מקרא
בראשית פרק לט
(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף ושמה עליו עיניה וליבה, כי היה יוסף איש תואר, ואנשי הארץ אחיהם של כושיים, ולא הורגלו באדם יפה, ותבער בה אהבתו[1] וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:
(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:
(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ אפילו לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לשכב במקום קרוב אליה הוא בבגדו והיא בבגדה לִהְיוֹת עִמָּהּ לדבר איתה שיחה[2] או אפילו להתייחד עמה[3]:
(יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ לבדוק חשבונותיו בשביל אדוניו[4] וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת:
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ לכבוד אדונתו לא רצה להוציא מידה, אף כי היה לו כח להוציאו מידה[5] וַיָּנָס מן החדר פן יגבר עליו יצר הרע וַיֵּצֵא הַחוּצָה היותו חוץ מן החדר יצא לאטו בלתי תנועת ניסה שלא ישאלוהו מה לך כי תנוס ומי רודפך[6]:
(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה שראתה שיצא מן החדר בתנועת ניסה יראה שמא עשה כך חוץ לחדר ושאלוהו והגיד לפיכך -[7]:
(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ בעלי אִישׁ עִבְרִי כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (להלן מג לב)[8] לְצַחֶק בָּנוּ בעניני צחוק שמתוכם נכר שבא אלי לשכב עמי[9] בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:
(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:
(יז) וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי ולא אמרה לשכב עמי אלא אמרה כי היקל הרבה בכבודה ונתגרה עמה בצחוק מכאיב לב כאלו רוצה לבא-עליה ופושט בגדו לפניה. והוא קלות ראש באדונו[10]:
(יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי לא אמרה ואקרא בקול גדול שהרי אין דרך לצעוק מר על דברי ליצנות ובזיון אלא הרימה קול לגעור בו וָאֶקְרָא לבני הבית שיגערו גם המה בו וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה:
(יט) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ על שהתרעמה מפני שהביא לה איש עברי לצחק בה כי אמנם לא חרה אפו על יוסף בזה שהאמין יותר לדברי יוסף אבל נתנו בבית הסהר להראות שהאמין לה לכבודה ונשתמש ביוסף בבית הסהר כאמרו ויפקוד שר הטבחים את יוסף אתם[11]:
(כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה, כי שאר האסורים לעם ביד השופטים והשוטרים בבית סהר אחר ינתנו[12] וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר כי לא היה דינו ליהרג, שהרי לא היה לה עדים, ואם היתה אומרת שהוא בא לאנסה, הוא אומר שהיא באה לאונסו, ואפילו לדבריה, ביקש לעשות, ולא עשה[13]:
(כא) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד להחזיק אותו כאיש נקי מפשע[14] וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר:
(כב) וַיִּתֵּן מינה שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא על פיו של יוסף הָיָה עֹשֶׂה היה נעשה שהיה הוא מופקד על כולם[15]:
(כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה צורך לשמור על יוסף כדרך ששומרים על שאר האסירים כיון שלא ראה - אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ כלומר לא ראה בידו שום דבר פשע או דבר רע[16] בַּאֲשֶׁר יְקֹוָק אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ: ס
בראשית פרק מ
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה שהם עבדי שר המשקים ועבדי שר האופים וחטאו לַאֲדֹנֵיהֶם שר המשקים והאופים ול -[17] לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ב) וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים מכיון שלא השגיחו כראוי על עבדיהם המשקה והאופה[18]:
(ג) וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר עד שיאספו אליו שריו ועבדיו לדונם על סרחונם ולדעת מה יעשה להם[19] בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם:
(ד) וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם כי שרים גדולים היו[20] וַיִּהְיוּ יָמִים שנה[21] בְּמִשְׁמָר:
(ה) וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ שראה כל אחד בחלומו מה שהיה פתרון חלומו, כל מה שאירע לו בעתיד, לומר שהיה חלום אמת[22] הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר:
נביא
ירמיה פרק ו
יא וְאֵת חֲמַת יְקֹוָק מָלֵאתִי אני מלא נבואות על חמת (כעס) יְקֹוָק בכם. נִלְאֵיתִי הָכִיל התעייפתי מלהחזיק בתוכי. שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ, וְעַל סוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו החֵמָה שתשפך על תנוקות בחוץ, ועל קבוצת הבחורים(סוד קבוצה הנאספת בסודם.) כִּי גַם אִישׁ עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ בפורענות. זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים מלא ימים מבוגר יותר מזקן.
יב וְנָסַבּוּ בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים בתי ישראל "יסתובבו" להיות של אחרים. שָׂדוֹת וְנָשִׁים יַחְדָּו גם השדות והנשים יסובו לאחרים. כִּי אַטֶּה אֶת יָדִי עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְקֹוָק : להכות.
יג כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע גוזלים ממון מאחרים. וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר:
יד וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם "רִפְּאוּ" את שבר ישראל בקלות באמרם: "שלום שלום" יהיה לכם, אך אין שלום!
טו הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשֹוּ התביישו בתועבותיכם. גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ אך הם לא יודעים אפילו שצריכים לְהִכָּלֵם. לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים יפלו בין שאר הנופלים. בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְקֹוָק : בעת שיזכר עוונם יִכָּשְלוּ בפורענות שתבוא.
טז כֹּה אָמַר יְקֹוָק עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ, וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם עמדו ושאלו אנשים, איזו דרך מנתיבות העולם (מהדרכים שבעולם) טובה יותר. אֵי זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב וּלְכוּ בָהּ. וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם. וַיֹּאמְרוּ לֹא נֵלֵךְ לשאול, כי דרכם היתה טובה בעיניהם.
יז וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים – נביאים הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב: לקול הזהרת הנביאים.
יח לָכֵן שִׁמְעוּ הַגּוֹיִם וּדְעִי עֵדָה אֶת אֲשֶׁר בָּם כל עֵדָה מֵעדת הגויים, דעי את הרעה אשר בם (בישראל)
יט שִׁמְעִי הָאָרֶץ הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם פרי תוצאה, של מחשבתם הרעה. כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ. וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ בָהּ ומאסו בתורתי.
כ לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא מה מועילה לי הלבונה (שבאה מִשְּׁבָא), שאתם מקטירים לפני? וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק והקנה (בשמים לקטורת) שמביאים לי מארץ רחוקה? עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן העולות לא לרצון לפני.וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי והזבחים לא נעמו לי.
כא לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים מוֹקְשִים שיפלו ויכשלו בהם. וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו שָׁכֵן וְרֵעוֹ וְאָבָדוּ:
כב כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ עם גדול, יתעורר לבוא על ישראל מסוף הארץ. (בבל).
כג קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ האוייב יהיה אכזרי. קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה יִשְאוּ קוֹלם כמו הים שְהוֹמֶה. (מרעיש). וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ. עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה מוכן, כאיש היוצא למלחמה. עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן:
כד שָׁמַעְנוּ אֶת שָׁמְעוֹ רָפוּ יָדֵינוּ רק ששמענו את שֵמַע גבורתו התרפו ונחלשו ידינו מלהלחם. צָרָה הֶחֱזִיקַתְנוּ חִיל כַּיּוֹלֵדָה אחזה אותנו צרה וחִיל (פחד) כיולדת.
כה אַל תֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וּבַדֶּרֶךְ אַל תֵּלֵכוּ אל תצאו לשדה ולדרכים. כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב מָגוֹר מִסָּבִיב מפני החרב של האוייב, הפחד נמצא מסביב.
כתובים
משלי פרק כד
(כה) וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם והמוכיחים את הרשע יהיו נעימים בעיני האנשים וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב ועל המוכיחים תבא ברכה טובה: (כו) שְׂפָתַיִם יִשָּׁק ראוי לנשק את השפתים מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים של אדם שעונה דברים ישרים: (כז) הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ בתחילה תכין מלאכתך בחוץ, שדות וכרמים וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ ואח"כ תקח עתודים (בהמות) שיהיו לך בשדה אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ ואח"כ תבנה ביתך (אחרי שיסדר פרנסתו יבנה בית): (כח) אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ אל תעיד בשביל חבירך דבר שאתה לא יודע והוא אומר לך שזה נכון וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ ואל תתפתה לרעיך בשפתיך (שמפתה אותך להעיד בשבילו): (כט) אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אל תגיד כמו שהוא העיד לי והאמין לי כך אעשה לו אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ אשיב לו כמו שעשה לי: (ל) עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי ליד שדה של איש עצלן עברתי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב וליד כרם של אדם שאין לו חכמה: (לא) וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים והנה כל השדה התמלא בקוצים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים התכסה כל השדה בקוצים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה והגדר של השדה נהרסה: (לב) וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי וכשראיתי מה שקרה לשדהו שמתי ליבי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר וכשראיתי את השדה של העצל לקחתי מוסר שלא אהיה כמוהו: (לג) מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת העצל רוצה רק קצת לישון קצת לנמנם מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב קצת לשכב בידים מחובקות: (לד) וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וכמו אורח שמגיע פתאום התאות כך עניותך יבא בפתאומיות וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן והמחסור שלך יבא במהירות כמו איש מלחמה שהולך מהר:
משלי פרק כה
(א) גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה מכאן שלמה ממשיך לדבר אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שאת דברי שלמה סדרו וכתבו אנשי חזקיהו המלך: (ב) כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר את כבוד ה' צריך להסתיר שא"א להשיג את כולו וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר ואת כבוד המלכים צריך לחקור שאפשר להשיג אותו ואם ישבחו אותו פחות מכבודו מזלזלים במלך: (ג) שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק כמו שא"א לדעת מה יש מעל השמים ובעומק הארץ וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר כך א"א לדעת מה בלב המלך שחושב על מאד הרבה דברים: (ד) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף כשיסיר את הפסולת מהכסף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי אז יצא לצורף כלי (שיוכל לעשות כלי טוב): (ה) הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ כשיסיר את הרשע מלפני המלך (שלא יפתנו לעשות רשע) וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ ויתקיים על ידי הצדק כסא המלוכה:
משנת ההלכה
כיצד מדליקים
א. מעיקר הדין מספיק נר אחד בכל לילה לכל בני הבית והמהדרים כל אחד מבני הבית מדליק נר אחד והמהדרים מן המהדרים מדליקים בלילה הראשון נר אחד, ומוסיף בכל לילה נר אחד, עד שבלילה השמיני מדליק שמונה נרות. וכן המנהג
ב. הספרדים נוהגים כדעת השו"ע שרק בעל הבית מדליק וכל שאר בני הבית יוצאים בהדלקתו והאשכנזים נהגו כדעת הרמ"א שכל אחד מבני הבית מדליק במנורה לעצמו.
ג. המדליק בחנוכיה של שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת מוסיף עליו נר משמאל ומדליק אותו תחילה, מפני שהנר הנוסף הוא חביב יותר כי הוא זכר להתגברות הנס שנראתה באותו היום, לכן מדליק בו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול. שכל פינות (פניות) שפונים - אין פונים אלא לצד ימין, וכן בכל לילה, שמוסיף תמיד מצד שמאל ובו מדליק תחילה והולך ומדליק משמאל לימין.
ד. הנרות יהיו דולקים בשורה אחת בשוה, לא אחד גבוה ואחד נמוך, אחד נכנס ואחד יוצא. ולא יהיו בעיגול.
מקום ההדלקה
א. תקנו חכמים להניח נרות חנוכה בפתח ביתו הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, ובצד שמאל של הפתח, מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. וכשהוא מניחם - לא יניחם למטה משלשה טפחים (24 ס"מ ולחזו"א 28.8 ס"מ) סמוך לקרקע ולא למעלה מעשרה טפחים. (80 ס"מ) ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים - יצא ידי חובתו.
ב. ומדליק בטפח (בין 8-10 ס"מ) הסמוך לפתח. ואם רבים המדליקים בפתח אחד רשאים להניח את הנרות זה בצד זה אף על גב שרק נרותיו של הראשון הם בטפח הסמוך לפתח הואיל וניכר שכולם שייכים לפתח זה.
ג. ובדורות האחרונים נהגו רוב העולם להניח נרות חנוכה על החלון הפונה לרשות הרבים ויניח בחלון שיש בו הכי הרבה פרסום לעוברים ושבים. ורשאי להניחם על הסורגים הקבועים בחלון אע"פ שהם מחוץ לכתלי הבית, אבל לא יניחם על שלחנו ולא על כיוצא בו לפי שאין בזה פרסום הנס, שכן נראה שהדליק את הנר למאור וכדומה.
ד. אם יש לו מרפסת הפונה לרשות הרבים אינו חייב להניח בפתח המרפסת אלא רשאי להניח הנרות על מעקה המרפסת
ה. מי שדירתו בקומה עליונה ומחלון ביתו עד לקרקע רשות הרבים יותר מעשרים אמות (16 מטר ולחזו"א 19.2 מטר), טוב יותר להניח נרות חנוכה בפתח דירתו אפילו אם אין לו שכנים נוספים. ואם הדבר קשה לו למשל שחושש שתיגנב לו החנוכייה וכיו"ב ידליק בחלון.
ו.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] אבע"ז רמב"ן
[3] רשב"ם
[4] ת"א
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] ספורנו
[8] רמב"ן
[9] ספורנו
[10] העמק דבר
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] מלב"ם
[15] ת"א
[16] ת"י
[17] ספורנו העמק דבר
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] רש"י
[22] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה