מקרא
ויקרא פרק יג
(מ) וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא:
(מא) וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא ללמדנו כי אין דין הנתקין אלא כאשר ימרט אמצעות הראש וישאר השער מקיף את הנתק מכל צד, אבל אם ימרט אחורי הראש או פאת הפנים וינתק מכל הצד ההוא אינו נידון בסימני הראש וזקן אלא בסימני עור בשר[1]:
(מב) וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם כמו שכתוב לעיל פסוק יט והוא הדין לשאר מראות נגעי בשר שהוזכרו לעיל[2] צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ:
(מג) וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר:
(מד) אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ:
(מה) וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים קרועים קרעים הרבה וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ כלומר שער ראשו מגודל[3] וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה כלומר יכסה פיו שלא יריחו ריח פיו, כי הריח שלו מזיק[4] וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא כדי להודיע לכולם ויתרחקו ממנו[5] וכל זה כדי שיתאבל על מעשיו שבשביל רוע מעשיו בא לו הנגע[6]:
(מו) כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב לפי שדרך זה החולי שכל מי שמשתדל עמו או אפילו מדבר עמו החולי נאחז בו, כלומר זוהי מחלה מדבקת ולכך צוהו הכתוב שיבדל מבני אדם[7] מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ: ס
(מז) וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר בהמה טהורה אבל לא צמר בהמה טמאה[8] אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים פשתן:
(מח) אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב שעדיין אינו בגד לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר כלומר שתי וערב העשויים מצמר או פשתים אוֹ בְעוֹר כגון עור שלם שהועבד והתקינו לשטיח לישב עליו או לכר וכסת וכדומה שאינו מחוסר שום תיקון אחר של קציצה אלא חשוב כלי הואיל והתקינו וחישב עליו לדבר אחר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר שנעשה בו מלאכה כגון שקצצוהו ועשו ממנו חמת ותרמיל או שאר כלים[9]:
(מט) וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק ירוק שבירוקים ולא ירוק שלנו (Green) אלא דומה לצהוב כתום, (Yellow Orange). וזהוב ((Gold שלנו. ואיזה הירוק שבירוקים ר"א אומר כשעוה וכחלמון סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל[10] אוֹ אֲדַמְדָּם אדום חזק[11] בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן:
(נ) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:
(נא) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת שנשתלחה מאירה באותו הבגד וסופו שיתפשט הנגע בכל הבגד וישחית כולו, ולכך שרפיהו ולא תשהה הטומאה עמך שהרי ישחת כולו[12] הַנֶּגַע טָמֵא הוּא:
נביא
יחזקאל פרק טז
כא. וַתִּשְׁחֲטִי אֶת בָּנָי וַתִּתְּנִים בְּהַעֲבִיר אוֹתָם לָהֶם - העברת בני למולך.
כב. וְאֵת כָּל תּוֹעֲבֹתַיִךְ וְתַזְנֻתַיִךְ לֹא זָכַרְתְּ אֶת יְמֵי נְעוּרָיִךְ - ומרוב התועבות לא זכרת את הטובות שעשיתי איתך בנערותך. בִּהְיוֹתֵךְ עֵרֹם וְעֶרְיָה מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֵךְ הָיִית - כאשר היית ערומה ושקועה ומגולגלת בתוך דם.
כג. וַיְהִי אַחֲרֵי כָּל רָעָתֵךְ אוֹי אוֹי לָךְ נְאֻם ה' אלקים - אוי על הענשים שיבואו עליך.
כד. וַתִּבְנִי לָךְ גָּב וַתַּעֲשִׂי לָךְ רָמָה בְּכָל רְחוֹב - מקומות גבוהים (-במות לעבודה זרה.)
כה. אֶל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ בָּנִית רָמָתֵךְ - בכל דרך ראשית בנית מזבחות ובמות גבוהות. וַתְּתַעֲבִי אֶת יָפְיֵךְ - ביזית את יפיך. וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתָיִךְ - פתחת את רגלייך בחוסר צניעות לכל אחד.
כו. וַתִּזְנִי אֶל בְּנֵי מִצְרַיִם שְׁכֵנַיִךְ גִּדְלֵי בָשָׂר - זנית עם המצרים שהם שכנים לארץ ישראל והם מגודלים בבשרם. וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנֻתֵךְ לְהַכְעִיסֵנִי
כז. וְהִנֵּה נָטִיתִי יָדִי עָלַיִךְ וָאֶגְרַע חֻקֵּךְ - הענשתי אותך והחסרתי ממך את אוכלך. וָאֶתְּנֵךְ בְּנֶפֶשׁ שׂנְאוֹתַיִךְ בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים הַנִּכְלָמוֹת מִדַּרְכֵּךְ זִמָּה - ומסרתי אותך ביד שונאייך הפלשתים שאפילו הם מתביישים לראות את מעשיך הרעים.
כח. וַתִּזְנִי אֶל בְּנֵי אַשּׁוּר מִבִּלְתִּי שָׂבְעָתֵךְ וַתִּזְנִים וְגַם לֹא שָׂבָעַתְּ - לא שבעת מזנות עד שהלכת לזנות גם עם אשור.
כט. וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתֵךְ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן כַּשְׂדִּימָה וְגַם בְּזֹאת לֹא שָׂבָעַתְּ- וזנית גם עם כנען והכשדים ולא שבעת.
ל. מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ נְאֻם ה' אלקים - חתוך ממך הלב (שאת חסרת לב אם את מסוגלת להתנהג כך.) בַּעֲשׂוֹתֵךְ אֶת כָּל אֵלֶּה מַעֲשֵׂה אִשָּׁה זוֹנָה שַׁלָּטֶת - מתנהגת כמו זונה ששולטת ועושה כל מה שרוצה.
לא. בִּבְנוֹתַיִךְ גַּבֵּךְ בְּרֹאשׁ כָּל דֶּרֶךְ וְרָמָתֵךְ עָשִׂית בְּכָל רְחוֹב - את בונה במות גבוהות לע"ז בכל דרך ראשית ורחוב. וְלֹא הָיִית כַּזּוֹנָה לְקַלֵּס אֶתְנָן - ולא התנהגת כמו הזונות שלא מרוצות מהמתנות שמקבלות, ותמיד מבזות את האתנן כדי לקבל יותר.
לב. הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים - שנאפת תחת בעלך וזנית עם אנשים זרים.
לג. לְכָל זֹנוֹת יִתְּנוּ נֵדֶה - לכל זונה נותנים שכר אתנן. וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ לְכָל מְאַהֲבַיִךְ - אבל את שילמת כדי שיזנו איתך. וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב בְּתַזְנוּתָיִךְ - ועוד שיחדת אותם כדי שיזנו אתך.
לד. וַיְהִי בָךְ הֵפֶךְ מִן הַנָּשִׁים בְּתַזְנוּתַיִךְ - את התנהגת הפוך מכל הזונות. וְאַחֲרַיִךְ לֹא זוּנָּה - ולא תקום אחריך כזאת זנות. וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן לָךְ וַתְּהִי לְהֶפֶךְ - שאת משלמת אתנן ולא נותנים לך שכר אתנן.
כתובים
דברי הימים א פרק ד
(א) בְּנֵי יְהוּדָה בא להשלים יחוס בני יהודה ובדרך קצרה מזכיר שוב מי מבניו ובני בניו והם - פֶּרֶץ בן יהודה חֶצְרוֹן בנו וְכַרְמִי בן זמרי בן זרח בן יהודה וְחוּר בן כלב בן חצרון וְשׁוֹבָל בן כלב בן חור: (ב) וּרְאָיָה בֶן שׁוֹבָל הוֹלִיד אֶת יַחַת וְיַחַת הֹלִיד אֶת אֲחוּמַי וְאֶת לָהַד אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי: ס (ג) וְאֵלֶּה מלבד בני חור הנזכרים למעלה הנה גם אלה היו בניו והם - אֲבִי עֵיטָם יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי ולקבלת חז"ל היתה אמו של שמשון: (ד) וּפְנוּאֵל אֲבִי גְדֹר וְעֵזֶר אֲבִי חוּשָׁה אֵלֶּה בְנֵי חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם: (ה) וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ אחר שהשלים עוד יחוס כלב בן חצרון שראיה בן שובל היה מחלציו, שב אל אשחור שילדה אביה אשת חצרון אחר מותו וגדלו כלב ואפרתה אשתו כנ"ל (ב, כד), ושם לא ספר מיחוסו וספרו פה הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה: (ו) וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת אֲחֻזָּם וְאֶת חֵפֶר וְאֶת תֵּימְנִי וְאֶת הָאֲחַשְׁתָּרִי אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה: (ז) וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת יצחר וְצֹחַר וְאֶתְנָן:
(ח) וְקוֹץ שגם הוא היה בן חלאה הוֹלִיד אֶת עָנוּב וְאֶת הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרוּם גם הם יצאו מחלאה: (ט) וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו שמו לא הוזכר עד עתה וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב: (י) וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר חשש על שמו שהיה מענין עצב כמו שאמר לבלתי עצבי וחשש שלא יבואו עניניו על הנכונה ושיעצב בעניני העולם ונדר נדר אם יצליחהו השם ויברכהו יעשה כך וכך ולא הזכיר הנדר אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי בתלמידים ואת נחלותי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי לעזרני בעבודת ה' וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי כלומר שתעשה אות עמי שלא אעצב מרעה בעולם ולא יהיה שמי גורם לי שום עצב וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל כי היה מושגח מה', וגם נכלל בזה שהוא הביא לאלהים אשר שאל, והרחיב גבול מלכות ה' על ידי שהפיץ תורה ברבים וכל עניני העולם היו שוים בעיניו הרע והטוב כפי ששאל: (יא) וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה מבני אשחור יצא כלוב אחי שוחה שהוליד את מחיר, ומבואר שעזרא העתיק דבריו מספר היחוס הגדול ולא העתיק כל הדברים רק דברים מצויינים, והמותר הניח, ובספר היחוס היה כתוב השתלשלות הדורות באורך עד שוחה וכלוב אחיו, ושם כתיב יחוס שוחה, ואחריו כתוב וכלוב אחי שוחה וכו', ועזרא דלג על כולם שלא היו אנשים מצוינים והתחיל בכלוב הוֹלִיד אֶת מְחִיר הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן: (יב) וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת בֵּית רָפָא וְאֶת פָּסֵחַ וְאֶת תְּחִנָּה אֲבִי עִיר נָחָשׁ מבניו נתישבה העיר הנקראת עיר נחש אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה כן נקראת משפחה זאת של בני כלוב מטעם ידוע אצלם: ס (יג) וּבְנֵי קְנַזמן אשחור יצא קנז הראשון והוא הוליד את יפונה, שע"כ נקרא (במדבר לב, יב) כלב בן יפונה הקנזי, ר"ל שיפונה היה בן קנז, ויפונה הוליד שני בנים, קנז וכלב, וע"כ אמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ר"ל שקנז אבי עתניאל היה אחי כלב, וכ"ז לא היה צריך לסופרנו להזכיר כי ידענו זאת מספר התורה וס' יהושע, והתחיל לבאר בני האחים קנז וכלב, שבני קנז (בן יפונה) היו עָתְנִיאֵל הוא היה השופט הראשון על ישראל שְׂרָיָה וּבְנֵי עָתְנִיאֵל חֲתַת: (יד) וּמְעוֹנֹתַי אשר הוֹלִיד אֶת עָפְרָה וּשְׂרָיָה בנו השני של קנז הוֹלִיד אֶת יוֹאָב שהיה אֲבִי גֵּיא חלֲרָשִׁים כִּי חֲרָשִׁים נקראה העיר ע"ש מלאכתם כי חרשים היו. הָיוּובנחמיה (יא, לה) חשבה לבני בנימין, שבימיו ישבו שם בני בנימין: פ
משנת ההלכה
דיני הגעלת כלים
א. נהגו להגעיל גם את גביעי הכסף אע"ג שתשמישם בצונן והעושה כן עליו לנקותם היטב בכל החריצים והעיטורים שלא יהיה בהן חשש חמץ (ומצוי מאד פירורים בשפת הגביע במקום בו נכפלת השפה) ולחילופין יכול בשעת הדחק לפגום החמץ על ידי חומר לניקוי כסף ואח"כ להגעיל אותם.
ב. כלים שתשמישם על ידי האש כלומר שמחממים אותם שלא באמצעות נוזל, חייבים ליבון ודיני ליבון רבים הם ולכן יעשה שאלת חכם על כל כלי שתשמישו על ידי האש כגון מחבת תבנית וכיו"ב.
ג. ולפיכך תבניות אפיה, רשתות התנור, מחבתות, וכדומה אינם ניתרים בהגעלה ויש לעשות שאלת חכם על אופן הכשרתם.
ד. תנורי אפיה כבר נתבאר לעיל צורת הכשרם אמנם יש מן הפוסקים שהחמירו שאין אפשרות להכשירם ולכן נהגו הרבה מישראל שלא להכשיר תנורים לפסח כלל ויש שנהגו להכשיר רק תנורים "פירולטיים" במצב ניקוי עצמי. ויש שחששו שגם זה אינו מועיל והמסופק בדבר יעשה שאלת חכם.
סדר ההגעלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה