מקרא
ויקרא פרק ח
(כב) וַיַּקְרֵב אֶת הָאַיִל הַשֵּׁנִי אֵיל הַמִּלֻּאִים נקרא האיל השני "איל המלואים" בעבור שהוא סוף הקרבנות הללו, ובו תמלא ידם וכהנו לפניו יתברך, כי כולם מעכבין וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל:
(כג) וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
(כד) וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיִּתֵּן מֹשֶׁה מִן הַדָּם עַל תְּנוּךְ אָזְנָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(כה) וַיִּקַּח אֶת הַחֵלֶב וְאֶת הָאַלְיָה וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֶת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת חֶלְבְּהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין:
(כו) וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת היא רבוכה שהיה מרבה בה שמן כנגד החלות והרקיקין לכל ג' מינים ביחד היה מביא חצי לוג (מנחות פט.), והוציאוהו חציו לחלות ורקיקן, וחציו לרבוכה[1] וְרָקִיק אֶחָד וַיָּשֶׂם עַל הַחֲלָבִים וְעַל שׁוֹק הַיָּמִין:
(כז) וַיִּתֵּן אֶת הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וַיָּנֶף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֹתָם מֵעַל כַּפֵּיהֶם וַיַּקְטֵר הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה אחר העולה ולא מצינו שוק של שלמים קרב בכל מקום חוץ מזה[2] מִלֻּאִים הֵם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה הוּא לַיקֹוָק:
(כט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הֶחָזֶה וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(ל) וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ כתב הרמב"ן לא ידעתי אם מערבן להזאות הללו, כמו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח (להלן טז יח) וַיַּז עַל אַהֲרֹן עַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ:
(לא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ:
(לג) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים כלומר לא יעסקו בדבר אחר ולא ילכו למקום אחר אך בלילה יוצאים לצרכיהם[4] שהרי אחרי גמר הקרבת הקרבנות פרקו את המשכן[5] עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם:
(לה) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְקֹוָק וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי והיא מצוה נוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא - וחייבין עליה מיתה[7]:
(לו) וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: ס
סליק פרשת צו
כתובים
אסתר פרק ט
(יח) והיהודיים וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ להשמיד את בני עמלק וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:
(יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים שאינם יושבים בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת ואפילו אם אינו תושב העיר אלא מתארח עתה בפרזים ליום אחד עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה ולכן אסור בהספד ובתענית וּמִשְׁתֶּה סעודת פורים וְיוֹם טוֹב ולכן אין עושים בו מלאכה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת שתי מנות אִישׁ לְרֵעֵהוּ: פ
(כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי לבדו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לקיים את פורים בשנה הבאה ובשנים לאחר מכן וכמו שמתפרש בהמשך הפסוקים עד פסוק כ"ז וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים שידעו מהסבל והצרות שעשו שונאיהם וְהָרְחוֹקִים שלא ידעו כלל מה זמם המן לעשות:
(כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים בני הפרזים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר כמו שעשו בשנה שבה נעשה הנס וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ לבני שושן ולערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי דוקא ביום אבל אם עשה סעודה בלילה לא יצא ידי חובתו מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת שתי מתנות לָאֶבְיוֹנִים לשתי אביונים מתנה לכל אביון ולא הוזכר יום מכיון שלא קיבלו עליהם חז"ל לדורות הבאים את איסור המלאכה וממילא אינו כיום טוב לענין זה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים וכך מנהגנו היום:
(כג) וְקִבֵּל כולם כאחד הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת שנהגו ימים אלו בשמחה משתה וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם שהוסיף להם משלוח מנות ומתנות לאביונים:
(כד) ומרדכי כתה להם דין הוא שתקבלו על עצמכם ימים אלו - כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:
(כה) וּבְבֹאָהּ אסתר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בבוא אסתר לפני המלך להתחנן לו להעביר את מחשבת המן אָמַר עִם הַסֵּפֶר האגרות החדשות יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:
(כו) עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר על שהפך הקב"ה את כל המזלות ובמקום שחשב הוא לשלוט ביהודים נשלט הוא על ידיהם עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת על מגילת אסתר כולה הנקראת אגרת וּמָה רָאוּ מה ראו אחשורוש ויועציו שהשתמשו בכלי בית המקדש ומה ראו מרדכי ושאר הצדיקים שבאותו דור שלא יכרע ולא ישתחוה ומה ראה המן שהתקנא בכל היהודים ומה ראב אשורוש להביא את ספר הזכרונות עַל כָּכָה בגלל כך שאחשורוש חישב את שבעים שנות גלות בבל וראה שלא נגאלו ישראל עמד והוציא את כלי בית המקדש ועל ככה שעשה המן את עצמו ע"ז ראה מרדכי שלא לכרוע לו ועל ככה שמרדכי לא כרע התקנא המן ביהודים ועל כך שזימנה אסתר למשתה את המן ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם לכל הנ"ל לאחשורוש הגיע שהרג את ושתי למרדכי הגיע שהתרחש נס להמן הגיע שתלו אותו ואת בניו על העץ ולאחשורוש שאמר להביא את ספר הזכרונות הגיע לו שהתרחש מזה ליהודים נס:
(כז) קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם לשמור פורים כהלכתו וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם העתידים להתגייר וְלֹא יַעֲבוֹר שלא יעברו את יום חמישה עשר אדר באדר וגם אם חל פורים בשבת ואסור לקרוא בשבת לא ידחו ליום ראשון ששה עשר באדר אלא יקדימו ליום י"ד לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם בכתב אשורית וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה גם בשנה מעוברת יקראו באדר הסמוך לניסן כלומר אדר ב':
(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים ע"י קריאת המגילה וְנַעֲשִׂים ע"י משתה ושמחה ונתינת משלוח מנות ומתנות לאביונים וכנגד ארבע דברים שגזר המן תיקנו מצוות אלו גזר להשמיד שלא ישאר שום מצוה מהתורה לכן נתוספה עוד מצוה קריאת המגילה חשב לאבד את הגוף מן העולם לכן עושים משתה חשב להרוג ולהפרישד הנפש מהגוף עושים שמחה שהיא לנפש חשב ושללם לבוז נהפוך הוא וכל אחד שולח לחבירו מנות ומתנות לאביונים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה ישראלים ואפילו וּמִשְׁפָּחָה של כהנים מתאספים ביחד קוראים המגילה ואוכלים ושותים ושמחים ועדיף מעבודת הקרבנות ואפילו מתלמוד תורה מְדִינָה המוקפת חומה מימות יהושע בן נון ביום חמשה עשר וּמְדִינָה המוקפת חומה מימות אחשורוש קוראים בי"ד וְעִיר שושן שקוראת בט"ו וָעִיר שאר עיירות שאינם מוקפות שקוראות בי"ד וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם קריאת המגילה לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם: ס
(כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי ברוח הקודש אֶת כָּל תֹּקֶף תוקפו של נס פורים לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית שבפעם הראשונה מרדכי כתב לבדו ועם ישראל נטש את קיום פורים לכן אסתר כתבה יחד עם מרדכי שדבריה של המלכה יתקיימו:
(ל) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים ספרי המגילה אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם שאינם מעוררים את חמת האומות עלינו מכיון שעקר המגילה הנקמה בעמלק וֶאֱמֶת הרי היא כספר תורה תורת אמת ודיני כתיבתה כספר תורה וניתנת להדרש כספר תורה:
(לא) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם זמנים הרבה תיקנו ט"ו לבני כרכים המוקפים י"ד לבני עיירות שאינם מוקפות ולבני כפרים שצריכים שיקרא להם אחד מבני העיר תיקנו במצבים מסוימים את י"א י"ב י"ג כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:
(לב) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר: פ
אסתר פרק י
(א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ מאה מדינות ביבשה כגימטריא של מס וְאִיֵּי הַיָּם עשרים ושבע מדינות על איי הים ובהטלת המסים הכבדים גרם לכל נתיניו להתרושש וכולם נעשו בימיו עניים אמנם כל זאת לשאר העמים אבל לעם אסתר – היהודים שם אותם חפשים בעולם ולא שילמו מיסים אלו והעביד להם את כל העמים והממלכות:
(ב) שלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות לפרסם את הנס בקריאת המגילה ולעשות את ימי הפורים לימי משתה ושמחה שלחו לה חכמים קנאה את מעוררת עלינו בין האומות שיאמרו שמחים אנו במפלתם (וכמו ששמענו בימינו כמה רשעי אומות העולם אומרים ממש דבר זה על חג הפורים) שלחה להם חזרה הרי - וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ חוזקו וּגְבוּרָתוֹ של אחשורוש וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס וא"כ אין חשש או סיבה שרק בגלל כתיבת המגילה או קביעת הפורים תתעורר קנאתם ואין אנו מתגרים בהם על ידי כך:
(ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שר על כל העמים גזבר וזקן היהודים ובכל העולם נשמע שמעו וכל המלכים יראים מפניו וְגָדוֹל בתורה לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו ולא לכל אחיו שפרשו ממנו קצת מחברי הסנהדרין כי נעשה קרוב למלכות ולכן היה בטל קצת מתלמודו אמנם לא היתה לו ברירה מכיון שהיה עסוק בלהיות - דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם מטיב עם האומות ודובר איתם שלום כדי שאחרי מותו לא ינקמו בזרעו ומזה הגיע שלום - לְכָל זַרְעוֹ:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה