יום רביעי, 30 במרץ 2016

יום ה' פרשת שמיני - פרה

מקרא

ויקרא פרק יא

(כא) אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לא לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ סמוך לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ד' רגליו וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ מתחזק באותן שתי כרעים ופורח[1]:
(כב) אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ:
(כג) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם בא ללמד שאם יש לו חמש. טהור[2]:
 (כד) וּלְאֵלֶּה המוזכרים להלן אם תגעו בהם תִּטַּמָּאוּ לומר שאין בנזכרים בדגים ובעופות ובחגבים הטומאה הזו, רק לאלה אשר יזכיר, והם הבהמה אשר איננה שוסעת שסע ומעלת גרה כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב ובערב יטהר אם רחץ בשרו במים[3]:
(כה) וְכָל הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב החמיר הכתוב בנושא מבנוגע, להצריכו כבוס בגדים:
(כו) לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת כגון גמל וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם כלומר בנבלתם בין שחוטים ובין מתים כמבואר לעיל[4] יִטְמָא:
(כז) וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע כגון כלב וחתול וכיו"ב[5] טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(כח) וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם מסיט ממקומו אע"פ שלא נגעו. אבל אם טענוהו נבילה על כתיבפו ולא נגע ולא זז ממקומו אינו טמא[6] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם: ס
(כט) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא להיות טמא במגען ונאסר לאכול תרומה וקדשים וליכנס למקדש[7] בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ:
(ל) וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת:
(לא) אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(לב) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם ירמוז לכל הנזכרים למעלה בבהמה טמאה ושרץ וחיה, והיא נוהגת גם בנבלות[8] בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר ולא כלי אבנים ולא כלי אדמה אוֹ שָׂק העשוי מצמר עיזים כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם כלומר שעושים בתוכו מלאכה ולא תשמיש כסוי שאין עושין בתוכו כלום[9] בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר:
(לג) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כלומר אל תוך אויר הכלי הכלי נטמא וגם כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא אבל אם נגע בכלי מגבו כלומר מבחוץ אינו טמא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ שאין מויעל לכלי חרס טבילה במקוה[10]:
(לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אם וכ - אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם אז יִטְמָא במגע משא או אויר כלי חרס אבל קודם שבא עליו מים או אחד משבעה המשקין דלהלן גם אם נגע בטומאה אינו נטמא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה קיבלו חז"ל שרק בשבעה משקים יין דבש שמן חלב טל דם מים וסימנך י"ד שח"ט ד"ם בְּכָל כְּלִי יִטְמָא:
(לה) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם ללמד שאע"פ שהם מחוברים, דינן לענין קבלת טומאה ככלי חרס התלושין, ואין להן טהרה במקוה יֻתָּץ לא אמר "ישבר", לומר שאין צריך לשברם לשברים קטנים, אלא שיהרסם בענין שלא יהו ראויין למלאכתם הראשונה[11] טְמֵאִים הֵם ואם תרצו להשתמש בהם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם כלומר אין חובה לטהר אותם אם אינו מתכוין להשתמש בהם לטהרה וקדושה[12]:


נביא

יחזקאל פרק יב

יא. אֱמֹר אֲנִי מוֹפֶתְכֶם- תגיד לעם שאני הנביא עושה לכם מעשים של מופת שכך יקרה. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם - כמו שעשיתי פעולות משונות שנראות כהולך בגלות כך יקרה לכם. בַּגּוֹלָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ -שילקחו בשבי ויצאו לגלות.
יב. וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר בְּתוֹכָם אֶל כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא - שהמלך יצא לגלות כדרך הגולים עם כלי גלות שישא על כתפו ויצא בחשיכה.  בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ - יעשו לו חור בקיר שינסה לברוח דרכו. פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת הָאָרֶץ - יכסה את פניו מרוב בושה כדי שלא יראה את הארץ שהוא בורח ממנה.
יג. וּפָֹרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי - שילכד על ידי האויב במלכודת שיניחו לתופשו שהאויב ירדוף אחריו ויתפשהו. וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת - צדקיהו לא יוכל לראות את בבל כי נבוכדנצר יעוור את עיניו.
יד. וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עֶזְרוֹ וְכָל אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל רוּחַ - כל מי שנמצא סביבו כדי לעזור לו וכל חיילו ושריו יברחו ויתפזרו. וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם - ואשלוף את חרבי להכות בהם בבריחתם.
טו. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בַּהֲפִיצִי אוֹתָם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת - אפזרם בארצות הגולה.
טז. וְהוֹתַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר ישארו מעט אנשים. מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר - שינצלו מהפורענויות הללו. לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' - שיספרו בארצות גלותם על מה ה' הענישם.
יז. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
יח. בֶּן אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל - תראה את עצמך כאוכל ברעדה ופחד. וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה - גם תשתה בדאגה ופחד.
יט. וְאָמַרְתָּ אֶל עַם הָאָרֶץ - אל אנשי הגולה שבבבל. כֹּה אָמַר ה' אלקים לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל הנבואה נאמרת ליושבים עדיין בירושלים על אדמת ארץ ישראל ועוד לא גלו ממנה. לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ - בפחד ובתמהון מרוב דאגה. לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ דאגתם היא בגלל שהארץ תהיה שוממה מכל מה שהיא מליאה. מֵחֲמַס כָּל הַיּשְׁבִים בָּהּ - מהגזל של יושביה היא תיעשה שממה.
כ. וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' - הערים המיושבות באנשים יחרבו וייעשו שממה.
כא. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
כב. בֶּן אָדָם מָה הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - מה זה המשל שאתם אומרים על אדמת ישראל. יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן - יעברו עוד ימים רבים וכל נבואות הפורענות יאבדו ויתבטלו.
כג. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלקים הִשְׁבַּתִּי אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל אני אבטל את הלעג שבמשלכם. כִּי אִם דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל חָזוֹן - כי באמת יגיעו ויתקיימו דברי הנבואה בזמן קרוב.
כד. כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל חֲזוֹן שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל - לא יתקיימו נבואות השקר וכל הכישופים ודברי החלקלקות - הפיתוי של הנביאים.
כה. כִּי אֲנִי ה' אֲדַבֵּר אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד - לא יקח עוד הרבה זמן לקיום דבריי. כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו נְאֻם ה' אלקים - עוד בימיכם אתם המרדנים יתקיימו דבריי והפורענות תגיע.




כתובים

דברי הימים א פרק א

(לב) בשנת 2088 לבריאה כשהיה אברהם בן 140 ויוסף ויקח אשה אחרת לעת זקנותו ושמה קטורה מארץ כנען וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָםיָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן: ס (לג) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה וישלחם אברהם ויתן להם מתנות וילכו מעל יצחק להר הקדם וישבו שם עד היום, אך בני שבא ודדן, ובני יקשן עם בניהם לא ישבו עם אחיהם בעריהם וישבו במדברות עד היום, ובני מדין בן אברהם הלכו מזרחה לארץ כוש וימצאו בקעה גדולה בארץ הקדם וישבו בה היא ארץ מדין עד היום: ס (לד) וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בשנת 2048 ס בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל נולדו ליצחק בהיותו בן 60 בשנת 2180: ס (לה) בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז נולד מעדה בשנת 2171 רְעוּאֵל נולד מבשמת בת ישמעאל  בשנת 2188 וִיעוּשׁ וְיַעְלָם וְקֹרַח נולדו מאהליבמה בת ענה בת צבעון החוי ב2191 בשנה ו' לשבת יעקב בחרן : ס (לו) בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק: ס (לז) בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה: ס (לח) וּבְנֵי שֵׂעִיר לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה וְדִישֹׁן וְאֵצֶר וְדִישָׁן: (לט) וּבְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהוֹמָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע: ס (מ) בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְיָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפִי וְאוֹנָם ס וּבְנֵי צִבְעוֹן אַיָּה וַעֲנָה: (מא) בְּנֵי עֲנָה דִּישׁוֹן ס וּבְנֵי דִישׁוֹן חַמְרָן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן: ס (מב) בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן יַעֲקָן בְּנֵי דִישׁוֹן עוּץ וַאֲרָן: פ (מג) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר 2258 וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה: (מד) וַיָּמָת בָּלַע 2888וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה: (מה) וַיָּמָת יוֹבָב 2298 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי: (מו) וַיָּמָת חוּשָׁם 2318 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עיות עֲוִית: (מז) וַיָּמָת הֲדָד 2348 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה 2353: (מח) וַיָּמָת שַׂמְלָה 2371 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר: (מט) וַיָּמָת שָׁאוּל 2411 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר: (נ) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן 2449 וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד וְשֵׁם עִירוֹ פָּעִי וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב: (נא) וַיָּמָת הֲדָד ס וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עליה עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת: (נב) אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן: (נג) אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר: (נד) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם: פ



משנת ההלכה

אפיית המצות

       א.       כל מצה הנאכלת בפסח, צריכה שתהא שמורה שנאמר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" ושני שמירות ישנם א. משומרת מן החימוץ ומכל דבר שאפשר שיביא לידי חימוץ. מצה שאינה משומרת מן החימוץ אסורה באכילה כל ימי הפסח. ב. ועוד יש מצוה של שימור במצות שתהא עשיָּתן לשם מצת מצוה, כמו שכתוב. וכדעת הרבה מן הפוסקים אין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח, אלא במצה שמורה בלבד.

        ב.        חיוב זה של שימור לשם מצת מצוה צריך לעשות כבר משעת הלישה וכל פעולה הנעשית לאחר הלישה כעריכת הבצק רידודו וכו' עליו להעשות בשימור לשם מצת מצוה ולכן אין להעסיק קטן פחות מגיל מצוות בעסק אפיית המצות וכ"ש שאין להעסיק שאינו יהודי.

         ג.         הלישה מתחילה בעת נתינת המים לקמח ולפיכך כבר בנתינת המים צריך לומר שעושה לשם מצת מצוה וטוב שיאמר קודם שמתחיל בעסק המצות "כל מה שאעשה היום בעסק המצות הריני עושה לשם מצת מצוה".

        ד.        בשנת תרט"ז הומצאה לראשונה מכונה לאפיַּת מצות. רוב העבודות או כולן נעשות על ידי המכונה ואין יד אדם עוסקת במצה כבתחילה. ונחלקו הדעות בין חכמי ישראל שבאותו הדור והבאים אחריהם, הללו מתירים המצה האפויה במכונה, ואדרבא ישנם הטוענים משובחת היא המצה האפויה במכונה, שכן מלאכתה מהירה ומובטח לה שלא תבוא המצה לידי חימוץ, יותר מבמלאכת הידים. ובלבד שיהו שומרים בקפידא יתרה על נקיון חלקי המכונה שלא ישאר בהם בצק דבוק מעיסה אחת לחברתה. והללו אוסרים. מאחר שמצת מצוה צריכה להיות עשויה עם כוָּנת עושיה 'לשם מצת מצוה' משעת לישה ועד אפיה, והרי המכונה העושה במצה אינה בת כוָּנה ועוד שכן חלקי המכונה רבים, והחריצים שבין הגלגלים ושבשאר חלקיה קשה לנקותם היטב מפרורי בצק שמעיסה קודמת, ויכולים ח"ו לבוא לידי תקלה של חמץ המעורב במצה.

       ה.        היום נהוג בתפוצות ישראל, לאכול בפסח מצה האפויה במכונה ולקיֵּם בה המצוה

         ו.         ואף על פי כן רבים מקפידים לאכול כזית מצה שבליל הסדר שמברכים עליו 'על אכילת מצה' - ממצה עשויה ביד דוקא. ויש שמדקדקים ביותר ואוכלים מצת יד כל ימי הפסח.

         ז.         כאמור לעיל צריכה המצה אף שמירה יתירה שלא תבוא לידי חימוץ ולפיכך שומרים בשעת הלישה שלא ילושו הבצק וירדדו אותו כנגד האש של התנור ולא כנגד החלון החשוף לאור השמש בשביל שלא יתחמם הבצק ויבוא מהר לידי חימוץ.

       ח.       וכן שומרים על כל מערכת הכלים והמכונות שמשתמשים בהם משעת ניפוי הקמח ועד סוף אפיַּת המצות - שהכל יהא חלק, נקי ומצוחצח כל שעה, ולא יהא פרור של בצק מתגלגל מעיסה קודמת לעיסה הבאה אחריה, וכיוצא באלה שימורים ודרכי זריזות הרבה עד לתנור ובתוך התנור, ובכל פעולות אלו יש לחשוב "לשם מצת מצוה".

        ט.       ושמירה מיחודת ישנה במים שֶׁלָשים בהם הקמח למצות שאין לשין את המצות, אלא במים ש - לנו, כלומר, מים שעבר עליהם הלילה לאחר שאיבתם מן הנהר או מן המעין, ועמדו בכלי תלוש מן הנהר, המעין או הבור לפחות שתים עשרה שעות. שכן המים בשעת שאיבתם מן הנהר, המעין או הבור, אפשר שתהא בהם קצת חמימות ותביא לידי חימוץ.

         י.         שואבין את המים בשעת בין השמשות, בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, וכמנהג הספרדים - זמן מועט לפני שקיעת החמה, ומסננים אותם וממלאים בהם חביות מכוסות היטב שעומדות במקום מצונן וקרוב לבית האפיה. והמים שוהים שם לפני האפיה כל הלילה אם יש בלילה שתים עשרה שעות מלאות או יותר, ואם הלילה קצר משתים עשרה שעות, ממתינים למים עד שיעברו עליהם שתים עשרה שעות מלאות ולשין בהם.

      יא.     מותר לשאוב מים בבת אחת לצורך אפיה של כמה ימים.

      יב.      כשהוא שואב את המים יש לומר בשפתיו: "לשם מצת מצוה".

       יג.       ובימינו המנהג להקל להשתמש במים שלנו אף במי ברז כלומר למלאות כלים במי ברז ולהניח אותם ללון לילה או שתים עשרה שעות ויש שהחמירו שלא להשתמש במי ברז[13].

 



[1] רש"י
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] אבע"ז
[5] רש"י
[6] רשב"ם
[7] רש"י
[8] רמב"ן
[9] רשב"ם
[10] רש"י
[11] רמב"ן
[12] רש"י
[13] המחמירים חששו לחומרי החיטוי שבמים ככלור וכיו"ב שאולי מחמיצים יותר מהר ממים לבד אמנם הגאון ר' שלמה אויערבאך זצ"ל לא חשש לכך כלל והיה אופה מצות מכונה במי ברז ממים שלנו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה