מקרא
בראשית פרק מד
(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר הוא הבקשה לתת תמורה לעונשו של בנימין אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה[1]בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה הרי אתה כמלך ובמורא גדול אני מדבר לפניך כאלו אני מדבר לפני פרעה כיון שיראתי מחרון אפך[2]:
(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל יהודה רצה לעורר את רחמיו של יוסף ואמר לו שכל מה שהודיעוהו שיש להם אח קטן היה מפני שהוא שאל[3] אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח:
(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ:
(כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו ואפילו אם הוא פשע גנאי הוא למושל הארץ להפר דבריו[4]:
(כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו כי מאז שיעזוב את געגועי אביו והסברת פניו יתעצב ונפל למשכב[5] וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת ביום שלא יראנו ימות[6]:
(כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אע"פ ששמעת טענותינו האמתיות גזרת עלינו ברצון פשוט ובקנס[7] אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי:
(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי ולא רצה אבינו לשלחו[8]:
(כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל:
(כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וממילא גם אוכל לא נוכל לקנות כיון שלא נוכל לראות פני האיש[9]:
(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי רחל ובן זה הוא מן האשה האהובה שלו, והיה חושב כל שאר נשיו פלגשים, ובניהם כבני פלגשים, כנגד היא ובניה[10]:
(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף והראיה לכך -[11] וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:
(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה:
(ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ של אבי קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ של הנער ואם תצא נפשו של נער, תצא נפשו של אבי אחריה, כי קשורה היא בה מאהבתו אותו[12]:
(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת אבינו מצרתו[13] וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה:
(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר לכך אני מדבר יותר מכל אחי. ואהיה עבד תחתיו[14] מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים להיות מנודה בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא[15]:
(לג) וְעַתָּה לפיכך אני מבקש להיות עבד תחתיו כדי שלא אחטא לאבי כל הימים כמו שקבלתי עלי[16] יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי ואני עבד טוב יותר וחזק יותר וממילא לא תפסיד[17] וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו:
(לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי להודיעו כי יבחר להיות עבד עולם, מעלותו אל אביו בלתי הנער שלא יוכל לראות ברעתו, כי יבכה תמיד ויתאונן עליו כל היום והזכיר זה שלא יחשוד אותו שיעשה מרמה בעבור שהוא ידע לברוח יותר מן הנער[18]:
נביא
ירמיה פרק יא
יב וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם אך לא יושיעו אותם בְּבֹא הרעה:
יג כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה מספר הע"ז שעבדו, היה כמו מספר הערים שביהודה. וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת וכמספר הרחובות שבירושלים, עשיתם מזבחות לע"ז. (בושת שהיא מביישת את עובדיהָ) מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל מזבחות להקטיר בהם קרבנות לבעל:
יד וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם כי לא אשמע כשיקראו אלי, להצילם מרעתם:
טו מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי מה יש לישראל שהם ידידי יְקֹוָק לעשות עוד בביתי (במקדש) עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים אחר שעושים את כל מחשבותיהם הרעות. וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ לא מוטל עליכם עוד להביא קרבנות (שאינם לרצון לפני)כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי כאשר אתם עושים דבר רע אתם שמחים:
טז זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְקֹוָק שְׁמֵךְ יְקֹוָק קרא לך "זית רענן..." שהיית כעץ זית, רענן ויפה. לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ אך כעת, נשמע קול רעש שהאוייב בא, להדליק עליכם אש. וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו וישברו ענפי הזית (ישראל):
יז וַיְקֹוָק צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה יְקֹוָק שנטע אותך, הוא דבר להביא עליכם הרעה. בִּגְלַל רָעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשֹוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל:
יח וַיְקֹוָק הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה יְקֹוָק הודיע לי על בא הרעה, ואז ידעתי לנבא עליהָ. אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם ואז, הראה לי את מעשיהם הרעים של ישראל:
יט וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבּוֹחַ ואני ככבש וכפר שמובל לשחיטה (נמשל: שאני מנבא שלא מרצוני) וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת רעות. נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ נשים עץ משחית בלחם שירמיהו יֹאכַל (רעל)וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים ונהרוג אותו. וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד:
כ וַיְקֹוָק צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב בודק מחשבות שבלבם. אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם אראה הנקמה שתעשה להם. כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי אתה תנקום כי רק לך גיליתי את הריב, שיש לי איתם:
כא לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יְקֹוָק וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ כך אמר יְקֹוָק על אנשי ענתות, שאמרו לירמיהו, שאם לא יְנַבֵּא לא יְמִיתּוּהוּ:
כב לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם זוכר להענישם. הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב:
כג וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם לא תהיה שארית מאנשי ענתות, בשנה שאזכור עליהם את עוונם:
ירמיה פרק יב
א צַדִּיק אַתָּה יְקֹוָק כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אפילו שידעתי, שתצדק ממני כשאתווכח עמך, אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ אדבר עמך משפטים להבין את דרכך. מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה הרשעים מצליחים בדרכם. שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד והבוגדים ביְקֹוָק יושבים בשלווה:
ב נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ אחר שנטעת אותם, הוסיפו שורשים, יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי הלכו וגדלו ועשו פירות (הצליחו). קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם את יְקֹוָק מזכירים רק כלפי חוץ בפה, ורחוקים ממך בליבם:
ג וְאַתָּה יְקֹוָק יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ אך אתה יודע שאני בליבי לא כמותם ומדוע לי רע, והרשעים מצליחים הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה תסיר אותם ממקומם למָוֶת, כמו צאן המוסר ממקומו לטבח. וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה וזַמֵן אותם להריגתם:
כתובים
משלי פרק כט
(א) אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף איש שמוכיחים אותו והוא מקשה עורף ולא שומע לדבריהם פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא פתאום ישבר ולא יהיה רפואה לשברו: (ב) בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָםכשגודלים הצדיקים ומושלים, העם שמחים וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם וכשהרשע מושל העם מתאנח וצועק: (ג) אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו איש שאוהב ללמוד משמח אביו בחכמתו וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן והמתחבר עם "זונות" יאבד את עושר אביו: (ד) מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ כשהמלך עושה משפט צדק מעמיד את הארץ שלא יגזלו וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה וכשהמלך אוהב לקחת "תרומה" הוא הורס את הארץ שמעקם את המשפט כדי שיתנו לו תרומה: (ה) גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ אדם שמחליק את הארץ כדי שחבירו יפול רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו הוא פורס מלכודת על רגליו שיפול שם: (ו) בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ בגלל הפשע של האיש רע יבא לו מוקש וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ אבל הצדיק שלא הלך בדרכיו ישמח: (ז) יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים הצדיק יודע את צער העני ושבסוף יהיה להם טוב רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת והרשע לא יודע את צער העני, וחושב שתמיד יהיה לו חוזק: (ח) אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה אנשי לצון מרבים את כעס ה' על העיר וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָףוהחכמים מכבים את כעס ה': (ט) אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט אֶת אִישׁ אֱוִיל כשהחכם מתוכח עם האויל (ורוצה ללמדו שיעזוב אולתו) וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת בין אם יכעס עליו ובין אם ישחק אליו האויל לא ימצא נחת בדבריו (שיחזור לאולתו): (י) אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ תָם "אנשי דמים" שונאים את התם כי הוא ניצל ממזימתם וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ והישרים יבקשו להיטיב עם התם: (יא) כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל הכסיל מדבר כל חכמתו ורוצה להשתבח בחכמתו וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה והחכם בסוף(באחרונה) ישפיל את חכמתו, ישבחנה – ישפיל: (יב) מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר מושל שרוצה לשמוע שקרים כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים כל משרתיו נהיים רשעים שאומרים לו שקרים: (יג) רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ העני ואיש שנהיה עני, כשנפגשו שניהם ומתפללים לה' מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה' ה' עוזר לשניהם: (יד) מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כשהמלך עושה משפט אמת לעניים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן כסאו יהיה חזק לעולם: (טו) שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה על ידי המקל והתוכחה יהיה לאדם חכמה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ ונער נעזב שלא הכו והוכיחו אותו מביש את אמו, שנשאר כסיל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה