מקרא
שמות פרק ד
(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב מן המדבר[1] אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ להביא לו צאנו שלא היה יודע מתי ישוב[2] וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים ואשוב אליך והוא חשב שיילך רק לבקר את אחיו[3] וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם:
(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן קום צא מן הארץ הזאת ו - לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם ותהיה שם עם העם עד שתוציאם משם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים מת פרעה ועבדיו שהיו יודעים דבר המצרי. הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ וזהו וימת מלך מצרים. כי כל הימים שהיה חי לא היה נכון להיות משה שליח אל פרעה[4]:
(כ) ומכיון שהלך למצרים מבלי שוב לארץ מדין לכן -[5] וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם הוא לבדו שב כי כאשר פגש השם את משה נימול אליעזר. ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה ומשה הניחם ושב למצרים[6] וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ עדיין לא נקרא המטה על שמו של משה לפי שעד אותו זמן לא עשה בו נס[7]:
(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה שבתחילה לא צוה לו לעשותם רק בפני העם, כדי שישמעו לו, ועכשיו אומר לו לעשותם לפני פרעה, לא מפני שישמעו לכם, אלא כדי להתרות בו[8] וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם:
(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל:
(כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:
(כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק המלאך וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ את משה שחלה עד המות[9] על שלא מל את בנו והוא היה סבור שבגלל הליכתו וטורח הדרך לא ימול עכשיו אלא רק בבואו למצרים[10] היה לו למולו מיד ולא יוליכנו עמו בדרך, אלא יניחנו עם אמו[11]:
(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר אזמל חד וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו של משה כי בדם המצוה יסתלק לו הנגף כמו שמצינו במצרים שדם הפסח לא היה נותן המשחית לבא וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִיבשבילי. מה שבקש המלאך להרגך הוא בשביל שנתחתנת בי שאנכי מדינית ואתה עברי ואין אני ראויה לך[12]:
(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אז הקל חוליו מעליו[13] אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת הבינה שעל המילה היה ואמרה חתן דמים למולת מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו[14]: פ
(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים הר סיני[15] וַיִּשַּׁק לוֹ:
(כח) וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק בסנה ואת[16] אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ:
(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הם היועצים בכל דור ודור. כי לא יוכלו לדבר עם שש מאות אלף איש. רק הזקנים ידברו להם[17]:
(ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת הנחש, ידו שנצטרעה וחזרה, והמים שנהפכו לדם, לְעֵינֵי הָעָם:
(לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
שמות פרק ה
(א) וְאַחַר שעשה אהרון את האותות בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לזבוח זבחים כמו אסרו חג בעבותים[18] לִי בַּמִּדְבָּר:
(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְקֹוָק אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְקֹוָק וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים על שאמרת מי הוא זה, הנה הוא אלהי העברים המפורסמים המחזיקים בדעות עֵבר[19] נִקְרָא שמו[20] עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ כולנו אנחנו עם ישראל ואתה ומצרים[21] בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב:
(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם כלומר לעשות חפצכם ומה שאתם צריכים לעשות[22]:
(ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם כלומר מלאכה גדולה אתם מבקשים להשבית[23]:
(ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים המצריים הממונים על השוטרים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו הישראלים[24] לֵאמֹר:
(ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן:
(ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת כמות סכום[25] הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם רפה עליהם המלאכה, וחושבים איך יבטלוה לגמרי, שאם הייתה העבודה כבידה עליהם, לא היו שמים לב על הדברים הללו ו -[26] עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ:
(ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ יתעסקו וישענו[27] בְּדִבְרֵי שָׁקֶר של לצאת לחוג במדבר:
נביא
ירמיה פרק כב
כה וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ ביד אוייבך. וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וביד מי שאתה מפחד ממנו. וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים:
כו וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ אשליך אותך. וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ:
כז וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ לא"י, שהם מעודדים עצמם, שישובו אליהָ לא ישובו:
כח הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ האם יהויכין דומה לפסל בזוי שנשבר, שלא אוספים אותו?! אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ האם דומה הוא לכלי, שאין בו חפץ ושימוש?! מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ מדוע הושלכו הוא וזרעו לגלות?!:
כט אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר יְקֹוָק א"י, החביבה והמיוחדת מכל הארצות, שמעי דבר הנבואה!:
ל כֹּה אָמַר יְקֹוָק כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי שיהויכין ימות בלי בנים, גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו איש שכל ימיו לא יצליח, כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד לא יהיו מזרעו מלכים יושבים על כסא דוד. וּמשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה:
ירמיה פרק כג
א הוֹי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי מעשי המלכים הרעים, הגורמים לצאן, לבנ"י להתפזר לגלות. נְאֻם יְקֹוָק :
ב לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת עַמִּי אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת צֹאנִי וַתַּדִּחוּם אתם במעשיכם, גרמתם לדחות את בנ"י לגלות. וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם לא נזהרתם לשומרם. הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם אני זוכר את הרעה שעשיתם, ומעניש אתכם. נְאֻם יְקֹוָק :
ג וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם אשיב אותם מהגלות. וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן אשיב אותם לביתם. וּפָרוּ וְרָבוּ:
ד וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא יִירְאוּ עוֹד וְלֹא יֵחַתּוּ לא יפחדו ולא יִשָבְרוּ (שבירת הלב פחד) וְלֹא יִפָּקֵדוּ ולא יחסרו מהם, (כמו: "ולא נפקד ממנו איש" ; במדבר לא) נְאֻם יְקֹוָק :
ה הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק אקים לדוד מזרעו, את מלך המשיח. וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל ימלוך, ויצליח במלכותו. וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:
ו בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה תנצל יהודה. וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח בנ"י ישכנו בבטחה. וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ יְקֹוָק צִדְקֵנוּ בנ"י יקראו למלך המשיח "יְקֹוָק צדקנו", שבימיו של זה, יְקֹוָק מצדיק אותנו:
ז לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כשישבעו בשם יְקֹוָק , לא יציינו את גדולת יְקֹוָק , ביציאת מצרים:
ח כִּי אִם חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה אלא גדולת יְקֹוָק בשבועה, תצוין בכך, שהשיב את הגולה מארץ צפון... שהגאולה העתידה, תהיה גדולה אף מיציאת מצרים.וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם:
ט לַנְּבִאִים בגלל נביאי השקר. נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי נשבר ליבי בתוכי, וכל עצמותי מרחפות וְנָעוֹת מצער. הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן וכאיש שיכור מיין, שאינו יודע מה יעשה.מִפְּנֵי יְקֹוָק וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ שהִתְחלֵל בגללם:
כתובים
(כד) אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָא רְמֵינָא לְגוֹא נוּרָא מְכַפְּתִין עָנַיִן וְאָמְרִין לְמַלְכָּא יַצִּיבָא מַלְכָּא:
(כה) עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רביעיא רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין: ס
(כו) בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא עָנֵה וְאָמַר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עליא עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גּוֹא נוּרָא:
(כז) וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ וְסָרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן:
(כח) עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי וּמִלַּת מַלְכָּא שַׁנִּיו וִיהַבוּ גשמיהוןגֶשְׁמְהוֹן דִּי לָא יִפְלְחוּן וְלָא יִסְגְּדוּן לְכָל אֱלָהּ לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן:
(כט) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן דִּי יֵאמַר שלה שָׁלֻו עַל אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא הַדָּמִין יִתְעֲבֵד וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה כָּל קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳרָן דִּי יִכֻּל לְהַצָּלָה כִּדְנָה:
(ל) בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל: פ
(לא) נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דארין דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא:
(לב) אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָאעליא עִלָּאָה שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה:
(לג) אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר:
|
(כד) אז נבוכדנצא תמה וקם בבהלה, ואמר לשריו הלא שלשה אנשים קשורים השלכנו לאש וראוי שיוזקו ע"י הנפילה, השיבו ואמרו למלך אמת המלך כן היא
(כה) ענה ואמר הלא אני רואה ארבעה אנשים, מותרים, מהלכים בתוך האש, וחבלה לא יש בהם, ותואר הרביעי דומה למלאך כי המלאך שירד להצילם נתגלה לנגד עיניו בצורה נוראה כצורת המלאך שראה בעת שנשרפו מחנה סנחריב
(כו) אז קרב נבוכדנצר לשער הכבשן ואמר, חנניה מישאל עזריה עבדי האל העליון צאו ובואו – השיג והבין שזה מפעולת האל העליון, אשר לפניו יכנעו הטבעיים התחתונים שהיו מיחסים אותם לבני אלים התחתונים ואז יצאו חנניה מישאל ועזריה מתוך האש
(כז) אז התאספו השרים הסגנים ויועצי המלך וראו לאנשים האלה שלא שלט האש בגופם, ושער ראשם לא התחרך, ומלבושיהם לא השתנו, וריח אש לא היה בם - כי חפשו עלילות לאמר שסכו את עצמם בדם סלמנדרא, (בעל חי שדמו מונע מלהישרף) אבל ראו שגם השער לא הוחרך, ועדן אמרו שהשערות יונקים מן הגוף והועיל להם הסיכה, עז"א שראו שגם המלבושים לא נשתנו מן האש, ובאשר גם ע"ז אמרו שיש מלבושים הנטוים מאבן שאין האש שולט בו, עז"א שראו כי ריח אש לא היה בם, שזה לא יכול להיות על ידי תחבולה טבעית
(כח) הודיע להם כי זה כח אלהי עליון, כי השגחת אלהים חלה על העובדים אותו, והשגחתו מיוחדת עליהם, לא היה זה ע"י כחות טבעיות, למשל שישלח כח מקרר לקרר האש, רק למעלה מן הטבע, ושלא היה זה על ידי סגולות והשבעות, רק ע"י בטחונם בה', שהיה שלם מכל צד, שלא תאמר שידעו בבירור שלא תשלוט בם האש ולכן לא השתחוו לצלם, כי בהפך הם מסרו גופם להשרף אף שלא יצילם ה', הגם שלא בקש מידם רק השתחויה לאנדרטא של מלך לא לעבוד ע"ז
(כט) והוסיף נבוכדנצאר לומר ממני יצאה הפקודה שכל עם אומה ולשון שיאמר איזה משגה, [דבר של גנאי], על אלהיהם של חנניה משאל ועזריה, יחתך לחתיכות וביתו יהיה למחראות, כי אין שום אל אחר שיכול להציל כך וא"כ הוא הגדול מכל אלהים, ואף שלא היו עונשים למי שדבר נגד עבודת כוכב אחד שהיו עובדים אז אומות שונות, זה מפני שכולם מושלים על ענינים נפרדים, לא כן ה' שהוא גדול מכל אלהים
(ל) ולאחר זאת גידל ורומם נבוכדנצאר את חנניה מישאל ועזריה יותר מאשר היו קודם לכן
(לא) נוסח אגרת ששלח נבוכדנצר לכל העמים, ופתח להודיע מי השולח, נבוכדנצאר המלך שולח לכל העמים אומות ולשונות שגרים בכל העולם (כי משל בכל העולם) שלומכם ירבה
(לב) תחלה היה כופר בהשגחה וכן היה כופר בחידוש העולם, והיה דעתו שאין כח ביד ה' לשנות הטבע והמערכה, ועי"ז היה כופר בנפלאות שבא ע"י שידוד הטבע, וביחוד היה כופר בהשגחה, שחשב שה' מסר ההנהגה לשרי המערכת, ולכך כתב האותות והמופתים הם דברים שיעשה ה' כפי סידור הטבעי שבם יתברר שהוא משגיח ומנהיג הטבע. והודה בהשגחה הפרטית, גם הודה שפעולת האל יהיה מאתו בעצמו בלא אמצעי הגם שהוא אל עליון, שהאלהים העליון הוא בעצמו עשה אתי להפליא, - למען יכירו כל העמים כח ה' ועזוזו ונפלאותיו
(לג) האותות שיעשה שעל ידם יכירו כי הוא מנהיג הטבע וכי הכל נעשה ע"י השגחתו, הם גדולים אולם הנפלאות והמופתים שבם ישנה סדר הטבע הם תקיפים, ששידוד הטבע יתיחס אל הגבורה והתוקף ומצד זה נקרא האל הגבור מלכותו מלכות עולם ושלטונו בכל דור ודור שמשנה הנהגתו לפי צורך הדור
|
משנת ההלכה
מלאכת הבורר
א. מה שנוהגין העולם להכין הבצלים בחומץ לאיזה תיקון מאכל לסעודה ג' ובוררין העלין הטובים מן הכמושים והמתולעים יש ליזהר שלא יעשו זה רק סמוך לסעודה וגם יזהר שלא יברור הכמושים מן הטובים דזה הוי פסולת מן האוכל והמחמיר להכינם מע"ש תהא עליו הברכה כיון שקשה ליזהר בעניני הברירה בזה ומ"מ אין למחות ביד המקילין ומכינין בשבת אך שיזהר בכל מה נכתב לעיל: (מ"ב ס"ק יא)
ב. ואם ישנם כמה פירות בקערה ואחד מהם רקוב בחלקו מותר להסירו מן הקערה גם אם אין דעתו לאכלו עתה אבל אם הוא רקוב כולו אסור (שמירת שבת כהלכתה פ"ג סעי' כה)
ג. שני מיני דגים נקראים ב' מיני אוכלים[28] ואסור לברור בידו אלא אותו המין שרוצה לאכלו לאלתר ולא מסעודה לסעודה ואע"פ שהמין של מין אחד הן גדולות וניכרות כל אחת בפני עצמה ואפשר שלא שייך כאן ברירה כלל אעפ"כ אין להקל כי ספק חיוב חטאת הוא[29]. (רמ"א סעי' ג שו"ע הרב שם סעי' ו)
ד. כל שהוא מין אחד אע"פ שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות אינה נקראת ברירה כלל הואיל והכל ראוי לאכילה ואין כאן פסולת ומותר לברור בכל ענין שירצה אפילו כדי לאכול לאחר זמן בו ביום ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם יחד הגדולות מתוך הקטנות מותר הואיל ואיננו בורר מין אחד מחבירו: (רמ"א שם שו"ע הרב שם)
ה. ולפיכך מותר לברור מין פרי גדול מקטן[30] כגון תפוחים גדולים מקטנים או מצות שלימות משבורות[31] או חלקי העוף אחד מחבירו (איל משולש פ"א סעי' ג ופ"ג סעי' ז)
[1] רשב"ם
[2] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] אבע"ז ספורנו
[7] חזקוני
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] אבע"ז
[11] חזקוני
[12] חזקוני
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] חזקוני
[15] אבע"ז
[16] רבינו בחיי
[17] אבע"ז
[18] אבע"ז
[19] ספורנו
[20] ת"י
[21] אבע"ז
[22] רבינו בחיי
[23] אבע"ז
[24] אבע"ז
[25] רש"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] ת"א ת"י
[28] ועיין בפמ"ג סי' שיט א"א ס"ק ט וס"ק ה ששני מינים נקבעים ע"פ שמם טעמם ותשמישם דהיינו שני סוגי דגים אפילו שטעמם שווה אם שמם שונה דינם כשני מינים וכן בשר צלי ומבושל אע"פ ששמם שווה דהיינו ששניהם בשר כיון שטעמם שונה הרי הם כשני מינים וכן כלים ששימושם שונה כסכין וכף וכיו"ב ואפי' כף גדולה וכף קטנה הרי הם שני מינים וכן הבורר קמח מצה מחתיכות המצה שבו אע"ג שטעמם ושמם שוה כיון שאין תשמישם שוה הרי הם שני מינים כמבואר במ"ב סי' תקד ס,ק כ ובמשב"ז שם ס"ק ב
[29] דמ"מ שייך בזה ברירה כיון שאין מסודרות כל מין בפני עצמו אלא מעורבין ביחד: (מ"ב שם ס"ק יד)
[30] ולכן הסוחט פירות אין בהם משום בורר כיון שהם מין אחד כמש"כ במג"א שם ס"ק טז אמנם עיין מלאכת דש שיש בהם משום מפרק שהוא תולדה דדש ועיין בבה"ל סי' שיט ד"ה מתוך
[31] ואם כוונתו לצורך לחם משנה עיי"ש באיל משולש בשם הגרי"ש והגר"נ שמותר אבל בשש"כ פ"ג סעי' כח כתב שיש בזה משום ברירה שהרי הם כשני מינים אמנם אם כוונתו לאכול את כולם בסעודה רק בורר לצורך לחם משנה השלימות והשבורות יאכל בסעודה לכו"ע מותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה