מקרא
(כה) וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עָשָׂה עֶשְׂרִים קְרָשִׁים:
(כו) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כז) וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה במערב עָשָׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים:
(כח) וּשְׁנֵי קְרָשִׁים עָשָׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן לשני הקצוות אחד לצד צפון ואחד לצד דרום אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמות עובי קרשי המשכן הצפון והדרום בַּיַּרְכָתָיִם:
(כט) וְהָיוּ תוֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן עָשָׂה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת:
(ל) וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(לא) וַיַּעַשׂ בְּרִיחֵי עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָת:
(לב) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה:
(לג) וַיַּעַשׂ אֶת הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן לִבְרֹחַ בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה:
(לד) וְאֶת הַקְּרָשִׁים צִפָּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתָם עָשָׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וַיְצַף אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב:
(לה) וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים:
(לו) וַיַּעַשׂ לָהּ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וַיְצַפֵּם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וַיִּצֹק לָהֶם אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף:
(לז) וַיַּעַשׂ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם:
(לח) וְאֶת עַמּוּדָיו חֲמִשָּׁה וְאֶת וָוֵיהֶם וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וַחֲשֻׁקֵיהֶם זָהָב וְאַדְנֵיהֶם חֲמִשָּׁה נְחֹשֶׁת: פ
החזיר בתורה מלאכת המשכן ה' פעמים (לעיל כה, י-כח, מג. לא, ז-יא. לה, יא-כ. לו, ח-לט, מב. לט, לג-מב), בצואה הזכירו תחלה בפרט, ועשית כך, ועשית כך, ואחר כך הזכירו דרך כלל, ועשו את כל אשר צויתיך, את אהל מועד ואת הארון עדות, עד, ככל אשר צויתיך יעשו (לעיל לא, ז-יא), והטעם שצוה השם למשה שיגיד לבצלאל ולכל החכמים כל המלאכה ואחרי כן יקרבו לעשותה, כי לא יכשרו למלאכת הקדש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם, שידעו להשלימה:
החזיר בתורה מלאכת המשכן ה' פעמים (לעיל כה, י-כח, מג. לא, ז-יא. לה, יא-כ. לו, ח-לט, מב. לט, לג-מב), בצואה הזכירו תחלה בפרט, ועשית כך, ועשית כך, ואחר כך הזכירו דרך כלל, ועשו את כל אשר צויתיך, את אהל מועד ואת הארון עדות, עד, ככל אשר צויתיך יעשו (לעיל לא, ז-יא), והטעם שצוה השם למשה שיגיד לבצלאל ולכל החכמים כל המלאכה ואחרי כן יקרבו לעשותה, כי לא יכשרו למלאכת הקדש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם, שידעו להשלימה:
ועדיין חסר מכאן בפרשה זו פרט אחד, כי בודאי הוצרך משה לומר לחכמים העושים במלאכה, עשו משכן עשר יריעות, אורך היריעה כך וכך, ורוחב כך וכך, וכן בכל מלאכה, ולא הזכיר זה, כי בידוע שאמר להם הכל כסדר, והטעם, כי לא הוצרך לפרט להם כל דבר ודבר כמו שנאמר לו בצואה ובמעשה, אלא קיצר להם, כאילו אמר, שיעשו המשכן עשר יריעות חמש כנגד חמש, והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב, וכיוצא בזה בכל מלאכה אמר להם הענין בקצרה והם הבינו:
שמות פרק לז
(א) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(ב) וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(ג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:
(ד) וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב:
(ה) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן:
(ו) וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:
(ז) וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(ח) כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קצוותו קְצוֹתָיו:
(ט) וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים: פ
נביא
ירמיה פרק נב
כא וְהָעַמּוּדִים, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה - קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד - כל עמוד 18 אמה גבהו. וְחוּט - שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה - יְסֻבֶּנּוּ - היקף העמוד היה 12 אמה. וְעָבְיֹו - אַרְבַּע אַצְבָּעֹות נָבוּב - עובי דופן העמוד, היה 4 אצבעות, והעמוד - חלול:
כב וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת - בראש העמוד כעין כותרת - מנחושת. וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאַחַת חָמֵשׁ אַמּוֹת - גובה הכותרת - 5 אמות. וּשְׂבָכָה, וְרִמּוֹנִים עַל הַכּוֹתֶרֶת סָבִיב, הַכֹּל נְחֹשֶׁת - וכעין רשת סבכה, וצורות רימונים על הכותרת - הכל מנחושת. וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי וְרִמּוֹנִים:
כג וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה - שלכל רוח, (שמכל צד), היו נראים רק 96 רימונים, כָּל הָרִמּוֹנִים - מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה סָבִיב - בכל טור רימונים, סך כל הרימונים היה 100. (4 רימונים היו מוסתרים בין העמוד לקיר האולם):
כד וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ - כהן גדול. וְאֶת צְפַנְיָה כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה - סגן הכהנים. וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף - שומרי השערים:
כה וּמִן הָעִיר, לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הָיָה פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה - לקח שר אחד שלא ברח מהעיר עם כל שאר השרים. וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר - 7 אנשים, שהיו יושבים תמיד עם המלך צדקיהו. וְאֵת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא - סופר של שר הצבא, הַמַּצְבִּא - אֶת עַם הָאָרֶץ - שהיה, מוציא לצבא את המון העם. וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ - מהמכובדים שבהם שנמצאו בעיר - ולא ברחו. הַנִּמְצְאִים בְּתֹוךְ הָעִיר:
כו וַיִּקַּח אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וַיֹּלֶךְ אוֹתָם אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה:
כז וַיַּכֶּה אוֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתֹו:
כח זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת שֶׁבַע - העם שגלו בגלות יהויכין, בשנת 7 לנ"נ. (סוף שנת שבע, ותחילת שנה שמינית לנ"נ ; רד"ק) יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה:
כט בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאֹות שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם - ובשנת 18 למלכותו, (גלות צדקיהו), הגלה 832 יהודים:
ל בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאֹות אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה - שבשנת - 23 לנ"נ, כשכבש נ"נ את צור, הגלה עוד 745 יהודים שהיו סביבות א"י. כָּל נֶפֶשׁ, אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאֹות - גלות יהויכין - 3023 יהודים, גלות צדקיהו - 832 יהודים, ובשנת 23 למלכותו - 745 יהודים. סה"כ - 4600 יהודים:
לא וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתֹו אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתֹו מִבֵּית הַכְּלוּא - בשנה ה - 37 לגלות יהויכין, ב - 25 לחודש הַ - 12,(בכיְקֹוָק באדר) הוציא אויל מרודך מלך בבל, את יהויכין מבית הסוהר. (ובמלכים כתוב, ב - 27 לחודש, אלא, ב - 25 לחודש - מת נ"נ, וב - 26 לחודש - נקבר, והוציאו אויל מרודך מקברו, וב - 27 לחודש - הוציא את יהויכין מבית הסוהר; רש"י):
לב וַיְדַבֵּר אִתֹּו טֹבֹות - דברי נִחוּמִים. וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאֹו מִמַּעַל לְכִסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתֹּו בְּבָבֶל - מעל כסאות המלכים שהיו עמו בבבל:
לג וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאֹו - החליף את בגדי מאסרו - לבגדים אחרים. וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּו:
לד וַאֲרֻחָתֹו - אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לֹּו, מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל - וכן, ניתן לו מהמלך מאכלו - לאנשי ביתו, דְּבַר הצריך לו בכל יֹום בְּיוֹמֹו, - מידי יום, עד עַד יֹום מוֹתֹו כֹּל יְמֵי חַיָּיו:
נשלם ספר ירמיה שבח לאל בורא עולם
יזכנו במהרה בביאת גואל לעולם
ונאכל לפניו תמיד מן הזבחים
יחד עם הצדיקים
בבניית בית עולמים
ובהקרבת קרבנות תמידים
כתובים
נחמיה פרק ט
ואלה דברי העם אל ה'
(ו) אַתָּה הוּא יְקֹוָק לְבַדֶּךָ את אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם השמים העליונים שנמצאים מעל השמים הנראים וְכָל צְבָאָם הכוכבים והמזלות הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה נותן חיות ומזון אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: (ז) אַתָּה הוּא יְקֹוָק הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים ששם השליכו נמרוד וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם שמורה על גדולתו שיהיה לאב המון גויים: (ח) וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה: (ט) וַתֵּרֶא אֶת עֳנִיאֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף: (י) וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ הרשיעו עֲלֵיהֶם להעבידם בפרך וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה שנתפרסם מאוד שמו של הקב"ה: (יא) וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת למטה בעומק הים כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים: (יב) וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם הנהגתם ב- יוֹמָם בכל יום ויוםוּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ: (יג) וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר ודברת עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים: (יד) וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: (טו) וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם הלא זה המן נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם להשביעם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר והבטחת לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ עניין שבועה בהרמת יד לָתֵת לָהֶם:
משנת ההלכה
מלאכת הפוצע
א. מלאכה זו שייך בכל מיני חומרים ואף בקני (מנחת חינוך שם)
ב. לפיכך צריך ליזהר שאם נפתחה אימרת הבגד שלא ליטול החוטים הרפויים מן האריגה כיון שלדעת הרמב"ם הרי הוא מלאכת הפוצע[1]
ג. צריכים רופאי ישראל ליזהר כשצריכין חוטין מפורדין ליתן על המכה ולוקחין חתיכת בגד פשתן ומפרידין החוטין שלא לעשות כן כיון דהוי מלאכה דאורייתא (מ"ב סי' שד"מ סוס"ק יא) וכן יש ליזהר שלא להפריד חוטים מן התחבושת כגון בתחבושת אשר חוטים בודדים יוצאים מן האריג (שמירת שבת כהלכתה פט"ו סעי' סו ופל"ה סעי' כא)
ד. י"א[2] שאסור לתלוש מוך צמר גפן ממקום חיבורו שגם זה נכלל בכלל מלאכת הפוצע מלבד איסור שיש בו משום מלאכת הקורע (שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן מה בשם מנוחה נכונה) וי"א[3] שאין בו איסור כלל אמנם רצוי להימנע מקריעת צמר גפן בשבת (שמירת שבת כהלכתה פל"ה סעי' יט)
ה. אסור להתיר קליעת שיער תלוש[4] או לפתוח שזירת חוט או לפתוח קליעת פתילה דדמי[5] לתולדת פוצע (נשמת אדם כלל כ"ה סק"ב שער הציון סי' שג ס"ק עא)
ו. בגד שנשר ממנו כפתור אסור להסיר את חוטי התפירה שנשארו משום מלאכת פוצע ויש בו גם משום מלאכת קורע (שמירת שבת כהלכתה פט"ו סעי' סח והערה רכ)
[1] קיצור הל' שבת פוצע עמ' סד
[2] וכ"כ שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן לא וז"ל "והנה כי כן מבואר נמי בתשו' צור יעקב (סוס"י קנ"ב), ואם מתכוון למדת אורכו ורוחבו, יש בזה גם משום מחתך, וכמבואר במנח"י (ח"ד סי' מ"ה או"ב) ע"ש. גם בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ג סי' ל"ה כתב כן אלא דאיהוס"ל דבלא מקפיד על אורכו ורוחבו מותר".
[3] ועיי"ש הערה מח שכתב בשם הגרשז"א זצ"ל שאין שייך קורע ופוצע כיון שאינו אלא מפריד סיבים דקים ואין בו קורע ופוצע כיון שמתפרק בנגיעה קלה וכן עיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן טו - קונ' משיבת נפש פרק יד ס"ק יא וז"ל "ובנוגע לתלישת הצמר גפן מהגוש העב בספר שו"ת צור יעקב ח"א סי' קנ"ב אוסר זה אמנם משום קורע כיעו"ש, אבל לפענ"ד יש הרבה להנדז אם חיבור כזה של הצמר גפן נקרא חבור עד שבתלישת חתיכה יהא בזה משום קורע, דבבחינת עין רואים שגם כשמושכבים יחד המה גופים מפורדים, וכן אמרו לי כמה גדולים שדעתם שיש להתיר בזה. ויש להאריך". (אמנם לפי מש"כ במ"מ שהרמב"ם ס"ל דבוצע אינו קורע אלא מפריד את נחוטים מן הריגה א"כ אי חשבינן למוך צמר גפו כארוג א"כ ע"י הפרדת הסיבים הרי הוא ממש בוצע אמנם אפשר כיון שאין בו דרך שתי וערב אין שייך בו כלל בוצע דחשיב ככל חוט בפני עצמו לענין זה וצ"ע)
[4] ובמחובר אסור משום דדמי לסותר (שם)
[5] ולכאורה כוונתו דאינו ממש מלאכת בוצע כיון שאינו עושה כן ע"מ לתקן וצ"ע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה