מקרא
ויקרא פרק ו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר בפרשת ויקרא אומר (לעיל א, ב) דבר אל בני ישראל, כי שם יצוה בהבאת הקרבנות וישראל מביאין אותם, וכאן שמצוה במעשה הקרבנות אומר "צו את אהרן", כי אהרן ובניו עושים אותם[1] זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה שנשחטה ונזרק דמה ביום, אבריה יהיו עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה ויגמור הקטרתה בלילה[2], רמז שלא יעלה עולה בלילה רק היא תהיה על מוקדה כל הלילה אבל אם נשחטה וזרק דמה ביום נקטיר אבריה כל הלילה[3] עַד הַבֹּקֶר אם לא הספיק ביום[4] וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ כל הלילה, כמו ביום[5] כי מצוה שישימו ביום עצים הרבה כדי שלא יתאכלו לגמרי ויכבה האש ממנו[6]:
(ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ כותונת כמידתו בַד וּמִכְנְסֵי בַד והנה תרומת הדשן צריכה בגדי כהונה, ואין עבודה בשני הבגדים מהם - אבל הזכיר אלה השנים לדבר שנתחדש בהם כאן לומר שתהא הכתונת כמדתו, והענין לומר שאם היו מסולקין או קצרים ואינן מגיעין עד רגליו, ועבד בהן עבודתו פסולה ולמד שלא יהא בינו ולא בין המכנסים לבשרו כלום והוא הדין שצריכה כל בגדי כהונה, כי כיון שהזכיר הכתוב שהיא צריכה בגדים למדנו שהיא צריכה ארבעה להדיוט ושמנה לכהן גדול[7] יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ כנוי לערוה כמו זב מבשרו זובה בבשרה[8] וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן האפר שנשאר מאכילת האש את הקרבנות[9] אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ זו היא מצותה בכל יום לתמיד של שחר וְשָׂמוֹ אֵצֶל בצד המזבח הַמִּזְבֵּחַ וכך סדר ההרמה טובל ולובש בגדי הרמה, שהם בגדי כהונה שפחותים מבגדים שלובש לשאר עבודות ומקדש ידיו ורגליו ואומרים לו הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך, ואחר כך לוקח המחתה ושל כסף היתה, והיא היתה נתונה במקצוע בין כבש למזבח במערבו של כבש, ונוטל את המחתה ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש ויורד למטה לארץ, והופך פניו לצפון ומהלך בארץ למזרח הכבש כמו עשר אמות כלפי הצפון, וצובר את הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, במקום שנותנים מוראת העוף ודשון המזבח הפנימי והמנורה, וחתיה זו שחותה במחתה ומוריד לרצפה אצל המזבח היא המצוה של כל יום[10]:
(ד) וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים י"א שילבש בגדי חול כדי שלא ילכלך בגדי הקודש וי"א שילבש בגדי כהונה פחותים ולא ישתמש בהם לעבודת בית המקדש[11] וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר כל מי שירצה מן הכהנים ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר לשפך הדשן, ואין להוצאת הדשן לחוץ פיוס אלא כל הרוצה, ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן:
(ה) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה דעת ר' יהודה שבא לומר שהקדת האש והבערתו יהיה על המזבח למעלה ולא שיבעיר למטה. ור' יוסי סובר שבא ללמד שיעשה עוד מערכה לצורך קיום האש[12] וי"א שבא ללמדנו דבשעת הוצאת הדשן אסור לכבות את הגחלת[13] וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כל יום בהשכמת הבוקר[14] וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
(ו) אֵשׁ תָּמִיד אף במסעות, כבוד שמים הוא שלא תהא כירתו בטלה, מה עושין לה כופין עליה כלי שנקרא פסכתר דברי רבי יהודה[15] תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה מצוה לכהנים בקיום האש, כמו שאמר (פסוק ה) ובער עליה הכהן עצים, וצוה שיזהרו בזה ויערכו אש ועצים הרבה שתוקד האש תמיד כל היום וכל הלילה, והזהיר בלאו שלא תכבה לעולם והנה אם נתעצלו הכהנים וכבתה האש עברו בלאו, ומפני זה אמרו רבותינו (יומא מה:) שהיתה מערכה שניה לקיום האש[16]: ס
(ז) וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הוסיפה הפרשה הזו כפי פשוטה ארבע מצות במנחה, שתהא נאכלת מצות, ושתהא נאכלת בחצר אהל מועד, ושיאכל אותה כל זכר בבני אהרן, ושיקדש כל אשר יגע בהן[17] הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק הוא מערב שהוא לכיוונו של אהל מועד אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ הוא הדרום שהוא פניו של מזבח שהכבש נתון לאותו הרוח ומכאן למדנו שהמנחה טעונה הגשה לקרן מערבית דרומית[18]:
(ח) וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ בקומץ עצמו כלומר בידו ולא בכלי שמידתו כמידת הקומץ[19] מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ ואח"כ מלקט וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיקֹוָק:
(ט) וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ בעזרה ולא בירושלים:
(י) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ וגם - חֶלְקָם החלק שקיבלו הכהנים לאכול לא תאפה חמץ מכיון ש - נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי הרי הוא כדין אשי שנא' בהם כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ולכך לא תאפה חמץ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם הרי הוא כאחד מן הקדשים, כחטאת מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף זו כן[20]:
(יא) כָּל זָכָר אפילו בעל מום בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה חָק עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה יִקְדָּשׁ להיות כמוה שאם פסולה יפסלו ואם כשרה יאכלו כחומר המנחה[21]: פ
(יב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ אף בהדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה אבל כהן גדול בכל יום שנאמר מנחה תמיד וגו' והכהן המשיח תחתיו מבניו חקת עולם וגו'[22] עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב כיצד הוא עושה מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחציתו בבוקר ומחציתו בין הערבים[23]:
(יד) עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת חולטין אותה במים רותחים תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי אפויה אפיות הרבה שאחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת מִנְחַת פִּתִּים שטעונה פתיתה כמבואר בפרשת ויקרא שמקפל אותה לשתים ומשתים לארבע עד שעושה ממנה פתיתים בגודל כזית[24] תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(טו) וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ הכהן הגדול שיהיה תַּחְתָּיו של אהרון מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ בכל יום חָק עוֹלָם לַיקֹוָק כָּלִיל תָּקְטָר דעת חכמים שאינה נקמצת כלל אלא כולה למזבח ודעת ר"ש שנקמצת היא אלא שאין נקמצת להיות שיריה נאכלים כמנחת ישראל אלא כלה כליל שהקומץ קרב בעצמו והשיריים קרבין בעצמן[25]:
נביא
יחזקאל פרק ה
ז. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן הֲמָנְכֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם - בגלל שאתם יותר מן הגויים ויותר טוב לכם התחלתם לחטוא. כמו וישמן ישרון ויבעט. בְּחֻקּוֹתַי לֹא הֲלַכְתֶּם וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם -לא הלכתם בחוקות ה'. וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם - שהגויים לא החליפו את הע"ז שלהם ואתם כן החלפתם.
ח. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי עָלַיִךְ גַּם אָנִי - אני ה' נותן לכם עונש. וְעָשִׂיתִי בְתוֹכֵךְ מִשְׁפָּטִים לְעֵינֵי הַגּוֹיִם - שתתבישו בפניהם.
ט. וְעָשִׂיתִי בָךְ אֵת אֲשֶׁר לֹא עָשִׂיתִי וְאֵת אֲשֶׁר לֹא אֶעֱשֶׂה כָמֹהוּ עוֹד - לא עשיתי כאלו עונשים וגם לא אעשה. יַעַן כָּל תּוֹעֲבֹתָיִךְ - בגלל התועבות שעשית.
י. לָכֵן אָבוֹת יֹאכְלוּ בָנִים בְּתוֹכֵךְ וּבָנִים יֹאכְלוּ אֲבוֹתָם - זה חלק מהענשים של הרעב. וְעָשִׂיתִי בָךְ שְׁפָטִים וְזֵרִיתִי אֶת כָּל שְׁאֵרִיתֵךְ לְכָל רוּחַ - אפזר את הנשארים.
יא. לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' ה' אִם לֹא - לשון שבועה. יַעַן אֶת מִקְדָּשִׁי טִמֵּאת בְּכָל שִׁקּוּצַיִךְ וּבְכָל תּוֹעֲבֹתָיִךְ - בע"ז שהוא דבר משוקץ. וְגַם אֲנִי אֶגְרַע וְלֹא תָחוֹס עֵינִי וְגַם אֲנִי לֹא אֶחְמוֹל - אחסר מכם, ולא תרחם עיני.
יב. שְׁלִשִׁתֵיךְ בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ - זה הנמשל לחלוקת השער. וּבָרָעָב יִכְלוּ בְתוֹכֵךְ - יגמרו בתוך העיר. וְהַשְּׁלִשִׁית בַּחֶרֶב יִפְּלוּ סְבִיבוֹתָיִךְ וְהַשְּׁלִישִׁית לְכָל רוּחַ אֱזָרֶה וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם.
יג. וְכָלָה אַפִּי וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם - יגמר כעסי. וְהִנֶּחָמְתִּי - בזה שאעניש אתכם זה יהיה נחמה לה'. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי בְּכַלּוֹתִי חֲמָתִי בָּם - ה' מדבר ע"י הכעס.
יד. וְאֶתְּנֵךְ לְחָרְבָּה וּלְחֶרְפָּה בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר - לחרבן ולבזיון.
טו. וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה - לשונות בושה ובזיון. מוּסָר וּמְשַׁמָּה לַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ - שיקחו מוסר לא לעשות כמעשיהם. ותמהון לבב מרב הצרות. בַּעֲשׂוֹתִי בָךְ שְׁפָטִים בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְתֹכְחוֹת חֵמָה אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי - ענשים שיבואו בכעס.
טז. בְּשַׁלְּחִי אֶת חִצֵּי הָרָעָב הָרָעִים בָּהֶם אֲשֶׁר הָיוּ לְמַשְׁחִית אֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אוֹתָם לְשַׁחֶתְכֶם - הרעב שאני שולח בכם. וְרָעָב אֹסֵף עֲלֵיכֶם וְשָׁבַרְתִּי לָכֶם מַטֵּה לָחֶם - אשבור את משען הלחם (שעליו האדם חי).
יז. וְשִׁלַּחְתִּי עֲלֵיכֶם רָעָב וְחַיָּה רָעָה וְשִׁכְּלֻךְ - יהרגו את הקטנים ותהיו שכֻלים. וְדֶבֶר וָדָם יַעֲבָר בָּךְ וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ אֲנִי ה' דִבַּרְתִּי - מגפה וחרב ששופכת דם.
יחזקאל פרק ו'
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם- תנבא למול הרי ישראל.
ג. וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר ה' אלקים כֹּה אָמַר ה' אלקים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת- שעבדו ע"ז על ההרים הרמים. לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת - אפיק, הוא מקום נמוך מאד בתוך הגיא. הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב וְאִבַּדְתִּי בָּמוֹתֵיכֶם - את הבמות של הע"ז.
ד. וְנָשַׁמּוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם - לשון שממה. וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם - הע"ז בצורת חמה, שמש. וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם - תמותו לפני הע"ז שעבדתם.
ה. וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְזֵרִיתִי אֶת עַצְמוֹתֵיכֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם - אפזר את עצמותיכם.
כתובים
אסתר פרק ד
(יג) וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי תחשבי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ ובגלל כך לא תחול עלייך גזירתו של המן מִכָּל הַיְּהוּדִים שהרי הגזירה היא על כל היהודים ואת בכללם:
(יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי מלשון חרש ושקט בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר מהקב"ה באופן אחר ולא על ידך אבל את שחשבת להמלט לבית המלך אז וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת חודש ניסן כשהגזירה נקבעה לחודש אדר הבא הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת ויכול להיות שהגעת למלכות רק לשם ההצלה מהגזירה הקשה:
(טו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לשלוחים לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי:
(טז) לֵךְ כְּנוֹס אסוף אֶת כָּל הַיְּהוּדִים והגרים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן כי בגללם באה הגזירה הזאת שהיהודים אשר בשושן אכלו בסעודת אחשורוש וְצוּמוּ עָלַי כדי לתקן את חט המשתה וְאַל תֹּאכְלוּ מצה וְאַל תִּשְׁתּוּארבע כוסות שְׁלֹשֶׁת יָמִים י"ד ט"ו ט"ז ניסן ופסח היה לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אפילו שאני בצום ואולי לא אהיה יפה כל כך בעיני המלך אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת התורה, שהרי עד עכשיו לקחני המלך באונס ועכשיו אני באה אליו ברצון וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי התייתמתי מבית אבי אָבָדְתִּי שכאשר אבדתי מבית אבא כך אני אובד ממך שעד עכשיו יכלתי להבעל לך כי נבעלתי לאחשורוש באונס אבל עכשיו שאני נבעלת ברצון אהיה אסורה גם לך:
(יז) שלח לה והרי בהם יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל בשביל מה הוא פסח, אם אין יהודים ויושמדו כולם מיד שמע מרדכי והודה לדבריה וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי על דת לצום ביו"ט הראשון של פסח וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר מה עשה מרדכי קבץ את התינוקות וענה אותם מלחם ומים והלבישן שק והושיבם באפר והיו צועקים ובוכין ועוסקין בתורה ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה ותלבש שק ותפרע שער ראשה ותמלא אותו עפר ואפר ותענה נפשה בצום ותפול על פניה לפני ה', ותתפלל ותאמר ה' אלהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לענייה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש, ועתה ה' הצליחה נא לאמתך הענייה הזאת והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים: ס
אסתר פרק ה
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת בגדי מלכות ורבותינו אומרים שלבשתה רוח הקודש וַתַּעֲמֹד ותפלל בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית הבנויה לכיוון בית המקדש נֹכַח מול בֵּית הַמֶּלֶךְ אשר בירושלים. ותאמר בתפילתה "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (תהלים כב בא) ואחר שהתקדמה אל המלך עברה ליד בית עבודה זרה של אחשוורוש ונסתלקה ממנה רוח הקודש ואמרה "אלי אלי למה עזבתני" (שם ב)וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת ומסתכל על כל הבא לשער הבית. אמרה אסתר: רבון העולם אל תמסור אותי ביד הערל הזה ולא תעשה את רצון המן הרשע ותן אותי לרחמים בעיניו שלא יהרגני ויעשה את רצוני ובקשתי שאני מבקשת ממנו. ואף אתה ברחמיך הרבים חוס על עמך ולא תמסור את בני יעקב בידי המן בן עשיו הרשע:
(ב) וישא המלך את עיניו וירא את אסתר עומדת למול פניו ותבער בו חמתו מאד על אשר הפרה את צוויו ובאה לפני בלא שתקרא ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו כאש בוערות מרוב כעסו ונבהלה מאד ונשארה עומדת בחצר ולא היה בה כח לעמוד וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר ועיניה זולגות דמעות. ראה אלוקינו שבשמים את צערה של אסתר ויחמול על עמו ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו לתת לה חן לפני אחשורוש ונעשה לה נס שנדמנו לה שלשה מלאכי השרת האחד מתח צוארה השני משך עליה חוט של חסד ומיד - נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ והשרביט מחמת שהיה קצר רק כאורך שתי אמות (בערך מטר) ולא היה באסתר כח ללכת ולגעת בו בא מלאך שלישי ומתח את השרביט לאורך שתים עשרה אמה עד מקום אסתר ואז- וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט: ס
(ג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה שאת נראית כה מבוהלת וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ כי ודאי אם סיכנת את עצמך יש לך בקשה גדולה וחשובה עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת אתן לך חצי ממלכתי ואחשורוש רצה למנוע ממנה לבקש את המשך בנין ביהמ"ק שבטל בימי כורש והוא בחצי מלכותו שבית המקדש הוא באמצע העולם וְיִנָּתֵן לָךְ:
(ד) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ וישנם הרבה סיבות מדוע בקשה דווקא שהמן יבוא לסעודה ואחד מהם הוא שהמלך יחשוב שהמן חושק באסתר ואז הוא יהרוג אותו:
(ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אמנם זו הייתה סעודה אך היא נקראת על שם העיקר שזהו היין אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר:
(ו) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ עבור עצמך וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עבור אחרים עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:
(ז) וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתֹּאמַר אני אבקש שני דברים שְׁאֵלָתִי עבור עצמי וּבַקָּשָׁתִי עבור אחרים:
(ח) אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי אליעזר אומר: מלכודת טמנה לו, שנאמר [תהלים ס"ט] יהי שלחנם לפניהם לפח, רבי יהושע אומר מבית אביה למדה, שנאמר [משלי כ"ה] אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו', רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד, רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים. רבי יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא וגם אני. ומובאים טעצים נוספים בגמ' ומספר שם שפגש רבה בר אבוה את אליהו, ושאל אותו כמו מי נהגה אסתר ענה לו אליהו כדעת כל התנאים והאמוראים הנ"ל יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ לגלות את עמי ומולדתי. שביום הראשון אסתר לא ראתה סימן משמים שהצומות והתפילות פועלות אך כשראתה את מפלת המן וגדולת מרדכי שהמן הוליך אותו ברחובות שושן אז התאמצה לפעול לביטול הגזירה:
(ט) וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי יושב ועוסק בתורה עם תינוקות של בית רבן בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ששם תקנה לו אסתר סנהדרין וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ שהיה מרדכי מראה לו את השטר שחתם עליו המן שמכר את עצמו לעבד ששניהם היו ראשי גייסות בצבא וצוידו בכסף וצידה מאת המלך והמן בזבז את כל מה שקיבל וביקש ממרדכי להלוות לו והסים מרדכי בתנאי שהמן יהיה עבדו יום אחד בשבוע ומכיון שלא היה להם שטר לכתוב עליו כתב מרדכי את העיסקה על מגן שהיו שמים על הרגל כשיוצאים למחלמה וכאשר עבר המן בשער לא קם ולא זע מרדכי מפניו אלא פשט רגלו הימנית והראה לו את שטר העבדות וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי חֵמָה כעס גדול ורצה מיד להנקם בו:
משנת ההלכה
דיני פורים
א. הימים ארבעה עשר וחמישה עשר באדר, שני ימי פורים הם לכל מצוותיהם, אלא שחלוקים הם במקומות, מקום שנוהג בו י"ד אין נוהג בו ט"ו, ומקום שנוהג ט"ו אין נוהג בו י"ד.
ב. ומקור הדבר הוא כמו שנכתב במגילה "לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם" (אסתר ט). בִּזְמַנֵּיהֶם - זמנו של זה לא כזמנו של זה, וזמנו של זה לא כזמנו של זה.
ג. וסיבת החלוקה שבימי מרדכי ואסתר חלוקים היו היהודים אשר בשושן, מן היהודים אשר בשאר המדינות, בכל שאר המדינות הרגו היהודים בשונאיהם ביום י"ג ונחו מאויביהם ביום י"ד ועשו אותו יום משתה ושמחה, והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו והרגו בשונאיהם, ונחו בחמשה עשר ועשו אותו יום משתה ושמחה.
ד. ובדין היה לחלק רק בין שושן לכל שאר המדינות כפי שהיה המעשה, אלא שרצו חכמים שבאותו הדור לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה בימים ההם, וכדי שיהיה זכרון לארץ ישראל בנס הזה, קבעו ששושן הבירה שנעשה בה הנס - חשובה היא ותעשה יום טוב לעצמה ביום חמשה עשר, אף על פי שישיבתה קרובה, ובימי יהושע בן נון עדיִן לא היתה מוקפת חומה. וכרכים שמצאם יהושע בארץ ישראל ושנבנו בשעתו - בנינם הוא בנין עדי עד, וחרבנם שבינתים הוא חרבן עובר. לעומת כרכים שבחוץ לארץ שלא נחשבו בימי יהושע כובש ארץ ישראל, אפילו נבנו אחרי כן וגדלו בחשיבות, אין מעלתם אלא מעלה עוברת, שאין מעלה קיֶּמת ואין בנין קיָּם אלא שבארץ ישראל ואפילו בשעה שהיא חרבה. ותולין את מעלת הכרכים בימי יהושע בן נון, שהוא היה כובש ארץ ישראל, וגם היה הראשון שנלחם בעמלק.
ה. ארבע הן המצוות המיוחדות לפורים ושנצטוינו עליהם מפי הקבלה על ידי סנהדרין ונביאים, ואלו הן: מקרא מגילה. משתה ושמחה. משלוח מנות איש לרעהו. ומתנות לאביונים.
ו. וכן תקנו חכמים לקרוא בתורה מענין היום בפרשת 'ויבא עמלק' שבסוף סדר בשלח, ולהזכיר נס פורים בתפילה ובברכת המזון שאומרים בהן 'על הנסים - בימי מרדכי ואסתר'.
היוצא לעיר אחרת בפורים
ז. בן כרך שהלך לעיר, למשל בן ירושלים שיצא קודם י"ד מירושלים לבני ברק ודעתו לחזור לירושלים קודם עלות השחר של י"ד, אינו מתחייב כעיר כלומר כבני ברק אלא חיובו כירושלים. וגם אם נתעכב בבני ברק ולא חזר לירושלים כיון שדעתו היה לחזור חייב כירושלים בלבד.
ח. ואם היה דעתו לחזור אחר עלות השחר של י"ד הרי נתחייב כדין העיר למשל בני ברק וקורא בי"ד, אבל אם לא נתעכב אלא חזר קודם עלות השחר אע"ג שהיה דעתו כשיצא מירושלים לחזור אחר עלות השחר מכיון שלמעשה חזר קודם עלות השחר אינו חייב כבני ברק אלא כירושלים, ודעת החזו"א שהדבר תלוי במחשבתו בתחילת ליל י"ד ולכן גם אם שינה דעתו וחזר חייב כי"ד.
ט. גם אם נתחייב כחיוב פרזים וקרא בי"ד אם חזר בליל ט"ו לירושלים חייב שוב בכל דיני פורים. וי"א שאינו מתחייב שוב מכיון שכבר יצא בי"ד ולכן ראוי להחמיר לשמוע הברכה מאחר ולא יברך בעצמו.
י. וכן בן עיר שהלך לכרך, למשל תושב בני ברק שהיה בירושלים בליל י"ד, ודעתו לחזור לבני ברק ביום י"ד אחר עלות השחר, מתחייב הוא כדין ירושלים וחייב לקרוא בט"ו.
יא. בן עיר למשל תושב בני ברק שיצא לכרך למשל לירושלים בליל ט"ו, ודעתו לחזור קודם עלות השחר, אינו מתחייב בפורים ירושלים. גם אם נאנס ונשאר בירושלים לאחר עלות השחר.
יב. אך אם דעתו לחזור לאחר עלות השחר, חייב כחיוב ירושלים. כלומר בחיוב ט"ו אפילו אם כבר קרא בבני ברק ביום י"ד.
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] אבע"ז רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור ועיי"ש שכתב חידוש גדול "על דרך הפשט נראה, כי חייבין להשאיר מן האברים והחלבים להקטיר בלילה לכבוד המקום, כדי שלא יהא בטל המזבח, לא ביום ולא בלילה, לכך נאמר - "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"
[5] רשב"ם
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] חזקוני
[9] אבע"ז
[10] רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה יב
[11] רמב"ן
[12] מלבי"ם
[13] העמק דבר
[14] מלבי"ם
[15] חזקוני
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] חזקוני
[21] רש"י
[22] רש"י
[23] חזקוני
[24] רש"י
[25] משכיל לדוד על רש"י
[26] רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה