מקרא
ויקרא פרק י
(טז) וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אותו השעיר שהיה ל"חק עולם" והוא שעיר ראש חדש שהיה קדשי דורות[1] דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר:
(יז) מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כמו כל חטאת שאוכלים הכהנים בעזרה כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם ואף על פי שנתנה לכם לא היה לכם רשות לשרפה, כי לא נתנה לכם אלא לאכלה -[2] לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְקֹוָק על טומאת מקדש וקדשיו שהי עוון שלפני ה'[3]:
(יח) הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה שכל חטאת הפנימיות נשרפין כמו שכתוב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף. אבל זו חטאת חיצונה היא ולכן היהה ראוי ש -[4] אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי:
(יט) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה למה קצפת על בני הלא הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק כלומר הקריבו אני ובני קרבנותינו שנתחנכו בהם לעבודה ובתוך הגדולה הזאת באה לנו צרה גדולהוַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם כלומר האיך אוכל חטאת של קדשי קדשים ביום הזה שנתקלקל ונתערבה שמחתנו דוגמת עלובה כלה שזינתה תוך חופתה[5] הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
ויקרא פרק יא
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם[7]:
(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלימה כסוס וחמור מַעֲלַת גֵּרָה מעלה את מאכלה בגרגרת – גרון - לאחר אכילתה[8] בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ שכל בהמה שיהיו בה שני הסימנין הללו תֹּאכֵלוּ אבל לא תאכלו באחד מהם והיה ראוי שיאמר כן בדרך כלל, אלא שפרט הגמל והשפן והארנבת בגרה והחזיר בפרסה, מפני שאין אחרים בעולם בסימן האחד לבדו[9]:
(ד) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם:
(ה) וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם:
(ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת מין הוא שיקראו כן בלשון הקודש הזכר והנקבה ממנו, וכן היענה, ובעופות היונה, אין שם הזכר חלוק מן הנקבה ויש רבים ששמותם בלשון זכר ואין לנקבותיהם שם אחר, גמל, שפן, חזיר, דוב, ובעופות תור[10] כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:
(ז) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם:
(ח) מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם אינה אזהרה לאסור לנו הנגיעה, אבל יאמר ובנבלתם לא תגעו כי טמאים הם לכם, כלומר לא תגעו אם כן תטמאו לומר שיחשוב כל נוגע בהם שהוא טמא, ויזהר מן המקדש ומן הקדשים[11]:
(ט) אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת הם הקליפין העגולים שגלדן דומה לצפורן, שהם נפשטין מעור הדג ביד או בסכין, אבל כל שהוא קבוע ודבוק בעור הדג ואינו נפרד מן העור כלל אינו קשקשת[12] בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ:
(י) וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם כלל לדגים השטים במים, כי כל לשון שריצה תנועה וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם הם חיות שבים, שיש בהם רגלים והולכות עליהם כחיות השדה והנה לכולם דין אחד[13] שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם:
(יא) וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ לומר שאסור לסחור בהן, זהו ואת נבלתם תשקצו, שכך דרשו חז"ל דגים טמאים לא יעשה בהן סחורה, שנאמר ואת נבלתם תשקצו[14]:
(יב) כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם:
(יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה[15]:
(יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ:
(טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:
(טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:
(יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף:
(יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:
(יט) וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף:
(כ) כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע כאומר כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים בלבד ואין לו כרעים הנזכרים[16] שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם: ס
נביא
יחזקאל פרק יא
כ. לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים - ולכן נותן להם לב בשר.
כא. וְאֶל לֵב שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ- אלו הרשעים שנשארו בירושלים וממשיכים במעשיהם הרעים. דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם ה' אלקים - אעניש אותם על מעשיהם.
כב. וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם - התרוממו החיות והאופנים כנגדם. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה - כמו שנזכר למעלה.
כג. וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר - הסתלק מלהיות בתוך העיר. וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר - הר הזיתים.
כד. וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתְּבִיאֵנִי כַשְׂדִּימָה אֶל הַגּוֹלָה בַּמַּרְאֶה בְּרוּחַ אֲלֹהִים - רוח הנבואה החזירה אותי לבבל שהרי באמת לא היה בירושלים אלא רק במראה הנבואה ועכשיו נדמה לו שחוזר בדרך מירושלים לבבל.וַיַּעַל מֵעָלַי הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי - הסתלקה ממני רוח הנבואה.
כה. וָאֲדַבֵּר אֶל הַגּוֹלָה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר הֶרְאָנִי- ואנשי בבל מעבירים את דברי הנביא אל קרוביהם שבירושלים.
יחזקאל פרק יב
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם בְּתוֹךְ בֵּית הַמֶּרִי אַתָּה ישֵׁב - בתוך עם מרדן ועקשן אתה יושב. אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם- שלא רוצים לפקוח את עיניהם ולשמוע את האמת שמי שלא שב בתשובה יסבול.
ג. וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה - כלים שמיוחדים למי שיוצא לגלות שהם: כלי לשתיה ותרמיל ומקל. וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם - תעשה עצמך כהולך לגלות באור היום שכולם יראו. וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם - תיגלה מביתך למקום אחר באופן שיבינו שזה רעיון לגלות. אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה - אולי יבינו שזה מה שיקרה להם כי הם מרדנים ולא בטוח שירצו לקבל מוסר מזה.
ד. וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם- תוציא את כלי הגולה ביום, שתראה כמי שהולך לגלות. וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה - וגם בערב תצא כמי שהולך ויוצא לגלות.
ה. לְעֵינֵיהֶם חֲתָר לְךָ בַקִּיר וְהוֹצֵאתָ בּוֹ - תעשה חור בקיר שיראו איך שאתה יוצא דרכו (רמז ליציאת צדקיהו במחתרת)
ו. לְעֵינֵיהֶם עַל כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תוֹצִיא - שיראו אותך מוציא את כלי הגולה ונושאם על כתפך ובחושך תעשה זאת. פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ - תכסה את הפנים כמו אדם שמתבייש שיראו אותו(ככה יצאו בנ"י לגלות בבושה) כִּי מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל - אתה תֵרָאֶה להם בתור דוגמא שכך יקרה להם.
ז. וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם - עשיתי מה שה' ציווה אותי הוצאתי את כלי הגולה ביום. וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי לִי בַקִּיר בְּיָד - ולא ע"י כלים כדי שלא ישמע קול השבירה (כך גם צדקיהו ימלט לו במסתור ובשקט שלא יתפס) בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי עַל כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם - בחשכה הוצאתי את כלי על הכתף באופן שיראו אותי.
ח. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר
ט. בֶּן אָדָם הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עֹשֶׂה - שאלו אותך על מעשיך המשונים.
י. אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלוקים - תענה להם בשמי תשובה לשאלתם. הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם - הנבואה הזאת שעשיתי היא על הנשיא (- המלך) מה שיקרה לו בירושלים ולכל בית ישראל שנמצאים בתוך ירושלים.
כתובים
דברי הימים א פרק א
(יז) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד נולד 1658 לבריאה ממנו יצאו כלדיים, בימיו התחילו לבנות עיר בבל מטרפולין לזאת האומה וְלוּד וַאֲרָם וְעוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמֶשֶׁךְ: ס (יח) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח 1693וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר ותפש בית המדרש וישיבה והוא אבי כל בני עבר (יוחסין). ממנו לקחו היהודים את שמם עברים ולו וזרעו נשאר לשון הקודש, ובראשונה היה נקרא זה הלשון לשון אומנה1723: (יט) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג 1757 כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ כלומר נקרא פלג כי ממנו ואילך נפלגו חיי האנשים ולא חיו רק חצי ימיהם של הראשונים, וחיי האדם נתקצרו מסביבות 900 שנה לסביבות 200 שנה גם הוא מת בחצי ימיו של אביו ובסוף ימיו היה דור הפלגה וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן לאמור המעיטו והקטינו חיי בני אדם: (כ) וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח: (כא) וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה: (כב) וְאֶת עֵיבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא: (כג) וְאֶת אוֹפִיר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן שהיה מקטין עסקיו: ס (כד) שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח: (כה) עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ 1787 30 לפלג, וחי 239 שנים (דור ו'), בימיו היה תחלת מלכות ביהם וראש מלכותם פראג (צמח דוד ח"ב) בימיו התחיל מלכות הנשים הנקראים אמזוני כי נהרגו בעליהן במלחמה ולקחו הנשים הרמחים ולחמו עם אויביהם והצליחו והיו שורפות שד ימין לנערות בקטנותן למען תוכלו ללבוש כלי זיין, ונמשך מלכותן עד אלכסנדר מוקדון, אמנם בתמיד ורבה פרשת אמור שלא נחלם עמהם שהיה לו לחרפה, בדור הזה התחיל מלכות מצרים שנמשך עד ימי אוטויאן קיסר ב – 1787 מלך נמרוד על בבל ובשנת 1791 נבנה מגדל בבל: (כו) שְׂרוּג 1819 נָחוֹר 1849 תָּרַח 1875 וחי 205 שנה הוא היה הראשון להדפיס מטבעות ויקח אשה ושמה אמתלאה בת כרנבו ותלד בן ויקרא שמו -: (כז) אַבְרָם 1948 הוּא אַבְרָהָם הזכיר אברהם על דרך תולדת היחס והוא אברהם שאהבו הקב"ה ואמר עליו שיתנו לאב המון גוים ב1958 נולדה שרה אמנו להרן אח אברהם ב1973 נשא אברהם את שרה ב2003 ציוה אלוקים את אברהם לך לך לארץ אשר אראך[17] ב2033 נתנה שרה את הגר לאברהם: ס (כח) בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל נולד 2034 אברהם נימול ב2047 וישמעאל אז בן 13 שנה ויצחק נולד 2048 וב2075 היתה עקידת יצחק 2084 נפטרה שרה: ס (כט) אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: (ל) מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא: (לא) יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל ב2085 לקח ישמעאל אשה מארץ מצרים ושמה ריבה היא מריבה ותלד נביות וקדר אדבאל מבשם ובשמת אחותם, ויגרש אותה כי היתה רעה בעיניו ובעיני אברהם ותשב מצרימה, ואחר כך לקח ישמעאל אשה מארץ כנען ושמה מלכות ותלד משמע דומה משא חדד תימא יטור נפיש קדמה, וילך ישמעאל עם בניו וישכנו אצל מדבר פארן מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה, ואלה בני נביות מיעוד סועד מעיון ובני קדר עציון קצם חמד עלי, בני אדבאל חמוד יבין, ובני מבשם עבדיה ועבד מלך ויעוש, בני משמע שמה וזכריון עובד, בני דומה קצם עלי מחמד עמד, בני משא מלון ומולה עבד אדון, בני חדד נאצוד מינצאד ועבד מלך, בני תימא סעיר סעדון יפול, בני יטור מרוק יעוש עלוי פחות, בני נפיש עבד חמיר אביוסף מירי, בני קדמה כליף תחתי עמיר: ס
משנת ההלכה
אפיית המצות
א. ראוי מאד להתעסק האדם בעצמו באפיית המצות וכמו שכתב בשו"ת אבני נזר (או"ח שעב) "איש אשר יראת ד' נגע בלבו. ילך בדרך שדרכו אבותינו וכל איש יאפה מצות לעצמו. וישמח במצוה הבאה לידו. ובטח זכות זה יעמוד להם ביום הכסא, כמבואר בזוהר הקדוש".
ב. בדורות הקודמים חידשו והמציאו מכונה לאפיית מצות ונחלקו גדולי ופוסקי הדורות הקודמים ביחס לכשרותה, והיום כבר נהגו ברוב תפוצות ישראל שלליל הסדר אוכלים דוקא מצות שנאפו ביד ולשאר הפסח אוכלים אף מצות מכונה. ובמקהלות החסידים אין אוכלים מצות מכונה כלל אלא מצות יד כל הפסח.
ג. מכיון שיש צורך מיוחד בזהירות באפיית המצות לכן צריך להקפיד ליקח דוקא מצות המוחזקות בהידור וכשרות.
ד. ושני סוגי שימור הוזכרו בדברי הפוסקים בענין המצה "מצה פשוטה" שנשמרה משעת טחינה ואילך, ממים ומרטיבות "מצה שמורה" שהחיטה שלה נשמרת עוד מקודם לכן, משעת קצירתה מן השדה.
ה. ומקור הדבר שכן שמירה זו שחיָּבים לשמור על המצות, חולקים בה גדולי הפוסקים. דעת רוב הפוסקים שדיה השמירה משעת הטחינה ועד סוף האפיה, והיא כשרה ויוצאים בה ידי חובת מצת מצוה בפסח, וכן פשטה ההלכה בכל ישראל. אבל מקצת מגדולי הפוסקים חולקים עליהם והם אומרים שאין יוצאים ידי חובת מצת מצוה אלא אם החיטה נשמרת משעת קצירתה.
ו. לפיכך, לפחות מדקדקים לאכול ממצה שמורה בלילה הראשון של פסח, ליל הסדר, שאז אכילת המצה, מצוַת עשה מן התורה ומברכין עליה ברכה מיוחדת וכן מחלקין לכל המסובין בליל הסדר ממצה שמורה כזית ראשון לברכה, כיון שרק אותו כזית ראשון שאוכלין בליל הסדר - מצוה לאכלו, ואילו כל שאר ימי הפסח, אכילת מצה היא רשות ולא חובה
ז. והמדקדקים במצוות, ובפסח רבו המדקדקים יותר מכל השנה, חוששים גם לדעה זו של מיעוט הפוסקים ואוכלים בפסח "מצה שמורה", כלומר, מצה שאפויה מחיטה שנשמרה למצוָתה משעת הקצירה.
ח. וכן מדקדקים רבים בימינו לאכול בימות הפסח רק ממצות שנאפו ב"חבורה" של אנשים, בין במצות מכונה ובין במצות יד, ולא מאותן הנאפים בצורה מסחרית מכיון שבאפיה מסחרית קשה הרבה יותר להזהר בשימור המצה כהוגן.
ט. ויש שדקדקו עוד שהמצות שיאכלו בליל הסדר יהיו דוקא מקמח שנטחן ידנית (הידועים בכינוי רש"י = ריחיים של יד) ולא מטחינה של מכונה (הידועים בכינוי רש"מ = ריחיים של מכונה).
[1] ספורנו
[2] ספורנו
[3] פי' הטור
[4] רשב"ם
[5] רשב"ם
[6] ספורנו
[7] אף על פי שפרשה זו נוהגת בישראל כבכהנים, מכל מקום עניינה מרובה בכהנים, שצריכים להשתמר תמיד מנגיעת הטומאה, בשביל שצריכים ליכנס למקדש ולאכול קודש, ועוד, אם שגגו ישראל בהם, חייבין להביא קרבן, שיקריבוהו הכהנים, ועוד, שצוה אותם להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (לעיל י, י), וצריכין להורות לישראל בין הטמא ובין הטהור, על כן היה הדבור לשניהם, או למשה שיאמר לאהרן. רמב"ן
[8] רשב"ם חזקוני
[9] רמב"ן
[10] ולכך אמר הכתוב (לעיל ה ז) שתי תורים או שני בני יונה, יזכיר בתורים שהן בלשון זכר שתי, וביונה שני, להודיע שאין קפידא בהם. רמב"ן.
[11] רמב"ן
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] רבינו בחיי. ועיין בת"י שפירש ומהנאתם תתרחקו משמע שאסר כל הנאה מהם וצ"ע
[15] נקטנו כאן בשיטתו של הרש"ר הירש ושמות העופות לא פורשו מכיון שהתרגום המדוייק של שמות עופות אלו תלוי בהשערה בלבד וכבר קבלה בידינו "עוף טהור נאכל במסורת" (חולין סג ב). אמנם מכנה משותף יש לכל העופות המנויים בתורה שכולם הנם עופות דורסים וכמו שכתב הרמב"ן כאן.
[16] רמב"ן
[17] ובשנה זו נבנתה צוען מצרים שבע שנים אחרי בניית חברון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה