מקרא
בראשית פרק מד
(א) וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת יותר מן המגיע להם בכסף שהביאו וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ ודע, כי בעבור היות השוברים רבים מאד מכל ארץ מצרים ומהומות רבות בתוכה, היו הבאים נותנין שקיהם וכספיהם למשביר, והוא מודד להם לפי הכסף הנמצא בהם והם לוקחים הניתן להם באשר דבר מלך שלטון, ועוד כי באמונה הוא עושה ועל כן לקחו בפעם הראשונה שקיהם סגורים ולא ידעו מה בתוכם גם בשנית[1]:
(ב) וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר:
(ג) הַבֹּקֶר אוֹר האיר[2] וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם כלומר שאנשי יוסף העמיסו את החמורים כדי שלא ירגישו האחים שהשקים כבדים יותר מהמגיע להם[3]:
(ד) הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ לא אמר מן העיר אלא את העיר, שעדיין היו בתוך התחום של העיר אלפים אמה כי היו מרחיקים היו הורגים הרודף אחריהם[4] וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר ממונה[5] עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה:
(ה) הֲלוֹא זֶה לא הזכיר להם הגביע, אבל דבר עמהם כאלו בידוע שהם לקחו הגביע, ולכך אמר הלא זה שלקחתם הוא אשר ישתה אדני בו אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ כי הגונב כוס המלך אשר ישתה בו בוזה המלכות, ולא יועיל כי ירבה שחד ותשלומין וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ בשבילו כלומר ישאל למנחשים ולחכמים לנחש בשביל הכוס כדי למוצאו[6] הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם:
(ו) וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה:
(ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב:
(י) וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה מאחר שאתם חרצתם המשפט כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא שהגנב בן מות הוא אבל איני רוצה להחמיר עליכם יותר מקו המשפט אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הגביע יִהְיֶה לִּי עָבֶד שכן היה דינם קודם מתן תורה כדכתיב לעיל ולקנות אותנו לעבדים ואת חמורנו. אבל משנתנה תורה ישלם כפל ואם אין לו ונמכר בגנבתו[8] וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם:
(יא) וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ:
(יב) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן:
(יג) וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה:
(יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם ממתין להם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה כל העשרה ובנימין עמהם גם כן, כדי לקיים ואחד עשר כוכבים משתחוים לי[9]:
(טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי כי דרך השרים לקסום קסם כמו שמצינו כי עמד מלך בבל על אם הדרך לקסום קסם והנני יודע מי גונב ממוני:
(טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי על הכסף הראשון שמצאנו מַה נְּדַבֵּר עתה בגביע וּמַה נִּצְטַדָּק במה נצדיק עצמינו הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הצדיקו עליהם את הדין ואמרו ידענו כי נקיים אנחנו מכל זה אבל אנחנו חייבין ממקום אחר, ממכירת יוסף[10] הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ לא יהיה אלא עבד כי יראים היו פן ימיתוהו[11]:
(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת שאהיה אני השליח להפרע מכם מעונותיכם הקודמים כענין מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך לא אקח לעבד ולא אעניש זולתי החוטא אלי עתה בזה החטא בלבד הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם: פ
סליק פרשת מקץ
נביא
ירמיה פרק י
כב קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה קול שמועה על בא האוייב. וְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן שהאוייב מגיע מצפון. לָשֹוּם לשים. אֶת עָרֵי יְהוּדָה שְׁמָמָה מְעוֹן תַּנִּים מעון, בית לתנים:
כג יָדַעְתִּי יְקֹוָק כִּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ לא האדם (נבוכדנצר) קובע את דרכו, אלא אתה יְקֹוָק . לֹא לְאִישׁ הֹלֵךְ וְהָכִין אֶת צַעֲדוֹ לא האדם, מכין ומחליט לאן יצעד ללכת:
כד יַסְּרֵנִי יְקֹוָק אַךְ בְּמִשְׁפָּט אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי תן היסורים לפי המשפט, ולא כגודל הכעס, שמא תמעיטני שתכלה אותי לגמרי:
כה שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ את גודל כעסך, שפוך על הגויים שלא יודעים אותך. וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ על הגויים שלא קוראים בשם יְקֹוָק . כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב כי אכלו והרעו לישראל. וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ אכלו וכילו את ישראל. וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ ואת המקדש עשו שממה:
ירמיה פרק יא
א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר:
ב שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת ברית שמירת התורה. וְדִבַּרְתֶּם ירמיהו, ושאר נביאי אמת (צפניה) אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם:
ג וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ מקולל האיש. אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת:
ד אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מצרים נמשלה לכור לזקק ולנקות את ישראל בצרות, לפני שייצאו.
לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
ה לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה לקיים השבועה. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יְקֹוָק עניתי ליְקֹוָק ואמרתי: אמת הדבר שיהיה ארור מי שלא ישמע אל דברי הברית:
ו וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קְרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם:
ז כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם שהזהרתי את אבותיכם. בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי כל יום, השכימו הנביאים בשליחותי, להוכיח את ישראל לשמוע בקול יְקֹוָק :
ח וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לשמוע. וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם במראה ליבם הרע. הָרָע וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת אֲשֶׁר צִוִּיתִי לַעֲשֹוֹת וְלֹא עָשֹוּ נתתי הציווי לשמור המצוות ולא עשו:
ט וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם קשר התארגנות של מרידה נמצאה בבנ"י:
י שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים חזרו על עוונות אבותיהם. אֲשֶׁר מֵאֲנוּ סרבו. לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי בטלו ולא קיימו את הברית. אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם:
יא לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה מגודל הצרה לא יוכלו להנצל ממנה. וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם:
כתובים
משלי פרק כח
(יד) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד משובח אדם שמפחד תמיד שמא יכשל בעבירות וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה ואדם שמקשה לבו ולא מפחד, יכשל בעבירות: (טו) אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק כמו צעקת הארי והדב, שקק – צעקה מוֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל כך מפחיד הרשע שמושל על עם עני שדרכו להזיק את החלשים: (טז) נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת מושל חסר שכל, מרבה לגזול שׂנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים כי החסר תבונות לא יודע שמי ששונא לגזול יאריך ימי ממשלתו: (יז) אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ אדם שגזל את נפש חבירו שהכשילו בחטאים עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ עד שיקבר יברח לעזרה שיתכפר לו, ולא יעזרו לו מהשמים: (יח) הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ ההולך בתמימות יושע מהצרות שהגיעו אליו וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת ומעקם דרכיו יפול בצרה הראשונה שתבא עליו: (יט) עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם מי שעובד את שדהו יהיה לו לאכול וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ ומי שרודף אחרי דברים שאין מזה תועלת (משחק בקוביה וכדו') ישבע עניות: (כ) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת איש שמאמין ובוטח בה', ה' יברך אותו וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה ואדם שרודף אחרי העושר ומרמה אנשים לא יהיה נקי מהעונש: (כא) הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב לכבד במשפט זה לא טוב, שהשני לא יוכל לטעון, כשיראה שמכבדים אותו וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר ואפילו בשביל ככר לחם (שקבל קצת שוחד) ירשיע את הצדיק במשפט: (כב) נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִןהממהר להעשיר והוא רע עין ולא נותן צדקה וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ והוא לא יודע שזה גורם לו חסרון (שלא נותן צדקה): (כג) מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא המוכיח אדם שילך אחרי ה', ימצא המוכיח חן בעיניו מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן יותר ממי שמדבר אליו דברים מפתים ונעימים: (כד) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע אדם שגוזל מאביו ואמו ואומר אין לי פשע שהרי בסוף אני יורש אותםחָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית הוא כמו האיש שמשחית וגוזל אחרים: (כה) רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן אדם שנפשו רחבה ומתאוה ולא שמח בחלקו מעורר מריבות וּבוֹטֵחַ עַל ה' יְדֻשָּׁן ומי שבוטח בה' ושמח בחלקו ישומן שיהיה בטובה: (כו) בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל מי שבוטח על לבו ועושה כל מה שליבו אומר לו לעשות הוא כסיל וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט ומי שהולך בחכמה לראות את הדרך הישרה ינצל מהצרות וגם מהיצר הרע: (כז) נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר מי שנותן לעני לא יהיה לו מחסור וּמַעְלִים עֵינָיו רַב מְאֵרוֹת ומי שמעלים עיניו ולא נותן צדקה הרבה קללות יהיו בעשרו: (כח) בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם כשהרשעים קמים למשול הצדיקים מסתתרים וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים וכשהרשעים נאבדים מתרבים הצדיקים (כי כולם לומדים מזה שרע לרשעים):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה