מקרא
במדבר פרק כח
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צוה להשלים תורת הקרבנות שיעשו כן בארץ כי במדבר לא הקריבו המוספים[1] וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לפי שהתמידין בכל יום, קורא אותם "לחם", לפי שהלחם תדיר בכל יום מכל המאכלים, כך התמידים תדירים מכל הקרבנות[2] לְאִשַּׁי הניתנין לאש על מזבחי רֵיחַ נִיחֹחִי מתקבל לפני לריח רצון[3] תִּשְׁמְרוּ שיהיו כהנים לוים וישראלים עומדים על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות[4] לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ שלא יפסוק בשום עניין, ולא תאמרו אם לא תקרב היום יהיו לו תשלומין למחר[5]:
(ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם תזהיר את הב"ד[6] זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיקֹוָק כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם אזהרה שלא יקריב שאר בהמות או יותר מבני שנה או יותר משנים או בעלי מומים שאינם תמימים[7] עֹלָה תָמִיד:
(ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר עד ארבע שעות זמניות מהנץ[8] וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם בין שני הערבים כלומר משתתחיל השמש לנטות לכיוון מערב וקודם ששקעה בצד מערב שהוא מאחר חצות:
(ה) וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת חיטים וכל המנחות הבאות עם הקרבנות הרי הם מחיטים[9] לְמִנְחָה שבאה עם הקרבן ולא בפני עצמה[10] בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית הזית נדוך במדוכה וסוחטים אותו בידיים ואין עוצרים אותו בגת כדי שלא יתמצו בו השמרים.רְבִיעִת הַהִין ג' לוגין[11]:
(ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי כאותה שנעשית בימי המלואים קודם שנעתק הכבוד מהר סיני אל המשכן[12] לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(ז) וְנִסְכּוֹ יין רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ בכלי שרת הַסֵּךְ על המזבח[13] נֶסֶךְ שֵׁכָר יין שאינו מזוג במים[14] לַיקֹוָק:
(ח) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק: פ
(ט) וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ:
(י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ ואין יכול להשלימה בשבת אחרת[15] עַל עֹלַת הַתָּמִיד עולת התמיד תחילה ואחר כך עולת השבת[16] וְנִסְכָּהּ: ס
(יא) וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם כולם עולות:
(יב) וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד:
(יג) וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(יד) וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין ששה לוגין, שההין שנים עשר לוגין[17] יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
(טו) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לכפר על הנכנס בטומאה לבית המקדש או אוכל קדשים בטומאה לַיקֹוָק עַל עם עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ של התמיד והמוסף אבל לא השעיר שאין לו נסכים[18]: ס
(טז) וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַיקֹוָק:
(יז) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל:
(יח) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אבל מלאכת אוכל נפש מותר[19]:
(יט) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם המנחות והנסכים דסולת שהתליעה פסולה, וכן שמן שרוי של שמרים כו' פסולים כבעל מום[20]:
(כ) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ:
(כא) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(כב) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
(כג) מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
(כד) כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים ולא תפחתו או תוסיפו כמו שנעשה בחג הסוכות לקמן[21] לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
(כה) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ ואעפ"כ קרבנו שוה לשאר ימי הפסח: ס
נביא
מלכים א פרק ג
(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(כה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ חתכו אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת:
(כו) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ:
(כז) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ לזאת שלא רצתה שיגזרו את הילד אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ:
(כח) וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט ויודע מה בלב בעלי דינים: ס
מלכים א פרק ד
(א) וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לפי שדוד אביו לא מלך בתחלת מלכותו על כל ישראל אמר ששלמה מלך על כל ישראל לא היה אדם מפקפק במלכותו כיון שראו בו חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט: ס
(ב) וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים אֲשֶׁר לוֹ עֲזַרְיָהוּ בֶן אחימעץ בנו של צָדוֹק הַכֹּהֵן: ס
(ג) אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא שני אלו ועזריהו סֹפְרִים כותבים דברי המלך ומשפטיו יְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר איזה דין בא ראשון, וגם כותב ספר הזכרונות:
(ד) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים כי אע"פ שגרש אותו מהיות כהן לה' ואמר לו שילך ענתות הנה הוכרח לעבוד בעת היות צדוק בלתי ראוי לעבוד: ס
(ה) וַעֲזַרְיָהוּ בֶן נָתָן ממונה עַל הַנִּצָּבִים המוזכרים בהמשך וְזָבוּד בֶּן נָתָן כֹּהֵן רֵעֶה רעו הַמֶּלֶךְ ויושב עמו תמיד:
(ו) וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת כל צרכי הבית היו נעשים על פיו וַאֲדֹנִירָם בֶּן עַבְדָּא עַל גביית הַמַּס: ס
(ז) וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים ממונים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לקחת מהם די צורך פרנסת בית המלך וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת אנשי בֵּיתוֹ וכל צרכי בית המלך וסוסיו וכיו"ב חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד הָאֶחָד לְכִלְכֵּל: ס
(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם בֶּן חוּר ממונה בְּהַר אֶפְרָיִם: ס
(ט) בֶּן דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן: ס
(י) בֶּן חֶסֶד בָּאֲרֻבּוֹת לוֹ שֹׂכֹה גם על שוכה היה ממונה, לקחת מהם לצורך פרנסת בית המלך וְכָל אֶרֶץ חֵפֶר: ס
כתובים
איוב פרק כ
(טז) רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה יהיה לו כזה נזק כאילו שינק ארס ורעל של נחשים ותהרוג אותו הלשון - הארס של האפעה - מין של נחש: (יז) אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת ולא יראה בריבוי הטובה כמו פלגי מים שזורמים נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה וכמו נהרות של דבש וחמאה שלא יאכל את העינוגים הללו: (יח) מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע ישיב את יגיעו - עושרו שגזל מהעניים ולא יבלעם שלא יהיו שלו כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹס וכמו חילו - עושרו שהיה לו כך יהיה תמורתו שיתחלף עושרו בעוני (שכפי שהיה עשיר כך יהיה עתה עני) ולא תהיה לו שמחה: (יט) כִּי רִצַּץ עָזַב דַּלִּים שבר את העניים ועזבם לנפשם רצוצים ושבורים בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבְנֵהוּ שגזל את ביתם שלא הוא בנהו שהבית שגזל לא שלו: (כ) כִּי לֹא יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ לא יודע שובע בבטנו שאין לו שלווה מרעבונו בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּט ומכל מה שחמד בימי עשרו וגזל לא ימלט ויציל דבר בימי עוניו: (כא) אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ לא השאיר שארית ממאכלו ולכן עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ לא יחיל - יצליח ולא יהיו לו טובות: (כב) בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ כאשר ימלא את סיפוקו וימלא את תאות ליבו תבוא עליו צרה כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ וכל ידי הנגזלים שגזל מהם יבואו אליו כדי שישיב להם הגזילה: (כג) יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ כאשר ימלא את בטנו בכל מיני מעדנים שחשק ה' יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ ישלח בו חרון אף וימטיר עליו את כעסו על לחימו - בשרו: (כד) יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה כשירצה לברוח מהחרב הברזל יחלוף דרכו חץ מקשת של נחושת: (כה) שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה הגיבור שנלחם ברשע ישלוף ויוציא את החרב מתוך נרתיקה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ ועל החרב יש ברק שמשוח במרירות - ארס רעיל יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים וזה גורם לרשע פחד אימים: (כו) כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו כל מיני חשכות - צרות טמונות ושמורות כדי לפגוע במקומות מוצפנים של הרשע תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח ותאכל אותו אש שלא צריך לנפוח בה כדי שתגדל כי כל העת היא מחוזקת ובוערת יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ ותבוא רעה למי שישאר שריד באהל הרשע: (כז) יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ הצרות שבאות עליו מן השמים כאילו מגלות לכולם את עוונותיו ופשעיו וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ והארץ תקום עלו ותנקום בו שלא תוציא לו את יבולה שזרע בה: (כח) יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ יגלה היבול של ביתו וישפכו ביום הכעס של ה' עליו: (כט) זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל זה חלקו ועונשו של אדם שמרשיע ומקבל ענשו מהאלוקים וזה נחלתו שמקבל מה' על דבריו ואמריו שדיבר כנגד ה': פ
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש מצוות תמידיות
מצוות ולא תתורו
א. אסור ללמוד חכמות חיצוניות שנבנו על דברי כפירה ואומרים שהכל טבע וקדמון וע"ז הזהירו התורה, ולא תתורו אחרי לבבכם, ואמרו אחרי לבבכם זו מינות ע"ש, וחכמתן, בלתי ספק בכלל ספרי מינים[22] (שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן עט)
ב. וגדולה דבר המינות, שאדם צריך לרחקה, מלבו שלא יכנס כלל אפילו במחשבתו. והזהירה בו תורה יותר מכל העברות, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ודרשו רבותינו אחרי לבבכם, זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות. כי כל מחשבה רעה שבעולם, או כפירה, נכללת במינות, וכל שאר העברות הבאות מהתאוות נכללות בזנות, נמצא כי כל האזהרות נכללות במינות וזנות. ובחומרת המינות הקדימה לזנות. וגם כן כתיב "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה[23]" (משלי פ"ה, פס' ח) ודרשו בו בפרקא קמא דעבודה זרה (יז, ע"א): הרחק מעליה דרכך, זו מינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זנות (מנורת המאור אות עד)
ג. ולא עוד אלא אפילו השומע דבר מינות ונהנה בדבר, אף על פי שלא נכנסה בלבו, נענש[24] (שם)
[1] רמב"ן
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור ועיין ברבינו בחיי שכתב ועל דרך הפשט קרבני זה הדם, את לרבות מלח דכתיב (ויקרא ב, יג) על כל קרבנך תקריב מלח, לכך טובלין לחם המוציא במלח שהקרבן נקרא לחם, לחמי אלו אמורין, לאשי הניתנין לאש על מזבחי, תשמרו שיהיו כהנים לוים וישראלים עומדים על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות, במועדו כלומר בכל יום ויום הוא מועד התמידין, אבל בא לומר שלא יקדים כלום קודם עולת הבקר ולא יאחר כלום אחר עולת הערב, במועדו אפילו בשבת ואפילו בטומאה
[6] רש"י
[9] חזקוני
[11] חזקוני
[13] רש"י ת"י
[17] רבינו בחיי
[22] ואין שייך בזה כיבוד אב ואם אפילו אם אביו מחייבו שיילך לקולג' וכיו"ב כדי ללמוד ספרים כאלו וביחוד לפי מה שמצוי היום שישנה תערובת בנים ובנות באותו מתחם אפילו אם אינו באותה כיתה שיש בו אחרי עיניכם בה הזנות וע"ז נאמר שאתה ואביך חייבים בכבודי. ועל כיוצא בזה הזהיר הנוב"י (בדרשות הצל"ח דרוש ל"ו לשה"ג), אני מזהיר את הבנים, לא תאבו ולא תשמעו בדבר זה לשום אדם עיין שם (שם)
[23] עיין שו"ת דברי יציב חו"מ סי' קג וז"ל "בש"ס חגיגה דף ז' ע"א דרבי לוי רמי כתיב הוקר רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות, לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים, תניא נמי הכי הוקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר וכו', ופרש"י שלא תחטא ותזקק להביא חטאת ואשם עיי"ש. והרי"ף בעין יעקב כתב דהיה אפשר לומר, דבעולות יש עולת נדבה ויש עולת חובה שבאה על חטא הרהור הלב, ולפיכך יש לדרוש הוקר רגלך גם על עולת חובה, ואבא ביתך בעולת נדבה, ומשני דוקא בחטאות ואשמות אבל בכל מיני עולות אבא שאין בהם אלא הרהור ולא מעשה עיי"ש. ובאמת בש"ס דילן אין רמז לכך שעולה באה על חטא הרהור הלב, וביומא ל"ו ע"א ומתודה על חטאת עון חטאת וכו' ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה במאי קא מיפלגי וכו' עיי"ש (וברש"י זבחים ה' ע"ב בד"ה מאן לימא), ורק במד"ר פרשת צו (ז' ג') אמר רשב"י לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב. ובתנחומא פרשת לך (סימן י') ילמדנו רבינו העולה על מה היתה באה, כך שנה ר' ישמעאל העולה באה על מ"ע ועל מצות ל"ת (ובעץ יוסף פי' ל"ת שניתק לעשה), ורשב"י אומר על הרהור הלב וכו' עיי"ש, וכן בתנחומא פרשת צו (סימן ז' וי"ג) עולה באה על הרהור הלב. ובפנים יפות פרשת ויקרא (בפסוק ונרצה לו לכפר עליו) כתב דמ"ש חז"ל דעולה באה על לאו הניתק לעשה נראה היינו מ"ש רשב"י אין העולה באה אלא על הרהור הלב, והוא לאו הניתק לעשה דכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם וכתיב למען תזכרו ועשיתם עיי"ש, וחידוש הוא שהרי בתנחומא הנ"ל מבואר דזה פלוגתא דתנאי אי על עשה ול"ת או על הרהור הלב. וכו' ויש לקשר הדרש לפשוטו של מקרא הוקר רגלך מבית רעך ממש, היינו שלא ירבה לבא לבית רעהו שעלול לבא לידי איסור ולא תתורו ונמצא מתחייב עולה על הרהור הלב, וכנ"ל שעל זה קאי קרא דהוקר רגלך. או לפמ"ש דקאי על עולה הבאה על עשה ול"ת הניתק לעשה, ולפמ"ש בפנים יפות הוי בכלל זה הרהור הלב שניתק לעשה והבן.
[24] כדגרסינן בע"ז טז ע"ב ופירש"י תנו רבנן כשנתפס ר"א למינות (מינין תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים העלהו לגרדום) לידון אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו אמר לו נאמן עלי הדיין כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר (כלומר הדין עמך דדברים בטילין הן) והוא לא אמר (אלא נאמן עלי הדיין האמת שבאמת דנני ליתן לי צרה שפשעתי לקוני) אלא כנגד אביו שבשמים אמר לו הואיל והאמנתי (במה שדנתני עליך) עליך דימוס (דימוס היא היתה שם יראתו ונשבע בה) פטור אתה כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין אמר לו רבי עקיבא רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני אמר לו אמור אמר ליה רבי שמא דבר מינות בא לידך והנאך (ישר (הדבר) בעיניך) ועליו נתפסת אמר לו עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כתוב בתורתכם לא תביא אתנן זונה (וגו') מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכהן גדול (שפירש מביתו לפני יום הכפורים ללשכת פרהדרין ושם היו מתקנים לו כל צרכיו) ולא אמרתי לו כלום אמר לי כך לימדני (במנורת המאור שם גרס יש"ו הנוצרי) (כי) מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו והנאני הדבר על ידי זה נתפסתי למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה הרחק מעליה דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות (שולטנות שנותנין עיניהן בבעלי ממון להרגן וליטול ממונן) ואיכא דאמרי הרחק מעליה דרכך זו מינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה