מקרא
בראשית פרק מה
(יט) וְאַתָּה יוסף צֻוֵּיתָה מצוה אני אותך לומר להם[1] ואמר בלשון צואה, לפי שפרעה היה מכיר ביוסף שלא היה שולח יד בממונו כלל, וחשב אולי לא ירצה לשלוח דבר לאביו, על כן אמר לו, אני מצווה אותך שתעשה זאת על כל פנים[2] זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת רתומות לשוורים[3] לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם:
(כ) וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם הזהירם על זה, בעבור שהיה יודע באביו שהיה חס על כליו, שהרי חזר ועבר את הירדן על פכים קטנים[4] כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא:
(כא) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה כי לא היה רשות לקחת עגלות בלא פקודת המלך[5] וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ:
(כב) לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת מלבושי בגדים לפי שגרם להם שקרעו בגדיהם שלא כדין כשצוה לתת הגביע באמתחת בנימין ונתביישו על שהיו קרועי בגדים וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף אבל לשאר אחיו שמכרוהו לא נתן כדי לקנוס כל אחד עשר ידות יותר מדמי עבד. כדכתיב בפרשת משפטים כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו[6] וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:
(כג) וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת כעין המתנה שנתן להם, משא עֲשָׂרָה חֲמֹרִים של חליפות בגדים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ:
(כד) וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ אל תכעסו זה לזה לאמר - אתה עשית שגרמת למוכרו[7]:
(כה) וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם:
(כו) וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ נתעלף וחסרה קצת דפיקת לבו ורוחו ממה שהיה קודם כמנהג בעלוף מדאגת לבו בהזכירם את יוסף כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם לפיכך ותחי רוח יעקב ולא אבדה רוחו אחר כך כשהאמין כמו שיקרה בעת השמחה הפתאומית הממית בצאת הרוח החיוני אל החוץ כי אמנם נכנסה לפנים בעת הדאגה הקודמת כשלא האמין[8]:
(כז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם שאר דברים שדיבר אליהם הכתובים למעלה שבכה על צוואריהם והכירו בודאי שהוא אחיהם. וגם -[9] וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹעל דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו', ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים[10] וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם חזר לבו לבריאות[11]:
(כח) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב מספיק לי עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי במה שהוא עדיין חי אפילו אינו מושל[12] אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת:
בראשית פרק מו
(א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק שעשה שם יצחק מזבח בבאר שבע כשנגלה לו הקב"ה כמה שנאמר בפרשת אלה תולדות יצחק ועשה גם הוא שם זבחים כמו שעשה אביו[13] ומכיון שהיה צריך לצאת לחוץ לארץ ולא היה יודע אם הקב"ה רוצה שיצא לחוץ לארץ אם לאו, וזבח זבחים כדי שיראה לו, ונראה אליו והרשהו לצאת, והבטיחו לעשותו שם לגוי גדול, ושיקבר בארץ[14]:
(ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ שמנעתיו לירד למצרים ואמרתי לו אל תרד מצרימה ועכשיו אתה יורד למצרים[15] אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם כי אמנם אם היו בניך יושבים פה היו מתחתנים בכנענים ומתערבים עמהם אבל במצרים לא יקרה זה כי לא יוכלון המצריםלאכול את העברים לחם כאמרם רז"ל ויהי שם לגוי מלמד שהיו מצויינים שם[16]:
(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה אחר מותך שתיקבר בארץ ישראל[17] וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ על ענייניך וצרכיך ישתדל לעשותם[18]:
(ה) וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ:
(ו) וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ:
(ז) בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו דינה וּבְנוֹת בָּנָיו סרח בת אשר[19] וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה: ס
נביא
ירמיה פרק יג
א כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים חגורה מפשתן. וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ אל תכבסו במים:
ב וָאֶקְנֶה אֶת הָאֵזוֹר כִּדְבַר יְקֹוָק וָאָשִׂם עַל מָתְנָי:
ג וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר:
ד קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל מָתְנֶיךָ וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה נהר פרת. וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע:
ה וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אוֹתִי:
ו וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ שָׁם:
ז וָאֵלֵךְ פְּרָתָה וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת הָאֵזוֹר מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר טְמַנְתִּיו שָׁמָּה וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר לֹא יִצְלַח לַכֹּל לא ראוי כלל לשימוש:
ח וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
ט כֹּה אָמַר יְקֹוָק כָּכָה אַשְׁחִית אֶת גְּאוֹן יְהוּדָה וְאֶת גְּאוֹן יְרוּשָׁלַם הָרָב כך אשחית את הגאווה שביהודה, וגדולתה הרבה של ירושלים:
י הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים המסרבים. לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם לפי מראה ליבם. וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וִיהִי כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא יִצְלַח לַכֹּל יהיו כמו האזור שלא ראוי כלל לשימוש:
יא כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה נְאֻם יְקֹוָק לִהְיוֹת לִי לְעָם וּלְשֵׁם לפרסום שמם כְּעַם יְקֹוָק וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת וְלֹא שָׁמֵעוּ בקולי:
יב וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן כל נבל (כלי חרס) ממלאים אותו ביין. וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע כִּי כָל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן:
יג וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת הַמְּלָכִים הַיּשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַנְּבִיאִים וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם שִׁכָּרוֹן שיהיו שכורים מרוב צרות, כמו הנבל המלא ביין ואפילו הדפנות שלו ספוגים ביין:
יד וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל אָחִיו ועוד יהיו דומים לנבל, שכשמנפצים אותו נשבר ומתפזר לחתיכות קטנות, כך בנ"י, בזמן השבר (הפורענות), יתפזרו איש ואחיו, אב ובן לכל עבר. וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו נְאֻם יְקֹוָק לֹא אֶחְמוֹל וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם:
טו שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ אל תתגאו. כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר ולכן, האזינו ואל תתגאו:
כתובים
משלי פרק ל
(ו) אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו אל תוסיף מצות שלא ציוך פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ אולי הוא יוכיח אותך שלא עשית כלום בתוספת שלך, ותפסיק לעשות מצות: (ז) שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אגור מבקש מה' שני דברים אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת אל תמנע ממני לפני שאני מת: (ח) שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי שקר תרחיק ממני רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי עניות ועושר אל תתן לי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי תפרנס אותי כמה שאני צריך לאכול: (ט) פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' אולי אתעשר ושיקרתי ואומר שלא ה' נתן לי את העושר וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי ואולי אהיה עני וגנבתי (ולכן לא רוצה עשירות ועניות) וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי אתפוס בפי את שם ה' להשבע לשקר שלא גנבתי: (י) אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו (איך אפשר לדעת את סודות ה') הרי עבד שברח מאדונו אפי' שאדונו עשה לו הרבה טובות והוא כפוי טובה לפי חכמתינו צריך להסגירו לאדוניו והתורה אוסרת עלינו להסגירו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ אולי העבד יקלל אותך ותהיה לשממה (וכן אסור להלשין לפני ה' על עושי דברים רעים): (יא) דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל ואפילו שהדור לא הולך בדרך טובה שמקלל אביו וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ ולא מברך את אמו אפילו שעשתה לו טובה (אל תלשן עליו): (יב) דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו אנשים שחושבים שהם נקיים וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ ובאמת לא התנקו מהלכלוך (מהעבירות) (אל תלשן): (יג) דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו דור שמתגאים, וחושבים שהם חכמיםוְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ ועינו מתגאות על האנשים (אל תלשן): (יד) דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו דור ששיניו הם כמו חרבות, שהורגים וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ ומאכל שיניו זה עניים מהארץ, שגוזל עניים וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם וגוזלים את האביונים מהאנשים, שהורג אותם (ואל תלשן עליהם לפני ה', ואין לך פלא גדול מזה ואתה לא מבין את החכמה): (טו) לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַבממשיל את הגיהנם לעלוקה ויש לה שתי עבירות עבודה זרה וזנות ואומרת תנו תנו אנשים לגיהנם שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה שלשה אלו לא שבעים לעולם ורוצים עוד אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹןוהרביעי לא אומר שיש לו הרבה, אלא רוצה עוד: (טז) שְׁאוֹל, וְעֹצֶר רָחַם הגיהנם לא שבע, והמלאך שמפחית את הילדים ומונע מלהוליד ילדים לא שבע אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם הארץ לא שבעה ורוצה עוד מים וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן והאש לא אומרת מספיק אלא כל מה שיש לידה היא שורפת: (יז) עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקְּהַת אֵם עין שלועגת על אביו ומבזה את זקנת אמויִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר ינקרו את העין העורבים שבנחל ויאכלו את העין בני הנשר: (יח) שְׁלשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי שלשה דברים נעלמו ממני אחרי שראיתי אותם וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים והרביעי לא ידעתי מההתחלה: (יט) דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם הנשר הולך בשמים ונעלם ממני דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר הנחש הולך ונכנס תחת סלע ונעלם ממני דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם כמו אניה שרואים אותה ופתאום נעלמת מהעניים וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה איך האיש בוחר באשה זו זה דבר נעלם: (כ) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת כך דרך אשה מזנה, דבר שלא יודעים (ונעלם ממני) אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ אוכלת ומנגבת את הפה שלא יראו שאכלה, וכך גם מעלימה את הזנות וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן ואומרת לא עשיתי עבירה שזה דבר שאי אפשר לדעת אותו:
משנת ההלכה
מותר השמן והנר
א. השמן והפתילות שנותרו מנר חנוכה אין להשתמש בהם וכן אין לשמור אותם לשנה הבאה, אמנם אם לא השתמש בהם ולא הדליק בהם אף על פי שייחד אותם להדלקה מותרים בשימוש לכל מה שירצה.
ב. אם התנה קודם שהדליק, שישתמש במותר השמן והפתילה מותר לו להשתמש בהם.
ג. ורק שמן ופתילות שנותרו לאחר שדלקה החנוכיה חצי שעה אחרי צאת הכוכבים מותר להנות ממנו אמנם כתב במ"ב שם שיש פוסקים (הב"ח) שסבורים שאם נתן שמן בסתם ולא התנה הוקצה כל השמן וגם השמן הנותר לאחר זמן ההדלקה הרי הוקצה למצוותו ואסור להנות ממנו ואפילו אם כוונתו היתה שידלק רק כשיעור זמן ההדלקה
ד. ואם נתן השמן לשיעור הדלקת חצי שעה ודלק יותר מחצי שעה (כגון שהפתילה דקה והוא חשב שהפתילה בינונית) ספק אם מותר להסתפק ממנו ויש להחמיר לאסור
ה. באחרונים כתבו שבזמן הזה שתכלה רגל מן השוק היא עד השעה 8:30 יש לחשוש לא להשמש בשמן שנותר מנרות שכבו קודם זמן זה אפילו אם התנה בפירוש שאינו מקצה אלא לזמן ההדלקה
ו. ובלא"ה יש להזהר שפעמים חוזרים ומשתמשים בשמן מהיום הקודם ביום הבא אחריו וא"כ יש לחשוש שמעורב גם שמן שנותר קודם סיום שמן ההדלקה וצריך שיתבטל בס', דבר שאינו מצוי
ז. כתבו האחרונים שהלכה זו אינה רק בשמן אלא כל מה ששימש להדלקת המצוה שהרי הקצהו למצוותו, ולכן גם נרות שעווה שייך בהם דין זה ואף את המצופים המשמשים פתילות צפות יש לחשוש שספוגות ובלועות משמן שהוא עתה שמן איסור ומוקצה ואין להשתמש בהם
ח. אם נתערב השמן בשמן אחר אם הוא שמן שנותר לאחר שדלק הנר חצי שעה מצאת הכוכבים הרי הוא בטל בשאר השמן ואם לאו יעשה שאלת חכם.
ט. לכתחילה יעשה מדורה וישרוף את מותר השמן והר אמנם אם הדבר כרוך בטירחא יתירה יכול לעטפם יפה ולזורקם לפח האשפה כדי שחפץ של מצוה ייזרק בצורה מכובדת ולא יזרקם סתם כמו שהם.
[1] ת"י
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] פי' הטור
[5] רשב"ם
[6] חזקוני
[7] ת"י
[8] ספורנו
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רשב"ם
[13] רשב"ם
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] רבינו בחיי
[16] ספורנו
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רמב"ן. ואעפ"י שאין לו אלא אחת כן דרך הכתוב לדבר כמו ובני דן חושים ובני פלוא אליאב. וכ"כ בחזקוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה