מקרא
שמות פרק ג
(כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי באופן שיפלא עליהן כל שומע, ורבים יראו וייראו אולי ישובו קצתם[1] אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם:
(כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם:
(כב) וְשָׁאֲלָה שתתן לה במתנה שכן מצינו בגדעון ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותתנו לי איש נזם שללו כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם (שופטים ח, כד)[2] אִשָּׁה כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות ונזמים באזנים ובאף[3] מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם ותרוקנו[4] אֶת מִצְרָיִם:
שמות פרק ד
(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי אחרי ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך וְלֹא יִשְׁמְעוּ עוד בְּקֹלִי כלל כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק שאלו היית שליח השם לא ימרה פרעה את דברו[5]:
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ לא הי' בתורת שאלה ויוכל להיות שהי' בידו של משה עוד איזה דבר. רצה ה' שיתבונן באיזה דבר יעשה המופתים וומ"מ התבונן משה שכונת ה' על המטה באשר מכבר מצא שהוא ענין נפלא. ובו ראוי שיגולגל ענינים[6] וַיֹּאמֶר מַטֶּה:
(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ לאחוז בו אחיזה בעלמא והוא לא יכול, כי הנחש רצה לישמט מידו, עד ש - וַיַּחֲזֶק בּוֹ בכח[7] וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ:
(ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ בעשותך כך לפניהם[8] כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:
(ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:
(ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן ידענו כי השם ידע אם יאמינו ואם לא יאמינו, רק הכתוב דיבר כנגד משה, שאם יהיו מקצת ישראל שלא יאמינו לאות הראשון, יאמינו לאות האחרוןוְהֶאֱמִינוּ כי מי יכול לרפוא נגע צרעת רק הקב"ה ויראו כאן שתרפא[9] כי יותר רחוק אצל הטבע לרפאת את הצרעת העזה כשלג אשר היא כמו מות לאותו אבר אשר היא בו בלי ספק[10]לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן אע"פ שיש שם שלישי, בעבור שעדיין לא הראהו רק שני האותות[11]:
(ט) וְהָיָה אִם אם יהיו עוד מקצת ישראל ש - לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ תעשה אות שלישי ויאמינו וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם והיו והיו שתי פעמים להורות שאחר שיראו המים ביבשה ויהיה הדבר מתברר לעין הכל כי הם מים יהפכו לדם[12] בַּיַּבָּשֶׁת ולא יחזרו לקדמותם ובזאת ידעו כי מאת הקב"ה הוא כי כל דבר שנעשה ע"י כשוף חוזר לקדמותו, והללו יהיו דם[13]:
(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם כי מנעורי הייתי כבד פה, אף כי עתה כי אני זקן גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ היום אֶל עַבְדֶּךָ לא נתראפתי כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי ואם כן איך אלך לפניו ויתחלל שם שמים, כי יאמר, אילו היית שלוחו למה לא תקן לשונך, ומשה מרוב חפצו שלא היה רוצה לילך, לא התפלל שיסיר ממנו כבדות פיו, אלא טען שלא היה ראוי לילך כיון שהוא כבד פה, והקב"ה לא רצה לרפאותו, כיון שלא התפלל לפניו[14]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְקֹוָק אם הייתי רוצה, היית מדבר יפה, אבל איני רוצה, שזהו כבודי, שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יעשה שליחותי, וישלים חפצי, ויעשה על ידו דבר גדול כזה[15]:
(יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר הנה לא הבטיחו שיסור כובד לשונו רק יורנו מה שידבר:
(יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד כל אדם אחר ש- תִּשְׁלָח כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות - והכל מפני ענותנותו היה בורח מפני השליחות, שלא יטול שררה לדבר לפני המלך ולהשתרר על ישראל[16]:
(יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּמֹשֶׁה - וחרון אף עשה רושם לפי הפשט כאמור לפנינו להלן ויפגשהו ה' ויבקש המיתו[17] וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי הלא אהרן אחיך שהוא לוי, בעל חכמה בלי ספק ככל אחיו הלויםיָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא גלוי לפני שידבר בעבורך ברצונו לאהבתך, ואפילו לא צויתיו וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא מעצמו לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ ואף על פי שהוא יוצא לקראתך לכבדך מפני מעלתך עליו, אינו מקנא בך וישמח בלי ספק ויהיה לך למליץ בלב שלם[18]:
(טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ בשעה שתגיד לו דבר ה' כאשר הוא וְעִם פִּיהוּ בשעה שיסביר אח"כ כוונת הדברים עומק שבהם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים שר ושופט מה שתצוה לו יעשהרשב"ם[19]:
(יז) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת עדיין לא נאמר לו לעשות בו רק אות אחת [שיהיה לנחש], אלא פירוש "האותות" אשר אומר אליך. ויראה, כי כאשר אמר לו (לעיל ג, כ) "בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו", הודיעו בפרט, אבל הכתוב מקצר, וזה טעם אשר תעשה בו את האותות[20]: פ
נביא
ירמיה פרק כב
ט וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם:
י אַל תִּבְכּוּ לְמֵת שמת בָּאָרֶץ (יהויקים) וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ לנחמו, בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ מהארץ לגלות (צדקיהו) כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ שלא יחזור לראות את א"י:
יא כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֶל שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה על צדקיהו, דור רביעי מיאשיהו (יהואחז, יהויקים, יהויכין, צדקיהו) הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד לא ישוב עוד לארץ:
יב כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתוֹ את צדקיהו. שָׁם יָמוּת וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד:
יג הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט אוי, על זה שבונה ביתו בלא צדק (בגזל) ועליית ביתו בלא משפט צדק (הכוונה ליהויקים). בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם רעהו עובד אצלו בחינם, וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ את משכורתו:
יד הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים אבנה בית עם מידות גדולות, ועליות מרווחים. וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי ופותח לו חלונות. וְסָפוּן בָּאָרֶז תקרה מעץ ארז. וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר ויצבע ביתו בששר, בצבעים:
טו הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז וכי אם תתערב בין עצי הארז שבתקרה לעשותה חזקה, תחזיק במלכותך?! אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ אביך, היה לו טוב, ואכל ושתה, בזכות המשפט והצדקה שעשה!:
טז דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב אחר שדן דין העניים, אז היה לו טוב. הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם יְקֹוָק והיא ידיעת יְקֹוָק ! (עי' פרק ט', כג'):
יז כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ אין אתה רוצה, אלא בצע כסף. וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק על שפיכות דמים, ועל גזל. וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשֹוֹת לרוצץ ולשבור הדלים:
יח לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לא יספידו אותו קרוביו: הוי, אחי! הוי, אחות הייתי לו! לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה עבדי המלך לא יספידו: הוי:"אדוננו מת", הוי:"הודנו אבד":
יט קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר כמו שהחמור לא נקבר, כך יהויקים לא יקבר. סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָם יסחבו את גופתו מחוץ לשערי ירושלים:
כ עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי עלו ללבנון, שהוא מקום גבוה, ותצעקי. וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ ועל הרי הבשן הרימי קולך. וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים מכל עבר. כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל מְאַהֲבָיִךְ שאשור ומצרים, מאהביִך שבטחת בהם נשברו:
כא דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע כשדברתי אליִך כשהיית בשלווה, לא רצית לשמוע. זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי מאז שהיית "נערה", לא רצית לשמוע בקולי:
כב כָּל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ כל מלכי בנ"י "תנהיג" אותם הרוח, שתפזר אותם לכל עבר. וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ אשור ומצרים, מאהביִך שבטחת בהם ילכו בשבי. כִּי אָז תֵּבשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ ואז, תתביישי מכל הרעות שעשית:
כג יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים ישראל, היושבים בלבנון (בירושלים) בבתים מעצי ארזים. מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה וכי כשיבואו לך הכאבים, ופחד כיולדת, תמצאי חן בעיני האוייב?!:
כד חַי אָנִי נְאֻם יְקֹוָק לשון שבועה. כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה יהויכין.
חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי אפילו אם תהיה כמו חותם, שהמלך לא מסיר אותה מעל ידו הימנית, כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ אותך, אנתק וארחיק ממני:
כתובים
פרק ג
| |
(יב) יש אנשים יהודים שאתה מינית אותם על בבל ושמם שדרך, מישך ועבד נגו (חנניה מישאל ועזריה. ואת דניאל פחדו להזכיר מחמת חביבותו אצל המלך) והאנשים הללו לא פוחדים ממך ולא השתחוו לפסל שהקמת.
(יג) ברוגז ובכעס פקד נבוכדנצר להביא את שדרך, מישך ועבד נגו.
(יד) פתח נבוכדנצר ואמר להם, כיצד אינכם מקיימים את צו המלכות. וכי לא כתב ירמיה "והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו ואת נבוכדנצר וכו' בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא (ירמיה כז, ח) או שאתם מקיימים תחילתו של פסוק, או שאני מקיים את סופו.
(טו) עכשיו תהיו מוכרחים לקיים שבזמן שתשמעו את כלי הזמר תשתחוו לפסל שעשיתי, ואם לא תושלכו מיד לכבשן האש. ומי יהיה זה שיציל אתכם? אמרו לו במיסים וארנוניות אתה מלך עלינו אבל לדבר הזה שאתה אומר, אתה נבוכדנצר ונבוכדנצר והכלב שווים בעינינו.
(טז) ענו חנניה מישאל ועזריה למלך נבוכדנצר ואמרו אין אנו מהססים כלל מה לענות לך על הדברה הזה.
(יז) הרי ישנו את אלוקינו שאנו עובדים, הוא יכול להצילנו מכבשן האש הבוער ומידך.
(יח) ואם הוא לא יציל אותנו, בכל זאת ידוע יהיה לך המלך כי לפסל שהקמת אין אנו משתחווים.
(יט) מיד נתמלא נבוכדנצר כעס גדול, ופרצוף פניו השתנה ופקד להצית ולחמם את הכבשן פי שבע מהחום הרגיל ששורר בו.
(כ) ולגיבורים שבחייליו ציווה לכפות את חנניה מישאל ועזריה כדי להשליך אותם לכבשן האש.
(כא) מיד נכפתו האנשים בבגדיהם החשובים. כשירדו לכבשן, פתח חנניה ואמר: לא לנו ה' לא לנו. אמר מישאל: כי לשמך תן כבוד. אמר עזריה: על חסדך ועל אמיתך. המשיכו כולם ואמרו: ואמת ה' לעולם הללוי-ה. והיו משגרים סימן זה בפיהם כל הלילה עד שהטילו אותם לכבשן שהוסק עוד יותר לפי פקודת המלך.
(כב) ובעבור זאת מן אשר דבר המלך היתה ממהרת והתנור הוסק בהסקה מרובה. לכן האנשים האלה אשר העלו את חנניה מישאל ועזריה אל פה התנור להשליכם בו. המית אותם הנצוצות של האש כי היו מרובות ועשו בבהלה ולא היו נשמרים ונזהרים שאם לא היה הדבר נעשה בנחיצה כ"כ היו נזהרים, וכן אם לא היה החום גדול כ"כ לא היו נשרפים, אבל בצירוף רוב תבערת האש וחסרון הזהירות נשרפו המשליכים
(כג) אחר שנשרפו המשליכים לא יכלו להפיל את חנניה מישאל ועזריה אל תוך הכבשן, ונשארו מונחים על שפת הכבשן, ומשם נפלו מעצמם אחר שהיו כפותים ולא יכלו לרדת
|
(יב) אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ עליך עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם לאלהיך לֵאלָהָךְ לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין: ס
(יג) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָה אֲמַר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּא:
(יד) עָנֵה נְבֻכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין:
(טו) כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס קַתְרֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי:
(טז) עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָה עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ:
(יז) הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב:
(יח) וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לאלהיך לֵאלָהָךְ לָא איתינא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד: ס
(יט) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אשתנו אֶשְׁתַּנִּי עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ:
(כ) וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לְמִרְמֵא לְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:
(כא) בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פטישיהון פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:
(כב) כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא:
(כג) וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין: פ
|
משנת ההלכה
מלאכת הבורר
א. במין אחד אין איסור משום בורר אלא בבורר פסולת מאוכל או להיפך אבל אם בורר אוכל מאוכל שהוא מין אחד אפילו אינו חפץ לאכול כלל אלא אחד מהם והשני נוטלו וזורקו אינו נקרא פסולת בשביל כך הואיל והוא ראוי לאכילה ולפיכך מותר לברור אותו מתוך האוכל שחפץ לאכול ואין בזה משום בורר פסולת מתוך אוכל. (רמ"א סעי' ג שו"ע הרב סעי' ד)
ב. ואם אינו ראוי לאכילה אלא מתוך הדחק אף על פי שאינו נקרא פסולת גמור ואין איסור בברירתו מן התורה מכל מקום אסור מדברי סופרים כמו בפסולת גמור ולפיכך אסור להסיר העלין המעופשים מן הירק אפילו אם הן ראויין לאכילה ע"י הדחק (רמ"א סעי' א ושו"ע הרב סעי' ד)
ג. מותר לברור את עלי החסה מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה וצריך ליזהר שלא לברור עד לאחר יציאת בית הכנסת שיהא סמוך לסעודה ממש ואז מותר לברור כל מה שצריך לאכול ממנו באותה סעודה: ודוקא באופן זה דהוי אוכל מן הפסולת אבל להיפך ליטול העלין המעופשין שאינם ראויין לאכילה מן הטובים דהוי בורר פסולת מן האוכל חייב ואפילו אם אין העלין הללו פסולת גמור שראויין לאכילה ע"י הדחק אפ"ה יש איסור לבררם כמואר לעיל מדרבנן דמחזי כבורר פסולת מן האוכלין: (רמ"א שם ומ"ב ס"ק ז ושו"ע הרב שם)
ד. אמנם אם עלי החסה החיצונים מעופשים ורוצה להסירם כדי להגיע לפנימיים מותר אם עושה כן סמוך לסעודה (שש"כ שם סעי' לו)
ה. כשמונח לפניו קטניות או שאר פירות ויש בהם מתולעים ומעופשים וכן פירות שנפלו לארץ ונתערבו בעפר וצרורות יזהר שלא יברור בידו רק מה שצריך לאותה סעודה שרוצה לאכול תיכף ולא יותר דאז חייב וגם יזהר שיברור דוקא האוכל מן הפסולת בידו ולא להיפוך: (מ"ב שם ס"ק ח)
[1] ספורנו
[2] רשב"ם רבינו בחיי ובספורנו כתב "אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה".
[3] אבע"ז
[4] ת"א
[5] רמב"ן
[6] העמק דבר
[7] פי' הטור
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] ספורנו
[11] אבע"ז
[12] רשב"ם
[13] חזקוני
[14] רמב"ן
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רמב"ן
[17] רשב"ם
[18] ספורנו
[19] רשב"ם
[20] פי' הטור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה