יום ה' פרשת שמיני - פרה

מקרא

ויקרא פרק יא

(כא) אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לא לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ סמוך לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ד' רגליו וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ מתחזק באותן שתי כרעים ופורח[1]:

(כב) אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ:

(כג) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם בא ללמד שאם יש לו חמש. טהור[2]:

 (כד) וּלְאֵלֶּה המוזכרים להלן אם תגעו בהם תִּטַּמָּאוּ לומר שאין בנזכרים בדגים ובעופות ובחגבים הטומאה הזו, רק לאלה אשר יזכיר, והם הבהמה אשר איננה שוסעת שסע ומעלת גרה כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב ובערב יטהר אם רחץ בשרו במים[3]:

(כה) וְכָל הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב החמיר הכתוב בנושא מבנוגע, להצריכו כבוס בגדים:

(כו) לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת כגון גמל וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם כלומר בנבלתם בין שחוטים ובין מתים כמבואר לעיל[4] יִטְמָא:

(כז) וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע כגון כלב וחתול וכיו"ב[5] טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

(כח) וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם מסיט ממקומו אע"פ שלא נגעו. אבל אם טענוהו נבילה על כתיבפו ולא נגע ולא זז ממקומו אינו טמא[6] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם: ס

(כט) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא להיות טמא במגען ונאסר לאכול תרומה וקדשים וליכנס למקדש[7] בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ:

(ל) וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת:

(לא) אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

(לב) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם ירמוז לכל הנזכרים למעלה בבהמה טמאה ושרץ וחיה, והיא נוהגת גם בנבלות[8] בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר ולא כלי אבנים ולא כלי אדמה אוֹ שָׂק העשוי מצמר עיזים כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם כלומר שעושים בתוכו מלאכה ולא תשמיש כסוי שאין עושין בתוכו כלום[9] בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר:

(לג) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כלומר אל תוך אויר הכלי הכלי נטמא וגם כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא אבל אם נגע בכלי מגבו כלומר מבחוץ אינו טמא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ שאין מויעל לכלי חרס טבילה במקוה[10]:

(לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אם וכ - אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם אז יִטְמָא במגע משא או אויר כלי חרס אבל קודם שבא עליו מים או אחד משבעה המשקין דלהלן גם אם נגע בטומאה אינו נטמא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה קיבלו חז"ל שרק בשבעה משקים יין דבש שמן חלב טל דם מים וסימנך י"ד שח"ט ד"ם בְּכָל כְּלִי יִטְמָא:

(לה) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם ללמד שאע"פ שהם מחוברים, דינן לענין קבלת טומאה ככלי חרס התלושין, ואין להן טהרה במקוה יֻתָּץ לא אמר "ישבר", לומר שאין צריך לשברם לשברים קטנים, אלא שיהרסם בענין שלא יהו ראויין למלאכתם הראשונה[11] טְמֵאִים הֵם ואם תרצו להשתמש בהם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם כלומר אין חובה לטהר אותם אם אינו מתכוין להשתמש בהם לטהרה וקדושה[12]:

נביא

יחזקאל פרק יב

יא. אֱמֹר אֲנִי מוֹפֶתְכֶם- תגיד לעם שאני הנביא עושה לכם מעשים של מופת שכך יקרה. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם - כמו שעשיתי פעולות משונות שנראות כהולך בגלות כך יקרה לכם. בַּגּוֹלָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ -שילקחו בשבי ויצאו לגלות.

יב. וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר בְּתוֹכָם אֶל כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא - שהמלך יצא לגלות כדרך הגולים עם כלי גלות שישא על כתפו ויצא בחשיכה.  בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ - יעשו לו חור בקיר שינסה לברוח דרכו. פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת הָאָרֶץ - יכסה את פניו מרוב בושה כדי שלא יראה את הארץ שהוא בורח ממנה.

יג. וּפָֹרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי - שילכד על ידי האויב במלכודת שיניחו לתופשו שהאויב ירדוף אחריו ויתפשהו. וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת - צדקיהו לא יוכל לראות את בבל כי נבוכדנצר יעוור את עיניו.

יד. וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עֶזְרוֹ וְכָל אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל רוּחַ - כל מי שנמצא סביבו כדי לעזור לו וכל חיילו ושריו יברחו ויתפזרו. וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם - ואשלוף את חרבי להכות בהם בבריחתם.

טו. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בַּהֲפִיצִי אוֹתָם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת - אפזרם בארצות הגולה.

טז. וְהוֹתַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר - ישארו מעט אנשים. מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר - שינצלו מהפורענויות הללו. לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' - שיספרו בארצות גלותם על מה ה' הענישם.

יז. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

יח. בֶּן אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל - תראה את עצמך כאוכל ברעדה ופחד. וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה - גם תשתה בדאגה ופחד.

יט. וְאָמַרְתָּ אֶל עַם הָאָרֶץ - אל אנשי הגולה שבבבל. כֹּה אָמַר ה' אלקים לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל - הנבואה נאמרת ליושבים עדיין בירושלים על אדמת ארץ ישראל ועוד לא גלו ממנה. לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ - בפחד ובתמהון מרוב דאגה. לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ - דאגתם היא בגלל שהארץ תהיה שוממה מכל מה שהיא מליאה. מֵחֲמַס כָּל הַיּשְׁבִים בָּהּ - מהגזל של יושביה היא תיעשה שממה.

כ. וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' - הערים המיושבות באנשים יחרבו וייעשו שממה.

כא. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

כב. בֶּן אָדָם מָה הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - מה זה המשל שאתם אומרים על אדמת ישראל. יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן - יעברו עוד ימים רבים וכל נבואות הפורענות יאבדו ויתבטלו.

כג. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלקים הִשְׁבַּתִּי אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל - אני אבטל את הלעג שבמשלכם. כִּי אִם דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל חָזוֹן - כי באמת יגיעו ויתקיימו דברי הנבואה בזמן קרוב.

כד. כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל חֲזוֹן שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל - לא יתקיימו נבואות השקר וכל הכישופים ודברי החלקלקות - הפיתוי של הנביאים.

כה. כִּי אֲנִי ה' אֲדַבֵּר אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד - לא יקח עוד הרבה זמן לקיום דבריי. כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו נְאֻם ה' אלקים - עוד בימיכם אתם המרדנים יתקיימו דבריי והפורענות תגיע.

כתובים

דברי הימים א פרק א

(לב) בשנת 2088 לבריאה כשהיה אברהם בן 140 ויוסף ויקח אשה אחרת לעת זקנותו ושמה קטורה מארץ כנען וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם, יָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן: ס (לג) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה וישלחם אברהם ויתן להם מתנות וילכו מעל יצחק להר הקדם וישבו שם עד היום, אך בני שבא ודדן, ובני יקשן עם בניהם לא ישבו עם אחיהם בעריהם וישבו במדברות עד היום, ובני מדין בן אברהם הלכו מזרחה לארץ כוש וימצאו בקעה גדולה בארץ הקדם וישבו בה היא ארץ מדין עד היום: ס (לד) וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בשנת 2048 ס בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל נולדו ליצחק בהיותו בן 60 בשנת 2180: ס (לה) בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז נולד מעדה בשנת 2171 רְעוּאֵל נולד מבשמת בת ישמעאל  בשנת 2188 וִיעוּשׁ וְיַעְלָם וְקֹרַח נולדו מאהליבמה בת ענה בת צבעון החוי ב2191 בשנה ו' לשבת יעקב בחרן : ס (לו) בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק: ס (לז) בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה: ס (לח) וּבְנֵי שֵׂעִיר לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה וְדִישֹׁן וְאֵצֶר וְדִישָׁן: (לט) וּבְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהוֹמָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע: ס (מ) בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְיָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפִי וְאוֹנָם ס וּבְנֵי צִבְעוֹן אַיָּה וַעֲנָה: (מא) בְּנֵי עֲנָה דִּישׁוֹן ס וּבְנֵי דִישׁוֹן חַמְרָן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן: ס (מב) בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן יַעֲקָן בְּנֵי דִישׁוֹן עוּץ וַאֲרָן: פ (מג) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר 2258 וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה: (מד) וַיָּמָת בָּלַע 2888וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה: (מה) וַיָּמָת יוֹבָב 2298 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי: (מו) וַיָּמָת חוּשָׁם 2318 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עיות עֲוִית: (מז) וַיָּמָת הֲדָד 2348 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה 2353: (מח) וַיָּמָת שַׂמְלָה 2371 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר: (מט) וַיָּמָת שָׁאוּל 2411 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר: (נ) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן 2449 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד וְשֵׁם עִירוֹ פָּעִי וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב: (נא) וַיָּמָת הֲדָד ס וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עליה עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת: (נב) אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן: (נג) אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר: (נד) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם: פ

משנת ההלכה

אפיית המצות

       א.       כל מצה הנאכלת בפסח, צריכה שתהא שמורה שנאמר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" ושני שמירות ישנם א. משומרת מן החימוץ ומכל דבר שאפשר שיביא לידי חימוץ. מצה שאינה משומרת מן החימוץ אסורה באכילה כל ימי הפסח. ב. ועוד יש מצוה של שימור במצות שתהא עשיָּתן לשם מצת מצוה, כמו שכתוב. וכדעת הרבה מן הפוסקים אין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח, אלא במצה שמורה בלבד.

        ב.        חיוב זה של שימור לשם מצת מצוה צריך לעשות כבר משעת הלישה וכל פעולה הנעשית לאחר הלישה כעריכת הבצק רידודו וכו' עליו להעשות בשימור לשם מצת מצוה ולכן אין להעסיק קטן פחות מגיל מצוות בעסק אפיית המצות וכ"ש שאין להעסיק שאינו יהודי.

         ג.         הלישה מתחילה בעת נתינת המים לקמח ולפיכך כבר בנתינת המים צריך לומר שעושה לשם מצת מצוה וטוב שיאמר קודם שמתחיל בעסק המצות "כל מה שאעשה היום בעסק המצות הריני עושה לשם מצת מצוה".

        ד.        בשנת תרט"ז הומצאה לראשונה מכונה לאפיַּת מצות. רוב העבודות או כולן נעשות על ידי המכונה ואין יד אדם עוסקת במצה כבתחילה. ונחלקו הדעות בין חכמי ישראל שבאותו הדור והבאים אחריהם, הללו מתירים המצה האפויה במכונה, ואדרבא ישנם הטוענים משובחת היא המצה האפויה במכונה, שכן מלאכתה מהירה ומובטח לה שלא תבוא המצה לידי חימוץ, יותר מבמלאכת הידים. ובלבד שיהו שומרים בקפידא יתרה על נקיון חלקי המכונה שלא ישאר בהם בצק דבוק מעיסה אחת לחברתה. והללו אוסרים. מאחר שמצת מצוה צריכה להיות עשויה עם כוָּנת עושיה 'לשם מצת מצוה' משעת לישה ועד אפיה, והרי המכונה העושה במצה אינה בת כוָּנה ועוד שכן חלקי המכונה רבים, והחריצים שבין הגלגלים ושבשאר חלקיה קשה לנקותם היטב מפרורי בצק שמעיסה קודמת, ויכולים ח"ו לבוא לידי תקלה של חמץ המעורב במצה.

       ה.        היום נהוג בתפוצות ישראל, לאכול בפסח מצה האפויה במכונה ולקיֵּם בה המצוה

         ו.         ואף על פי כן רבים מקפידים לאכול כזית מצה שבליל הסדר שמברכים עליו 'על אכילת מצה' - ממצה עשויה ביד דוקא. ויש שמדקדקים ביותר ואוכלים מצת יד כל ימי הפסח.

         ז.         כאמור לעיל צריכה המצה אף שמירה יתירה שלא תבוא לידי חימוץ ולפיכך שומרים בשעת הלישה שלא ילושו הבצק וירדדו אותו כנגד האש של התנור ולא כנגד החלון החשוף לאור השמש בשביל שלא יתחמם הבצק ויבוא מהר לידי חימוץ.

       ח.       וכן שומרים על כל מערכת הכלים והמכונות שמשתמשים בהם משעת ניפוי הקמח ועד סוף אפיַּת המצות - שהכל יהא חלק, נקי ומצוחצח כל שעה, ולא יהא פרור של בצק מתגלגל מעיסה קודמת לעיסה הבאה אחריה, וכיוצא באלה שימורים ודרכי זריזות הרבה עד לתנור ובתוך התנור, ובכל פעולות אלו יש לחשוב "לשם מצת מצוה".

        ט.       ושמירה מיחודת ישנה במים שֶׁלָשים בהם הקמח למצות שאין לשין את המצות, אלא במים ש - לנו, כלומר, מים שעבר עליהם הלילה לאחר שאיבתם מן הנהר או מן המעין, ועמדו בכלי תלוש מן הנהר, המעין או הבור לפחות שתים עשרה שעות. שכן המים בשעת שאיבתם מן הנהר, המעין או הבור, אפשר שתהא בהם קצת חמימות ותביא לידי חימוץ.

         י.         שואבין את המים בשעת בין השמשות, בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, וכמנהג הספרדים - זמן מועט לפני שקיעת החמה, ומסננים אותם וממלאים בהם חביות מכוסות היטב שעומדות במקום מצונן וקרוב לבית האפיה. והמים שוהים שם לפני האפיה כל הלילה אם יש בלילה שתים עשרה שעות מלאות או יותר, ואם הלילה קצר משתים עשרה שעות, ממתינים למים עד שיעברו עליהם שתים עשרה שעות מלאות ולשין בהם.

      יא.     מותר לשאוב מים בבת אחת לצורך אפיה של כמה ימים.

      יב.      כשהוא שואב את המים יש לומר בשפתיו: "לשם מצת מצוה".

       יג.       ובימינו המנהג להקל להשתמש במים שלנו אף במי ברז כלומר למלאות כלים במי ברז ולהניח אותם ללון לילה או שתים עשרה שעות ויש שהחמירו שלא להשתמש במי ברז[13].

 

---

[1] רש"י

[2] רש"י

[3] רמב"ן

[4] אבע"ז

[5] רש"י

[6] רשב"ם

[7] רש"י

[8] רמב"ן

[9] רשב"ם

[10] רש"י

[11] רמב"ן

[12] רש"י

[13] המחמירים חששו לחומרי החיטוי שבמים ככלור וכיו"ב שאולי מחמיצים יותר מהר ממים לבד אמנם הגאון ר' שלמה אויערבאך זצ"ל לא חשש לכך כלל והיה אופה מצות מכונה במי ברז ממים שלנו

יום ד' פרשת שמיני - פרה

מקרא

ויקרא פרק י

(טז) וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אותו השעיר שהיה ל"חק עולם" והוא שעיר ראש חדש שהיה קדשי דורות[1] דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר:

(יז) מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כמו כל חטאת שאוכלים הכהנים בעזרה כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם ואף על פי שנתנה לכם לא היה לכם רשות לשרפה, כי לא נתנה לכם אלא לאכלה -[2] לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְקֹוָק על טומאת מקדש וקדשיו שהי עוון שלפני ה'[3]:

(יח) הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה שכל חטאת הפנימיות נשרפין כמו שכתוב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף. אבל זו חטאת חיצונה היא ולכן היהה ראוי ש -[4] אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי:

(יט) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה למה קצפת על בני הלא הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק כלומר הקריבו אני ובני קרבנותינו שנתחנכו בהם לעבודה ובתוך הגדולה הזאת באה לנו צרה גדולהוַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם כלומר האיך אוכל חטאת של קדשי קדשים ביום הזה שנתקלקל ונתערבה שמחתנו דוגמת עלובה כלה שזינתה תוך חופתה[5] הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְקֹוָק:

(כ) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו שמח על טוב סברת אחיו ובניו שהיטיבו לראות ולהורות[6]: פ

ויקרא פרק יא

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם[7]:

(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:

(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלימה כסוס וחמור מַעֲלַת גֵּרָה מעלה את מאכלה בגרגרת – גרון - לאחר אכילתה[8] בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ שכל בהמה שיהיו בה שני הסימנין הללו תֹּאכֵלוּ אבל לא תאכלו באחד מהם והיה ראוי שיאמר כן בדרך כלל, אלא שפרט הגמל והשפן והארנבת בגרה והחזיר בפרסה, מפני שאין אחרים בעולם בסימן האחד לבדו[9]:

(ד) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם:

(ה) וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם:

(ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת מין הוא שיקראו כן בלשון הקודש הזכר והנקבה ממנו, וכן היענה, ובעופות היונה, אין שם הזכר חלוק מן הנקבה ויש רבים ששמותם בלשון זכר ואין לנקבותיהם שם אחר, גמל, שפן, חזיר, דוב, ובעופות תור[10] כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:

(ז) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם:

(ח) מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם אינה אזהרה לאסור לנו הנגיעה, אבל יאמר ובנבלתם לא תגעו כי טמאים הם לכם, כלומר לא תגעו אם כן תטמאו לומר שיחשוב כל נוגע בהם שהוא טמא, ויזהר מן המקדש ומן הקדשים[11]:

(ט) אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת הם הקליפין העגולים שגלדן דומה לצפורן, שהם נפשטין מעור הדג ביד או בסכין, אבל כל שהוא קבוע ודבוק בעור הדג ואינו נפרד מן העור כלל אינו קשקשת[12] בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ:

(י) וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם כלל לדגים השטים במים, כי כל לשון שריצה תנועה וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם הם חיות שבים, שיש בהם רגלים והולכות עליהם כחיות השדה והנה לכולם דין אחד[13] שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם:

(יא) וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ לומר שאסור לסחור בהן, זהו ואת נבלתם תשקצו, שכך דרשו חז"ל דגים טמאים לא יעשה בהן סחורה, שנאמר ואת נבלתם תשקצו[14]:

(יב) כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם:

 (יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה[15]:

(יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ:

(טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:

(טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:

(יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף:

(יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:

(יט) וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף:

(כ) כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע כאומר כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים בלבד ואין לו כרעים הנזכרים[16] שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם: ס

נביא

יחזקאל פרק יא

כ. לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים - ולכן נותן להם לב בשר.

כא. וְאֶל לֵב שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ- אלו הרשעים שנשארו בירושלים וממשיכים במעשיהם הרעים. דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם ה' אלקים - אעניש אותם על מעשיהם.

כב. וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם - התרוממו החיות והאופנים כנגדם. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה - כמו שנזכר למעלה.

כג. וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר - הסתלק מלהיות בתוך העיר. וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר - הר הזיתים.

כד. וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתְּבִיאֵנִי כַשְׂדִּימָה אֶל הַגּוֹלָה בַּמַּרְאֶה בְּרוּחַ אֲלֹהִים - רוח הנבואה החזירה אותי לבבל שהרי באמת לא היה בירושלים אלא רק במראה הנבואה ועכשיו נדמה לו שחוזר בדרך מירושלים לבבל.וַיַּעַל מֵעָלַי הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי - הסתלקה ממני רוח הנבואה.

כה. וָאֲדַבֵּר אֶל הַגּוֹלָה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר הֶרְאָנִי- ואנשי בבל מעבירים את דברי הנביא אל קרוביהם שבירושלים.

יחזקאל פרק יב

א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

ב. בֶּן אָדָם בְּתוֹךְ בֵּית הַמֶּרִי אַתָּה ישֵׁב - בתוך עם מרדן ועקשן אתה יושב. אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם- שלא רוצים לפקוח את עיניהם ולשמוע את האמת שמי שלא שב בתשובה יסבול.

ג. וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה - כלים שמיוחדים למי שיוצא לגלות שהם: כלי לשתיה ותרמיל ומקל. וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם - תעשה עצמך כהולך לגלות באור היום שכולם יראו. וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם - תיגלה מביתך למקום אחר באופן שיבינו שזה רעיון לגלות. אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה - אולי יבינו שזה מה שיקרה להם כי הם מרדנים ולא בטוח שירצו לקבל מוסר מזה.

ד. וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם- תוציא את כלי הגולה ביום, שתראה כמי שהולך לגלות. וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה - וגם בערב תצא כמי שהולך ויוצא לגלות.

ה. לְעֵינֵיהֶם חֲתָר לְךָ בַקִּיר וְהוֹצֵאתָ בּוֹ - תעשה חור בקיר שיראו איך שאתה יוצא דרכו (רמז ליציאת צדקיהו במחתרת)

ו. לְעֵינֵיהֶם עַל כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תוֹצִיא - שיראו אותך מוציא את כלי הגולה ונושאם על כתפך ובחושך תעשה זאת. פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ - תכסה את הפנים כמו אדם שמתבייש שיראו אותו(ככה יצאו בנ"י לגלות בבושה) כִּי מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל - אתה תֵרָאֶה להם בתור דוגמא שכך יקרה להם.

ז. וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם - עשיתי מה שה' ציווה אותי הוצאתי את כלי הגולה ביום. וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי לִי בַקִּיר בְּיָד - ולא ע"י כלים כדי שלא ישמע קול השבירה (כך גם צדקיהו ימלט לו במסתור ובשקט שלא יתפס) בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי עַל כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם - בחשכה הוצאתי את כלי על הכתף באופן שיראו אותי.

ח. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר

ט. בֶּן אָדָם הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עֹשֶׂה - שאלו אותך על מעשיך המשונים.

י. אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלוקים - תענה להם בשמי תשובה לשאלתם.  הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם - הנבואה הזאת שעשיתי היא על הנשיא (- המלך) מה שיקרה לו בירושלים ולכל בית ישראל שנמצאים בתוך ירושלים.

כתובים

דברי הימים א פרק א

(יז) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד נולד 1658 לבריאה ממנו יצאו כלדיים, בימיו התחילו לבנות עיר בבל מטרפולין לזאת האומה וְלוּד וַאֲרָם וְעוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמֶשֶׁךְ: ס (יח) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח 1693וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר ותפש בית המדרש וישיבה והוא אבי כל בני עבר (יוחסין). ממנו לקחו היהודים את שמם עברים ולו וזרעו נשאר לשון הקודש, ובראשונה היה נקרא זה הלשון לשון אומנה1723: (יט) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג 1757 כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ כלומר נקרא פלג כי ממנו ואילך נפלגו חיי האנשים ולא חיו רק חצי ימיהם של הראשונים, וחיי האדם נתקצרו מסביבות 900 שנה לסביבות 200 שנה גם הוא מת בחצי ימיו של אביו ובסוף ימיו היה דור הפלגה וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן לאמור המעיטו והקטינו חיי בני אדם: (כ) וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח: (כא) וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה: (כב) וְאֶת עֵיבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא: (כג) וְאֶת אוֹפִיר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן שהיה מקטין עסקיו: ס (כד) שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח: (כה) עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ 1787 30 לפלג, וחי 239 שנים (דור ו'), בימיו היה תחלת מלכות ביהם וראש מלכותם פראג (צמח דוד ח"ב) בימיו התחיל מלכות הנשים הנקראים אמזוני כי נהרגו בעליהן במלחמה ולקחו הנשים הרמחים ולחמו עם אויביהם והצליחו והיו שורפות שד ימין לנערות בקטנותן למען תוכלו ללבוש כלי זיין, ונמשך מלכותן עד אלכסנדר מוקדון, אמנם בתמיד ורבה פרשת אמור שלא נחלם עמהם שהיה לו לחרפה, בדור הזה התחיל מלכות מצרים שנמשך עד ימי אוטויאן קיסר ב – 1787 מלך נמרוד על בבל ובשנת 1791 נבנה מגדל בבל: (כו) שְׂרוּג 1819 נָחוֹר 1849 תָּרַח 1875 וחי 205 שנה הוא היה הראשון להדפיס מטבעות ויקח אשה ושמה אמתלאה בת כרנבו ותלד בן ויקרא שמו -: (כז) אַבְרָם 1948 הוּא אַבְרָהָם הזכיר אברהם על דרך תולדת היחס והוא אברהם שאהבו הקב"ה ואמר עליו שיתנו לאב המון גוים ב1958 נולדה שרה אמנו להרן אח אברהם ב1973 נשא אברהם את שרה ב2003 ציוה אלוקים את אברהם לך לך לארץ אשר אראך[17] ב2033 נתנה שרה את הגר לאברהם: ס (כח) בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל נולד 2034 אברהם נימול ב2047 וישמעאל אז בן 13 שנה ויצחק נולד 2048 וב2075 היתה עקידת יצחק 2084 נפטרה שרה: ס (כט) אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: (ל) מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא: (לא) יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל ב2085 לקח ישמעאל אשה מארץ מצרים ושמה ריבה היא מריבה ותלד נביות וקדר אדבאל מבשם ובשמת אחותם, ויגרש אותה כי היתה רעה בעיניו ובעיני אברהם ותשב מצרימה, ואחר כך לקח ישמעאל אשה מארץ כנען ושמה מלכות ותלד משמע דומה משא חדד תימא יטור נפיש קדמה, וילך ישמעאל עם בניו וישכנו אצל מדבר פארן מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה, ואלה בני נביות מיעוד סועד מעיון ובני קדר עציון קצם חמד עלי, בני אדבאל חמוד יבין, ובני מבשם עבדיה ועבד מלך ויעוש, בני משמע שמה וזכריון עובד, בני דומה קצם עלי מחמד עמד, בני משא מלון ומולה עבד אדון, בני חדד נאצוד מינצאד ועבד מלך, בני תימא סעיר סעדון יפול, בני יטור מרוק יעוש עלוי פחות, בני נפיש עבד חמיר אביוסף מירי, בני קדמה כליף תחתי עמיר: ס

משנת ההלכה

אפיית המצות

       א.       ראוי מאד להתעסק האדם בעצמו באפיית המצות וכמו שכתב בשו"ת אבני נזר (או"ח שעב) "איש אשר יראת ד' נגע בלבו. ילך בדרך שדרכו אבותינו וכל איש יאפה מצות לעצמו. וישמח במצוה הבאה לידו. ובטח זכות זה יעמוד להם ביום הכסא, כמבואר בזוהר הקדוש".

        ב.        בדורות הקודמים חידשו והמציאו מכונה לאפיית מצות ונחלקו גדולי ופוסקי הדורות הקודמים ביחס לכשרותה, והיום כבר נהגו ברוב תפוצות ישראל שלליל הסדר אוכלים דוקא מצות שנאפו ביד ולשאר הפסח אוכלים אף מצות מכונה. ובמקהלות החסידים אין אוכלים מצות מכונה כלל אלא מצות יד כל הפסח.

         ג.         מכיון שיש צורך מיוחד בזהירות באפיית המצות לכן צריך להקפיד ליקח דוקא מצות המוחזקות בהידור וכשרות.

        ד.        ושני סוגי שימור הוזכרו בדברי הפוסקים בענין המצה "מצה פשוטה" שנשמרה משעת טחינה ואילך, ממים ומרטיבות "מצה שמורה" שהחיטה שלה נשמרת עוד מקודם לכן, משעת קצירתה מן השדה.

       ה.       ומקור הדבר שכן שמירה זו שחיָּבים לשמור על המצות, חולקים בה גדולי הפוסקים. דעת רוב הפוסקים שדיה השמירה משעת הטחינה ועד סוף האפיה, והיא כשרה ויוצאים בה ידי חובת מצת מצוה בפסח, וכן פשטה ההלכה בכל ישראל. אבל מקצת מגדולי הפוסקים חולקים עליהם והם אומרים שאין יוצאים ידי חובת מצת מצוה אלא אם החיטה נשמרת משעת קצירתה.

         ו.         לפיכך, לפחות מדקדקים לאכול ממצה שמורה בלילה הראשון של פסח, ליל הסדר, שאז אכילת המצה, מצוַת עשה מן התורה ומברכין עליה ברכה מיוחדת וכן מחלקין לכל המסובין בליל הסדר ממצה שמורה כזית ראשון לברכה, כיון שרק אותו כזית ראשון שאוכלין בליל הסדר - מצוה לאכלו, ואילו כל שאר ימי הפסח, אכילת מצה היא רשות ולא חובה

         ז.         והמדקדקים במצוות, ובפסח רבו המדקדקים יותר מכל השנה, חוששים גם לדעה זו של מיעוט הפוסקים ואוכלים בפסח "מצה שמורה", כלומר, מצה שאפויה מחיטה שנשמרה למצוָתה משעת הקצירה.

       ח.       וכן מדקדקים רבים בימינו לאכול בימות הפסח רק ממצות שנאפו ב"חבורה" של אנשים, בין במצות מכונה ובין במצות יד, ולא מאותן הנאפים בצורה מסחרית מכיון שבאפיה מסחרית קשה הרבה יותר להזהר בשימור המצה כהוגן.

        ט.       ויש שדקדקו עוד שהמצות שיאכלו בליל הסדר יהיו דוקא מקמח שנטחן ידנית (הידועים בכינוי רש"י = ריחיים של יד) ולא מטחינה של מכונה (הידועים בכינוי רש"מ = ריחיים של מכונה).

---

[1] ספורנו

[2] ספורנו

[3] פי' הטור

[4] רשב"ם

[5] רשב"ם

[6] ספורנו

[7] אף על פי שפרשה זו נוהגת בישראל כבכהנים, מכל מקום עניינה מרובה בכהנים, שצריכים להשתמר תמיד מנגיעת הטומאה, בשביל שצריכים ליכנס למקדש ולאכול קודש, ועוד, אם שגגו ישראל בהם, חייבין להביא קרבן, שיקריבוהו הכהנים, ועוד, שצוה אותם להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (לעיל י, י), וצריכין להורות לישראל בין הטמא ובין הטהור, על כן היה הדבור לשניהם, או למשה שיאמר לאהרן. רמב"ן

[8] רשב"ם חזקוני

[9] רמב"ן

[10] ולכך אמר הכתוב (לעיל ה ז) שתי תורים או שני בני יונה, יזכיר בתורים שהן בלשון זכר שתי, וביונה שני, להודיע שאין קפידא בהם. רמב"ן.

[11] רמב"ן

[12] רמב"ן

[13] רמב"ן

[14] רבינו בחיי. ועיין בת"י שפירש ומהנאתם תתרחקו משמע שאסר כל הנאה מהם וצ"ע

[15] נקטנו כאן בשיטתו של הרש"ר הירש ושמות העופות לא פורשו  מכיון שהתרגום המדוייק של שמות עופות אלו תלוי בהשערה בלבד וכבר קבלה בידינו "עוף טהור נאכל במסורת" (חולין סג ב). אמנם מכנה משותף יש לכל העופות המנויים בתורה שכולם הנם עופות דורסים וכמו שכתב הרמב"ן כאן.

[16] רמב"ן

[17] ובשנה זו נבנתה צוען מצרים שבע שנים אחרי בניית חברון