מקרא
בראשית פרק מב
(כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אכן באמת[1] אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן מדה כנגד מדה אנחנו השלכנוהו בבור והנה אנחנו נאסרים בבור השבי[2]בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו[3]:
(כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד כי ילד הוא, ומפני נערותו חטא לכם, וראוי לכם להעביר על חטאות נעוריו וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ נחשב לכם כאלו שפכתם דמו בהיותו נמכר לעבד עולם ובלי ספר מת בעבדותו כיון שלא היה רגיל בכך[4]:
(כד) וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם שהם ימסרו לו אחד מהם ולא רצו למסרו, כפי הדין שאם אמרו עכו"ם תנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כלכם לא ימסרו, ואם יחדו אותו מותר[6] וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן כי מתחילה היה דעתו לקחת את ראובן שהוא הגדול, שבאחים כי הדין נותן כשרבים חוטאים הגדול נענש וכיון ששמע שראובן רצה להצילו, לא רצה לצערו, ולקח את שמעון שהוא גדול אחריו[7]וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם כדי שיראו אותו כבול ואסור, וימהרו לחזור[8]:
(כה) וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם המטבעות שלהם לא יפול לשון רבים על הכסף והזהב אבל יפול על המטבעות[9] אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן:
(כז) וַיִּפְתַּח הָאֶחָד הוא לוי אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ לפי שהיה מנהיג שני חמורים, שלו ושל שמעון, מצא הכסף, כי היה למטה בשולי האמתחת, והאחרים לא הגיעו עדיין למטה. והוא שהוצרך להאכיל שני חמורים הגיע למטה[11] וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כלל המשא נקראת אמתחת, והיה לכל אחד שק גדול ושקים קטנים להשוות המשא[12]:
(כח) וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ:
(כט) וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר:
(ל) דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ:
(לא) וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים:
(לב) שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(לג) וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת האוכל להשביע את[13] רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ:
(לד) וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ תביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה ולא אקח מכס סחורתכם כי איטיב לכם תחת בושתכם[14] ואע"פ שלא מצאנו שאמר להם יוסף כן, דבר הלמד מענינו, ופעמים מקצר הכתוב בסיפור[15]:
(לה) וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ:
(לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה כי חטא אבדתם הוא עלי, שאני גרמתי מיתת יוסף על ששלחתיו למקום סכנה, וכן עלי יהיה אבדת שמעון ובנימין מה ששלחתי אותם במקום סכנה, ונתירא מעונש על זה[16]:
(לז) וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר מה שאתה חושש שהעון יהיה עליך, אני מקבל חטא זה עלי אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית חטא הזה ימית את שני בני אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי כי אני מקבל אחריותו עלי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ:
(לח) וַיֹּאמֶר שתק בזה ולא השיב לו כלל, ולא בטח בדבריו מפני שכבר פשע באביו ומעתה לא יבטח בו, אבל בטח בדברי יהודה כי יהודה גבר באחיו[17] לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה:
בראשית פרק מג
(א) וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ:
(ב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל:
(ג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד התרה בנו בפני עדים[18] בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי בלי[19] אֲחִיכֶם אִתְּכֶם:
(ד) אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל:
(ה) וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ לֹא נֵרֵד שאם היה רק התראת העונש היינו הולכים ומקבלים העונש אבל למעשה לא ימכרו לנו אוכל כלל ולמה נלך בחנם כִּי חוץ מהעונש אם נראה פניו בלא האח הקטן הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם היינו שלא יתנו אותנו להתראות לפניו וא"כ לא נוכל לקנות אוכל[20]:
(ו) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד כלומר - שיש לָכֶם עוד אָח:
(ז) וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ על משפחתנו[21] והיחוס שלנו[22] לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם:
(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה בכך שנוכל לקנות מזון וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ בבואנו בפני האיש במצרים[23] גַם אַתָּה לא תמות פה ברעב ו- גַּם טַפֵּנוּ:
(ט) אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים:
(י) כִּי הטעם שקבלתי עלי חטא עולם אם לא הביאותיו הוא מפני שדבר ברור אצלי ש- לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ מאז שספרנו אליך דברי האיש או מאז שכלה השבר כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם שלא היה האיש מעכבנו כלל בהיותו ירא אלהים ולא יוסיף להרע עמנו כאשר ידע האמת[24]:
נביא
ירמיה פרק ט
א מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים הלוואי שאהיה במדבר במלון של אורחים, וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כדי שלא אהיה יחד עם עמי. כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים כולם חוטאים בניאוף. עֲצֶרֶת בֹּגְדִים אסיפת אנשים בוגדים ביְקֹוָק :
ב וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר – דרכו, הכינו את החץ (השקר) בקשת (בלשון) לפגוע באחרים. וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ – וגבורתם היתה להרע, ולא באמונה ובמשפט. כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ עשו רעה אחר רעה. וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם יְקֹוָק :
ג אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ אפילו מחבר הִשָמְרוּ. וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ אפילו באח אל תבטחו. כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב אפילו אח מְעַוֵות וּמְעַקֵם דרכו של אחיו להרע לו וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ מדברים רכילות על החבר:
ד וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ ישקרו. וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הרגילו עצמם בשקר. הַעֲוֵה נִלְאוּ "התעייפו" מרוב דיבורי שקר:
ה שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה ישראל "יושבים" בתוך המרמה. בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי בגלל המרמה לא יודעים את יְקֹוָק . נְאֻם יְקֹוָק :
ו לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים אֶצְרוֹף (אנקה) אותם בצרות שאביא עליהם שישובו בתשובה מהחטא. כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי מפני שהם עמי איך אוכל לעשות אחרת, מלבד להביא עליהם צרות שישובו בתשובה:
ז חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר לשונם חדה לדבר מרמה. בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ בפה אומר לחבירו "שלום", אך בתוך לבו מכין לו מארב ומלכודת להכשילו:
ח הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם יְקֹוָק אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי:
ט עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי אשא בכי ויללה על הרעה. וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה ובנווה מדבר אשא קינה. כִּי נִצְּתוּ נהיו שממה. מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר שאיש לא עובר שם. וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה לא נשמע שם קול המִקְנֶה. מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ שהכל גלו:
י וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלַם לְגַלִּים לגלי אבנים. מְעוֹן תַּנִּים מעון, בית לתנים. (שרגילים לדור בגלים) וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב:
יא מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת מי החכם שיבין הדבר שאומר לקמן. וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי יְקֹוָק אֵלָיו וְיַגִּדָהּ ומי האיש שיְקֹוָק אמר לו הדבר הזה ויגיד אותו. עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר מדוע אבדה הארץ, להיות שממה כמדבר?:
יב וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יְקֹוָק עונה התשובה בעצמו. עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי... עיקר הפורענות באה שלא הלכו בדרך התורה! אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ:
יג וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם מראות ליבם. וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְּדוּם אֲבוֹתָם לעָבְדָם:
יד לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה וְהִשְׁקִיתִים מֵי רֹאשׁ אאכיל את ישראל לענה, ואשקה אותם מים, שנסחטו מהעשב "רֹאש". (לענה ורֹאש מִינֵי עשבים מָרִים.):
טו וַהֲפִצוֹתִים בַּגּוֹיִם אפזר אותם בין הגויים. אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הֵמָּה וַאֲבוֹתָם וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב גם בגלות. עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם:
כתובים
משלי פרק כז
(י) רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב חבירך וחבר אביך אל תעזב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ כדי שלא תצטרך לבא לאחיך ביום שיש לך צרה טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק שיותר טוב שכן שעכשיו התקרב אליך מאח שעכשיו הוא רחוק: (יא) חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי בזה שתחכם תשמח לבי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר וגם אוכל להשיב דברים למי שמבזה אותי (שבני לא חכם): (יב) עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר החכם רואה את הצרה ונזהר לא להיות שם ומתחבא פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ הפתיים עוברים במקום הצרה ונענשים בצרה: (יג) קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר לוקחים את בגד הערב כשאין ללוה לשלם וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ ומי שערב לאדם זר יקחו ממנו משכון: (יד) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים המשבח חבירו בקול בבקר שכולם ישמעו (שהוא מכניס אורחים)קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ זה כמו קללה, כי כולם יבאו לחבירו ויגמרו לו את הכל הממון: (טו) דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר כמו טפטופי גשם שנכנס לתוך ביתו, ביום גשם וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה ואשה שרבה אתו זה דומה לגשם שנכנס לבית: (טז) צֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ הרוצה להסתיר את ה"אשת מדינים" זה כמו השומר רוח שזה יצא וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא וכמו אדם שמשח עצמו בשמן לא יוכל להעלים א"ז כי כולם מריחים את יד ימינו: (יז) בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד כמו שמחדדים ברזל בברזל אחר וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ כך תלמידי חכמים מחדדים (ומלמדים) אחד את השני: (יח) נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ התאנה כל יום מתבשלים כמה פירות וצריך להוריד אותם ולכן מי ששומר על התאנה יאכל פירותיה וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד וכן מי ששומר על אדונו לפעמים יבא דבר נזק על אדוניו והוא יצילנו ואדונו יכבדהו: (יט) כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כמו שהמים משקפים את פני האדם כמו שהוא נראה (שמח, כועס) כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם כך אם אדם אוהב אדם, השני גם אוהב אותו: (כ) שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹ לֹא תִּשְׂבַּעְנָה הגיהנום לא שבע מלקבל את הרשעים וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה כמו שעיני האדם לא שבעים ורוצים עוד: (כא) מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב כמו שהמצרף והכור בודקים את הכסף והזהב כמה הם נקיים וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ כך אדם נבדק לפי איך אנשים משבחים אותו: (כב) אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ אם תכתת את האויל במכתש בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי בתוך החיטים, עלי = כלי שכותשים בו תבואה לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ לא יעזוב את אולתו: (כג) יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ תדע מה צאנך צריכים שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים שים לבך לדעת מה צריכים הצאן שלך: (כד) כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן כי לא לעולם תהיה חזק ולכן תבדוק אפילו את צאנך וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר וגם אם יש לך כתר כבוד לא תמיד זה ישאר אצלך ואצל בניך ולכן תשמור על צאנך: (כה) גָּלָה חָצִיר וְנִרְאָה דֶשֶׁא לפעמים מתגלה העשב ורואים את הדשא וְנֶאֶסְפוּ עִשְּׂבוֹת הָרִים ולפעמים נגמרו העשב בהרים (ולכן צריך לשים לב האם יש אוכל לצאן):
משנת ההלכה
מלאכת המעמר
א. אסור לקבץ שום דבר במקום גדולן, אפילו אינו גדולי קרקע, כגון מלח במקום שחופרין בו המלח, או מברכות מי ים שמאדים את המים ואוספים את המלח הנשאר כיון שחיישינן שמא יבוא להתיר בגידולי קרקע[25] (שם סעי' ב ומ"ב סי' שמ ס"ק לד) וי"א[26] שלאסוף מלח שחופרים ממקום גידולו יש בו משום מעמר מן התורה וכן האוסף סלעים ואבנים ממקום שנחצבו משם הוי מעמר (פמ"ג סי' שמ במשב"ז ס"ק ה)
ב. המקבץ פירות אף שלא במקום גדולן[27] עד שנדבקו יחד או שתלאן בחבל ועשאן גוף אחד, חייב[28], משום תולדת מעמר כיון שזה דומה למלאכת עימור שקושר עמרים יחדיו (רמב"ם שבת פ"ח ה"ו וחיי אדם שם סעי' ג ומ"ב שם ס"ק לח)
ג. אין שייך מעמר אלא בתבואה ופירות שלא נאפו ולא נתבשלו וגם לא נטחנו שעדיין הם כנקצרים וכנתלשים אך אם נאפו או נתבשלו אין שייך מעמר שהרי אין אסור בשבת להניח כמה לחמים למקום אחד או להניח כמה מיני פירות זה אצל זה. אלא ודאי שהאיסור אינו אלא בהילקטם מן השדה ומן הגינות ומן האילנות ולא כשהם בבית וכ"ש לאחר טחינה ואפייה ובישול שכיון שנשתנו מברייתן אין בהם משום מעמר[29] (ערוך השולחן שם סעי' ג)
ד. מותר לאסוף קליות או צימוקים או אורז שזורקים על החתן בבית הכנסת וכל שכן שמותא לאסוף סוכריות שזורקים על חתן שמכיון שנעשה משום שמחה אין כאן טירחא ועובדין דחול (שביתת השבת שם סעי' ו)
[1] ת"א אבע"ז
[2] רשב"ם
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן ספורנו
[5] ת"א
[6] מלבי"ם
[7] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ספורנו, ולאפוקי מהאבע"ז
[10] אבע"ז
[11] פי' הטור בשם הרא"ש
[12] ת"א רמב"ן
[13] ת"י
[14] רמב"ן
[15] פי' הטור
[16] מלבי"ם
[17] רמב"ן רבינו בחיי
[18] ת"א רש"י
[19] ת"א
[20] מלבי"ם
[21] רש"י
[22] ת"י
[23] ספורנו
[24] ספורנו
[25] ויש להסתפק אם בכלל איסור זה לאסוף ביצים שנולדו מבעו"י מתוך הלול (שמירת שבת שם אמנם באגלי טל כתב שם סעי' ו בשם האור זרוע שאסור ללקט ביצים מן הלול ליתנם לתוך כלי)
[28] ולפ"ז יש לאסור לעשות שרשרת ע"י חריזת מרגליות או פנינים וכיו"ב שאע"ג שלא הוי גידולי קרקע מ"מ מדרבנן אסור וכמו מלח במקום גידולו ועיין ברית עולם מעמר אות ד אמנם בלא"ה לכאורה יש לאסור משום תיקון מנא אמנם עיין בשביתת השבת בבאר רחובות ס"ק יב שכתב שכיון שע"פ רוב כבר נתעמרו פעם אחת א"כ אין עימור אחר עימור (ולכאורה הא גם החורז דבילה יש עימור אחר עימור דמעשה הקשירה הוא פעולה חדשה וכמש"כ שם בעצמו בס"ק ג וצל"ב) ואפילו איסורא ליכא ועוד שאין עימור אלא בדבר שלא נשתנה מהוויתו אבל דבר שנשתנה מהוויתו אין בו משום מעמר
[29] והיינו אפילו אם הוא במקום גידולם והי גידולי קרקע דאל"ה בלא"ה מותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה