מקרא
ויקרא פרק ט
(י) וְאֶת הַחֵלֶב המכסה. ואשר על הקרב ועל הכליות[1] וְאֶת הַכְּלָיֹת וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד מִן הַחַטָּאת הִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(יא) וְאֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אף על פי שלא נכנס דמן כמו של מילואים, וגזירת הכתוב היא[2]:
(יב) וַיִּשְׁחַט אֶת הָעֹלָה וַיַּמְצִאוּ לשון הושטה והזמנה[3] בְּנֵי אַהֲרֹן אֵלָיו אֶת הַדָּם כדי שיתחנכו בהתעסקם בקרבן אביהם[4] וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(יג) וְאֶת הָעֹלָה הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ וְאֶת הָרֹאשׁ וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(יד) וַיִּרְחַץ אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַכְּרָעָיִם וַיַּקְטֵר עַל הָעֹלָה הַמִּזְבֵּחָה:
(טו) וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם וַיִּקַּח אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַיְחַטְּאֵהוּ עשהו כמשפט חטאת[5] כָּרִאשׁוֹן שנשרף אף על פי שהיתה חטאת חיצונה[6]:
(טז) וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט:
(יז) וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה וַיְמַלֵּא כַפּוֹ מִמֶּנָּה היא קמיצה[7] וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ שם אותם על המזבח ובבא אש מעלה נקטר[8] מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר ומנחתה, שהיא מנחת נסכים שהקריבה עם התמיד, הקריב זו המנחה של נדבה שהקריבו ישראל[9]:
(יח) וַיִּשְׁחַט אֶת הַשּׁוֹר וְאֶת הָאַיִל זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לָעָם וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב התחנכו גם בשלמי צבור:
(יט) וְאֶת הַחֲלָבִים מִן הַשּׁוֹר וּמִן הָאַיִל הָאַלְיָה וְהַמְכַסֶּה שם לכל החלבים, כי כל חלב שיקרב לגבי המזבח הוא מכסה, כי האחד חלב המכסה את הקרב, והשני כל החלב אשר על הקרב, וגם הוא מכסה, והחלב אשר על הכליות יכסה עליהן, וכן אשר על הכסלים[10] וְהַכְּלָיֹת וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד:
(כ) וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת כי האליה והכליות ויותרת הכבד יתנו למטה והחלבים עליהן והכל על החזות, והנה החלבים לבדם יראו למעלה, והוא דרך כבוד בהקטרה וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה עם שאר הנקטרים, בשביל שהיה הקטרה גדולה בחלבים הזכירם[11]:
(כא) וְאֵת הֶחָזוֹת חזה השור גם חזה האיל[12] וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה:
(כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם ברכת כהנים כאן צוה אותו בנשיאות כפים ליום זה, ולהלן בפרשת נשא נתנה ברכה זו לו ולבניו לדורות[13] וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים:
(כג) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד להתפלל שתרד האש מן השמים, שיודע שנתקבלה העבודה[14] וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו (תהלים צ) יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם[15] וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָה אֶל כָּל הָעָם ומבאר כיצד -[16]:
(כד) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה מבית קודש הקדשים דרך מזבח הזהב להקטיר קטורת שהוא קודם להקטרת תמיד כדאמר במסכת יומא. ושם מצא בני אהרן אצל מזבח הזהב ושרפם ואח"כ יצא ובא לו על המזבח ותאכל על המזבח את העולה ואת השלמים[17] וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ הודו ושבחו בהרמת קול[18] וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם בתפילה[19]:
נביא
יא. בְּלֶכְתָּם אֶל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם יֵלֵכוּ - כאשר הם רוצים ללכת הם יכולים ללכת לכל אחד מארבעת צדדיהם. לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם - ולא צריכים להסתובב. כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִפְנֶה הָרֹאשׁ אַחֲרָיו יֵלֵכוּ - החיה שהולכת קדימה נקראת הראש וכל שאר האופנים הולכים אחריה. לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם - ולא צריכים להסתובב (כי הם כמו אופן בתוך אופן)
יב. וְכָל בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם - הבשר של החיות ורוחבם וידיהם וכנפיהם.
וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב - וגם האופנים מלאים בגוונים (צורות של כל מיני מראות נוסף על המראה העיקרי שלהם שהיה כעין תרשיש וכעין גחלי אש). לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם - כך היה המראה לכל הארבעה אופנים וחיות.
יג. לָאוֹפַנִּים לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי - שמעתי באזני שקול קורא להם גלגל.
יד. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד - לכל אחת מהחיות היו ארבע פנים. פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב - פני דמות תינוק (והחליף את פני השור מפרק א') וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר - מבואר.
טו. וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים - התרוממו החיות (שנקראים כרובים על שם הפנים הראשונות) הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר - אותו מראה של המרכבה שנראה בנהר כבר (בפרק א').
טז. וּבְלֶכֶת הַכְּרוּבִים יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם - האופנים הולכים להיכן שהכרובים הולכים. וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם - כאשר מרימים הכרובים את כנפיהם. לָרוּם מֵעַל הָאָרֶץ- להתרומם מעל הארץ. לֹא יִסַּבּוּ הָאוֹפַנִּים גַּם הֵם מֵאֶצְלָם - לא מסתובבים והולכים האופנים למקום אחר מהחיות.
יז. בְּעָמְדָם יַעֲמֹדוּ - כאשר החיות עומדות האופנים עומדים. וּבְרוֹמָם יֵרוֹמּוּ אוֹתָם- וכאשר מתרוממים החיות מתרוממים האופנים. כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּהֶם - הרצון של החיה נמצא באופנים.
יח. וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת - גלות השכינה מהפתח של קדש הקדשים.
וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים - מעל החיות.
יט. וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם - התרוממו כדי לעוף. וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם - וראיתי אותם מתרוממים ביציאתם מהפתח. וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם - האופנים מתרוממים לעבר הכיוון שהחיות הולכות.וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי - החיות נעמדו. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה - השכינה עומדת מעליהם.
כ. הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֲלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה - אותו מראה שראיתי בנהר כבר (בפרק א') וידעתי שזה אותו מראה אפילו שהשתנה פני השור לפני כרוב.
כא. אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד - לכל אחד מהכרובים יש ארבעה פנים.
וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד - וגם ארבע כנפים יש לכל חיה. וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם - ומראה של ידי אדם מתחת לכנפיהם.
כב. וּדְמוּת פְּנֵיהֶם הֵמָּה הַפָּנִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נְהַר כְּבָר - אותו דמות וצורה שכבר ראיתי בנהר כבר. מַרְאֵיהֶם וְאוֹתָם - בדיוק אותם ראיתי, את אותו מראה. אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ - שכל אחד מהם הלך ופניו היו לכוון הפנים שהראש הלך.
יחזקאל פרק יא
א. וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ - הרימה אותי במראה נבואה והביאה אותי. וַתָּבֵא אֹתִי אֶל שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי הַפּוֹנֶה קָדִימָה- השער המזרחי בהיכל. וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ וָאֶרְאֶה בְתוֹכָם אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן עַזֻּר וְאֶת פְּלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָהוּ שָׂרֵי הָעָם - בתוך העשרים וחמשה אנשים היו שני השרים הנ"ל. (אותם אנשים בפרק ח' ט"ז שהתשחווו קדמה לשמש)
ב. וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הַחשְׁבִים אָוֶן - מחשבות רשע. וְהַיֹּעֲצִים עֲצַת רָע בָּעִיר הַזֹּאת - נותנים עצות רעות ליושבי ירושלים.
ג. הָאֹמְרִים לֹא בְקָרוֹב - עצתם הרעה היא שאומרים על הפורענות שמנבא יחזקאל שלא תהיה בזמן קרוב. בְּנוֹת בָּתִּים - לכן אפשר וכדאי לבנות בתים כי לא ילכו לגלות. הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר - ירושלים היא כמו סיר ואנחנו כמו בשר שמתבשל בסיר (וכמו שהבשר נשאר בסיר עד גמר בישולו כך גם אנחנו נשאר בירושלים כל ימי חיינו).
כתובים
המשך מבוא לספר דברי הימים
חלק הייחוס של ספר דברי הימים נכתב ע"י עזרא הסופר עד דורו, והמשיכו חגי זכריה ומלאכי והשלימו נחמיה בן חכליה.
עזרא כתב את ספר הייחוס כדי לייחס את בני ישראל בעת עלותו מבבל כמבואר בגמ' בב"ב טו. לא עלה עזרא מבבל עד שייחס כל בני הגולה. כיוון שעלו מהגולה רק השבטים ממלכת יהודה, כמעט ולא מוזכרים בו הייחוסים של עשרת השבטים.
יש שכתבו את ספר דברי הימים כהמשך לספר מלכים כיוון שהוא המשכו של הספר.
ספר דברי הימים הוא הספר שמסיים את סדר הכתובים.
בימי החכמים היתה משנה שנקראה "ספר יחסין" והיא היתה פירוש על ספר דברי הימים וסדר היוחסין של כלל ישראל בגולה אמנם נאמר בגמ' (פסחים סב:) שספר זה נגנז ואינו בידינו "אמר רמי בר רב יודא אמר רב מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כוחן של חכמים וכהה מאור עיניהם"
כתב הרד"ק בהקדמתו "וחברו עם הכתובים ולא עם הנביאים לפי שהוא סיפור דברי הימים, אף על פי שיש בכללם קצת נבואות, אחר שעיקרו נכתב לספר דברי הימים. והיחסים נכתב ונכלל עם הכתובים, כמו ספר רות, שנכתב לספר יחס דוד, ונכתב עם הכתובים גם כן.
ויש בספר הזה דברים סתומים מאוד, ודברים חלוקים עם דברי שמואל ומלכים. ולפי שהספר הזה הוא סיפור דברי הימים – לא הרגילו ללמדו, ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שהשתדלו בפירושו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה