מקרא
שמות פרק לח
(כא) אֵלֶּה פְקוּדֵי חשבון ומשקל הכסף והזהב והנחשת לצורך[1] הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת כולל הבית בכללו שהוא המשכן הנעשה ללוחות העדות אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם להיות גזברים ושומרים וכל התרומה הזאת של הכסף הזהב והנחושת נתן במספר במשקל[2] בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שהיה ממונה על הלוים לצורך כך[3]:
(כב) וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה כלומר ציוה לחכמי הלב לעשות אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כי על פיו נעשה הכל, כי הוא המורה לכל החכמים, ולפניו היו עושים כולם ומראים אליו כל מלאכתם[4]:
(כג) וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ: ס
(כד) כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה, או הלוקחים יניפו הזהב להראותו, לשבח המביא על נדבתו[5] תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
(כה) וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה של מחצית השקל מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כי השש מאות אלף בקע לגלגלותם שלש מאות אלף שקלים ומנה כ"ה שקלים ומנה של קודש כפול הי' חמשים שקל והככר ששים מנה הרי לכל ככר ג' אלפים שקל ולמאת הככר ג' מאות אלפים שקל[6]:
(כו) בֶּקַע הוא המשקל של מחצית השקל[7] לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
(כז) וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ של קרשי המשכן שהם 48 קרשים ולהם 96 אדנים וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת ארבעה הרי מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן וכל שאר האדנים נחשת כתיב בהם[8]:
(כח) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם של עמודים וְחִשַּׁק אֹתָם:
(כט) וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל:
(ל) וַיַּעַשׂ בָּהּ אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וְאֵת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ מששים וחמשה ככרי נחשת עשו ששים וחמשה אדני נחשת לכל החצר סביב ולמסך פתח המשכן ככר לאדן, ומן החמשה ככרים הנותרים והאלפים וד' מאות שקל עשו מזבח הנחשת וכליו ואת יתדות המשכן והחצר[9]:
(לא) וְאֶת אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאֶת אַדְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֵת כָּל יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל יִתְדֹת הֶחָצֵר סָבִיב:
שמות פרק לט
(א) וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ כלומר בגדים לכסות בהם את כלי המשכן בשעת המסעות ולכן לא הוזכר בהם שש[10] וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁרצִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: פ
(ב) וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר:
(ג) ומתארת התורה איך עשו את הזהב כדי לטוות אותו עם שאר המינים[11] וַיְרַקְּעוּ רידדו אֶת פַּחֵי טס הַזָּהָב וְקִצֵּץ מהם פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת חוט אחד של זהב בְּתוֹךְ שש של הַתְּכֵלֶת ואחד וּבְתוֹךְ שש של הָאַרְגָּמָןואחד וּבְתוֹךְ שש של תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי ואחד וּבְתוֹךְ שש של[12] הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב:
(ד) כְּתֵפֹת שני כתפיות עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת מחוברות עַל שְׁנֵי קצוותו קְצוֹתָיו חֻבָּר:
(ה) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ כמין חגורה היוצאת מגוף האפוד אֲשֶׁר עָלָיו מִמֶּנּוּ הוּא כְּמַעֲשֵׂהוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
נביא
הקדמה לספר יחזקאל
מעלתו של הנביא
באברבנל בהקדמתו לספר יחזקאל מתאר את ייחודו של הנביא "יחזקאל הנביא בעניניו ונבואותיו נתדמה בארבעה דמויים אל ישעיה הנביא ונבדל ממנו בארבעה הבדלים, וכן נתדמה בארבעה דמויים לירמיהו הנביא ע"ה ונבדל ממנו בד' הבדלים ג"כ.
נתדמה לישעיהו
א. במה ששניהם ראו מראות אלקים וכמ"ש רז"ל (חגיגה יג, ב) כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיהו.
ב. ונתדמה אליו ג"כ במה ששניהם נבאו בתחיית המתים.
ג. ונתדמה אליו ג"כ במה ששניהם היו לישראל למופת כי הנה ישעיהו אמר (ישעיה ח, יח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי אלקים לאותות ולמופתים וגו', וביחזקאל כתיב והיה יחזקאל לכם למופת.
ד. ונתדמה אליו ג"כ במה ששניהם רוצה לומר ישעיהו ויחזקאל התחילו נבואותיהם בייעודי חרבן ירושלם ובית יהודה והתמידו בזה בשני שלישים מספריהם מבלי חלוף רב, ושליש ספריהם האחרונים היו בייעודים טובים לעתיד לבוא ובהם חתמו ספריהם,
הרי מבואר מזה שבארבעה דמויים נתדמה יחזקאל לישעיה
באלה הארבעה נבדל מירמיהו כי הנה ירמיהו לא ראה מראות אלקים מסדר הנמצאות ולא הרחיב פה ולא האריך נבואה על התחייה ולא היה מופת לבית ישראל והיה סוף ספרו רעות וחרבן הבית לא תשועה ופורקן וגאולה העתידה.
נתדמה לירמיהו
א. שיחזקאל ניבא קודם החרבן ואחר החרבן כמו שאחז"ל על היה היה דבר השם אל יחזקאל היה לפי שכבר היה כי שני הנביאים האלה נבאו בארץ וג"כ חוצה לארץ ואחר החרבן.
ב. שיחזקאל גלה לבבל עם יהויכין מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל וכן גלה ירמיהו שמה כי הוא אחרי חרבן ירשלם הלך בתוך הגולה אל מצרים, וכאשר אח"כ בא נבוכדנצר וכבש את מצרים וגלה את היהודים אשר מצא בתוכם את ירמיהו ואת ברוך בן נריה תלמידו והוליכם עם שאר היהודים גולים לבבל.
ג. שיחזקאל ניבא על חרבן האומות ששמחו ועזרו במפלת בני יהודה וחרבן ירושלם וזכר בפרט כל אומה ואומה כמו שעשה ירמיהו ג"כ שניבא עליהם ככה. אמנם תמצא שירמיהו ניבא באחרונה על חרבן בבל ויחזקאל לא ניבא עליו, והיה זה לפי שירמיהו ניבא אותה נבואה על בבל בהיותו בא"י. אבל יחזקאל שהיה מנבא בהיותו בבבל אם היה מנבא שמה חרבן בבל ורעתו, היו היהודים משמיעים הדברים לכשדיים והיה בזה סכנה רבה לנביא, ומפני זה לא הראה השם חרבן בבל ליחזקאל כמו שהראה אותו לירמיהו.
ד. ששניהם רוצה לומר ירמיהו ויחזקאל מתו בחוצה לארץ בארץ בבל כי הנה ירמיהו ידוע שגלה שם ושם מת וכן יחזקאל שמת בארץ בבל בחיי נבוכדנצר.
הלא אלה הם הד' דמויים שנתדמה בהם יחזקאל ע"ה לירמיהו ע"ה, ובהם בלי ספק נבדל מישעיהו כי הוא לא ניבא אחר החרבן ובח"ל ולא גלה לבבל ולא ניבא על חרבן האומות כל אחת בפני עצמה ולא מת ונקבר חוצה לארץ בארץ בבל, ומזה ידענו מעלת הנביא יחזקאל שנתדמה לשני הנביאים גאוני עולם האלה.
מעלת הנביא יחזקאל בנבואותיו על כל שאר הנביאים
בחמשה דברים הרחיב בהם הדבור וההשלמה יותר מכל שאר הנביאים
א. נקמת האומות לעתיד לבא כמו שבא בנבואה שלישית ובנבואה השמינית מגוג ומגוג שביאר האומות אשר תהיה בהם הנקמה מה שלא תמצא כאותו ביאור בנביא אחר מכל הנביאים.
ב. מהגאולה וקיבוץ הגליות שאמר בסוף הנבואה השמינית ולא אותיר עוד שם מהם איש רוצה לומר שאפילו אחד מבני ישראל לא ישאר בכל ארצות הגוים כי לא יהיה כמו שהיה בקיבוצם בבית שני, וגם זה לא אמר נביא אחר בשלילה מוחלטת כזאת.
ג. שישובו כל עשרת השבטים ויהודה ובנימין ג"כ בגאולה העתידה כמו שביאר בנבואה האחרונה, וזכר השבטים כולם אחד אל אחד בשמו איש לא נעדר וגם הפרטיות המופלג הזה לא עשאו נביא אחר.
ד. שימלוך מלך מבית דוד על כל השבטים יחד כמו שכתוב ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות ואמר ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם.
ה. תחיית המתים שביאר באומרו הנני פותח את קברותיכם והעלתי אתכם מקברותיכם עמי וגומר ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם.
בחמשה העקרים האלה הרבה יחזקאל הנביא הביאור וההתוודעות יותר מזולתו מהנביאים כולם, ומלבד אלה עוד ניבא על נקמת אדום, ושתשוב הנבואה והשכינה בישראל כימי קדם, ושלא ישובו עוד לגלות, ושימול השם את לבבם, ושיקבלו האומות אמונת הש"י, אבל ניבא בעקרים האלה באותו אופן שניבאו בהם ישעיהו ושאר הנביאים לא פחות מהם ולא ביתר שאת ומעלה עליהם.
כתובים
נחמיה פרק י
(י) וְהַלְוִיִּם וְיֵשׁוּעַ בֶּן אֲזַנְיָה בִּנּוּי מִבְּנֵי חֵנָדָד קַדְמִיאֵל: (יא) וַאֲחֵיהֶם של הלווים שְׁבַנְיָה הוֹדִיָּה קְלִיטָא פְּלָאיָה חָנָן: (יב) מִיכָא רְחוֹב חֲשַׁבְיָה: (יג) זַכּוּר שֵׁרֵבְיָה שְׁכַנְיָה: (יד) הוֹדִיָּה בָנִי בְּנִינוּ: ס (טו) רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ פַּחַת מוֹאָב עֵילָם זַתּוּא בָּנִי: (טז) בֻּנִּי עַזְגָּד בֵּבָי: (יז) אֲדֹנִיָּה בִגְוַי עָדִין: (יח) אָטֵר חִזְקִיָּה עַזּוּר: (יט) הוֹדִיָּה חָשֻׁם בֵּצָי: (כ) חָרִיף עֲנָתוֹת נובי נֵיבָי: (כא) מַגְפִּיעָשׁ מְשֻׁלָּם חֵזִיר: (כב) מְשֵׁיזַבְאֵלצָדוֹק יַדּוּעַ: (כג) פְּלַטְיָה חָנָן עֲנָיָה: (כד) הוֹשֵׁעַ חֲנַנְיָה חַשּׁוּב: (כה) הַלּוֹחֵשׁ פִּלְחָא שׁוֹבֵק: (כו) רְחוּם חֲשַׁבְנָה מַעֲשֵׂיָה: (כז) וַאֲחִיָּה חָנָן עָנָן: (כח) מַלּוּךְ חָרִם בַּעֲנָה: (כט) וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּםהַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין: (ל) מַחֲזִיקִים עַל עם אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַתהָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו: (לא) וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ: (לב) וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת מלשון מקח וממכר וְכָל שֶׁבֶר מכירה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ ונעזוב אֶת עבודת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד ושמיטת החובות בשביעית: (לג) וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: (לד) ומטרותיו הם: לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: ס
משנת ההלכה
מלאכת צידה
א. השולה דג מן הים לתוך ספל של מים או אקוואריום חייב שהרי ניצוד עי"כ אבל אם עקרו והבריחו לתוך בריכת מים לא הוי צידה שגם שם נשמט לחורין ולסדקין (מ"ב שם ס"ק ד)
ב. המשסה כלב בדבר הניצוד עד שהוא עיף ואז לוקח אותו, חייב[13]. ופשיטא כשהוא בעצמו רודף אחריו עד שנעשה עיף ולוקח אותו, שחייב. וכן לפעמים שארנבת חולה מונח על הדרך אע"פ שאינו יכול לזוז ממקומו מחמת חולי, אסור ליקח אותו דהוי צידה, ואפי' בחול אסור לצוד בכלבים, משום מושב לצים, ואינו זוכה לשמחת לויתן (רמ"א שם סעי' ב)
ג. אם קנה עוף קודם השבת כגון תוכי וכיו"ב ועדיין לא הורגל העוף בבית ואירע שנכנס בשבת לתוך הכלוב שלו אסור לסתום את דלת הכלוב דבזה נחשב צידה גמורה ששם המקום קצר ומטא ליה בחד שחיה משא"כ כשהוא בבית (בה"ל שם ד"ה ונעל אחד)
ד. וכן אם אינו בכלוב או שהכלוב פתוח ואירע שנפתח דלת הבית אסור לסגרו אח"כ דנחשב עי"ז צידה גמורה ויש בזה חיוב חטאת ואפילו אם מכוין בסגירתו הדלת לשמור ביתו לבד פסיק רישא הוא וכ"ש אם מתכוין לשמור העוף שלא יצא מן הבית. ודוקא כשהבית קצר דמטא ליה בחד שחיה אבל אם הבית גדול או שהעוף כבר מורגל בבית ובא הוא מעצמו לערב למקומו שאין בצידתו לכו"ע רק איסור דרבנן י"ל כה"ג לא גזרו על פתיחת הדלת אחרי שכבר ניצוד קצת פעם אחת [פמ"ג]. ובאמת אי אפשר ליזהר בזה כלל ע"כ כדי להנצל מחילול שבת ראוי ליזהר כשקונה עוף מחדש קודם השבת והבית קצר דמטא ליה בחד שחיה יהיה קשור אצלו עד אחר השבת: (ביאור הלכה שם ד"ה והלך לו)
[1] ת"י רשב"ם
[2] רמב"ן
[3] רש"ר הירש
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] רמב"ן ריש ויקהל
[6] רשב"ם
[7] אבע"ז
[8] רש"י
[9] חזקוני
[10] רש"י
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] ואם לא עשה בעצמו מעשה כלל דהיינו שלא לקחו רק ששיסה את הכלב והכלב תפסו הוי רק צידה מדרבנן ואם עשה בעצמו ג"כ מעשה לזה כגון שברח הצבי מן הכלב והיה עיף ויגע והיה הוא רודף אחריו והשיגו הכלב עי"ז הוי צידה גמורה ואפילו אם רק עמד בפניו והבהילו עד שהגיע הכלב ותפסו הוי ג"כ תולדה דצידה ומיחייב שכן דרך הציידים: (מ"ב שם ס"ק י) ואם תפסו הכלב בלא הסיוע שלו ואח"כ לקח הוא מיד הכלב לכאורה ג"כ פטור מחטאת דכבר ניצוד ועומד ע"י הכלב דומיא דמאי דאיתא בתוספתא דאם צדו אחד ונתנו לחבירו השני פטור (ביאור הלכה שם ד"ה הוי צידה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה