מקרא
ויקרא פרק ט
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי למילואים והוא ר"ח ניסן[1] קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי סנהדרי יִשְׂרָאֵל עד אותו יום היה משה מקים ומפרק את המשכן בכל יום והיה משמש בכהונה ועתה הקים את המשכן ולא פרקו ויותר לא שימש על המזבח ככהן וקרא לאהרון ובניו להתחיל לשמש בכהונה[2]:
(ב) וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת לכפר לו על מעשה העגל[3] וְאַיִל לְעֹלָה להזכיר לו עקידת יצחק[4] תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ג) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר רצה שיהיה אהרן המצווה בשם ה' והוא המקריב הקרבנות, לגדלו בעיני העם קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת כפרה על ע"ז[5] וְעֵגֶל לכפר להם על מעשה העגל[6] וָכֶבֶשׂ להזכיר להם עקידת יצחק[7] בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה:
(ד) וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְקֹוָק וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק נִרְאָה אֲלֵיכֶם:
(ה) וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק תַּעֲשׂוּ העבירו יצר הרע מלבכם[8] שצוה שהם יעשו מעשה הכהן הגדול שמה שיעשה הכ"ג בבית מקדש הגדול יעשו הם בבית מקדש הקטן. שהוא הלב אשר שם משכן כבוד ה' כמ"ש ושכנתי בתוכם. וכמו שזבחו כחות החיים והקטירו אותם על מוקדה במזבח הגדול כן יזבח כל איש כחות נפש המתאוה והמתעורר שהוא היצה"ר על מזבח הקטן להעבירו ע"י אש אהבת ה' שלהבת יה, עד שייחד כל כחותיו וכל מחשבותיו לאדון המיוחד[9] וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְקֹוָק:
(ז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ לפי שכל שבעת ימי המלואים היה משה עובד, ובשמיני אמר משה לאהרן מעתה קרב אתה ועבוד[10] וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ ורק אחר כךוּבְעַד הָעָם כי לא יוכל אדם לכפר על אחד עד היותו טהור מכל חטא[11] וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:
(ח) וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ משלו היה וכן פר יום הכפורים[12]:
(ט) בני אהרן היו ארבעה ולכן רצו להשתתף בעבודה להתחנך, לכן קבלו דם החטאת בארבעה כל אחד כוס לבדו, ומכל כוס היה נותן מתנה אחת ובזה השירים ישפכו ליסוד (זבחים ל"ד), ולכל קרן הושיט לו אחד מבניו הכוס וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו שבאו אליו כל אחד בקרן אחד ולא באו אליו תיכף עם הדם[13] וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ:
נביא
יחזקאל פרק ט
ז. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים - אפילו שימותו בביהמ"ק ויטמאו אותו ע"י המתים. צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר - אחרי שתהרגו במקדש תצאו ותהרגו בעיר.
ח. וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אלקים הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל - האם אתה הורג את כולם בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם - כשאתה שופך את כעסך על ירושלים.
ט. וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים - שופכי דמים. וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה - הטיַת משפט. כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה.
י. וְגַם אֲנִי לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי - את ענשם אתן לפי דרכם.
יא. וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי - האיש לבש הבדים חזר ואמר שעשה שליחותו.
יחזקאל פרק י
א. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ - ראיתי מעל הרקיע. אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים - הרקיע נמצא מעל ראש הכרובים. כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם - שנראה מעל הכרובים מראה של כסא שנראה כאבן ספיר (כמראה שראה בפרק א')
ב. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים - ה' אמר לאיש שהיה לבוש בגדי פשתן. וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל - ה' אמר לו לאיש לבוא לבין האופנים. אֶל תַּחַת לַכְּרוּב - אל בין לכרובים (החיות). וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ - תיקח מלא החפנים גחלים של אש. מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים - שהגחלים נמצאים בין לחיות (הכרובים). וּזְרֹק עַל הָעִיר - ותזרוק את הגחלים על ירושלים. וַיָּבֹא לְעֵינָי - ראיתי את האיש בא לחיות.
ג. וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ - החיות עמדו מצד ימין - (דרום) לבית כאשר הגיע לבוש הבדים. וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית - ענן כבוד ה' מלא את החצר הפנימית.
ד. וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב - כבוד ה' התרומם מעל המקום שבין הכרובים שעל ארון העדות (בקדש הקדשים). עַל מִפְתַּן הַבָּיִת - ויצא אל פתח קדש הקדשים. וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה' - החצר הפנימית (עזרת כהנים) התמלאה בנוגה של כבוד ה'.
ה. וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה - הקול שהשמיעו הכרובים הגיע עד החצר החיצונה. כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ - הקול היה חזק כקול ה' שדבר במתן תורה.
ו. וַיְהִי בְּצַוֹּתוֹ אֶת הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים לֵאמֹר - כאשר ה' ציוה את האיש. קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים - שיקח את האש מבין החיות. וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד אֵצֶל הָאוֹפָן- מיד בא ועמד ליד האופנים.
ז. וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים - אחד מהכרובים שלח יד לבין הכרובים. אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים - לאש שנמצאת בין הכרובים. וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים - והרים את הגחלים ונתן לתוך חפני האיש. וַיִּקַּח וַיֵּצֵא - האיש לבוש הבדים לקח את הגחלים ויצא.
ח. וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם - היה מראה של צורת יד אדם לכרובים מתחת לכנפיהם.
ט. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים - ראיתי ארבעה אופנים ליד הכרובים. אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד - לכל כרוב אופן אחד. וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד - להדגיש שהיה לכל כרוב רק אופן אחד. וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ- מראה האופנים כמראה של אבן יקרה ששמה תרשיש.
י. וּמַרְאֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם - כל ארבעת האופנים היו באותו מראה. כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן - מראיהם כמו אופן בתוך אופן (כמו כדור שיכול להתגלגל לכל כיוון).
כתובים
מבוא לספר דברי הימים
ספר דברי הימים המצוי בידינו מחולק לשנים כפי שחילקוהו חכמי האומות. חלוקה זו שמקורה בתרגום השבעים נשתרשה בספרי התנ"ך שבידינו ולכן גם סדר הפרקים חלוק לשנים, בעוד שלאמיתו של דבר היה צריך להשאר בסדר אחד רצוף. חז"ל החשיבו אותו כספר אחד. אמנם, לאמיתו של דבר, הספר מחולק לשני עניינים. החלק הראשון עד פרק ט' מדבר על היוחסין שמתחילים בבריאת העולם עד ימי המלכים. בחלק זה מוזכר שמו של ראש הדור אך תיאור האומות הוא בקצרה. כותב המלבי"ם שזה בגלל שעיקר כוונת הספר הוא לחשוב היחוס של אנשי הלב והסגולה שהם בני ישראל – עם סגולה מכל העמים. מפרק י' והלאה הספר מספר על המלכים מימי שאול עד סוף ימי הבית הראשון. לדעת הרד"ק כשבספר מלכים מוזכרים המילים "ויתר דברי וכו... הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה, מדובר בספר זה.
ישנם הקבלות רבות עם ספרי שמואל ומלכים, אך מנגד ישנם החלפות השמטות והוספות.
עיקר הספר ידבר על שני עניינים: ייחוסם של ישראל וספר דברי הימים למלכים.
הרד"ק בהקדמתו לספר דברי הימים כותב: "זה הספר ספר דברי הימים מכתבי הקודש ובכללם נכתב לפי שיש בו סיפור דברי הימים למלכי יהודה, והתחיל לספר היחס מאדם ועד נח דרך קצרה ומנח ועד אברהם ומאברהם עד דוד, כי הוא העיקר. לפיכך הניח לספר יחס בני ישראל כולם אל יהודה עד בואו אל דוד, ואחר כן ספר מיחס שאר השבטים להודיע מספרם בימי דוד. וכל מה שהזכיר בינתיים מיחוסי האומות לספר יחוס העולם על סדר כמו שנכתב בספר בראשית ובשאר היחסים כולם הולך ומקצר"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה