מקרא
(כד) וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח מול הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ צד הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה בחציו הדרומי:
(כה) וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בעת העלאת הנרות כבר נתחנך אהרן לכהונה ובכל זאת העלה משה כמו שציוה לו ה' והעלית את נרותיה, לכן אמר כאשר צוה ה' את משה[1]: ס
(כו) וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת בשום לב העמידו משוך קימעא כלפי חוץ מן השלחן והמנורה[2]:
(כז) וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה הקטיר עליו כל שבעת ימי המלואים ואע"פ שלא אמר בצואה (בפסוק ה) והקטיר עליו קטורת סמים, הבין זה משאר העבודות כלן, שהרי צוה אותו בכאן (בפסוק ד) שיסדר הלחם ויעלה הנרות[3]: פ
(כח) וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
(כט) וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו משה אף ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת המשכן שמש משה והקריב קרבנות צבור חוץ מאותן שנצטוה אהרן בו ביום שנאמר (ויקרא ט) קרב אל המזבח וגו' אֶת הָעֹלָה עולת תמיד וְאֶת הַמִּנְחָה מנחת נסכים של תמיד כמו שנאמר (שמות כט) ועשרן סלת בלול בשמן וגו'[4] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(ל) וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ בשום לב העמידו משוך קימעא לדרום[5] וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה:
(לא) וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
(לב) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד בקרבם[6] אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(לג) וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: פ
(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:
(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:
(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:
חזק חזק ונתחזק
נביא
ביקשו לגנוז ספר יחזקאל
בגמ' מסכת שבת דף יג: "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה, ודרשן. ופירש"י שדבריו נראין כסותרים "כגון נבילה וטרפה וגו' לא יאכלו הכהנים - הא ישראל אוכלים, וכגון וכן תעשה בשבעה בחודש היכן נרמז קרבן זה בתורה".
וכתב בחידושי הר"ן שם "וא"ת אמאי בקשו לגנזו דהא נביא גדול הי'. וי"ל כיון דהוא עצמו לא כתבו כדאית' בבבא בתר'.(ששם מבואר שכתבוהו אנשי כנסת הגדולה) ועוד י"ל דאע"ג דדבריו נכוחים למבין רצו לגנזו כדי שלא יכשלו בו מי שאינם מבינים. שהיו דברין סותרין דברי תורה. וכתב עוד שם פירש"י ז"ל כגון כל נבלה וטרפה כהנים לא יאכלו ודרשינן בה כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי ודרשינן התם במנחות דמשום דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו הוצרך להזהירן על מליקת חולין שהיא נבלה. ועוד איכא טובא התם במנחות דכתיב והאלמנה אשר תהי' אלמנה מכהן יקחו דאיכא למידק וכי מן הכהן יקחו מישראל לא יקחו ואתא איהו ודריש דהאי מן הכהן יקחו ה"ק אלמנה מקצת כהן יקחו והיינו כהן הדיוט ולא כהן גדול דהוא אסור באלמנה:
ובגמ' חגיגה דף יג. נאמרה סיבה נוספת "תנו רבנן: מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל, והיה מבין בחשמל, ויצאה אש מחשמל ושרפתו. וביקשו לגנוז ספר יחזקאל. אמר להם חנניה בן חזקיה: אם זה חכם - הכל חכמים הן
ועוד שם בגמ' יג: "אמר רבא: כל שראה יחזקאל ראה ישעיה. למה יחזקאל דומה - לבן כפר שראה את המלך, ולמה ישעיה דומה - לבן כרך שראה את המלך ופירש"י
ישעיה "כששרתה עליו רוח הקדש, כמה שנאמר ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וגו' (ישעיהו ו) אלא שלא חש לפרש את הכל, שהיה בן מלכים וגדל בפלטין, ובן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה, ואינו חש לספר. ואילו תוספות פירשו
לבן כפר שראה המלך - שצריך לו להביא סימנים לאחרים קודם שיאמינוהו לפי שראהו שלא במקומו ואין דרכו להתראות שם וה"נ אמר יחזקאל שראהו על נהר כבר לפיכך נתמהו שומעיו.
ובמהרש"א חידושי אגדות שם כתב "ועוד נראה לפרש ע"ש מ"ש פרק הרואה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ולפי שהיה ישעיה בן כרך ונתגדל בירושלים בין מלכים כדאמרינן דאמוץ ואמציה אחים הוו והיה רגיל במלכותא דארעא לא היה מתמיה נמי כ"כ במלכותא דרקיעא משא"כ יחזקאל שהיה בן כפר מהכהנים אשר בענתות ולא היה רגיל גם במלכותא דארעא ולכך אתמה כ"כ במלכותא דרקיעא:
כתב הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א בספרו טעמא דקרא (ספר יחזקאל) דעל פי הדברים הנ"ל מבואר למה הוצרך יחזקאל להאריך ולומר ויהי בשלשים שנה ברביעי וגו' ואני בתוך הגולה על נהר כבר וגו', דכוונת יחזקאל היתה להקדים מדוע הוא הוצרך להאריך כל כך ולפרט הכל ולא כמו ישעי' שקיצר בדבר, וע"כ קאמר לפי שהי' בתוך הגולה אחר החורבן ובארץ בבל על נהר כבר, ולכן הי' מוכרח להוכיח דבריו ולהאריך וכנ"ל.
כתובים
נחמיה פרק יג
(א) בַּיּוֹם הַהוּא שקידשו את החומה נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם ובפרשה שקראו בה וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם ולא יקבלו מהם גרים להתחתן בם: (ב) וזאת בגלל ש- כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה: (ג) וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מהגרים שהיו מעמון ומואב מִיִּשְׂרָאֵל: (ד) וְלִפְנֵי מִזֶּה לפני שהתקין נחמיה דבר זה היה אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן נָתוּן בְּלִשְׁכַּת בֵּית אֱלֹהֵינוּ קָרוֹב לְטוֹבִיָּה העמוני שהיה חברו של סנבלט: (ה) וַיַּעַשׂ לוֹ לטוביה לִשְׁכָּה גְדוֹלָה וְשָׁם הָיוּ לְפָנִים נֹתְנִים אֶת הַמִּנְחָה הַלְּבוֹנָה וְהַכֵּלִים וּמַעְשַׂר הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר מִצְוַת שיש לתת ל- הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים: (ו) וּבְכָל זֶה ובזמן המעשה שעשה אלישיב הכהן לֹא הָיִיתִי (נחמיה) בִּירוּשָׁלִָם כִּי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ וּלְקֵץ יָמִים נִשְׁאַלְתִּי מִן הַמֶּלֶךְ רשות לחזור לירושלים: (ז) וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם וָאָבִינָה והתבונן בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב לְטוֹבִיָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה לשכה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים: (ח) וַיֵּרַע לִי מְאֹד וָאַשְׁלִיכָה אֶת כָּל כְּלֵי בֵית טוֹבִיָּה הַחוּץ מִן הַלִּשְׁכָּה: (ט) וָאֹמְרָה וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת וָאָשִׁיבָה שָּׁם כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה: פ (י) וָאֵדְעָה ולנחמיה נודע כִּי מְנָיוֹת מנות הַלְוִיִּם לֹא נִתָּנָה ניתנות אל הלשכות ואין להם די סיפוקם וַיִּבְרְחוּ הלווים המשוררים אִישׁ לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה: (יא) וָאָרִיבָה אֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה להם מַדּוּעַ נֶעֱזַב בֵּית הָאֱלֹהִים ועזובה היא מן הלווים שומרי הבית? וחזר נחמיה וָאֶקְבְּצֵם וָאַעֲמִדֵם עַל עָמְדָם והעמידם על משמרתם בעבודתם: (יב) וְכָל יְהוּדָה הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת: (יג) וָאוֹצְרָה ובא נחמיה ומינה עַל ה- אוֹצָרוֹת את שֶׁלֶמְיָה הַכֹּהֵן וְצָדוֹק הַסּוֹפֵר וּפְדָיָה מִן הַלְוִיִּם וְעַל יָדָם חָנָן בֶּן זַכּוּר בֶּן מַתַּנְיָה כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ וַעֲלֵיהֶם לַחֲלֹק את המתנותלַאֲחֵיהֶם: פ (יד) ועל זאת ביקש נחמיה והתפלל זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת וְאַל תֶּמַח תמחה את חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו: (טו) בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה שהיו דֹרְכִים ענבים ב- גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת התבואה וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד ביום השוק שכולם מקובצים בא נחמיה והתרה בהם שלא יעשו זאת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה