מקרא
בראשית פרק מו
(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה חזר ומנאן לספר נפלאות הקב"ה שבשבעים נפש ירדו למצרים ובזמן מועט נעשו יותר מששים רבוא[1] יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:
(ט) וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי:
(י) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית לומר שהוא לבד בן כנענית, שכל שאר השבטים לא נשאו מבנות כנען ושמעון עשה שלא כהוגן[2]:
(יא) וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי:
(יב) וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ כיון שהיתה תמר זקוקה לייבום וייבום בא להקים שם המת לכן הזכיר את ער ואונן שמתו ושאר בני יהודה היה להקים שם המת וכאילו באו ער ואונן למצרים[3] חֶצְרוֹן וְחָמוּל:
(יג) וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרוֹן:
(יד) וּבְנֵי זְבוּלֻן סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל:
(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ כולל יעקב, ורבותינו דרשו שבא לרמוז על יוכבד בת לוי שנולדה בין החומות[4]:
(טז) וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי:
(יז) וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם[5] וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל:
(יח) אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ:
(יט) בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב שהיתה עיקר כוונתו וכן ממנה נולדו יוסף ובנימין. שהיו מעולים בשבטים[6] יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
(כ) וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:
(כא) וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ:
(כב) אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר:
(כג) וּבְנֵי דָן חֻשִׁים:
(כד) וּבְנֵי נַפְתָּלִי יַחְצְאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם:
(כה) אֵלֶּה בְּנֵי בִלְהָה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁבְעָה:
(כו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ:
(כז) וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים מנה כאן שבעים נפש עם שלשה נקבות שרה דינה יוכבד [שד"י סימן][7]: פ
נביא
ירמיה פרק יג
טז תְּנוּ לַיְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד לשמוע בקולו. בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ לפני שיעשה חושך (פורענות) וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף לפני שיוכו רגליכם על הרי החושך בלכתכם לגלות. וְקִוִּיתֶם לְאוֹר וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת קיויתם לאור ולטוב, ויְקֹוָק ישים התקוה לצל מות. וְשִׁית לַעֲרָפֶל וישים אותה (את התקוה) לערפל (פורענות):
יז וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ אם לא תשמעו לנבואתי. בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה אבכה בסתר על גאוותם של בנ"י. וְדָמֹעַ תִּדְמַע אוריד דמעות. וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְקֹוָק שבנ"י הלכו בשבי:
יח אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה למלך יהויכין ולמלכה. הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ הורידו מקום ישיבתכם, ושבו על הארץ. כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם גדולתכם:
יט עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ וְאֵין פֹּתֵחַ ערי יהודה (שהם בדרום א"י) חרבו, וכאילו סגרו אותם ואין מי שיפתח אותם. הָגְלָת יְהוּדָה כֻּלָּהּ כל בני יהודה גלו. הָגְלָת שְׁלוֹמִים הוגלו בשלמות (שכולם גלו):
כ שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ הַבָּאִים מִצָּפוֹן שאו, המלך והמלכה עיניכם, וראו את האוייב שבא מצפון. אַיֵּה הָעֵדֶר נִתַּן לָךְ צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ איפה הצאן אַיֵה בנ"י, שנִתָּן לכם לשמור עליו?:
כא מַה תֹּאמְרִי כִּי יִפְקֹד עָלַיִךְ מה תאמרי שהאוייב יבוא עליך? וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ והרי את הרגלת את האוייב, להיות עָלַיִך לאלוף ולראש! הֲלוֹא חֲבָלִים יֹאחֱזוּךְ יחזיקו אותך כאבים, בְּבֹא האוייב. כְּמוֹ אֵשֶׁת לֵדָה כאשה העומדת ללדת:
כב וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה בְּרֹב עֲוֹנֵךְ בגלל ריבוי עוונותיך. נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ התגלו שולי בגדיכם ומקום העקב. משל לבזיון הגדול שיתבזו ישראל:
כד וַאֲפִיצֵם כְּקַשׁ עוֹבֵר לְרוּחַ מִדְבָּר אפזר את בנ"י כקש שעובר ברוח מדבר:
כה זֶה גוֹרָלֵךְ זה חלקך. מְנָת מִדַּיִךְ לפי המידה שאת מדדת. מֵאִתִּי נְאֻם יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר בע"ז:
כו וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ גיליתי את שולי הבגדים שלך. ( לבזותך ). עַל פָּנָיִךְ וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ להראות בזיונך:
כז נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ את שמחה בניאופים ובמחשבות הזנות שלך. עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ הע"ז. אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלַם לֹא תִטְהֲרִי אוי לכם בני ירושליפם שאתם לא רוצים אפילו להטהר. אַחֲרֵי מָתַי עֹד אחרי מתי תטהרי עוד??:
ירמיה פרק יד
א אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת על זמן הבצורת (מניעת גשמים):
ב אָבְלָה יְהוּדָה הושחתה. וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ שערי הערים נכרתו (שהערים חרבו) קָדְרוּ לָאָרֶץ החשיכו עד הארץ (ענין אבילות וצער) וְצִוְחַת יְרוּשָׁלַם עָלָתָה צעקת בנ"י עלתה לשמים:
ג וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם השרים, שלחו הצעירים להביא מים. בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם באו לבורות המים הריקים, והשיבו הכלים כשהם ריקים. בּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם התבישו מהשרים שלא מצאו מים, וכסו ראשם בבושה:
ד בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה בגלל האדמה שנשחתה. כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ בּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם התביישו האכרים וכיסו ראשם בבושה:
ה כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא גם האילה שבשדה, השאירה שם את בנה שילדה כי לא היה לה במה להאכילו:
כתובים
משלי פרק ל
(כא) תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ בגלל שלשה דברים חרדים אנשי הארץ ואין להם מנוחה וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת ובגלל הדבר הרביעי, האנשים לא יכולים לסבול אותו: (כב) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ כשעבד מולך העם לא יכולים לסבול דבר כזה וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם וכשאדם מושפל ואינו ישר במסחרו, כששבע אי אפשר לסבול את זה: (כג) תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וכשאשה שנואה מתחתנת אי אפשר לסבול את זה שענין הנישואין זה אהבה ביניהם וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ וכששפחה יורשת את גבירתה ומושלת עליה, אי אפשר לסבול את זה כלל וכלל: (כד) אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ ארבעה הם בריות קטנות בארץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים והם עושים מעשים של חכמים גדולים: (כה) הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז הנמלים הם עם לא חזק וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם ומכינים בקיץ את מאכלם: (כו) שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם השפנים הם לא עם חזק ומפחדים וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם ושמים ביתם בסלעים להסתתר שם: (כז) מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה אפילו שלארבה אין מלך וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹויצא אסוף כולו שורות שורות מסודרים כחיילים: (כח) שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ העכביש תופסת בידיה את הקירות, וגם בונה את ביתה בידיה וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ והיא נמצאת אפילו בארמון המלך: (כט) שְׁלשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד שלשה אלו הולכים טוב בלי פחד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת והרביעי גם מיטיב ללכת בלי פחד: (ל) לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה אריה גבור יותר מכל החיות והבהמותוְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל ולא יברח מאף אחד: (לא) זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ סוג עורב שכוחו במתניו, וכן תיש מטיב ללכת וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ ומלך שלא קמים כנגדו מרוב חזקו הולך טוב בלי פחד: (לב) אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא אם ביזו אותך זה בגלל שהתגאית וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה ואם אתה חושב לענות להם אני מזהירך שתשים יד לפה ואל תענה להם: (לג) כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה כי כמו שסוחטים חלב ע"י זה עושים חמאה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם כשמנקים הרבה את האף בסוף יוצא דם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב וכשכועסים הרבה זה מביא למריבות ולכן אל תענה למי שמבזה אותך:
משנת ההלכה
מלאכת הדש
א. הדש כגרוגרת, חייב. ובפחות מזה, אסור מדאורייתא ככל אסורין שבתורה, דקיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה. (רמב"ם שבת פ"ח ה"ז חיי אדם כלל יד סעי' א)
ב. מלאכת הדישה היא לפרק האוכל ולהפרידו בתבואה מן השבלין ומהמוץ שהיא הקליפה הדקה שיש על גבי התבואה ובקטניות להפריד האוכל מן השרביטין. וכן כל דבר שדרך לפרק ולהבדילו מדבר שנבלע בו, חייב. (חיי אדם שם)
ג. י"א שהמולל תבואה כדי להוציא את האוכל מתוך השבלים הרי הוא בכלל מלאכת דש וחייב עליה (שער הציון סי' שיט ס"ק יא בשם ר"ח) וי"א שאינו דרך דישה ואין איסורו אלא מדרבנן מפני שנראה כדישה (מ"ב שם ס"ק כ ושער הציון שם בשם רש"י)
ד. מותר לתלוש ענבים מהאשכול[8] וכן כל פרי או ירק שדרכו לפרק אותו מגבעוליו וכיו"ב בשעת אכילה או כהכנה לאכילה[9] אם עושה כן סמוך לאכילה ובתנאים המבוארים במלאכת בורר אבל פירות או ירקות שדרכם שמפרקים אותם מגבעוליהם אחר שנתלשו ממקום גידולם ואין עושין כן בבית כהכנה לאכילה יש בו משום מלאכת דש ולפיכך אסור לפרק תמרים או בננות[10] מהענף שגדלים בו אפילו סמוך לאכילה[11] (שביתת השבת כללי מלאכת דש אות ה)
ה. מותר לקלוף[12] ביד[13] בין פירות בין ירקות ואפילו תבואה וקטניות כיון שאינו כלל כמלאכת דישה ובלבד שיעשה כן סמוך לאכילה ובתנאים המבוארים במלאכת בורר (רמ"א סי' שכא סעי' יט)
[1] חזקוני
[2] אבע"ז
[3] אור החיים
[4] רשב"ם
[5] כתב רמב"ן וכן במושב זקנים (פ' פנחס ושם בת אשר שרח) לא אמר בת אשר כי לא היתה בתו כ"א בת אשתו שהיתה לה מאיש אחר, וכת"א בת אשר בת אתת אשר, לכן אמר כאן ושרח אחותם, שהיתה אחותם, מן האם ולא מן האב, ע"ש. וכדבריו אמר בספר הישר (הביאו רוו"ה) אשת אשר היתה הדורם בת אבימאל בן עבר בן שרו, והיא הביאה עמה מעבר הנהר את שרח בתה, והיתה בת ג' שנים ותגדל הנערה בבית יעקב. והדברים תמוהים דא"כ איך נחשבה בכלל שש עשרה נפש שילדה זלפה ליעקב. ואף אם נדחוק לפרש ותלד שגדלה אותה זלפה, עדיין יקשה איך נחשבה בכלל שבעים נפש כיון שאינה מיוצאי ירך יעקב, וקרא אמר הבאים ליעקב יוצאי ירכו. הכתב והקבלה, וכעין זה כתב בפי' הטור.
[6] ספורנו
[7] אדרת אליהו פסוק ח
[8] בגמ' שבת עג ע"ב איתא האי מאן דשדי פיסא לדיקלא ואתר תמרי (דהיינו שזרק צרור על הדקל והשיר תמרים) חייב שנים אחד משום תולש ואחד משום מפרק ופירש"י שם שדמיא למפרק שכמו שהמפרק תבואה מקשיה חייב משום דש אף כאן מפרק התמרים מן המכבדות וברמב"ן ור"ן שם הקשו דא"כ כל קוצר ובוצר שיתחייב גם משום מפרק ולכן פי' שדרך התמרים שאחר שהם נתלשים עם המכבדות מהאילן דשים אותם על הקרקע להפרידם מן המכבדות וכאן שזרק הצרור לאילן ונפלו המכבדות לארץ נפרקים הם מן המכבדה מכוחו והוי דש ועיי"ש בשביתת השבת שהקשו האחרונים מהא דאיתא יחור שנפשח מותר לתלוש הפירות ממנו וכמו שנפסק בשו"ע סי' שלו סעי' ח ואמאי אין בו משום מפרק דומיא דמפרק תמרים מן המכבדות ועיי"ש שהבייא שדעת הפמ"ג בא"א ריש סי' שכ שאין דישה אלא באוכל מתוך פסולת הטמון בו אבל אוכל המגולה ותלוי בפסול ואינו מכוסה בו אין בו משום דש ועיי"ש שהאריך ודעתו נוטה שאף באוכל מגולה יש בו משום דש ולפיכך כתב שע"כ צ"ל שאין דישה בדבר שדרכו לפרקו כהכנה לאכילה כיון שעיקר דישה היא כהכנה לברירה ולשאר מלאכות שנעשות בתבואה לאחר מכאן אבל תיקון האוכל אינו ענין לדש ולהכי מותר לתלוש פירות מיחור שנפשח וכתב שלפ"ז מקומות שדרכם לתלוש ענבים מהאשכולות ומקבצין אותם לעשות יין יהיה אסור אפילו אם עושה כן סמוך לאכילה
[9] וצ"ע בעבניות שֶרי שבימינו הדרך בהרבה מקומות שמוכרים אותם מחוברים לגבעולים אם מותר לתולשם מהגבעולים בשבת (ועיין ארחות שבת שם הערה יא שכתב שרק באקראי בעלמא מביאים אותם עם הגבעולים אמנם בימינו עינינו הרואות במצוי מאד שרשתות השיווק הגדולות למכרם עם הגבעולים)
[12] ועיין בבה"ל שם ד"ה לקלוף שהאריך להוכיח שאין בזה לדידן משום דש ואינו דומה למולל שבלים שהוא דומיא דדישה כיון שאת עיקר הפעולה עושה בקליפה שע"י שמולל הקליפה יוצא הגרעין ממנה משא"כ בקילוף שהוא דרך אכילה ואינו אלא תיקון האוכל מתוך השומר שלו כמבורא בב,ל סי' שיט סעי' ד ד"ה מתוך אוכל ובמ"ב שם ס"ק כד
[13] אבל במכתשת אסור ואפשר שיש בו משום דישה עיין בבה"ל שם ד"ה לאלתר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה