מקרא
ויקרא פרק ב
(א) וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב תתנדב להקריב קָרְבַּן מִנְחָה סתם ולא פירש איזה מנחה לַיקֹוָק סֹלֶת עשרון כלומר עשירית האיפה קמח חטה נקיה[1] יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ ואינו אופה או עושה שום תיקון אחר אלא כשהיא סולת -וְיָצַק עָלֶיהָ על כולה לוג אחד שֶׁמֶן שהוא כשביעית מעישרון וסדר נתינת השמן כך הוא שופך כזית מהשמן לכלי ואח"כ שופך פנימה את כל הסולת ואז שופך את כל השמן מלבד כזית ומערב בידו את הסולת והשמן ויוצק שמן מלמעלה ומפזרו על פני הסולת ואינו בוללו וְנָתַן עָלֶיהָ בעליה של המנחה שהיציקה והבלילה כשרים בזר, קומץ לְבֹנָה על מקצתה מניח קומץ לבונה ואינו מפזרה על פני המנחה כולה[2]:
(ב) וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים ואינה טעונה הגשה מכיון שמוכח מתוך מעשיו שלשם שמים הביאה. אבל אותן הבאות אפויות כמבואר לקמן כגון מחבת מרחשת מאפה תנור ורבוכה צריכה הגשה למזבח כדי להראות שלצורך המזבח אפאן שלא יתראה כאדם המתקן לעצמו כל הסעודה ואח"כ שולח מנות לרעהו[3]. וי"א שגם בזו כהן מגישה על המזבח לקרן מערבית דרומית ואח"כ -[4] וְקָמַץ מִשָּׁם הכהן ולא זר מְלֹא קֻמְצוֹמכניס כף יד ימינו לתוך הסולת והשמן וסוגר ג' אצבעותיו האמצעיים על פס ידו ומוציא ידו לחוץ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ ימלא את קומצו ושומטו מיד לתוך כלי שרת וזוהי עבודת קבלת המנחה כעין עבודת קבלת הדםעַל כָּל מלבד לְבֹנָתָהּ שאותו אוסף מתוך הקערה שהיה בה הסולת ומניח אותה בתוך כלי השרת בו נמצא הקומץ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח[5] הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה כלומר זורק הקומץ והלבונה על האש רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(ג) וְהַנּוֹתֶרֶת השיריים שנותרו מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן יש זכות קדימה וכן לכל כהן גדול הבא אחריו ואח"כ - וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים ולכן אסורה לזר שאינו כהן[6] מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק: ס
(ד) וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר שאמר הרי עלי מנחת מאפה תנור סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן כלומר לוקח כלי שרת ושופך לתוכו את כל הסולת ואח"כ שופך את כל השמן ומרבם ובוללם בידו אח"כ מכניס מים פושרים ולש את הבצק בידיו ומחלק את הבצק לעשרה חלקים ואח"כ עורך כל גוש ועורכו בצורה עגולה ויפה ואז טובל אצבעו במים ומחליק פני החלה בידיו ואופה בתנור שבעזרה את החלות, אחרי אפייתם מקפל כל חלה עד שנשברת לחצי ומקפל שני החצאים ועשה מהם ארבע ומחלקם בדרך זו עד שמגיע לפירורים רבים שגודלם כזית ומניח את כולם בכלי שרת אח"כ מביאה אל הכהן והכהן עושה הגשה לקרן דרומית מערבית ומצמיד את הכלי לקרן המזבח לרגע אחד ואח"כ עושה הכהן קמיצה כאמור לעיל, או מנחת מאפה תנור אחרת - וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן כלומר רקיקים שאין מערבים בהם שמן אלא מניח הסולת בכלי שרת ומכניס מים פושרים ולש ומחלק לעשרה חלקים כנ"ל ומרדד את הבצק למות דקות- רקיקין ומחליק פני המצה במים ואז אופה אותם על רצפת התנור, לאחר האפיה טובל אצבעו בשמן ומורח על פני הרקיקים וחוזק ומושח עד שיכלה לוג השמן אח"כ מחלק אותם לפתיתים כנ"ל בחלות ומשם כל מעשיה כחלות הנ"ל: ס
(ה) וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת כלי הוא שהיה במקדש שאופין בו מנחה על האור בשמן בכלי שטוח ללא דפנות וסדר עשייתה נתינת השמן כנתינת מנחת סולת ואח"כ שופך מים פושרים ומעשיה משלב זה כסדר הכנת חלות עד שלב האפיה שבמקום לאפות בתנור אופה במחבת ואז פותת ולאחר בפתיתה מפזר כזית שמן הנותר מלמעלה כמעשה מנחת סולת קָרְבָּנֶךָ שאמר הרי עלי מנחת מחבת סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה:
(ו) פָּתוֹת אֹתָהּ את כל המנחות הנאפות קודם לקמיצה[7] פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא: ס
(ז) וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת כלי הוא שהיה במקדש שנראה כמו סיר עם דפנות ומעשה מנחה העשויין לתוכה רוחשין, כל דבר רך ע"י משקה נראה כרוחש ומנענע קָרְבָּנֶךָ וסדר עשייתה כמעשה מנחת מחבת מלבד האפיה שנאפתה בסיר – מרחשת סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה:
(ח) וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיקֹוָק וְהִקְרִיבָהּ בעליה אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ הכהן אֶל הַמִּזְבֵּחַ כלומר שהכלי נוגע לרגע בקרן דרומית מערבית של המזבח למטה מחוט הסיקרא:
(ט) וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ הקומץ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(י) וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק:
(יא) כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיקֹוָק לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר בצק שהחמיץ וְכָל דְּבַשׁ כל דבר מתוק וכולל פירות מתוקים ודבש דבורים לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(יב) קָרְבַּן רֵאשִׁית שתי הלחם של עצרת הבאים מן השאור שנאמר (לקמן כג) חמץ תאפינה ובכורים מן הדבש כמו בכורי תאנים ותמרים תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַיְקֹוָק בעזרה לתנופה אבל - וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
(יג) וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח על עולת בהמה ועוף ואימורי כל הקדשים כולן: ס
(יד) וְאִם תַּקְרִיב כלומר כשתקריב מִנְחַת בִּכּוּרִים מנחת העומר העשויה משעורים שביכרו ונתבשלו עתה הקריבה בט"ז ניסן להתיר את אכילת התבואה החדשה שגדלה לאחר הפסח הקודם לַיקֹוָק אָבִיב כלומר השעורים צריכים להיות בשלים כל צרכם קָלוּי בָּאֵשׁ צריכים להיות קלויים באש והיו כולים אותם בתוך "אבוב" כלי נחושת מחורר גֶּרֶשׂ צריכים להיטחן בריחיים ששוברים את הגרעינים אבל לא בריחיים העושים אותם קמח כַּרְמֶל כר מלא כלומר שהכר הקליפה צריך שיהיה חללה מלא בגרעין וזהו השלב שבו הגרעינים טריים ולחים תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
(טו) וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה כסדר מנחת סולת מִנְחָה הִוא רק יש דין נוסף שקודם להגשה עושים למנחה "תנופה" לארבע רוחות העולם למעלה ולמטה:
(טז) וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק: פ
נביא
יחזקאל פרק א
טו. וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו - ליד כל חיה היה אופן, גלגל, בארץ.
טז. מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן - כמו אבן יקרה ששמה תרשיש, וכל האופנים נראים אותו הדבר. וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן - כל אופן היה כמו גלגל בתוך גלגל שיכול להסתובב לכל כיוון.
יז. עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶן בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן- לארבעת הצדדים הם יכולים ללכת ולא צריכים להסתובב (כיון שהם כאופן בתוך אופן).
יח. וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם - האופן היה רחב וגבוה, גב הכונה לרוחב. וְיִרְאָה לָהֶם - והרחב והגובה מעורר פחד, יראה. וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן.
יט. וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם. וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים - כשהחיות מתרוממות האופנים מתרוממים למולם.
כ. עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים - לכל מקום שהרוח הולכת החיות הולכות וגם האופנים שאצלם.
כא. בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים.
כב. וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא - מעל לחיות כמו שמים, רקיע, שנראה כמו קרח שלרב גדלו מעורר פחד. נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה - פרוּשׂ מלמעלה.
כג. וְתַחַת הָרָקִיעַ כַּנְפֵיהֶם יְשָׁרוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם - הכנפים המחוברות היו ישרות מתחת לרקיע, ושתי כנפים מכסות את גוף החיות.
כד. וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים - קול הכנפים כשהם עפים היה כקול מים רבים שהוא קול חזק. כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם - קול ה' שהוא קול חזק ונורא. קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה - קול מִלה (רד"ק), כמו קול הדיבור של מחנה שיש בו המון אנשים והוא קול גדול וחזק. בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן.
כה. וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן
כו. וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא - אבן יקרה, זה מראה הכסא. וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה.
כז. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה - הדמות אדם שעל הכסא הוא דמות כבוד ה', היה ממתניו ולמעלה כעין חשמל ומסביבו כעין אש. וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב - החלק הפנימי היה אש ומסביבו כעין הנגה.
כח. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' - כמו צבעי הקשת בענן כשיש גשם כך מראה הנגה שסביב לאש. וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר - את כל זה ראה ונפל על פניו לרב השתוממות על המראה.
כתובים
לקראת פורים אנו נחל בלימוד מגילת אסתר
אסתר פרק א
(א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מלך פרס היה שמלך אחרי כורש וזרובבל בסוף הגלות של השבעים שנה הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ברשעו מתחילתו ועד סופו שבימיו בטלה עבודת בית המקדש בגלל עצתה של אשתו ושתי הַמֹּלֵךְשמלך מעצמו ולא היה מזרע המלוכה מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה: (ב) בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת כשרצה לשבת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כשנתקיים המלכות בידו עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ שבנה דומה לשל שלמה המלך שנלקח מירושלים על ידי פרע נכה וממנו נלקח על יד נבוכנצר לבבל ומשם לקחו כורש המדי לעילם ואחריו מלך אחשורוש ורצה לשבת על הכסא ולא יכל ולכן הביא אדריכלים ממצרים לעשות כמותו ולא יכלו ממש לעשות כמותו ועשו כסא דומה ושמוהו - אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה: (ג) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שאז נשלמה בניית הכסא ואז גם ניצח בכל מלחמותיו עָשָׂה מִשְׁתֶּה י"א ששקט ממלחמותיו י"א שנשא את ושתי וי"א כי לפי חישובו ישראל לא יגאלו עוד לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים דוכסים מזרע המלוכה של פרס ומדי וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו: (ד) בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר עושר זה מצא על שפת נהר פרת ששם החביא נבוכדנצאר את כל אוצרותיו כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ והיו בהם גם בגדי הזהב שמונת הבגדים של הכהן הגדול בבית המקדש ולבשם להתהדר בהם יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם: (ה) וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ משתה בעצתו של המן הרשע לְכָל הָעָם היהודי להכשילם הַנִּמְצְאִים חייבים מיתה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה מכיון שישבו והתערבבו בסעודת הרשע לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הפנימי של הַמֶּלֶךְ שהיו נטועים שם עצי פרי ועצי בשמים: (ו) ובין אילן לאילן היו פרוסים יריעות חוּר בדי תחרה עשויים מצמר לבן כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת מיני משי יקר אָחוּז בְּחַבְלֵירקומים עם בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ שיש נדיר ומתחת להם מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף כדי לישב עליהם בזמן הסעודה עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ אבנים טובות ויקרות וְדַר וקרא דרור וְסֹחָרֶת לסוחרים שאינם צריכים לשלם מיסים: (ז) וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וגם בכלי המקדש וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ והיה משקה כל אחד ביין זקן מכפי גילו: (ח) וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ שרי הסעודה והם שר המשקים האופים והטבחים לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ מבית ישראל וָאִישׁ מאומות העולם לכל אחד להכין לו כרצונו: (ט) גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: ס (י) ומרדכי הצדיק התפלל לפני ה' מאותו היום עד יוום השביעי חחם לא אכל ומים לא שתה ו - בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וי"א שהיה שבת כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן גירה ה' בו מלאך שיערבב את משתהואָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים באותם שבעה ימים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: (יא) לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ערומה ולבושה רק -בְּכֶתֶר מַלְכוּת ונעשנה על כך שהיתה מעבידה את בנות ישראל ערומות ביום השבת הניפוץ צמר וכותנה לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא: (יב) וַתְּמָאֵן מלשון סירוב הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ כי חשבה שאחשורוש שיכור ורבותינו פירשו שפרחה בה הצרעת כי הייתה מפשטת את בנות ישראל בשבת כך גם נגזר עליה להיות ערומה בשבת אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ: (יג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים בני יששכר שהם יֹדְעֵי הָעִתִּים שבקיאים בקביעת עיתים וזמנים מכיון שיודעים לעבר שנים ולקדש חודשים על פי חכמת התורה כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ זהו מנהג המלך להביא את הדבר לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין התורה: (יד) ובני יששכר סירבו לדון דין זה ואמרו למלך שמאז חורבן הבית ניטלה עצתם ואינם יכולים לדון דיני נפשות ואז פנה המלך ליועצים הגויים שסביבו וְהַקָּרֹב אֵלָיולערוך את הדברים הללו הם כַּרְשְׁנָא הממונה על הכרשינים כלומר מאכל הבהמה שֵׁתָר הממונה על שתיה ורויה של יין אַדְמָתָא ממונה על כל עשיית דינים שעל פני האדמה תַרְשִׁישׁ ממונה על בית המלכות שהיה בנוי משיש מֶרֶס מערבב ממרס את העופות מַרְסְנָא ממרס מערבב את הסולת מְמוּכָן שמכין ומספק להם את כל צרכינם שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת: (טו) כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אשר גזר עליה לעשות בְּיַד הַסָּרִיסִים: ס
משנת ההלכה
מלאכת השוחט
א. המעלה דג מספל של מים, או מאקווריום אע"פ שאינו חייב משום צידה כיון שכבר ניצוד ועומד, מ"מ אם יבש בו כרוחב סלע בין סנפיריו, ועדיין הוא מפרכס והחזירו בתוך המים חייב ג"כ משום נטילת נשמה כיון ששוב אינו יכול לחיות דלאו דוקא יבש ממש אלא כשזב ריר משם ונמשך האצבע שם כשמניחו עליו. (חיי אדם שם סעי' ב ומ"ב שטז ס"ק לג)
ב. ולפיכך אסור לומר לנכרי ליקח דג מחבית מים או מאקווריום ולהניחו ביבשה אע"פ שירא שימות ואפילו אם כוונתו שלא יסרחו המים ע"י הדג אסור. דלא מקילינן איסור דאורייתא ע"י א"י במקום הפסד אם לא שיצוהו ליתן אותו תיכף בתוך בריכה אחרת של מים וטלטול בע"ח שהוא איסור דרבנן מקילינן ע"י א"י בזה[8] (מ"ב שם ס"ק לג)
ג. אם חושש שהדגים באקוואריום עלולים למות אם לא יחליף בו את המים מותר[9] לומר לעכו"ם להחליף את המים ובלבד שלא יניח הנכרי את הדגים בלי מים אפילו רגע (שמירת שבת כהלכתה פכ"ז סעי' כז)
ד. פרעוש, אסור להרגו. ואף לא ימללנו בידו להתיש כוחו שלא יחזור עליו, שמא יהרגנו, אלא יטלנו בידו, ויזרקנו. (שו"ע שטז סעי' ח)
ה. הכנים שהם נולדים רק מן הזיעה, מותר להרגן[10], דלא נקרא בריה. ולכן המפלה ראשו, מותר להרגם[11]. אבל במפלה בגדיו, אסור להורגן, דשם מצויים ג"כ פרעושים ושמא יהרוג גם כן פרעושים, אבל מותר למוללן בידיו. ומותר לזרוק אות הכינים במים. אבל פרעושים אסור[12] ולכן בלילה כשאינו יודע אם הוא כינה או פרעוש, אסור למוללו אלא יזרקנו (חיי אדם שם סע' ח ומ"ב שם ס"ק מב):
ו. רמשים שהוייתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן ונתהוו אחר שנתעפשו כגון תולעים של בשר והתולעים שבתוך הקטניות ההורגן פטור ואסור מדרבנן ודוקא התולעים שנתהוו מן הפירות אחר שנתלשו אבל אותן הגדלים בפירות במחובר יש בהן איסור דאורייתא להרגן דמקרי שרץ גמור אבל רמשים שהן פרים ורבים מזכר ונקבה או שהוייתן מן העפר ההורגן חייב (מ"ב שם ס"ק מא)
[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] רמב"ן
[5] רש"י
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] במחצית השקל שם ס"ק יז ס"ל שאסור לומר לעכו"ם להוציא הדג מן המים ולהניחו במים אחרים שכיון שכל רגע שהוא מחוץ למים מתייבש מעט א"כ הוי חצי שיעור וחצי שיעור במלאכות שבת נמי אסור מן התורה וא"כ הוא אמירה לנכרי באיסור דאורייתא שאסור אפילו במקום הפסד אבל דעת הפמ"ג שאין שייך בזה חצי שיעור ולהכי אם מניחו במים אחרים אינו איסור כלל (ועיי"ש ששהביא מרש"י כירושלמי דס"ל שיש בו משום קוצר כיון שעוקר הדג מן המים שהוא מקום גידולו ולפ"ז אפילו יניחו במים אחרים לא מהני אמנם משמע שם דלא חש לזה כלל) ואע"ג שהדג מוקצה עכ"פ כיון שאפשר לטלטלו כלאחר יד אין בו איסור אמירה
[10] הטעם דמחלקינן בין פרעוש לכנה הוא דכל מלאכות דשבת ממשכן ילפינן להן וילפינן מיתת כל בע"ח לחיוב משחיטת אילים מאדמים שהיו במשכן בשביל ואמרינן מה אילים מאדמים שפרים ורבים אף כל שפרים ורבים לאפוקי כנה דאינה באה מזכר ונקבה אלא באה מן הזיעה לא חשיבא בריה אבל פרעוש אע"פ שגם היא אינה פרה ורבה מ"מ כיון שהוייתה מן העפר יש בה חיות כאלו נברא מזכר ונקבה וחייב עליה משום נטילת נשמה ואפילו אם הפרעוש עוקצו אסור להרגו: (מ"ב שטז ס"ק לח)
[11] דבראש אינו מצוי פרעושים ולא שייך לגזור בשבילם וכתב הט"ז דה"ה במפלה על בשרו ג"כ מותר להרגם דשם ג"כ אינו מצוי שיחפש אחר פרעושים ולא גזרו בזה כ"א במפלה את בגדיו: (מ"ב ס"ק מג)
[12] כיון דהריגה גופא אינו אלא גזירה ולא גזרו בזה בכינים אבל בפרעושים דיש בהן חשש דאורייתא אסור גם בזה דהוא כמו הריגה ממש (מ"ב שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה