מקרא
דברים פרק ה
(א) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם זו מצות עשה של תלמוד תורה על כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה[1]:
(ב) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב:
(ג) לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ בלבד[2] כָּרַת יְקֹוָק אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי גם אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם גם אלה שנולדו אחר מתן תורה[3] כֻּלָּנוּ חַיִּים:
(ה) אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְקֹוָק וּבֵינֵיכֶם כי בעת הדברות היה הוא קרוב אל מקום השכינה יותר מהם, כי הם הרחיקו לעצמם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם לבאר לכם אֶת דְּבַר יְקֹוָק שאר הדיברות[5] כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר: ס
(ו) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו בזה להאמין במציאות ה' והוא מצוה תמידית שלא תפסק מהאדם אפילו רגע שידעו ויאמינו כי יש ה', והוא אלהים להם, כלומר הווה, קדמון, מאתו היה הכל בחפץ ויכולת, והוא אלהים להם, שחייבים לעבוד אותו[6] אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כי הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ, כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם, וגם תורה על החדוש, כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו, ותורה על היכולת, והיכולת תורה על הייחוד[7] לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים נצטוינו להאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ושלא נחשוב שיש לאיזה נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו, ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים, ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב, ה"ז מודה בע"ז ועובר על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני[8] עַל פָּנָיאפילו אם אתם גם מאמינים בי[9]:
(ז) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ נצטוינו לא לעשות לעצמו פסל או צורה לעבדה[10]:
(ח) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם נצטוינו שלא להשתחוות להקטיר לנסך או לשחוט לע"ז[11] וְלֹא תָעָבְדֵם נצטוינו שלא לעבוד ע"ז בדרך עבודתה אפילו אם אינו אחת מארבע עבודות הנ"ל כִּי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:
(י) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בשבועה[13] לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: ס
(יא) שָׁמוֹר[14] בדברות הראשונות שבא להזכיר להם את יום השבת שנתן להם במרה נופל בו לשון זכור אבל כאן בדברות שניות שנאמרו בשנת הארבעים בשביל אותם שלא שמעו הראשונות, נופל בו לשון שמירה לפי שהענין לא היה חדש להם. ד"א שמור את יום השבת לשון ואביו שמו את הדבר המתן מבעוד יום מתי תבא שבת לקדשו כדר' ינאי שהיה מתעטף ואומר בואי כלה בואי כלה[15] אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כמו שמפרש בדברות הראשונים כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'[16]:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:
(יג) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ מצות שביתת הבהמה היא כדי שינוח העבד וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ נתן טעם למה שצוה לא תעשה כל מלאכה על ידי עבדיך, כדי שינוח העבד והאמה כמוך, לא שתנתן מצות השבת כדי שינוח העבד והאמה[17] עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים שהשבית בה הקב"ה את העבודה מן העבדים[18] כָּמוֹךָ:
(יד) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן כדי לפרסם את ניסי יצאית מצרים המורים על חידוש העולם[19] צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: ס
(טו) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כי אמרו בירושלמי (קדושין א-ז כ:) דכבוד אב הוי מצוה קלה, דהיא כפריעת חוב עבור טרחתם ומזונם, ולכן אמר אף באופן שאביך ואמך עזבוך ולא גדלוך גם כן תכבדם כאשר צוך ד' אלדיך במדבר, ששם לא היה טורח גדול על האבות בגידול בניהם, כי מן היה יורד מן השמים, ומים מבאר, ובשר משליו, והענן היה מגהיץ מלבושיהם, ובכ"ז צוך ד' לכבד אביך ואמך, כן תעשה לדור אחרון[20] לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ הוסיף בכאן ולמען ייטב לך, לומר שיהיו חייו טובים, והוא שכר המצוה בפירותיה בעולם הזה[21] עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
(טז) לֹא תִּרְצָח ס וְלֹא תִּנְאָף ס וְלֹא תִּגְנֹב ס וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין, כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו, כי "שוא" דבר בטל[22]: ס
(יז) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ הקדים האשה, בעבור כי יצר לב האדם רע מנעוריו באשה יותר מן הכל ס וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ יכנס בכלל חמדה אפילו התאוה, כי אם יתאוה לגזול מחברו דבר מכל אשר לו, ולא יוכל לעשות כן כי חברו תקיף ממנו, או שיש במקומו אימת מלכות, עובר בלאו הזה[23] שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: ס
(יח) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף שוב לא נוסף קול גדול כזה בעולם[24] וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי:
(יט) וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם:
(כ) וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ מראה האש וְאֶת גָּדְלוֹ גדולתו אלו קולות וברקים וקול שופר וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ עשרת הדיברות מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָםבן התמותה ואח"כ וָחָי ואת שחי לעולם כלומר המלאכים[25]:
(כא) וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ:
(כב) כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים שהוא מקור החיים, ולכך הוסיף לשון חיים, שאם לא כן הייתי מבין אלהים מלאכים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי:
(כג) קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ:
נביא
מלכים א פרק י
(ח) אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ:
(ט) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:
(י) וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:
(יא) וְגַם אֳנִי אניית חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה:
(יב) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד י"א רצפה וי"א עמודי תמך לתקרה וי"א מעקה לְבֵית יְקֹוָק וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים למשוררים ולנגנים לֹא בָא כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים גדולים כאלו שיהיו נכונים לעשות מהם מה שעשה שלמה מאלו וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(יג) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ מדברי חכמה ועצה אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה דברים הנמצאים בארץ ישראל ואינם נמצאים בארצה וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ: ס
(יד) וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב[26]:
(טו) לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים הם הסוחרים הגדולים התרים במדינות להביא סחורות ממדינה למדינה וּמִסְחַר הָרֹכְלִים הקטנים, שכל סחורה שעברה דרך מדינתו נתנה מס קצוב למלך וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב הערבייםוּפַחוֹת שליטי הָאָרֶץ:
(טז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה מגן לגוף שמקיף את האדם משלוש כיוונים זָהָב שָׁחוּט שהוסר אדמימותו ממנו במלאכה ויסור ממנו בזה קצת לחותו ולזה היה יותר חזק שֵׁשׁ מֵאוֹת שקלים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת:
(יז) וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים הוא שם כלי, עשוי לאחוז ביד בעת המלחמה להגן בו זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן: פ
(יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל זה היה כסא המלוכה והיה נעשה משן הפיל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז טוב ומזוקק ומבהיק:
(יט) שֵׁשׁ מַעֲלוֹת מדרגות לַכִּסֵּה וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו למעלה במקום מושבו היה עגול מאחריו משענת כמדת גופו וראשו לסמוך עליו גבו וְיָדֹת שני ידיות מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת יוצאות ממקום הישיבה כדי שיוכל לסמוך ידיו עליהם וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת:
(כ) וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים כלומר שתים עשרה צורות של אריה עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת כלומר לכל מעלה שתיים אחד מימין ואחד משמאל מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת:
(כא) וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר שנסגר בכור להתיך אותו להוציא ממנו כל הסיגים אֵין כֶּסֶף לא היה בהם כלי כסף, כי הכסף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה:
(כב) כִּי אֳנִי אניינ אחת הולכת ל - תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי אניית חִירָם ו - אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים:
(כג) וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה:
(כד) וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ:
כתובים
איוב פרק כז
(טז) אִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף אם יאסוף כמו עפר כסף וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ וכמו חול יכין לו מלבושים: (יז) יָכִין הוא יכין את בגדיו הרבים וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וצדיק יקבלם וילבשם וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק ואת הכסף הרב נקי - צדיק יקבל שה' יחלק לו את כסף הרשע: (יח) בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ ביתו יהיה חלש כמו בגד שאוכלו עש וּכְסֻכָּה עָשָׂה נֹצֵר וכמו סוכה של שומר: (יט) עָשִׁיר יִשְׁכַּב וְלֹא יֵאָסֵף העשיר ישכב למות ולא יאסף לו עושרו עֵינָיו פָּקַח וְאֵינֶנּוּ כי עיניו יפקח לפני מותו ויראה שאיננו כל עושרו ואין לו להוריש דבר לבניו: (כ) תַשִּׂיגֵהוּ כַמַּיִם בַּלָּהוֹת בלהות הם השדים והצרות שישיגו אותו כמו זרם מים ששוטף לַיְלָה גְּנָבַתּוּ סוּפָה ובלילה מתוך צרותיו תגנוב אותו הסופה שינזק מאד ויהיה לו רע ומר: (כא) יִשָּׂאֵהוּ קָדִים רוח הקדים תשאנו וְיֵלַךְ וִישָׂעֲרֵהוּ מִמְּקֹמוֹ ורוח סערה תסלקנו ממקומו: (כב) וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל המזיק ישליך עליו צרות ורעות ולא ירחם עליומִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח והוא ינסה לברוח מידיו: (כג) יִשְׂפֹּק עָלֵימוֹ כַפֵּימוֹ הבריות שיראו את מפלתו יספקו כפיהם וְיִשְׁרֹק עָלָיו מִמְּקֹמוֹ וישרקו מרוב תמהון:
איוב פרק כח
(א) כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא לכסף יש מקום שממנו מוציאים אותו וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ וכן לזהב יש מקום שלוקחים אותו משם ומזקקים אותו: (ב) בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה גם את הברזל לוקחים מהאדמה, ומתוך האבן מוציאים את הנחשת: (ג) קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית אחת מגבורות ה' ששם סוף לחושך וחוקר כל דבר לדעת תכליתו הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת וסופו גם את האבן והאופל והצלמות חוקר לדעת תכליתם: (ד) פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר ה' פורץ זרם מי הנחל ממקום שפיכתם ונזילתם שניגרים ארצה הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ ומקום הנחל נשכח ונעלם מרגלי האדם ומורם מתנועת ודריכת האנשים: (ה) אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ פלא גדול שבארץ שמתחתיה יש מהפיכת אש, ויוצא וגדל מעליה לחם: (ו) מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ וכן פלא שבתוך האש הזאת שצריכה לכלות כל דבר יש בה ספיר וזהב: (ז) נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה דרך שהעיט לא מכירו ולא רואה אותה עינה של העיה:
משנת ההלכה
לקט הלכות ליוצאים לנופש
ביציאה לנופש מזדמנות מספר שאלות הלכתיות שיש לתת עליהם את הדעת
1. טבילת כלים
2. כשרות הכלים ומשטחי העבודה
3. כשרות המאכלים
4. אתרי בילוי שיש בהם איסורים
טבילת כלים
א. כל כלי מתכת חייבים טבילה ונהגו להטביל כלי חרס וכלי פורצלן, ולכן המתארח אצל אחרים או שוכר מקום לנפוש בו, ראוי שלא להשתמש בכלים שאין ידוע אם הוטבלו, אלא להביא כלים מהבית. בשעת הדחק ואין מקום להטביל את הכלים בקלות, אפשר לסמוך על היתרים שונים ולהשתמש בכלים של מקום האירוח אף בלא טבילה.
ב. וכן אפשר לסמוך להשתמש בקומקום חשמלי כשאין אפשרות אחרת.
כשרות הכלים ומשטחי העבודה
ג. יש לודאות שהכלים כסירים סכו"ם וכיו"ב אין בהם חשש איסור טריפות או שלא השתמשו בהם לבשר וגם לחלב, ובמקרים בהם הדבר מסופק אין להשתמש בכלים מלבד כלי זכוכית שמותר על ידי הדחה היטב, ובשעת הדחק גם ספלים לקפה על ידי הדחה היטב.
ד. משטחי עבודה: שלא ידוע אם השתמשו בהם לטריפות או לבשר וגם לחלב, לכתחילה יש לכסותם ולא להניח מאכלים ישירות על המשטח. אלא יש לכסות את המשטח או להניח את האוכל בתוך כלים. ואם מניחים אוכל חם יש לודאות שאין לחות תחתיו ובשעת הדחק אפשר להכשיר על ידי עירוי מים רותחים מקומקום תוך כדי שהוא מבעבע.
ה. מיקרוגל: יש להכשירו על ידי הרתחת מים בתוכו עד שיתמלא כולו אדים, ולחמם את האוכל כשהוא עטוף בשני כיסויים.
ו. תנור: יש לודאות שהוא נקי היטב וניתן לשימוש על ידי כיסוי המאכל בשני כיסויים. והנחתו בתבנית חד פעמית.
ז. מנגל: תלוי במקום הייצור ביחס לטבילת כלים וכן יש לחשוש שצלו עליו איסורים ולכן ראוי להביא רשת מהבית. במקום בו לא ניתן להשיג רשת חדשה ושכחו להביא משלהם, בשעת הדחק אפשר ללבן את הרשת ולכסות את צידי גוף המנגל בנייר כסף.
[1] שו"ע הרב הלכות תלמוד תורה פ"ב
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן שמות פ"כ פס' ב ספר מצוות ה' שם
[7] רמב"ן שם מצוות ה' שם
[8] בה"ל סי' א ספר מצוות ה' שם פס' ג
[9] רשב"ם
[10] אלה המצוות ל"ת ג
[11] שם ה
[12] ת"י
[13] ת"י
[14] וברבנו בחיי "בדברות ראשונות אמר זכור וכאן שמור, והענין כדי לחייב את הנשים בקידוש והבדלה אף על פי שהן מצוות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות מהן, והוקשה זכירת קדושת שבת לשמירתו ממלאכה שהכל מוזהרין בה אנשים ונשים, ולפיכך אמרו (שבועות כ ע"ב) כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, בין בכניסתו ובין ביציאתו. ודרשו חז"ל (שם) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו"
[15] חזקוני
[16] רשב"ם
[17] רבינו בחיי
[18] ספורנו
[19] רבינו בחיי
[20] משך חכמה
[21] רבינו בחיי
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] רשב"ם
[25] פירוש שאתא מרבבות קודש (דברים לג, ב) עם המרכבה, והיו ישראל שומעים הדבור יותר ממלאכי השרת, והיה מגיע הדבור לישראל, ומהם למלאכים (ע' שה"ש רבה א-יב וצ"ע)וכמו שביארו (שבת פח:) מה לילוד אשה בינינו, ולכן אמר כי ידבר את האדם ואחר כך עם החי לעולם, זה מלאכי השרת, כמו שדריש ר"ש בתו"כ ריש ויקרא (פ' ה) על קרא כי לא יראני האדם וחי. משך חכמה
[26] לפמ"ש הרי"א שמשקל הככר הוא י"ב אלף ג' מאות דוקאטי ווינעציאניש בא לו בשנה שמונה מיליאן קצ"ט אלפים שמונה מאות דוקאטי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה