מקרא
(טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר הזאת אחת למעלה ושבע למטה וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:
(טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם אף הנכנסין מזיד בטומאה[1] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד שיזה שבע פעמים לפני הפרוכת ועל קרנות מזבח הקטורת[2] הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם[3]:
(יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ גם שבט הכהנים בפר החטאת וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל בשעיר החטאת[4]:
(יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הקטורת סָבִיב:
(יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי:
(כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם כיצד הוא מתודה אנא השם חטאו ועוו ופשעו וכו' והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד[5] וְנָתַן אֹתָם עַל אחר שיסורו מישראל כאילו נתונים הם אל ראש השעיר והולכים אל מקום שלא יזכרו עוד[6] וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי איש הבקי בדרכים ובמדבריות ורגיל בכל עת ששולחין אותו[7] הַמִּדְבָּרָה:
(כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה ארץ חריבה שאין בה שום תבואה שהיא גזורה ונכרתה מכל טוב[8] וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:
נביא
לח. וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי - אנקה ואסלק מכם את הרשעים. מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' - שהם יצאו מהגלות אבל יענשו בדרך ולא במקום גלותם כדי שלא ישמחו הגויים במפלתם.
לט. וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אלקים אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ - יותר טוב שתעבדו ע"ז לבד בלי לעבוד אותי כלל וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי - אחרי שאתם לא שומעים אלי. וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם - ותפסיקו לחלל את שמי במתחנות שאתם מקריבים את בניכם למולך.
מ. כִּי בְהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אלקים - בירושלים במקדש שהוא המקום הגבוה בכבוד בארץ ישראל. שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ - באחרית הימים. שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם - ואז אקבל את תפילתם ובקשתם וארצה לקבל את קרבנותיהם ברצון ואת הביכורים והפרשת חלה והתרומות.
מא. בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם - הריח של הקטורת והקרבנות יתקבלו לפני ברצון. בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם - כאשר אוציא אתכם מהגלות ואאסוף אתכם מכל הארצות שפוזרתם בהם. וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם - ושמי יקודש על ידכם שיראו הגויים את כוחי.
מב. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל - תדעו שאני מקיים את הבטחתי להחזיר אתכם לארץ ישראל. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם - שנשנבעתי לתת אותה.
מג. וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם - בגלות. וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם - מעשיכם הרעים. וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם - ותאשימו את עצמכם על הרעות שעשיתם.
מד. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי- תדעו שאני ה' מקיים את דברי למען כבוד שמי. לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אלקים - וזה לא בזכות מעשיכם כי הם רעים ומושחתים.
יחזקאל פרק כא
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה - תסתכל לדרך דרום. (לירושלים) וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם - ותאמר את הנבואה לצד דרום. (לכוון בית המקדש) וְהִנָּבֵא אֶל יַעַר הַשָּׂדֶה נֶגֶב - ותנבא למקום שנקרא יער השדה בצד דרום.(לארץ ישראל)
ג. וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר ה' כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי מַצִּית בְּךָ אֵשׁ - מדליק בך אש שתשרוף בך. וְאָכְלָה בְךָ כָל עֵץ לַח וְכָל עֵץ יָבֵשׁ - ותאכל גם את הצדיקים וגם את הרשעים. לֹא תִכְבֶּהלַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת - להבת האש נקראת גם שלהבת. וְנִצְרְבוּ בָהּ כָּל פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה - וישרפו ויכוו בה כל מי שנמצא מצד דרום למקום הצפוני. (ארץ ישראל נמצאת מדרום לבבל שנמצאת בצד צפון.)
ד. וְרָאוּ כָּל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' בִּעַרְתִּיהָ לֹא תִּכְבֶּה - יראו בני האדם שאני הדלקתי את האש ולכן היא לא תכבה.
ה. וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אלקים - אוי איזה צער גדול יש לי. הֵמָּה אֹמְרִים לִי הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא - האנשים אומרים לדברי הנבואה שהם רק משלים ולא יתקיימו דברי הפורענות.
ו. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ז. בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל יְרוּשָׁלִַם - תסתכל לכוון ירושלים. וְהַטֵּף אֶל מִקְדָּשִׁים - ותגיד נבואה על חורבן המקדש (רמז לב' החרבנות) וְהִנָּבֵא אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל - ותנבא על ארץ ישראל.
כתובים
שיר השירים פרק ג
(ט) אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הבית שעשה לו דודי, הוא בדמיוני כהיכל שעשה המלך שלמה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן מהעצים המובחרים שגדלים בלבנון.
והנמשל הוא על ביהמ"ק שהיה בנין מפואר ומופלא:
(י) עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף העמודים של ההיכל עשה מכסף רְפִידָתוֹ זָהָב וריפוד המיטה בבגדי זהב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן וילונות התלויים עשויים מארגמן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָם וכל ההיכל משובץ בבגדים שארגו בנות ירושלים באהבתן אותו.
והנמשל הוא שהעמודים הם כעמודי יכין ובועז שהיו חמודות ככסף, המצעים שהיו על האפריון הם כמקום משכן הכינה על כפורת הזהב מרכבו שזהו הוילון הוא הפרוכת המבדילה בין הקודש וקודש הקדשים ותוכו רצוף אהבה זהו השראת השכינה הנאהבה והנעימה בעיני כל האומות בתוך ביהמ"ק:
(יא) צְאֶינָה וּרְאֶינָה מתפארת בעיני כולם, צאו ותראו בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כל בנות ציון את דודי שהוא בדמיוני המלך שלמה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ וראו את העטרה היפה שעשתה לו אמו בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ בשביל היום שמתחתן עמי, שזה יום שמחת לבו.
והנמשל הוא האומות העולם לא יחשבו שהקב"ה בחר בעמ"י רק בגלל אהבת האבות אלא ראו שביום קבלת התורה עמ"י הייתה חביבה עליו כאוצר וכעטרה כמו שנאמר והייתם לי סגולה וכן נאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ולכן האהבה תשוב למקומה מהר:
שיר השירים פרק ד
הדוד מדבר על יופיה של רעיתו, ומצטער שאינו יכול להיות עמה
(א) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי אומר לה שהיית יפה הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ את יפה ועיניך יפות כזוג יונים, כשהן נראות מבעד לקישורי כיסוי הראש שלך שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד והשיער שלך נאה כמו מראה עדר עזים שיורדות מהר גלעד, שיופי העדר מתמזג ביופי הרי גלעד
הנמשל הוא שה' אומר לעם ישראל שכל אחד בעם ישראל חביב על ה'. כמו יעקב שירד למצרים בהר גלעד.
(ב) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שיניך לבנות ישרות ונקיות כמו עדר של רחלים מנויות, שעלו מהנהר שהתרחצו שם שכולם נראים אותו דבר והצמר שלהם מבהיק
שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם שכולן מתאימות אחת עם השניה בגודלן, ואין שום אחת שחסרה
הנמשל הוא גבורי ישראל הכורתים ואוכלים אויביהם בשניהם סביבותם והרי הם מתרחקין מן הגזל של ישראל ומן העריות שלא יתלכלכו בעבירה ונאמר קילוס זה על שנים עשר אלף איש שצבאו על מדין בקצב ומנין שלא נחשד אחד מהם על העריות שנאמר (במדבר לא) ולא נפקד ממנו איש ואף על הרהור הלב הביאו כפרתן ואף על הגזל לא נחשדו שהעיד עליהם הכתוב ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן וגומר ולא הבריח אחד מהן פרה אחת או חמור אחד
(ג) כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ השפתים שלך יפים ואדומים כמו חוט אדום וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה הדיבור שלך יפה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ הצדעים שלך שנראות מבעד לקישורי כיסוי הראש, דומות לחתיכה של רימון באדמימותן ויופין
הנמשל מה שעם ישראל מדברים הם מקיימים. ואפילו הרקים בעם ישראל מלאים מצוות כרימון.מתחת תלמידי החכמים שעמי הארץ שומעים בקולם.
(ד) כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ הצואר שלך זקוף וישר כמו מגדל דוד בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת - בנוי לנוי שכולם מסתכלים בו. ולמדים את פרטי הבנין. [תלפיות, לשון לימוד והסתכלות]. אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים אלף מגינים תלויים על המגדל לנוי, וכל השלטים [-סוגי מגינים] של הגיבורים. וכך צוארה של הרעיה יפה ומושלם.
הנמשל הוא הסנהדרין שכולם באים ללמוד זקופים וישרים והתלמידים נקראים מגינים באים ללמוד מהסנהדרין.
(ה) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה שני השדיים שלך יפות ומכוונות בגודלן, כמו שני עפרים קטנים שנולדו תאומים לצביה [גם בן של צבי נקרא עופר, כמו בן האיל] הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּיםשרועים בשושנים, ומתמזגים עם יופי השושנים.
הנמשל הוא על המלך והכהן הגדול שהיו מניקים את עמ"י ומשפיעים לה טובה. המלך ע"י מלחמתו והכהן ע"י עבודתו והם היו שווים בגדולה כשני העופרים:
אבל כיון שאין הרעיה יכולה לבוא עמו כעת בגלל שמירת הכרם
אומר הדוד
(ו) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים עד שיתפשט חום השמש, ולא יהיה כלל צל, ותוכלי לחמוק משמירת הכרם להיות עמי אֵלֶּךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה אלך לי לטייל להרים שגדלים בהם בשמים של מור ולבונה, ואמתין לך שם.
והנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שבעבור כשרון המעשה והשבח הוא ימהר להשרות את שכינתו בביהמ"ק איפה שמקטירים קטורת ובהם מור ולבונה:
(ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ כולך יפה רעיתי, ואין בך שום מום שיפחית מיופיך.
הנמשל הולך על כנסת ישראל שכולם כשרים ואין בהם פסולים:
[הדוד מדבר על אהבתו לכלתו, ממשיל אותה לגינה, ובסופו של דבר "אוכל מפירותיה"]
אומר הדוד
(ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי בואי נלך לטייל יחד במקומות יפים, ונלך ללבנון ונחזור משם תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה תוכלי להסתכל מראש הר הנקרא אמנה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹןמראש הר חרמון הנקרא גם שניר מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים נלך למקומות מרוחקים שיש שם מעונות אריות והררי נמרים, ואני אשמור עליך שם.
הנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שתבוא איתו לארצה וע"י כך תצא מהגלות:
(ט) לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה משכת את לבי מרוב אהבה אליך, אחותי וכלה שלי לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ משכת את לבי, אפילו במבט רק של אחד מעינייך בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ ואפילו רואה אני רק ענק אחד ממחרוזת הענקים התלויה בצוארך.
והנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שהוא אוהבם בעבור אברהם אבינו שהיה עין העולם ובעבור משה רבינו ע"י זה שהיה מפרסם את אלהות וגדלות הקב"ה והוא מכנה אותו בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ שהוא היה הקישוט המיוחד שהיה קורא ללכת בדרכי הקב"ה:
(י) מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה כמה טובה ויפה האהבה שלך מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן כמה טובה היא יותר מיין וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים וריח השמן שעל גופך טוב לי יותר מכל בשמים.
הנמשל הוא שהאמונה שעמ"י מאמין בהקב"ה ופרסום קדושת שמו ע"י כנסת ישראל הגון הוא ומקובל בפני הקב"ה:
(יא) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה מתוק לשמוע את דיבור שפתותיך, כאילו השפתיים שלך נוטפות דבש דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וכאילו דבש וחלב תחת לשונך וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹןוריח הבגדים שלך כריח לבנון.
והנמשל הוא ללימוד ועסק התורה הקדושה:
(יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה את כמו גינה נעולה שאף אחד אינו יכול להיכנס להשחית את הצמחים לולי בעל הגינה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם כמו נחל ומעין סגור שאף אחד אינו יכול להיכנס ולזהם את המים.
והנמשל הולך ומסביר את ריחוקו של עמ"י מעבודה זרה וממזלות שלא יטמאו מהם:
(יג) שְׁלָחַיִךְ הענפים שלך, כלומר, איברי גופך פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים נחמדים כפרדס של רימונים שנותנים פירות מתוקים כְּפָרִים עִם נְרָדִים נעימים ומריחים כבשמים של כופר ונרד.
והנמשל הוא שבניך יהיו מלאי חכמה כמו שהרימון מלא וגם יהיו בני מידות טובות כמו פרי משובח בטעם וביופי ופרסום שמותם של בנ"י יהיה כמו החיבור של הבשמים הנקראים נרד וכפר שההרכבה ביניהם מעלה ריח ערב ונודף הוא למרחוק:
(יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת וכן כמו כל סוגי בשמים אלו עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים יחד עם כל המובחר שבבשמים.
והנמשל הוא בהמשך לפסוק הקודם:
(טו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים דומה את למעין שמשקה גנים, ולבאר שמוציא מים חיים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן ולמים שנוזלים מן לבנון.
והנמשל הוא שכור מחצבתו של עמ"י הוא מהאבות והאמהות כשרים וצדיקים ולכן ראויים הילדים להיות דומים לאבותיהם:
אומרת הכלה, כיון שהמשילני הדוד לגינה אז:
(טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן התעוררי רוח צפונית, ובואי רוח דרומית הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו הפיחי רוח בגן, בשביל שייזל ריח הבשמים יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו ואז יבוא דודי לגן, ויאכל את פירותיו המתוקים. כלומר, הלואי והדוד יזכר עכשיו ביופיי, ויבוא אלי להיות עמי.
והנמשל הוא שכאילו תאמר כנסת ישראל שאם אמצא חן עם כל הנאמר בפרק זה בפני הדוד הלא הוא הקב"ה אז נמצא חן בעיניו והקב"ה ימהר ויחיש להשרות את שכינתו בביהמ"ק ושם יקבל את הקורבנות ברצון:
משנת ההלכה
שיעורי המצוות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה