּז בכך שאנו מחפשים אחריה יתפרסם הדבר וגם יתפרסם שעבור דבר קטן כזה נתתי חותם פתיל ומטה[3] הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ וא"כ אני את חובתי מלאתי[4]:
(כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים שהוא זמן הכרת העובר וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ כי כל זמן שהיתה שומרת יבם היו מחשבין אותה כאשת איש[5] וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים ולא השתדלה לכסות קלון לכבודך[6] וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף שהיה יהודה קצין שוטר ומושל בארץ, והכלה אשר תזנה עליו איננה נדונת כמשפט שאר האנשים, אך כמבזה את המלכות, ועל כן כתוב ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, כי באו לפניו לעשות בה ככל אשר יצוה, והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות, ושפט אותה כמחללת את אביה לכבוד כהונתו[7]:
(כה) הִוא מוּצֵאת להשרף[8] וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר שהשליחים יאמרו לו לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ כי הם עצמם לא היו יודעים מה שבידה, ועשתה כן כדי שלא יתבייש אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר וכאשר ראתה שלא הודה בזה וחשבה אולי שכח הענין אמרה לו היא בעצמה פנים בפנים[9] הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:
(כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי יותר ממני שאני צויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה היא השלימה תנאי שצויתיה אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה[10] כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ ולא פסק עוד מלבא אליה, שמותרת היא לו ואשה הקנו לו מן השמים[11]:
(כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד הוציא ידו מחוץ לשליה ולרחם[13] וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי חוט צמר צבוע אדום לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה:
(כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב כאשר השיב[14] יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ כל עובר גבול נקרא בלשון הקודש פורץ, כמו ופרצת ימה וקדמה (לעיל כח, יד), ולכך אמרה, כשהראשון השיב ידו והוא מיהר לצאת, מה פרצת עליך פרץ, פי' גבול, למהר ולצאת ממנו, ואמר לשון "עליך", לפי שהיה הגדר עליו והוא כלוא בתוכו[15] וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:
(ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח על שם השני שהוא אדום. וזרח לשון אדמומית הוא כדכתיב והצרעת זרחה במצחו וכן כל זריחת שמש בבקר ובערב אדום הוא וכתיב ויהי בבקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם[16]: ס
בראשית פרק לט
(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה בזמן אחד בעצמו ירד יהודה מאת אחיו וקרה לו כל מה שכתב למעלה ובאותו הזמן בעצמו יוסף הורד[17] וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים על ידו נידונין הנרצחים והאסורים בבית הסוהר שלו[18] אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה שהיו בעלי הגמלים הנושאים והם בעצמם היו המתווכים[19]:
(ב) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף הוצרך סיוע וסעד כדי שלא יטמע לבין הגוים[20] וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי עומד לשרת בחדר אדניו[21]:
(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְקֹוָק אִתּוֹ כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו[22] וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ בהתחלה היה סבור כי דרך חכמת הכשפים הוא, כמעשה ארץ מצרים שהם נהוגים בהם, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בעמוד ענן לכבוד יוסף[23]:
(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ אפוטרופוס[24] עַל בֵּיתוֹ וְכָל אשר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:
(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְקֹוָק בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת בימות החורף וּבַשָּׂדֶה בימות הקיץ ושנה עמד בבית המצרי[25]:
(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו מהיכן בא לו ולא היה יוסף מתייעץ או מבקש רשות ממנו מלבד במטעמי סעודתו[26] וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה הוא הקדמה לסיפור הבא שלכן אירע מה שאירע עם אשת אדוניו[27]:
נביא
ירמיה פרק ה
כו כִּי נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים יָשׁוּר מלשון ראיה. מביט לראות ממי יכול לגזול. (החומה נקראת שוּר שממנה רואים היטב). כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים כאדם המניח מוֹקֵש (מלכודת) ללכוד בע"ח, שמביט לראות מי יִלָכֵד.הִצִּיבוּ מַשְׁחִית, אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ שָֹמִים מלכודת ומארב, ללכוד אנשים.
כז כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה כמו הכלוב המלא בעופות שנִיצוֹדוּ, כך בתיהם מלאים רכוש, הבא להם ברמאות. עַל כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ ורק בגלל הרמאות גדלו והעשירו.
כח שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ השמינו ונהיו עבים (מרוב הטובה) גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע עברו על כל דבר רע. דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ ובכל זאת נתתי להם להצליח וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ ועל אף שלא דנו דין צדק ליתום.
כט הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקֹד נְאֻם יְקֹוָק אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי:
ל שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ השתוממות, ודברים מגונים (שַׁעֲרוּרָה) נהיו בארץ.
לא הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר נבואות של שקר. וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל יְדֵיהֶם הכהנים משלו בעם, מכוח שנתנו להם נביאי השקר. וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן והעם אהב הנהגה זו. וּמַה תַּעֲשֹוּ לְאַחֲרִיתָהּ ומה תעשו שתבוא בסוף הפורענות:
ירמיה פרק ו
א הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלַם התאספו בני בנימין שבירושלים מפני האוייב שבא. וּבִתְקוֹעַ שם מקום. תִּקְעוּ שׁוֹפָר להזהיר מהאוייב. וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת הדליקו מדורות להודיע על בא הרעה.כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל כי המשקיף רואה את הרעה והשבר המגיע מצפון (מבבל).
ב הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן בת ציון דומה לאשה יפה ומעונגת (רגילה בְּתַּעַנוּגִים).
ג אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם אל בת ציון, יבואו מלכים וצִבְאוֹתֵיהֶם למלחמה. תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב תקעו והעמידו, האוהלים סביב הערים. רָעוּ אִישׁ אֶת יָדוֹ כל מלך החריב את העיר שחנה סביבה. (חֵילוֹתָיו של כל מלך "רעו" במרעה הקרוב לו)
ד קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה האוייבים יאמרו אחד לשני, זַמְנוּ עצמכם על ישראל למלחמה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם נצא למלחמה בצהרים. אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב ובערב יתאוננו: אוי לנו שכבר עבר היום, הַצֵל נוֹטֶה ומתארך ולא סיימנו לכבוש העיר. (כשמגיעה שקיעת השמש הצל מתארך; ואמרו כך, מרוב רצונם למהר ולכבוש).
ה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה וכשלא סיימו לכבוש, ירצו להמשיך אפילו בלילה וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ נשחית ארמונות העיר.
ו כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כִּרְתוּ עֵצָה וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלַם סֹלְלָה תכרתו עצים, ושִפְכוּ עפר לבנות סוללה לעלות בחומה לכבוש העיר. הִיא הָעִיר הָפְקַד זו העיר שנזכר עוונהּ לפני יְקֹוָק . כֻּלָּהּ עשֶׁק בְּקִרְבָּהּ מפני שהיא מלאה עושק.
ז כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ כמו שהמים נובעים (ללא הפסק) מבור המים, כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ כך הרעות של ישראל נובעים עוד ועוד בלי הפסק. חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד תמיד נשמע בה זעקת חמס ושוד מהעניים. חֳלִי וּמַכָּה לכן אביא עליה מחלות ומכות.
ח הִוָּסְרִי יְרוּשָׁלַם קחי מוסר פֶּן תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ תסור נפשי ממך. (כמו: "ותקע כף ירך יעקב" סרה ממקומה.) פֶּן אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה שֶמָא אשים אותך, להיות מקום שממה לא מיושב באנשים.
ט כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל כמו הגפן שחוזרים לבצור העוללות שנשארו, כך האוייב, יחזור לקחת הנשארים מישראל לגלות. הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת כמו הבוצר ענבים שמשיב ידו, מהסלסילה לגפן, שוב ושוב לבצור הענבים, כך אומר לאוייב: שוּב עוד ועוד להכות בישראל.
י עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ אל מי אדבר ואזהיר וישמע לדברי? הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם אטומה אזנם מלשמוע. וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב כאילו אינם יכולים להקשיב. הִנֵּה דְבַר יְקֹוָק הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ דבר יְקֹוָק היה מבוזה בעיניהם, לכן לא רצו לְשָמְעוֹ.
כתובים
משלי פרק כד
(ט) זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת מחשבתו הרעה של האויל גורמת לו חסרון שיפול בה וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ ואנשים מתעבים לץ: (י) הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה אם התרפית כשיש לחברך צרה ולא עזרת לו צַר כֹּחֶכָה נחלש כוחך שלא יעזרו לך בצרתך: (יא) הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת כשתתרפה מלהציל אנשים שלוקחים אותם למות וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ ואנשים שהולכים להרוג אותם אם תמנע את עצמך לעזור להם: (יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה (אם תצדיק את עצמך) שהרי לא ידעתי שאני יכול להציל הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין הרי מי סופר ובודק את לבבות האנשים הוא מבין אם ידעת וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע ומי ששומר על נפשך הוא יודע את מחשבותך וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ וה' ישיב לאדם כגמולו: (יג) אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב תאכל דבש שהוא טוב כמו שאתה רודף לאכול דברים מתוקים וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ ותשפך דבר מתוק על החיך שלך שיהיה לך מתוק: (יד) כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ כך רדוף אחר החכמה לדעתה (כמו שרודפים אחר דבר מתוק) אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית אם מצאת את החכמה יהי לך אחרית טוב וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת תקותך לטוב לא תכרת שתקבל בסוף את הטוב: (טו) אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אומרים לרשע אם ראית צדיק שיש לו צרה אל תארב לו לגזול ביתו אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ אל תגזל את המקום שהצדיק שוכב שם, כי...: (טז) כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם הצדיק אפילו אם יש לו שבע פעמים צרה הוא יקום ממנה וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה אבל הרשעים כשיש להם צרה לא יקומו ממנה: (יז) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח כשתראה שאויבך נופל ויש לו צרות אל תשמח בנפילתו וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָוכשאויבך נכשל אל תשמח: (יח) פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו אולי ה' יראה שאתה שמח במפלתו וזה רע בעיני ה' וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ וה' ישיב את כעסו מאויבך ויפסיק מפלתו: (יט) אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אל תתחבר לרשעים אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים ואל תקנא בהצלחת הרשעים: (כ) כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע כי לא יהיה לרשעים אחרית טובה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ והנר (הטוב) של הרשעים יכבה (יהיה להם צרות): (כא) יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ תירא את ה' ואח"כ את המלך שיראת ה' קודמת למלך עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב עם אנשים שמשנים מפקודי ה' אל תתחבר: (כב) כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם כי פתאום ישברו וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ ושבר שניהם (הרעים והמתחברים אתם) אינך יודע איזו צרה תבא עליהם: (כג) גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הפסוקים עד סוף הפרק נכתבו ע"י חכמים אחרים (לא שלמה) הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב לכבד (לזכות) במשפט את החייב גורם שלא יהיה טוב בעולם: (כד) אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה האומר לרשע שהוא צדיק יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים יקללו אותו העם יכעסו עליו האומה שגורם שהרשע ירשיע יותר:
משנת ההלכה
חנוכה
בעשרים וחמשה בכסלו מתחילים שמונת ימי חנוכה ומדליקין נרות בכניסת הערב שלפניו, וכך גם בכל שמונת הימים
עיקר תקנת חכמים בהדלקת נרות חנוכה הוא כדי להודות על ידי זה על הנסים הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו בימים ההם בנצחון המלחמות ולכן כוונת הלב בשעת ההדלקה להודות ולהלל לה' על כך היא מעיקר המצוה ועל כך נתקנה ברכת על הנסים ואמירת הנרות הללו ולא על מציאת פך השמן
שעת ההדלקה
א. זמן הדלקת נר חנוכה נחלקו בו הפוסקים י"א שזמנו אחר צאת הכוכבים. ולשיטה זו יתפלל ערבית קודם מיד בצאת הכוכבים ואחר כך ידליק. וי"א שזמנו תיכף בתחילת השקיעה. ונהגו הרבה מגדולי ישראל להדליק בין 15 – 20 דקות אחר השקיעה.
ב. ואולם בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, כל זמן שבני ביתו נעורים. נאנס ולא הדליק עד שעה מאוחרת מאד והכל ישנים, ואי אפשר להקיצם, וכבר אין פרסום הנס - מדליק ואינו מברך. עבר הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין, ומדליק למחר כשאר כל אדם.
ג. מעיקר הדין הנרות צריכים שיהו דולקים חצי שעה. לפיכך צריך בשעת ההדלקה לתת כמות שמן שתספיק כדי חצי שעה. והמדליקים עם שקיעת השמש צריכים ליתן שמן כדי הדלקה לחמשים דקות לפחות, דהיינו חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.
ד. אמנם בזמנינו שזמן כלות רגל מן השוק הוא מאוחר מבזמן חז"ל נכון ליתן שמן בנר שיידלק עד זמן סגירת החנויות באותו מקום וכל מקום כפי מה שהוא. וברוב המקומות הוא עד השעה תשע בערב (21:00)
במה מדליקים נרות חנוכה
ה. מצוה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית זך או בשמן זית מוצק, ובפתילות של צמר גפן, מפני שאורם זך, והוא זכר לנר המנורה שהדליקוהו בשמן זית. אבל גם כל שאר השמנים והפתילות כשרים להדלקה. וכן כשר הנר שעושים משעוה, מחֵלב או מפרפין.
ו. "פתיל צף" אף שהפתילה כרוכה בשעוה וכדומה כשר להדלקה לכתחילה ומקיים בכך מצוה מן המובחר. ויש שדקדקו לטבול הפתילה בשמן קודם ההדלקה.
ז. המנורה (חנוכיה) שנותן בה השמן והפתילה צריך שתהיה מהודרת, וראוי שתהיה משל מתכת או משל זכוכית, מצוחצח ונקי.
ח. פתילה שהדליק בה לילה אחד, מותר מן הדין להדליק בה גם למחר, ולפעמים עדיפה על תילה חדשה מכיון שדולקת טוב יותר וכן הדין במה שנותר מן השמן או מנר השעוה והפרפין, שמותר להשתמש בהם לנר חנוכה של מחר. אמנם יש מהדרים להניח פתילות חדשות בכל לילה זכר להטבת הנרות במנורה שבמקדש.
ט.
[1] רש"י
[2] ספורנו העמק דבר
[3] רש"י אבע"ז
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ספורנו
[7] רמב"ן
[8] רש"י
[9] רבינו בחיי
[10] רשב"ם
[11] רבינו בחיי
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] אבע"ז
[14] ת"א
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] ספורנו
[18] רשב"ם
[19] ספורנו
[20] חזקוני
[21] ספורנו
[22] רמב"ן
[23] רבינו בחיי
[24] ת"י
[25] חזקוני
[26] רשב"ם
[27] מלבי"ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה