מקרא
ויקרא פרק ח
(ז) וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט זה היה הסדר שעשה בו משה אבל בצואה אמר (שמות כט ה) והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפוד, כי רצה לכלול את האבנט בכלם בצוואה אחת ואמר (שם פסוק ט) וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו והנה הלבישו הכתונת עם האבנט, ואחר כן המעיל והאפוד כסדר האמור שם וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ הקדים בכאן "ויחגור אותו בחשב האפוד" קודם שישים עליו החשן, כי משה ידע בדרך הלבישה כי לעולם תכף ללבישת הבגד יחגור אותו בחגורה העשויה לו, באבנט תכף לכתונת, ובחשב תכף לאפוד[1]:
(ח) וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים כתב של שם המפורש היה, וכבר נתבאר זה בסדר ואתה תצוה (שמות כח, ל), ומדריגה היתה ממדריגות רוח הקודש למטה ממדריגת הנבואה ולמעלה מבת קול[2]:
(ט) וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת פתילי תכלת הקבועים בציץ נתן על המצנפת ו - אֶל מוּל פָּנָיו כלומר על המצח נתן[3] אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(י) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ כל כלי וכלי בפני עצמו[4] וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם לא רצה למשוח המשכן עד שהלביש אהרן, ומשח אותם כאחד כדי שיהיה המקריב כמזומן לבא אל המקדש לעבוד[5]:
(יא) וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים במה שאמר במזבח (שמות מ, י) וקדשת את המזבח והיה המזבח קודש קדשים, שהיה הקידוש ההוא בהזאות הללו ואינו במשיחה לבד, כי "והיה קודש קדשים" משמע שיוסיף לו קידוש, יותר משאר הנמשחים, משכן וכליו, והיינו הקידוש שקידשו, כמו שנצטוה לעשות במקריבים, שאמר (שם כט, כא) והזית על אהרן ועל בגדיו, כי אין המזבח, שהוא כלי לקרבנות, פחות מכלי המקריבים, וקל וחומר הוא[6] וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם:
(יב) וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ אהרן ובניו נמשחו הם ובגדיהם בבת אחת כדכתיב כשמן הטוב היורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו פי' בגדיו כמו מדו בד[7]:
(יג) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן שהקריבם להעלותם במעלת הקדש במה שנעשה סגן להלבישם[8] וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט בלשון יחד מכיון שהיה מדה אחת לכל האבנטים אורך ל"ב ורחבו כ"ג אצבעותוַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת לשון רבים במידות שונות כל אחד כמידתו[9] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה לא הוזכר משיחה בבני אהרון ויתכן שלא היתה בבנים משיחה, זולתי שהזה משמן המשחה על בניו ועל בגדיהם[10]:
(יד) וַיַּגֵּשׁ אֵת פַּר הַחַטָּאת וַיִּסְמֹךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ פַּר הַחַטָּאת מצד שהם היו בעלי הקרבן[11]:
(טו) וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם משה בז' ימי המלואים היה במקום כהן[12] וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ חטאו וטהרו מזרות להכנס לקדושה להיות ראוי להקריב עליו מכאן ולהבא את קרבנות הקודש[13] וְאֶת הַדָּם יָצַק שפך בנחת שלא יהא ניתז לכאן ולכאן[14] אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו מעתה את הכפרות על ידי הקרבנות ולמדנו כאן כי בדם נעשה זה, ואין הקטרת האמורים מעכבת בחנוך המזבח, שכן לדורות אינה מעכבת בכפרה[15] וי"א שבא לכפר על נדבה שהובא שלא לרצון שאם אחד בוש מפני חברו והוכרח להתנדב, ונדבה כזו אינה לרצון. וע"ז כפר על המזבח עצמו[16]:
(טז) וַיִּקַּח אֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֶת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת חֶלְבְּהֶן וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה הַמִּזְבֵּחָה:
(יז) וְאֶת הַפָּר כולו כולל עצמות וגידים קרנים ופרסות[17] וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת בְּשָׂרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ זבל הבהמה[18] שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(יח) וַיַּקְרֵב אֵת אֵיל הָעֹלָה וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל:
(יט) וַיִּשְׁחָט וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(כ) וְאֶת הָאַיִל אחרי שהפשיטו[19] נִתַּח לִנְתָחָיו וללא רחיצת הנתחים -[20] וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַנְּתָחִים וְאֶת הַפָּדֶר:
(כא) וְאֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַכְּרָעַיִם רָחַץ בַּמָּיִם לפני שהקטיר את הנתחים כי הכל הקטיר כאחת אחר הרחיצה, אלא שהפרידם ללמד שאין הנתחים טעונין רחיצה[21] וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה הוּא לַיקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
נביא
יחזקאל פרק ח
ט. וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה.
י. וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל - צורות של רמש ובהמה וכל גלולי בית ישראל, כל מיני סוגים של ע"ז שבנ"י היו עובדים מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב - חקוק על הקיר מסביב לכל החדר.
יא. וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם - החשוב שבהם. עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ - מחתה עם קטורת. וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה - והרבה ענן של קטורת.
יב. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ - בחדר שמכוסה באבן, כמו אבן משכית. כִּי אֹמְרִים אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ - כך הם אומרים, ולכן אפשר לעבוד ע"ז.
יג. וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים.
יד. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז - תמוז הוא שם של ע"ז. והיו לו עינים מעופרת ומדליקים בתוכו אש והעופרת ניתכת ונוזלת ונראה כאילו הוא בוכה, וזהו מבכות, גורמות לו לבכות.
טו. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה.
טז. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ- וזו תועבה יותר גדולה כי זה עוד יותר קרוב להיכל ה'.
יז. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה - זה קל בעיניהם לעבד ע"ז. כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי - מעשים רעים. וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם - זמורה הוא ריח רע שנודף מאדם ועושה לו בזיון לעצמו, וזהו מעשיהם הרעים שהם עושים וזהו קלון ובזיון לעצמם.
יח. וְגַם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל - אעשה בכעס. וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם - יקראו לה' שיצילם ולא אשמע בקולם.
יחזקאל פרק ט
א. וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר - הנביא שמע קול קורא באזניו. קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר - יתקרבו המופקדים להשחית את העיר. וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ- כל אחד כלי ההרס וההרג שלו בידו.
ב. וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה - ראה ששה אנשים משער שנקרא שער העליון. וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ - כלי שמשבר ומנפץ. וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים - עוד איש אחד לבוש בדים, בגדי פשתן. וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו - כלי של דיו שכותבים אתו, קשור במתניו.
וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת - ליד מזבח העלה שהוא במקום מזבח הנחשת שהיה במשכן.
ג. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו - השכינה הסתלקה מהכרובים שעל הכפורת.אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת - לפתח הבית וזהו תחלת סלוק השכינה מבית המקדש. וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו.
ד. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם - האיש לבש הבדים יעבור בעיר.
וְהִתְוִיתָ תָּו - תסמן סימן על המצח. עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ - הצדיקים שכואב להם שעובדים ע"ז.
ה. וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ - לששה אנשים.
ו. זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית - תהרגו את כולם להשחיתם מן העולם. וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת - תתחילו בבית המקדש באלו שעבדו ע"ז בבית המקדש.
כתובים
אסתר פרק ח
(טו) וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה:
(טז) לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה זו תורה וְשִׂמְחָה שבת ומועדים וְשָׂשֹׂן מילה וִיקָר תפילין שכל אלו ניסה המן לבטל כמבואר לעיל:
(יז) וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה סעודה וְיוֹם טוֹב ביטלו מלאכתם ושבתו ממנה וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים מתגיירים ועושים כצמם כיהודים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם ועל כן אינם באמת גרים:
אסתר פרק ט
(א) וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ הוא היום שבו צריכות היו להתקיים שתי פקודות המלך א. פקודות האיגרות הראשונות להשמיד את היהודים ב. ופקודות האחרונות להשמיד את צוררי היהודים אֲשֶׁר הִגִּיעַ הזמן של דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת כי ביום הזה לא היה אפשר לשבת ולא לעשות כלום ויתפשרו שני הצדדים ולא יהרגו זה את זה שהרי את דבר המלך מוכרחים לקיים בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ קוו אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:
(ב) נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וגזרו תענית צבור כי היו צריכים רחמים מאת ה'. ונחלקו אויבי היהודים לשנים השרים קיבלו שתי איגרות הסותרות זה את זה הראשונה מהמן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים והאחרת ממרדכי שעל היהודים להשמיד את הצרים אותם. ופשוטי העם קיבלו רק פקודה להיות עתידים ליום הזה ולא ידעו למה ועתה קיבלו איגרת "להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם על כן כשבקשו היהודים לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם לא נתקלו בהתנגדות מצד העמים וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים מאחר וידם רמה מצד פקודת המלך:
(ג) וגם וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אותם שהיו ממונים על עבודת המלך אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שבידם אגרות ראשונות מפורשות להרוג את היהודים בכל זאת לא נלחמו ביהודים אלא -מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי מלך היהודים שהרי יצא בלבושי מלך ולכן נפל פחדו עֲלֵיהֶם:
(ד) כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת והטביע מטבע מיוחד שלו שהיתה בו צורה של שק ואפר מצד אחד ועטרת זהב מצד שני כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל: פ
(ה) וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב שאינה הורגת מיידית ואז אחרי שסבלו המוכים את מנת הייסורים המגיעה להם הכום מכת – וְהֶרֶג מכה הורגת וְאַבְדָן אבדו את גופותיהם בכדי שלא יראו הגויים את הגופות והקברים ויזכרו תמיד את מה שעשו להם. ואפילו אלו שלא רצו להורגם אלא שנאו אותם ושמחו למפלתם עם ישראל - וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם ושלטו בהם ונמצא שעשו נקמה בכל אומות העולם וזה נס שלא נעשה בעולם כמוהו ועליו נאמר "והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת" ולכן ימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם:
(ו) וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד איבדו את גופותיהם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ כולם נסיכים מבית עמלק:
(ז) וְאֵת עשרת בני המן שהיו הגמונים על מחוזות והיו מלעיגים על ישראל ומנענים את ראשם ואומרים להם מחר אתם נהרגים. הרגו אותם היהודים בבת אחת בלא רחמים ויצאה נשמתם כאחת בבת אחת ומשום כך הלכה היא מדין הגמרא בקריאת המגילה שצריך לומר את שמותיהם מ – איש עד עשרת בנשימה אחת ואלה שמותם הרגו את - פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא:
(ח) וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא:
(ט) וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא ובגמ' מבואר ששמות בני המן דינם כשירה הנכתבת בתורה רק צורת כתיבתה שונה:
(י) עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא שהלכו בדרך אביהם כשם שהוא - צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ כך הם צוררי היהודים שבתחילת מלכות אחשורוש כתבו כתב שיטנה על היהודים שביהודה ובירושלים והלשינו למלך כאילו הם בונים את עיר דוד ואת חומותיה כדי למרוד במלך ולכן עצתם שיפסיקו את בניית בית המקדש ויצאה גזירה מאת אחשורוש להפסיק את בנייתו ומשום כך רק הָרָגוּ אבל לא איבדו את גופותיהם כדי לבקש רשות מהמלך לתלותם על העץ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם שהמלך לא יהיה צר עין בכסף:
(יב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ בכעס לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה שהיא מקום הממלכה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים אנשי מרדכי וְאַבֵּד את גופותיהם של חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן וא"כ בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ שרחוקים מבירת המלכות קל וחומר שעשו הרג רב שאני מתנגד לו עשה הקב"ה נס ובא מלאך וסתרו עלפי ומיד דיבר אליה בלשון רכה - וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ:
(יג) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר מאחר והרגו היהודים שרים חשובים אני מפחדת שיאמרו שלא עשינו זאת במצות המלך ולכן - אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת חוק המלך הַיּוֹם ויראו שהמלך ציווה זאת וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ שיברר שהדבר נעשה בגלוי לעיני המלך:
(יד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לשריו לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת חוק המלך בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת נבלותיהם של בְּנֵי הָמָן תָּלוּ על אותו עץ שנתלה עליו המן:
(טו) וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן שהיו כולם מפוזרים בגלל הפחד מהגזירה של המן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
(טז) וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם שמא יבואו עליהם האויבים אבל בפועל מרוב פחד ברחו שונאיהם ולא באו ולכן וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם אלה ששנאו אותם בליבםחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
(יז) בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ מהריגה בכלל בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יום המנוחה יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה