מקרא
בראשית פרק מז
(כח) וַיְחִי אבל כל שאר שנותיו וחייו לא היו חיים שכל ימיו היה שרוי בצער ומשבא למצרים נחה רוחו וחיה בנחת[1] יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:
(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת אין זה החולי המוזכר להלן שמת בו אלא הרגיש בעצמו אפיסת הכחות ויתרון החולשה, ואיננו חולה, אבל ידע כי לא יאריך ימים, ולכן קרא לבנו ליוסף[2] וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי והשבע[3] זאת לפנים בישראל דוגמת תקיעת כף היא[4] וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:
(ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי ענין שכיבת המת עם אבותיו הוא הנחת מטת המת במקום המספד וסבוב הסופדים[5] וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:
(לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי למען יהיה לך פתחון פה נגדם אם ירצו למחות[6] וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה נתן שבח להקב"ה על שנתן בלבו של יוסף לקברו עם אבותיו וכאן נתקיים החלום שהשמש משתחוה לו ומ"מ ההשתחויה כלפי שכינה היתה[7]: פ
בראשית פרק מח
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:
(ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה לחלוק כבוד למלכות כפי האפשר לו אז[8]:
(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים לשון רבים ואחרי כן לא נולד לי אלא בנימן לכך צריך אני ליתן אותה ברכה לאחד מבני והריני נותנה לך[9] וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:
(ה) וְעַתָּה מאחר שנתן לי הקב"ה את ארץ כנען הרי ברשותי לעשותך בכור ליטול פי שני שבטים ולכן -[10] שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:
(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ שהם בני בניך הנקראים מולדתך באמת אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ יקראו בית יוסף ויתברכו בברכותיך עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם כל אחד מבני מנשה יקרא כאחיו על שם מנשה לנחול עמם בנחלתו וכן כל אחד מבני אפרים יקרא כאחיו על שם אפרים לנחול עמם בנחלת אפרים[11]:
(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל מפני שעתה יצוה על יוסף לקבור אותו במערת המכפלה, על כן יתנצל אליו שלא קבר את רחל אמו כשם שקבר שם את לאה[12] בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:
(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף אין הכונה שראה אותם ולא הכירם, כי כבדו עיניו מזוקן, אלא שראה דמות אנשים, ולא הכירם מי היו, ולכך -[13] וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:
(ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה הם אותן שנולדו לי במקום הזה קודם שבאת שעתיד אתה למנותם שבטים כמו שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ולכך הביאותים[14] וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:
(י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת היטב כדי שתחול עליו ברכתו בראותו אותם כענין אשר תראנו משם. וכענין ויראהו ה' את כל הארץ כדי שיברך אותם. וכן באלישע ויפן אחריו ויראם וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו:
נביא
ירמיה פרק טו
יג חֵילְךָ עושרך. וְאוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן לביזה אתן. לֹא בִמְחִיר יקחו, ולא יתנו תמורה. וּבְכָל חַטֹּאותֶיךָ וּבְכָל גְּבוּלֶיךָ בגלל חטֹאתך, שחטאת בכל גבוליך:
יד וְהַעֲבַרְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ אעביר אותך מא"י לִגְלוֹת עם אוייבך בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ בארץ שלא הכרת. כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי הכעס בוער באפי. עֲלֵיכֶם תּוּקָד על בנ"י תִּבְעַר:
טו אַתָּה יָדַעְתָּ יְקֹוָק הרעה שעושים לי. זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי נקום ברודפים אותי. אַל לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי אל תאריך אף (אל תסלח ותעכב נקמתי מהם). דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּה דע, שאני נושא עלי בושה, בגלל נבואותי:
טז נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשֹוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי מיד כשאני מוצא את דברי הנבואה, אני מקבל אותם בשמחה ובששון. כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כי שם יְקֹוָק נקרא עלי שאני נביא ליְקֹוָק :
יז לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז לא ישבתי (בשמחתי על הנבואה) יחד עם קבוצת אנשים לשמוח עמם. מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי כִּי זַעַם מִלֵּאתָנִי בגלל שאני מלא בנבואות זעם ישבתי בדד:
יח לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא מדוע כְּאֵב המריבה, עם אנשי ענתות הוא לנצח, והמכה החזקה שמכאיבים לי מסרבת להרפא. הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב ואתה יְקֹוָק , מניח לי לסבול מהם, ולא מתמיד בעזרתך לי, כמו מקור מים אכזב שמפסיק נביעתו. מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ וכמקור מים, שלא מתקיימת ומתמידה נביעתו:
יט לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אִם תָּשׁוּב אם תשוב בתשובה על טענתך נגד יְקֹוָק . וַאֲשִׁיבְךָ אקבל תשובתך. לְפָנַי תַּעֲמֹד תעמוד לפני בנבואה כפי שהיה. וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה ואם תוציא אדם זולל, רשע מרשעו, להיות יקר להיות צדיק במעשיו, פיך יהיה כְּפִּי יְקֹוָק שכל מה שתגזור יתקיים. יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם השמר בנבואתך, שהם ילמדו ממך ולא אתה מהם:
כ וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְחוֹמַת נְחשֶׁת בְּצוּרָה כמו חומת נחושת חזקה. וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ ולא יצליחו כנגדך. כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ נְאֻם יְקֹוָק :
כא וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד רָעִים אנשים רעים. וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִצִים אציל אותך מיד אנשים חזקים הרוצים ברעתך:
ירמיה פרק טז
א וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
ב לֹא תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
ג כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק עַל הַבָּנִים וְעַל הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
ד מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ ימותו מחולי של רעב.לֹא יִסָּפְדוּ לא יספידו אותם. וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ כמו הזבל (שלא נאסף משום שאין בו ערך) לא יאספו אותם לקברם. וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ:
ה כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ לבית האבל. וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד על המתים. וְאַל תָּנֹד לָהֶם לא תנוד בראשך להשתתף בצער האָבֵל, לנחם אותם. כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְקֹוָק אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים כי גם אני, לקחתי את השלום, החסד והרחמים מבנ"י:
ו וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד לא ישרטו הבשר על המתים. וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם לא יתלשו שיער ראשם, מצער על המתים (אף שנאסרו דרכי אבילות אלו: "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם על מת" ;פר' ראה):
כתובים
ספר דניאל
הקדמה
בשנת ג' שנ"ט בשנה השלישית למלכות יהויקים מלך יהודה, צר נבוכדנצר על ירושלים, ולאחר שכשבה, הגלה את רוב אנשי העיר לבבל. גלות זו הייתה 11 שנים לפני חורבן בית ראשון ונקראת גלות יהויכין ובמגילת אסתר "היא הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה" דניאל, יחד עם חבריו חנניה, מישאל ועזריה (11 שנה לפני החורבן) גלו גם הם בגלות זו.
ספר דניאל מתפרס על פני כ-70 שנה מתחילת עלייתה של מלכות בבל, דרך תקופת נפילתה בזמן בלשצר בנו של נבוכדנצר, עד לתקופת עליית מלכות מדי ופרס. בתחילת הספר דניאל וחבריו כבני י"ג שנים ובסוף רואה דניאל את בניין בית שני כזקן.
מובא במדרש תנחומא: " יש לך אדם שחביב לפני המלך ואינו חביב לפני בני פלטין של מלך, (פירוש יש לך אדם שהוא חביבו של המלך אבל לא של אנשי ארמונו) ויש שחביב לפני בני פלטין, ואינו חביב לפני המלך, (ויש שחביב בפני אנשי הארמון אבל לא לפני המלך) אבל הצדיקים בזמן שהן חביבין לפני הקב"ה הן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות שכן אתה מוצא בדיניאל כשהמלאך בא אצלו היה קורא אותו חמודות ג' פעמים... ולמה ג' פעמים קורא אותו חמודות? אלא אשרי האיש שבישרו המלאך ואמר: נחמד אתה לפני הקב"ה, גם משובח בעליונים וחמוד אתה על דורך". מספר פעמים דניאל מכונה בספר כ"איש חמודות".
1. "בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה" (ט,כ"ג).
2. "וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל-עָמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד" (י, יא).
3. "יֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּכְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי" (י,י"ט).
גם בספר יחזקאל מובא כי דניאל היה מורם מעם:
"בֶן-אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ נֹחַ דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל י"ד יג-יד).
"הִנֵּה חָכָם אַתָּה מדנאל (מִדָּנִיֵּאל) כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ"
חז"ל קישרו בצורה ברורה את דניאל המוזכר ביחזקאל עם ספר דניאל באומרם: "זה אחד משלשה שראו ג' עולמות נח ודניאל ואיוב, נח ראה עולם בישובו וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני איוב ראה בנין ביתו וחרבנו וחזר וראה בישובו" (תנחומא נח ה').
בשהש"ר פרשה ג' לומד על הפסוק: "בקשתי את שאהבה נפשי"- זה דניאל. וכן מצאנו ביחס לכהן גדול בליל יום הכיפורים:"... ובמה קורין לפניו?- באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אמר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל".
כמו כן ישנם מדרשים רבים וגמ' רבות אשר דורשות את ספר דניאל כדוגמת הגמ' בסנהדרין: צב-ג, צה:, צז-ח ועוד מקומות רבים נוספים בחז"ל.
מי היה דניאל?
מובאים מספר דעות בחז"ל בפסיקתא רבתי (ו' "ותשלם כל המלאכה") מזוהה דניאל עם "ששבצר הנשיא ליהודה" שמוזכר בעזרא (א,ח) ונזכר שם שהוא היה מבוני היסודות של בית המקדש השני (עזרא ה,טז) ונקרא שמו ששבצר על שם שש צרות שקרו בימיו: גלות יהויקים, גלות צדקיה, בקשו להרגו עם חכמי בבל, שליחת חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש וגוב האריות.
התרגום שני באסתר א' י"ד מזהה את דניאל כממוכן שהיה אחד משרי פרס ומדי (מתאים עם המסופר אצלנו שהוא היה שר בתחילה אצל בבל ואח"כ אצל מדי ופרס) ונקרא שמו ממוכן כי קרו על ידו ניסים (מוכן- מזומן).
בגמ' במגילה טו. משמע שדניאל הוא התך שקישר בן מרדכי ואסתר ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו בימי אחשורוש, או על שם שעניני מלכות נחתכים על פיו.
והיה מאנשי כנסת הגדולה כמבואר בספר יוחסין
משנת ההלכה
מלאכת דש
א. אפי' לסחוט על האוכל, י"א שחייב חטאת (דעת ר"ח מובא בשו"ת הרא"ש כלל כב סי' א). ובשו"ע[15] פסק שמותר לסחוט אפילו אשכול ענבים לתוך קדרה שיש בה תבשיל כדי לתקן האוכל[16], או לכל דבר שהמשקה הנסחט נבלע באוכל דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ואין עליו שם משקה כלל והרי זה כמפריד אוכל מאוכל. ונכון ליזהר בספק איסור דאורייתא[17]והמחמיר תבוא עליו ברכה (חיי אדם שם סעי' ד מ"ב ס"ק ל):
ב. אם אין בקדירה אוכל אסור לסחוט לתוכה אע"פ שעתיד לערב בה אוכל ובשביל כך הוא סוחט לתוכה יין זה כדי לתקן ולמתק את האוכל שיתן בה אח"כ שיאכלנו עם יין זה והרי זה משקה הבא לאוכל וכאוכל הוא חשוב מכל מקום כיון שבשעת סחיטת היין אין בה אוכל עדיין ואין הדבר ניכר כלל שהוא בא לתקן אוכל י"א שאסור מדברי סופרים (שו"ע הרב סי' שכ סעי' ו) וי"א שאסור מן התורה (מ"ב שם ס"ק יח בשם הדרישה)
ג. במה דברים אמורים כשסוחט לתוך המאכל כדי לתקנו או שיש בכלי פירורין והמשקב נבלע בהם ומתערב עמהם יפה שאז הוא בטל לגבי האוכל ותורת אוכל עליו אבל הסוחט משקה הרבה לתוך כלי שיש בו מעט לחם אע"פ שמעט משקה נבלע בלחם כיון שהרבה מהמשקה נשאר לבדו בכלי שאינו מעורב עם האוכל הרי תורת משקה עליו ואסור משום מפרק[18]: (שו"ע הרב סי' תקה סעי' ב)
ד. מותר לסחוט לימון לתוך סלט וא"צ להחמיר בכך[19] (בה"ל שם ד"ה לסחוט)
ה. היתר זה אינו אלא בסוחט לאכול אבל אסור לסחוט לתוך משקה ובזיתים וענבים יש בו חיוב מן התורה לפיכך הרוצה להכין בשבת משקה עם לימון כגון תה וכיו"ב לא יסחוט הלימון לתוך המשקה אלא י"א שקודם יתן הסוכר ויסחוט הלימון לתוכו ואח"כ יתן המשקה (מ"ב ס"ק כב בה"ל סעי' ד ד"ה הבא וסעי' ו ד"ה לסחוט) ויש אוסרים אף באופן זה[20] (חזו"א סי' נו ס"ק ז)
[1] חזקוני
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] חזקוני
[5] ספורנו
[6] ספורנו
[7] חזקוני
[8] ספורנו
[9] חזקוני
[10] רשב"ם
[11] ספורנו
[12] רבינו בחיי
[13] אבע"ז רשב"ם
[14] חזקוני
[15] סעי' ד
[16] משמע אפילו אם אין כולו נבלע באוכל וכן משמע מדברי השו"ע הרב סי' תקו סעי' ב
[17] משמע שבדבר שאין בו איסור תורה כשאר פירות א"צ להחמיר ויכול לסחטו לתוך אוכל ואין הדברים אמורים אלא בזיתים וענבים וכ"כ בארחות שבת שם הערה כד אמנם בבה"ל שם ד"ה לסחוט משמע שאין להקל אלא בלימון וכיו"ב אבל שאר דברים אפי' בפירות האסורים מדרבנן אין להקל אא"כ בצירוף קולא נוספת שכתב גבי סחיטת לימונים לתוך אוכל "ודע דמה שכתבנו בסוף דברינו דמותר לסחטו לתבשיל ועל גבי האוכל היינו דבזה אין צריך לחוש לחומרת הר"ח שכתבנו גבי אשכול של ענבים דלתירוץ הראשון של הב"י שהבאתי במ"ב בכל גווני אין להחמיר לענין לימוני"ש" ואם סחט לתוך אוכל ונשאר אח"כ מהמשקה בקערה כגון שסחט לתוך סלט ונשאר אח"כ מהמשקה בקערה מסתבר שמותר לשתותו שהרי הוא כאוכל וכ"כ בארחות שבת שם
[18] ועיין חזו"א סי' נו ס"ק א
[19] ועיי"ל בהערה טו
[20] שמ"מ כיון שעיקר כוונתו משום משקה א"כ חל בשעת הסחיטה שם משקה על מיץ הלימון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה