מקרא
בראשית פרק מה
(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק מלבכות[1] ולסבול עד שיצאו לְכֹל הַנִּצָּבִים העומדים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכירו להם המכירה, כי תהיה להם (לחרפה) וגם אליו למכשול, שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם, אלו אנשי בוגדות, לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמנותינו, בגדו באחיהם, גם באביהם בגדו, מה יעשו במלך ובעמו, וגם ביוסף לא יאמינו עוד[2] וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:
(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם שסביב ביתו ומשם הלכה השמועה שמצא יוסף את אחיו -[3] וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:
(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי כלומר בריא[4] וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו מפני שמכרו אותו לעבד והיו רואים אותו כמו מלך ועוד כי יראו לנפשם שמא יגמלם רעה[5]:
(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי ראה אותם נבהלים ונרתעים לאחוריהם אמר להם להתקרב אליו כדי להשקיט אימה שנפלה עליהם[6] וגם כדי לא ישמעו שומעי הבכי את מכירתו[7] וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר בלחישה שלא ישמעו אחרים[8] אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:
(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה וחסד האלקים היה עלי שנזדמנתי לפניכם שתמכרוני אתם ולא ע"י נכרים וגזלנים[9] כִּי לְמִחְיָה לכם ולכל העולם[10] שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:
(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ כי הארץ אשר עברו עליה שתי שנים ברעב ואכלו כל מה שהיה בידם ונתיקר השער מאד וְעוֹד יעברו עליהם חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר ולא תהיה לכם בה מחיה כלל אם לא שלחני השם לפניכם[11]:
(ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית ממונכם ומקניכם בָּאָרֶץ הזאת, כי בזולת הארץ הזאת לא ישאר לכם כלום[12] וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה שתהא פליטה לכם במצרים במה שהוא המושל וירחיב המקום לפניהם וכאשר עשה אח"כ[13]:
(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי אלא[14] הָאֱלֹהִים שלחני[15] וַיְשִׂימֵנִי לְאָב יועץ לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן ממונה לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם להנהיג עניני העמים[16]:
(ט) מַהֲרוּ כדי שלא יצטער יותר[17] וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד:
(י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן כיון שידע יוסף שלא ירצה אביו לשבת בארץ מצרים[18] וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:
(יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ תהיה רש כלומר תהיה עני[19] אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ כי אני לא אוכל לשלוח לך לארץ כנען לחם רב מגנזי המלך, כי יחשדו אותי שאני מוכרו שם לעשות לי שם אוצרות כסף ולשוב אל ארצי ואל מולדתי[20]:
(יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת ואפילו אם לכם יש נגיעות בכל זאת - וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין אין לו נגיעות[21] כִּי פִי ולא על ידי מתורגמן הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם ולא מפי שמועה ששמעתם מאחרים שהרי אתם בעיניכם רואים ומכירים כי אני יוסף מדבר אליכם ולפיכך והגדתם את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם[22]:
(יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם כדי שלא ידאג מלבוא וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם שיש לי כח לזון אותו[23] וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה:
(יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו כמנהג אחים בני אם אחת שאהבתם עזה[24] וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו משני צדדי הצואר שבשביל שהוא כפול נכתב בלשון רבים[25]:
(טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וכיון שראו שאין בלבו עליהם - וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ מכיון שקודם לכן נבהלו מפניו ולא יכלו לדבר[26]:
(טז) וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו כי עד עתה חשבוהו לעבד ועתה ראו שהוא ממשפחה מכובדת וראוי להתייצב בפני מלכים[27]:
(יז) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם בהמותיכם בתבואה[28] וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
(יח) וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם ארץ גושן וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ את שומן הארץ כלומר את הטוב שבארץ[29]:
נביא
ירמיה פרק יב
ד עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ עד מתי יהיו מזומנים להריגה, ומתי יבוא עונש הרשעים שהארץ תִּשָחֵת? וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ מגודל החורבן. מֵרָעַת ישְׁבֵי בָהּ וכל זה יבוא מהרעות שעשו יושבי הארץ. סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף ויגיע הסוף והכליון גם לבהמות ולעופות. כִּי אָמְרוּ לֹא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ משום שאמרו שיְקֹוָק לא משגיח ולא יודע את סופנו:
ה תשובת יְקֹוָק : כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים אתה רַצְתָּ עם אנשים שרצים ברגליהם והתעייפת (שהם רצו יותר מהר ממך) ואיך תוכל לרוץ עם הסוסים, שרצים יותר מהר. (נמשל: את דעת אנשי ענתות, שבקשו להורגך לא ידעת, ואיך תרצה לדעת, את דעת יְקֹוָק ודרך הנהגת העולם??) וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ בענתות עיר מגוריך שהיא צריכה להיות לך, ארץ של שלום רצו שם להורגך,וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן ואיך תצליח בשליחות הנבואה מול גאון וחוזק הירדן? (ר"ל, שירמיהו צריך להתחזק מאוד בנבואה כנגד מלכי יהודה, הקשים יותר מאנשי עירו ענתות):
ו כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אפילו משפחתך. גַּם הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ גַּם הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא קראו להתאסף כולם נגדך. אַל תַּאֲמֵן בָּם כִּי יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת גם שידברו עליך טובות אל תאמין בם: עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי עזב יְקֹוָק את המקדש, ואת ישראל, שהם נחלתו. נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי את בנ"י שהם "ידידיו" של יְקֹוָק . ("מה לידידי בביתי...";יא', טו') בְּכַף אֹיְבֶיהָ ביד האוייבים:
ח הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר בנ"י היו לי כמו אריה ששואג ביער. (שנשמעו לְפָנַי, שאגות העשוקים מהחמס שבתוך בנ"י.) נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ נִתַּן לפני, קול העשוקים לכן שנאתי אותם:
ט הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי בנ"י נמשלו לעַיִט, הצבוע בצבעים שונים, וכל העופות שונאים אותו. הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ נאספים סביבו להורגו. לְכוּ אִסְפוּ כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה הֵתָיוּ לְאָכְלָה בואו לאוכלו (נמשל: כל הגויים, מתאספים סביב בנ"י להורגם.):
י רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי מלכים רבים באו להשחית את בנ"י. בֹּסְסוּ אֶת חֶלְקָתִי רמסו את א"י ברגליהם. נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה את א"י, שמו להיות שממה כמדבר:
יא שָׂמָהּ לִשְׁמָמָה שמו אותה (את א"י) לשממה. אָבְלָה עָלַי שְׁמֵמָה והארץ השוממה מתאבלת לפני. נָשַׁמָּה כָּל הָאָרֶץ שממה. כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב כי אין איש, ששם אל ליבו את דבר יְקֹוָק :
יב עַל כָּל שְׁפָיִם מקומות גבוהים. בַּמִּדְבָּר בָּאוּ שֹׁדְדִים כִּי חֶרֶב לַיְקֹוָק אֹכְלָה מִקְצֵה אֶרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ חרב האוייב תאכל בכל קצות הארץ. אֵין שָׁלוֹם לְכָל בָּשָׂר:
יג זָרְעוּ חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ משום שלא זרעו בזמן הנכון. (משום שלא חזרו בתשובה גדלו וקצרו קוצים במקום חיטים; כמו: "נירו לכם ניר ואל תזרע אל קוצים") נֶחְלוּ לֹא יוֹעִלוּ כשהיו חולים מהמכות, צעקו ליְקֹוָק שיושיעם מצרתם, אך ללא הועיל שיְקֹוָק לא ישמע (משום שלא הוציאו הקוצים שלא שבו בתשובה) וּבֹשׁוּ מִתְּבוּאֹתֵיכֶם יתביישו מהתבואה שצמחה. (הקוצים) מֵחֲרוֹן אַף יְקֹוָק :
יד כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים השכנים של בנ"י מסביב א"י. הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם הגויים שהרעו לישראל, יעקרו מארצם, וילכו גם הם לגלות. וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם ובנ"י שבתוכם גם אעקור ואוליך לגלות:
טו וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁבֹתִים אחר שיגלו אשיב אותם לארצם. אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ:
טז וְהָיָה אִם לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי חַי יְקֹוָק אם ילמדו מבנ"י להשבע בשם יְקֹוָק . כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל כמו שהם למדו את בנ"י להשבע בשם הע"ז. וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי אז, יחיו בתוך עמי:
יז וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ להשבע בשם יְקֹוָק , וְנָתַשְׁתִּי אֶת הַגּוֹי הַהוּא נָתוֹשׁ וְאַבֵּד ולא ישובו. נְאֻם יְקֹוָק :
כתובים
משלי פרק כט
(טז) בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה פָּשַׁע בגלל גדולת הרשעים יעשו פשע גדול, ולכן יכשלו וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ והצדיקים יראו במפלת הרשעים: (יז) יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ אם תיסר את בנך יהיה לך מנוחה (שכשיש בן רשע האבא דואג ולא נח) וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ ויתן שמחה לנפשך: (יח) בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם כשאין נביא שמדריך את העם, יתבטל העם מעבודת ה' וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּומי ששומר ללמוד התורה משובח, שהתורה תדריך אותו בדרך ישרה: (יט) בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד כשמוכיחים את העבד זה לא עוזר (רק בהכאה) כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה כי אפילו שיבין את דברי המוסר לא יענה למוכיח שיעשה כדבריו: (כ) חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו אם תראה איש שממהר בעניניו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ לכסיל יש יותר תקוה להצליח ממנו (מהאיש אץ): (כא) מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ אדם שמפנק את עבדו בצעירותו וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן ובסוף העבד יהיה שר על אדונו: (כב) אִישׁ אַף יְגָרֶה מָדוֹן בעל הכעס מעורר מריבות וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע ובעל כעס עושה הרבה פשעים כשכועס: (כג) גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ כשאדם מתגאה זה יגרום לו שיהיה מושפל וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד ואדם שמשפיל את עצמו, זה יחזק את כבודו: (כד) חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ החולק את הגניבה עם הגנב שונא את נפשו אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד כי ישמע שישביעו שמי שיודע על הגנבה יבא ויעיד, ובגלל שחלק עם הגנב לא בא להעיד, ומקלל נפשו: (כה) חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ פחד של אדם יגרום לו מכשול (שצריך לבטוח בה', ולא לפחד) ובוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב ואדם שבוטח בה' יתחזק: (כו) רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל הרבה אנשים מבקשים מהמושל שיעזור להם וּמֵה' מִשְׁפַּט אִישׁ והוא לא יכול לעזור להם, כי מהשם כל משפטו, כמה יהיה לו טוב: (כז) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל כמו שהצדיקים מתעבים ומתרחקים מהרשע וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ כך הרשע מתעב אדם ישר:
משלי ל
(א) דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא זה דברי אגור הבן של יקה, הנבואה (שלח תשובה על שאלתם) נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל דברי האדם ששלח לאיתיאל ואוכל. כתב פעמיים איתיאל שהיה יותר חשוב: (ב) כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ כי טיפש אני מהאנשים וְלֹא בִינַת אָדָם לִי ואין לי חכמה של אדם: (ג) וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה ואני לא למדתי את חכמת ה' וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָעואני לא יודע את הדעת של אנשים חכמים: (ד) מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד מי יכול לעלות לשמים ולרדת לעומק הארץ ולדעת חכמתם מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו מי יכול לאסוף את הרוח בידיו (שלא יהיה רוח) מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה מי אסף מים בענן שנראה כמו בגד מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ מי העמיד את קצוות העולם מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע האם תדע מה שמו או שם בנו של מי שיודע את החכמה (חוץ מה'): (ה) כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה כל דברי ה' נקיים (וא"א לדעת סודות החכמה) מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ והשם שומר על מי שבוטח בו:
משנת ההלכה
זאת חנוכה
א. היום שהוא היום האחרון של חנוכה קוראים 'זאת חנוכה' על שם סיום פרשת הנשיאים שקוראים בו (במדבר ז): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ:
ב. וקוראים בתורה מ- ביום השמיני עד סוף פ' נשא ותחילת פ' בעלותך עד וכן עשה את המנורה.
ג. לכהן קורא ביום השמיני עד - מלאה קטורת ללוי קורא עד - זה קרבן גמליאל בן פדהצור ולישראל קורא מ- ביום התשיעי עד - וכן עשה את המנורה
ד. ואמרו חכמים דרך רמז: זאת חנוכה - עיקרה ותקפה של חנוכה. לפי שהוא יום השמיני, וכל חוזק הימים הקודמים - הכל הוא ביום השמיני.
ה. יום השמיני רומז תמיד לנֶצח שאינו מוגבל והוא למעלה מן הזמן. שבעה ימים - זה גבולו של הזמן. ויום השמיני, כבר הוא יוצא מגבולו ולמעלה ממנו:
ו. ויום זה מכוון כנגד שמיני עצרת שלאחר שבעת ימי החג. שיש בו מכל מה שיש במועדים שלפניו, מענין כפרה של הימים הנוראים ומענין שמחה של החג. אף 'זאת חנוכה' שהוא היום השמיני של ימי החנוכה, כולל כל שמחה וישועה הלל והודאה שבכל הימים הקודמים.
ז. יש קהילות שנוהגים לעשות סעודה מיוחדת לכבוד יום זאת חנוכה, כמו שעושים סעודה לגמרה של תורה בשמחת תורה.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] רמב"ן
[3] העמק דבר
[4] פי' הטור
[5] רבינו בחיי
[6] רבינו בחיי
[7] ספורנו
[8] חזקוני
[9] חי' חתם סופר
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רמב"ן
[12] הכתב והקבלה
[13] העמק דבר
[14] רשב"ם
[15] אבע"ז
[16] ספורנו
[17] ספורנו
[18] רמב"ן
[19] ת"א רש"י
[20] רמב"ן
[21] העמק דבר
[22] רשב"ם
[23] רשב"ם חזקוני
[24] רבינו בחיי
[25] חזקוני רבינו בחיי
[26] רבינו בחיי
[27] רמב"ן
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] רש"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה