מקרא
ויקרא פרק ו
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת יחדש בפרשה זו דברים רבים - "זאת תורת החטאת", תורה אחת לכל החטאות, שאף חטאות הפנימיות דמן טעון כיבוס, יכול אף חטאת העוף, תלמוד לומר זאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְקֹוָק שכל החטאות לא תהא שחיטתן אלא בצפון לפי שלא נאמר כן בפרשת ויקרא אלא בחטאת נשיא ויחיד, וכאן נתרבו כולן חטאות הצבור וחטאות הפנימיות[1] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(יט) הַכֹּהֵן הראוי להיות[2] הַמְחַטֵּא אֹתָהּ הזורק דם כאילו אמר המסיר חטא החוטא ורבי המפרשים אמרו כי פירוש המחטא רוחץ או מטהר וכן תחטאני באזוב ואטהר[3] יֹאכֲלֶנָּה להוציא כהן שהיה טמא בעת זריקת הדם שאינו רשאי באכילתה[4] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
(כ) כֹּל מאכל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ ויבלע ממנה יִקְדָּשׁ להיות כמוה אם פסולה תפסל ואם היא כשרה תאכל כחומר שבה וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ אם הוזה מדמה עַל הַבֶּגֶד אותו מקום בבגד - אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ מהדםתְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בתוך העזרה[5]:
(כא) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר במקום קדוש בעזרה לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר והוא הדין לכל הקדשים ובליעה בכלי חרס אינה יכולה לצאת ממנו ולכך יישבר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַקמלשון הרקת דבר הנבלע עד שנעשה ריק מהממלא אותו. וכן יוריק בליעת הכלי שבלע מרק הבשר ולכו צריך שיהיה במים חמים הפליטים בליעות הכלי וְשֻׁטַּף בצונן[6] בַּמָּיִם במקום קדוש בעזרה הודיענו הכתוב הזה כי כלי נחושת והוא הדין לכל שאר מיני מתכות שנתבשל בהן האיסור דינו בהגעלה ולא תספיק בהם הדחה בעלמא, אבל כלי חרש שנתבשל בו איסור אין לו תקנה אלא בשבירה ולא תספיק בו הגעלה[7]:
(כב) כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ מצות עשה של אכילה בכזית לכל זכר בכהנים. כמו מצות פסח לכל אחד מהחבורה שנתמנו עליו. ולא משום שלא יבא לידי נותר. אלא מצות עשה היא ממש ומברכין באכילתהאקב"ו על אכילת קדשים[8] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(כג) וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ אפילו חטאת יחיד שהכניס אותה כדי לכפר על ידי זריקת דמה כחטאת הציבור לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: פ
ויקרא פרק ז
(א) וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ב) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם וְאֶת דָּמוֹ יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב כזריקת דם העולה שתי מתנות שהן ארבע[9]:
(ג) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ עד כאן לא נתפרשו אימורין באשם לכך הוצרך לפרשם כאן אבל חטאת כבר נתפרשו בה בפרשת ויקרא[10] אֵת הָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב:
(ד) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(ה) וְהִקְטִיר אֹתָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה אִשֶּׁה לַיקֹוָק אָשָׁם הוּא:
(ו) כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ז) כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם להשוואתם למצות סמיכה[11] הַכֹּהֵן אֲשֶׁר ראוי ל - יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ יִהְיֶה פרט לטבול יום כלומר מי שנטמא וטבל אבל עדיין לא הגיע צאת הכוכבים, ומחוסר כפורים שחייב קרבן לטהרתו כגון זב, ועדיין לא הביאו ואונן שמת לו מת וביום המיתה[12]:
(ח) וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה הדין הזה נוהג בכל הקדשים, ואמר הכתוב עולה, והוא הדין לחטאת ואשם הנזכרים למעלה שלא הוצרך לפרש בחטאת ואשם שהעור לכהן, שכיון שהבשר שלהם, העור נגרר אחר הבשר ואין זבחי השלמים כן, ולכך הזכיר הכתוב משפט הכהנים באמצע הקרבנות קודם שידבר בשלמים[13]:
(ט) וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הראוי להיות הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה ומתחלקת לכל בית האב:
(י) וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן זו מנחת נדבה וַחֲרֵבָה זו מנחת חוטא ומנחת קנאות שאין בהן שמן לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו: פ
נביא
יחזקאל פרק ו
ו. בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה - בכל המקומות שתהיו שם. לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם - כל הע"ז יושמדו וימחקו כל המעשים הרעים שעשיתם.
ז. וְנָפַל חָלָל בְּתוֹכְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.
ח. וְהוֹתַרְתִּי בִּהְיוֹת לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגּוֹיִם בְּהִזָּרוֹתֵיכֶם בָּאֲרָצוֹת - אשאיר לכם קצת שיתפזרו בגויים.
ט. וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אוֹתִי בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם - אלו שישארו יזכרו בה' שממנו כל הענשים. אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי - כמו אשר שברתי. אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה אֲשֶׁר סָר מֵעָלַי וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם - הלב שהלך מה'. וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם אֶל הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ לְכֹל תּוֹעֲבֹתֵיהֶם - יתקוטטו בינם לבין עצמם, היינו שייסרו את עצמם על הצרות שבאו.
י. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' לֹא אֶל חִנָּם דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת - לא דבר בחנם ומקיים את הנבואות.
יא. כֹּה אָמַר ה' אלקים הַכֵּה בְּכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר אָח - קריאת צער. אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ .
יב. הָרָחוֹק בַּדֶּבֶר יָמוּת וְהַקָּרוֹב בַּחֶרֶב יִפּוֹל וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר בָּרָעָב יָמוּת וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם- מי שבורח מן המלחמה ימות בדבר.
יג. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם - כשיהיו המתים במקום הע"ז תדעו שה' העניש אתכם. אֶל כָּל גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים - גבעה גבוהה (וגבעה היא פחות מהר). וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל אֵלָה עֲבֻתָּה - עץ אלה, שענפיו קלועים וסבוכים. מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם - שהקריבו שם לע"ז.
יד. וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה - כל הארץ תהיה שממה והכל יתמהו על החרבן. מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'- שם תתחיל הגלות.
יחזקאל פרק ז
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר ה' ה' לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ - בא הסוף לישוב הארץ.
ג. עַתָּה הַקֵּץ עָלַיִךְ - עכשיו הסוף עליך. וְשִׁלַּחְתִּי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל תּוֹעֲבֹתָיִךְ - עונש כנגד כל תועבותיך.
ד. וְלֹא תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'- העונש בתוכך יהיה לפי התועבות שעשו.
ה. כֹּה אָמַר ה' אלקים רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה - רעה אחת גדולה מאד והכונה לחרבן ביהמ"ק.
כתובים
אסתר פרק ה
(י) וַיִּתְאַפַּק הָמָן והיה צריך להתמודד עם רוב כעסו הגדול כי פחד להפרע ממרדכי לפני שיגיע הזמן הנכון וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ:
(יא) וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ:
(יב) וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ:
(יג) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ופושט את רגלו ומראה לי שאני עבדו ומה שקנה עבד קנה רבו וא"כ הכל של מרדכי:
(יד) וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, וְכָל אֹהֲבָיו אדם זה שאתה שואל עליו אם מזרע היהודים הוא לא תוכל לו אם לא תבא עליו בחכמה במה שלא ניסה אחד מבני אומתו, שאם תפילו לכבשן האש כבר הוצלו חנניהוחביריו, ואם לגוב אריות כבר עלה דניאל מתוכו, ואם תאסרהו בבית האסורים כבר יצא יוסף מתוכו, אלא - יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ תלה אותו על עץ שממנו לא מצינו מבני אומתו שניצל. מיד - וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ וכיון שהביאוהו לפניו הכינו על פתח ביתו ומדד עצמו עליו להראות עבדיו היאך יתלה מרדכי עליו,השיבתו בת קול נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית: פ
אסתר פרק ו
(א) לאחר שעשה המן העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בבית המדרש והתינוקות יושבים לפניו ושקים במתניהם ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים ומנה אותם ומצא שם כ"ב אלף תינוקות השליך עליהםשלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות תחלה ואח"כ אתלה את מרדכי, והיו אמותיהם מביאות להם לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ולא תמותו ברעב, מיד היו מניחין ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי מרדכי רבינו לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות, געו כולם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ושמע הקב"ה קול בכייתם כבשתי שעות בלילה, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ועמד מכסא דין וישב בכסא רחמים ואמר מה קול גדול הזה שאני שומע כגדיים וטלאים, עמד משה רבינו לפני הקב"ה ואמר ריבונו של עולם לא גדיים ולא טלאים הם אלא קטני עמך שהם שרויים בתענית היום שלשה ימים ושלשה לילות ולמחר רוצה האויב לשוחטם כגדיים וטלאים, באותה שעה נטל הקב"ה אותן אגרות שגזר עליהם שהיו חתומות בחותם של טיט וקרעם והפיל על אחשורוש בהלה באותו לילה ולכן - בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ היה נס וי"א שבדיוק אז אחשורוש שם לב לאסתר שהזמינה את המן למשתה שאולי היא נתנה את עיניה בו וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שכך היא דרכם של מלכים שאם הייתה שנתם נודדת היו קוראים להם סיפורים ומשלים עד שנרדמו ושמשי שהיה סופר המלך כשהגיע לסיפור מרדכי ובגתן ותרש מחק אותו מן הספר ונעשה נס ובא אליהו הנביא וחזר וכתבו ולכן נאמר -:
(ב) וַיִּמָּצֵא כלומר נמצא דבר שאבד על ידי שמחקוהו ועתה הוא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
(ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו ששנאו את המן יותר ממה שלא אהבו את מרדכי לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר:
(ד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר מי אחראי בחצר המלך לגמול טוב למטיבי המלך וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ כלומר לעצמו:
(ה) וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא:
(ו) וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי:
(ז) וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:
(ח) יָבִיאוּ המשרתים לְבוּשׁ מַלְכוּת ארגמן אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ של הסוס שכך נהגו בימים ההם לשים כתר גם בראש הסוס:
(ט) וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים ופה הוא לא הזכיר את הכתר כי ראה שאחשורוש עינו רעה בגלל שהזכיר את נתינת הכתר בראש אדם שהוא לא המלך וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:
משנת ההלכה
קריאת המגילה
א. חייב אדם לקרוא את המגילה בפורים שתי פעמים אחת בלילה ואחת ביום, חיוב זה הנו מדברי קבלה שחמורים הם כדברי תורה[14]. ולכן צריך להזהר מאד בקריאת המגילה, וגם הנשים יקפידו על כך שגם הם מצוות.
א. זמן קריאת המגילה: בלילה- כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר, ואם עבר עלות השחר יקרא בלא ברכה, ואם עבר הנץ החמה שוב אין לה תשלומין.
ב. וביום, זמנה מהנץ החמה עד השקיעה, ובדיעבד יצא מעלות השחר.
ג. תקנו חז"ל שני זמנים לקריאת המגילה בפרזים כלומר בערים שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כבני ברק תל אביב ביתר וכיו"ב, ביום ארבעה עשר לחודש אדר שיוצא השנה בליל יום חמישי. ובמוקפים, כלומר ערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון כירושלים עיר הקודש קוראים ביום חמשה עשר לחודש אדר היוצא השנה ביום ששי.
ד. מקומות המסופקים אם הם מוקפים חומה מימות יהושע בן נון, או אם חומתם מוגדרת חומה על פי ההלכה, למשל העיר טבריה, יפו, צפת, חברון ,שכם, לד, בית שאן, באר שבע, עזה, עכו, וחיפה[15], קוראים בשני הימים לילה ויום, ומברכים על קריאת המגילה ביום ארבעה עשר, ובחמישה עשר קוראים בלא ברכה.
ה. אסור לאכול לפני קריאת המגילה משהגיע זמן חיובה בין בלילה ובין ביום, ועל אף שהתענה כל היום, אין להתיר.
ו. מותר ללמוד קודם קריאת המגילה, אבל אסור לישון קודם קריאתה משהגיע זמן חיובה אפילו שינה מועטת.
ז. הכל חיָּבים בקריאת המגילה אחד אנשים ואחד נשים ומחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה, אמנם הקטנים ביותר שאינם יכולים לשבת כל הקריאה ומפריעים לאחרים אין להביאם כלל לבית הכנסת בזמן מקרא מגילה.
ח. מצוה מן המובחר לקרותה בציבור ובבית הכנסת. ואפילו היו עמו הרבה אנשים לא יקראנה בביתו אלא הולכים לבית הכנסת משום 'ברוב עם הדרת מלך' ויש יותר פרסום הנס. אמנם אם יש לו בעיר מדרש או בית כנסת קבוע שמתפלל בו אינו חייב ללכת לבית כנסת הגדול שבעיר אע"ג שיש שם יותר אנשים.
ט. השומע מפי הקורא, יצא כאילו קרא בעצמו, והוא, שהקורא חיָּב במצוות, אבל צריך להזהר לשמוע כל תיבה, שאם לא שמע הכל, לא יצא.
י. מנהג בכל ישראל שבשעת הקריאה פורסין את יריעות המגילה על גבי השלחן, ומקפלין יריעה תחת יריעה כדי שלא תהינה היריעות תלויות למטה מן השלחן דרך בזיון, אבל אין קוראין ממנה כשהיא גלולה לצדדים כשם שקוראים בספר תורה.
יא. טעם למנהג זה, מפני שהמגילה נקראת אגרת, שכן כתיב לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת וגו' ודרך הקורא מתוך האגרת שמחזיקה פתוחה כולה, ועוד שעל ידי שאנו משנים שינוי זה, יש יותר פרסום הנס. ואף על פי שמנהג זה נוהג בעיקר לגבי הקורא ולא לשומע, כבר נהגו רבים שפורסים את מגילותיהם דרך אִגרת, גם בשעה שהם שומעים הקריאה מפי הקורא.
[1] רמב"ן
[2] רבינו בחיי
[3] אבע"ז
[4] רש"י
[5] וברשב"ם משמע שאם עבר הלילה כמו שהבשר נעשה נותר גם הדם הבלוע בבגד נעשה נותר וממילא לכאורה טעון הבגד כביסה
[6] מלבי"
[7] רבינו בחיי
[8] העמק דבר
[9] זבחים פ"ה מ"ה
[10] רש"י
[11] אדרת אליהו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] וי"א שרק ביום מצותה מדברי קבלה אבל בלילה מצותה מדברי סופרים ולכן אם אינו יכול לשמוע גם ביום וגם בלילה לדעה זו ישמע את קריאת המגילה ביום וי"א שגם לדעה זו יקיים המצוה הבאה לידו ראשונה ויקרא את של הלילה.
[15] ויש שנהגו כן אף בבני ברק על פי הוראת מרן החזו"א מחמת סמיכותה ליפו ויש שהוסיפו את אשקלון אשדוד גוש חלב ורמלה ובחו"ל דמשק צור בגדד ופראג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה