פרשת דברים יום א'

מקרא

פתיחה לספר דברים

הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות הצריכות לישראל ולא יזכיר בו דבר מתורת הכהנים, לא במעשה הקרבנות ולא בטהרת הכהנים ובמעשיהם, שכבר ביאר אותם להם והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה אבל בישראל יחזור על המצות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהן ביאור, ופעם שלא יחזיר אותן רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות כמו שיבאו בספר הזה בעניני עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות, וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העבירות:

 ועוד יוסיף בספר הזה קצת מצות שלא נזכרו כלל, כגון היבום (להלן כה) ודין המוציא שם רע (להלן כב) והגרושין באשה (להלן כד) ועדים זוממין (להלן יט), וזולתן וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו (להלן כח סט), ועל כן לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל, או דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מצוה פלונית אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים (במדבר טו), או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ.

וכאשר הגיע סוף ארבעים שנה בר"ח שבט הקהילם משה רבינו ע"ה ואמר להם הן קרבו ימי למות, לכן מי ששמע ממני איזה קבלה ושכחה יבוא ונבררנה לו, ומי שנסתפקה לו איזה שאלה יבוא ונבארנה לו, אמר הכתוב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר, וכך אמרו חכמים בספרי כל מי ששכח הלכה אחת יבוא וישנה וכל מי שיש לו לפרש יבוא ויפרש, וביררו מפיו הקבלה ולמדו הפירושים כל אותו הזמן שמראש חדש שבט עד שביעי באדר.

ולפני מותו נתעסק בכתיבה, וכתב שלשה עשר ספרי תורה כולם גוילים מן בית בראשית עד למד ישראל, ונתן ספר לכל שבט שיתנהג על פיו, והשלשה עשר נתנו ללוים ואמר להם לקוח את ספר התורה הזה וכו',

 וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה התנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במדת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזרו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם ולחזק לבם, בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם שלא יאמר אדם, לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבינו כי הקדוש ברוך הוא רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, וכענין שאמר הכתוב (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה למען תורא.

 

דברים פרק א

(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים סמוך למיתתו סידר להם את התורה כדי שלא ישתכחו המצות אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל כי אלה הדברים שהוא מזכיר להם עכשיו נאמרו - בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה בערבות מואב מוֹל סוּףלאחר שגזר להם הקב"ה ים סוף בֵּין פָּארָן הר סיני שהוא עיקר נתינת התורה וּבֵין תֹּפֶל מרה, שהמים היו תפלים ולא יכלו לשתותם בלי תיקון (שם שם לו חק ומשפט" וְלָבָן וַחֲצֵרֹת שדה חצירות כמו בלשון המשנה שדה לבן וְדִי זָהָב אוהל מועד שהקרשים היו מצופים זהב לכך מנה אותם מקומות שנתנה בהם תורה שהוא רוצה לסדר, כי תורה מקומות מקומות נתנה[1]:

(ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב כאן אומר להם משה קיצור דברים שנאמר במהלך אחד עשר יום שעשו מחורב עד שלוח המרגלים מקדש ברנע שהרי מיום שנשבע הקב"ה שלא יכנסו לארץ לא נתחדשה מצוה רק בשנת הארבעים[2] דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ ומכאן יש לכם להבין כי עוונותיכם גרמו להתעכב במדבר ארבעים שנה, שאילו לא כן היה הדרך מתקצר לכם ובעוונותיכם נתאחר[3]:

(ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ חדש שבט ל"ז יום קודם מיתתו כי בז' באדר מת משה[4] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ אֲלֵהֶם האיר להם כל התורה כולה עד הנה בכלל[5]:

(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן[6] אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת מקום צוקים וסלעים[7] בְּאֶדְרֶעִי שראו שנפלו לפניהם שני מלכים חזקים, והכירו שבחינם הניחו אבותם מלכבוש את הארץ, התחיל להוכיחם[8]:

(ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל רצה מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר באר להם עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה הזאת שהיא עשרת הדברות, ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותן מפיו, ואף על פי שכבר ידעו זה מפי אבותיהם והאמינו בהם הנה נבואת משה מבוררת אצלם ומוחזקת בעיניהם, ומה שישמעו מפיו כאילו שמעו מפי עליון[9]:

(ו) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב סיני[10] לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה היה קשה לפניו יתעלה העיכוב שלכם אפילו בהר הנבחר והנעלה כי הי' חפץ למהר להכניסם לארץ[11]:

(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי אע"ג שלבסוף לא באו מתחלה דרך הר האמורי שהוא הר יהודה בדרום א"י משום דיושבי שעיר לא הניחו. אבל אם היו נכנסים אז לא היו מעכבים[12] וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו עמון ומואב והר שעיר[13]בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם ארץ אשקלון ועזה וקסרי וחברותיהם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:

(ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בלא מלחמה בֹּאוּ מצוה לא יעוד והבטחה[14]  וּרְשׁוּ אֶת  יושבי[15] הָאָרֶץ ללא כלי זיין ורק בגלל חטא המרגלים נצטרכו למלחמה וכלי זיין[16] אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:

(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא שבא יתרו וראה שלא יכולתי לעמוד[17] לֵאמֹר על ידי יתרו שאמר לי והקב"ה הסכים על ידו[18] לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם להיות דיין יחיד על כל האומה[19]:

(י) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:

(יא) יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים מכח ברכתי וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם שיהיה זרעכם כעפר הארץ ללא מספר[20]:

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם והזכירן לישראל ברמז טָרְחֲכֶם כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם[21] וּמַשַּׂאֲכֶם ענין תפלה שמתפלל עליהם כשבקשו הבשר והמים וְרִיבְכֶם עניני המשפטים[22]:

(יג) הָבוּ בחרו לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם שהם חכמים ונבונים אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת ושונאי בצע כאשר אמר יתרו[23] וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:

(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:

(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם לאכוף את ביצוע הדין[24]:

(טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר את סדרי הדין[25] שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם כשהם שניהם לפניכם אז תשמעו טענותם, ולא זה שלא בפני זה, והוא לאו שלא יטעים האחד דבריו לדיין קודם שיבא חבירו[26] וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק פשרה שהוא משפט הבא מצדק[27] בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ שותפו לדירה שגר איתו:

(יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט אזהרה לדיין שלא יהא קשה לזה ורך לזה כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ לא תפחדו מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא ואין לבעל הדין לשנוא את הדיין[28] וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:

נביא

מלכים א פרק ז

(כז) וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת לשון כַן, בסיס ומושב לכיור עֶשֶׂר נְחֹשֶׁת עשו מהם כיורות לרחוץ בהם את בעולות והין היה לרחיצת וקדוש ידים ורגלים של הכהנים אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבָּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ והיו מרובעות וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ:

(כח) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת לָהֶם מעין דפנות היורדות מהשפה העליונה וסוגרות עליה וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים בדים וסמוכות מעין שליבות שבסולם לחזוק גוף המכונה ולחלק את המסגרות למדורות:

(כט) וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים היו מצוירים אֲרָיוֹת ומעליהם מצוירים בָּקָר וּכְרוּבִים מעליהם וְעַל הַשְׁלַבִּים בשלבים העליונים ששמשו בסיס לכיור כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר צוירו לֹיוֹתתכשיטים "כמו לוית חן" שהיו בצורת ענפי נחושת קטנים דבוקים זה בזה  מַעֲשֵׂה מוֹרָד רדידה בהקשת קורנס לא ביציקה:

 (ל) וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי גלגלי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת להניעה ממקום למקום שנים לפניה ושנים לאחריה וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת רצפת המכונה עשוי מנסרים ולוחות של נחושת וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו הצלעות שהיו בתוך המכונה שעליהם עמד הכיור כְּתֵפֹת לָהֶם מִתַּחַת לַכִּיֹּר בליטות אופקיות כלפי מעלה מעל לאופנים לסמוך את הכיור הַכְּתֵפֹת יְצֻקוֹת מעשה יציקה היו, ולא בהקשת הקורנס מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת מצד כל אחד מן הכתפות, במקום הנגלה לעומת מחברתו, היה מצוייר זכר ונקבה חבורים יחד:

(לא) וּפִיהוּ  של הכן מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת  יוצא מתוך פיהו של כותרת והכותרת היא הגג המכונה עשוי כמין כובע משופע מכל צדדיו, ובאמצע נקבעת נקב עגול אמה וחצי אמה רוחב בעגול, וסביב אותו נקב כמין היקף מחיצה, חצי אמה גובה סביב והכן מונח על אותו היקף, ושולי הכן תחובין בתוך פי ההיקף, ולמעלה הימנו הוא בולט אמה וָמַעְלָה בָּאַמָּה  ועולה למעלה אמה גובה וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה כֵן אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה וְגַם עַל פִּיהָ על שפתה העלוינה של הכותרת מִקְלָעוֹת של פרחים וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם הדפנות שסגרו על הכותרת מְרֻבָּעוֹת לֹא עֲגֻלּוֹת:

(לב) וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת וִידוֹת הָאוֹפַנִּים שהוא העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן האמצעי שעליו יתגלגל הגלגל הם היו קבועים בַּמְּכוֹנָה וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה:

(לג) וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם הוא האופן הקטן עצמו שהוא מתגלגל על גב היד וְחִשֻּׁקֵיהֶם הוא הגלגל הגדול החצון שהוא הסובב על הארץ וְחִשֻּׁרֵיהֶם שהם הקנים שמחברים האופן הקטן הפנימי עם האופן החצון הַכֹּל מוּצָק נתכים ביחד, הידות היו מוצקים עם דופן המכונה, והג' האחרים הוצקו ביחד והיו מקשה אחד:

(לד) וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת שהוזכרו לעיל מִן הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ הכתפות ההם יצאו ממנו, כי ביציקה אחת יצקם, ולא יצקם בפני עצמם וחברם אחר זה אל הכן:

(לה) וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה עָגֹל סָבִיב בא לומר שהמחיצה העגולה שהיתה בראש המכונה סביב הנקב, היתה קומתה חצי האמה, והיה עגול מסביב בכל קומתה וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה:

(לו) וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ עשה פתוחים וציורים על הנסרים המונחים בשולי המכונה, גם עשה פתוחים על הידות, במקום המונח ודבק במכונה, ואף וְעַל ומסגרתיה מִסְגְּרֹתֶיהָ היא המחיצה הנמוכה, על כולם עשה פתוחי כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת עצי דקל כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב שהיו דומים כאלו כל איש מהם היה מעורה ונשרש שם ובכל זאת היו רק דבוקים על ידי חיבור:

(לז) כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת מוּצָק אֶחָד כשם שיצק את הראשונה, כן יצק את כולם מִדָּה אַחַת קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה: ס

(לח) וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִּיֹּרוֹת נְחֹשֶׁת אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד מאה ועשרים סאים שהוא שעור ג' מקוואות אַרְבַּע בָּאַמָּה גובה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד ואורך ורוחב אמה וחצי ורביע כמבואר לעיל כִּיּוֹר אֶחָד עַל הַמְּכוֹנָה הָאַחַת לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת:

(לט) וַיִּתֵּן אֶת הַמְּכֹנוֹת חָמֵשׁ עַל כֶּתֶף הַבַּיִת עזרת כהנים מִיָּמִין וְחָמֵשׁ עַל כֶּתֶף הַבַּיִת מִשְּׂמֹאלוֹ וְאֶת הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית משוך קֵדְמָה מזרחה מִמּוּל נֶגֶב דרום כלומר משוך כלפי צד מזרחית דרומית בעזרת הכהנים: ס

(מ) וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת היינו סירות ר"ל שהיו עשוים לדשן את האפר ככירה וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת הספלים המקבלים בו הדם לזריקה וַיְכַל חִירָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְקֹוָק:

(מא) עַמֻּדִים שְׁנַיִם וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת כן יקרא חלק התחתון מהכתר, כי מעשהו כספל אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים שְׁתָּיִם וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים:

(מב) וְאֶת הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת שְׁנֵי טוּרִים רִמֹּנִים מאה רמונים לטור חרוזים בשרשרות לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים שבכל שבכה היו שני טורי רמונים כל טור היה מחזיק מאה רמונים והיו תלוים בסוף השבכה, ומכסים הכותרת התחתונה שעל פני העמודים:

כתובים

ספר איכה

פתיחה למגילת איכה

מגילת איכה נקראת "קינות" בלשון הגמ' ומחברה הינו ירמיהו כמבואר בבבא בתרא טו. "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות"

נאמר בירמיהו (לו, כג) וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח: ופי' בגמ' (מועד קטן כו.) מאי שלש דלתות וארבעה אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות אמר להו מה כתיב ביה איכה ישבה בדד אמר להו אנא מלכא (פי' ועל המלך לא כתוב כלום ולא חשש, ואמר אני מלך על הנותרים) אמרו ליה בכו תבכה בלילה אנא מלכא גלתה יהודה מעני אנא מלכא דרכי ציון אבלות אנא מלכא היו צריה לראש (פי' שהנכרי ראש ולא אתה) אמר להו מאן אמרה כי ה' הוגה על רב פשעיה (כיון שקרא היו צריה לראש אמר מעכשיו איני מלך מיד "ויקרעה בתער הסופר") מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש והיינו דכתיב  ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכלל דבעו למיקרע אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום שמועות הרעות אמר ליה שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו

מגילת איכה נכתבה ברוח הקודש וכמש"כ באברבנאל (שמות פרק טו) וכן ירמיהו כתב בנבואה ספרו וספר מלכים וכתב ברוח הקדש מגילת קינות ולכך היו ספריו מכלל ספרי הנביאים. והיתה מגילת קינות מכלל ספרי הכתובים ולהיות ענין השירה מפועל הנביא וסדורו כפי רוח הקדש אשר בו ואינה מראה נראת לו ...

אמרו רבותינו במדרש על הפסוק "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם", אמר הקב"ה לישראל, אתם עברתם לפני ז' עבירות, הרי ירמיה בא ומקונן עליכם קינות שהם בשבעת אלפ"י ביתי"ן ועיין בתורה תמימה (הערות איכה פרק א הערה ז) שפי' "אחד בפרשה ראשונה, אחד בפרשה שניה, שלשה בפרשה שלישית, אחד בפרשה רביעית, וגם פרשה חמישית חשיב לא"ב, כי אע"פ שאינה על סדר הא"ב, אך מפני כי יש בה מספר כ"ב פסוקים כמספר האותיות שבא"ב"

ועוד נאמר במדרש "רבנן אמרי, טובה היתה מגלת קינות לישראל מארבעים שנה שהתנבא עליהם ירמיה, ולמה, מפני שבה נטלו ישראל מחילה שלמה על עונותיהם ביום שחרב ביהמ"ק, הדא הוא דכתיב תם עונך בת ציון"ר"ל טובים היו הצרות והחורבן שהוזכרו במגילת קינות מארבעים שנה שנתנבא עליהם ירמיה להשיבם בתשובה ולא הועיל, וזהו מפני שע"י זה קבלו מחילה גמורה על עונותיהם

נאמר בגמ' (ברכות נז:) "הרואה שיר השירים בחלום  יצפה לחסידות קהלת יצפה לחכמה קינות ידאג מן הפורענות"

 ומפני מה נאמר מגלת קינות אלפא ביתא, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר לפי שכתוב (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך וגו', שהיא כתובה מאל"ף ועד תי"ו, לפיכך נכתבה המגלה הזאת אלפא ביתין זו כנגד זו. (איכה רבה (פרשה א)

למה נקרא שמו קינות, אלא בשביל הקללות שראו בימיהם, הבצורת הרבה והרעב ואכילת בשר בניהם ובנותיהם, ומצודות ומלחמות אויביהם ושריפת עריהם ובתיהם, ושחיטת עולליהם וטומאת נשיהם ובנותיהם לפני שוביהם, וביזת עשרם ורכושם ושבית בחוריהם מלכיהם ושריהם וכהניהם, ואכזריות חימה של גוים שלא נשאו פנים לזקן, והיאך נסתלקה שכינה מן קדש הקדשים, ואח"כ באו הגוים הערלים וטימאו את היכל ה' ושבו אותם לבבל. [ויקונן ירמיהו] כאשר ראה שריפת המקום המקודש מימי נח, שנאמר וישכון באהלי שם, ומקודש מימי אברהם ונקרא הר המוריה אשר אמר בהר ה' יראה (בראשית כ"ב), ומקודש מימי דוד שנאמר לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה וגו' (\דברי הימים ב' ג'), ומקודש מימי שלמה ע"י הענן והאש שירדה מן השמים שנאמר ולא יכלו הכהנים וגו' (מלכים א' ח' י"א) - בשביל הרעות האלה נקרא הספר הזה קינות. ועל מה הנייה נכתב הספר, אלא כדי שידעו כל הדורות צדקת הדין שבשמים שאינו נושא פנים לא לקטן ולא לגדול ולא לגוי ולא לישראל שנאמר כי ה' אלהיכם וגו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י').

ד"א למה נכתב הספר הזה, אלא ללמד אותנו כשם שכל הקללות שדיבר המקום ביד הנביאים הראשונים באו על ישראל כך כל הטובות והנחמות שדיבר המקום ביד הנביאים הראשונים עתידין לבא על ישראל, שכן כתיב והיה כאשר שקדתי עליהם וגו' (ירמיה ל"א), והיה כאשר הייתם קללה וגו' כאשר זממתי להרע וגו' (זכריה ח'). וכן בספר הזה כתיב טוב ה' לקויו, טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', כי לא יזנח לעולם ה'.

ולמה נכתב כל הספר הזה כסידור כ"ב אותיות שבא"ב? בשביל שיהא הספר הזה מוכן ורגיל לכל ישראל בפיהם כשם שנאמר על השירה הגדולה, ועתה כתבו לכם את השירה וגו' (דברים ל"א).

ד"א למה נכתב הספר הזה כסידור כ"ב אותיות אלא כך אתה מוצא מנין כל בריות שבעולם כ"ב הן, ועוד כך אתה מוצא מאדם הראשון עד שבא יעקב אבינו כ"ב דורות הן, בשביל כך אמר הנביא יבואו כל הדורות וכל האותיות וכל הבריות שבעולם עליונים ותחתונים ויעמדו על הצרות ועל הרעות שהגיעו לישראל. כל הספר נכתב בששה אלפא ביתא ופרשה אחת באחרונה זכור ה' מה היה לנו וגו'. ולמה כך כנגד ז' גליות שנעשו בישראל, ג' שנעשו בעשרת השבטים וג' בירושלם ואחת במצרים. ועוד ששה א"ב כנגד ששת ימי בראשית, ועוד ששה עם הפרשה זכור ה' הרי ז' כנגד ז' פרשיות שבויקרא (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) פנחס בן יאיר עמוד 483 )

ברש"י איכה פרק א כתב "ירמיה כתב ספר קינות היא המגלה אשר שרף יהויקים על האח אשר על האש והיו בה שלש אל"ף ביתו"ת איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם שוב הוסיף עליו אני הגבר שהוא שלש אל"ף בית"ות שנ' (ירמיה לו) ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה שלש כנגד שלש" אך באבן עזרא בהקדמה לאיכה כתב "איננה המגלה הנשרפת על יד יהויקים, כי לא נמצא שני דברי השם אשר הם בספר ירמיה חקוקים, וכן כתוב קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים ועוד כתוב מדוע כתבת עליה לאמר בא יבא מלך בבל ותשחית את הארץ הזאת ואין במגלת ספר איכה זכר בבל ולא מלכה"

איכה פרק א

א. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד - איך ישבה לבד. הָעִיר רַבָּתִי עָם - העיר שהיו בה הרבה עם. הָיְתָה כְּאַלְמָנָה - היתה כאלמנה שבעלה הלך ממנה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם - גדולה באומות. שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת -מושלת על המדינות. הָיְתָה לָמַס - ועכשיו היא משלמת מס לאחרים.

ב. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה - ירושלים בוכה בלילה. וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ - והדמעות יורדות על הלחיים שלה תמיד. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ - אף אחד לא מנחם אותה. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ -כל החברים שלה בגדו בה ולא עזרו לה בצרתה. הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים - היו לה לאויבים.

ג. גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה - עמ"י גלו במצב של עניות והעבידו אותם כשהלכו לגלות. הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ - וגם במקום שגלו לשם לא היה לה מנוח. כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים - כל מי שרדף אחריה השיג אותה כי היא היתה בין 2 גדרות ואין לה לאן לברוח.

ד. דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת - הדרכים בירושלים אבלות (ריקות). מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד -  שהעולי רגלים לא באים לירושלים. כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין - כל השערים שלה שוממין מאדם. כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים -הכהנים בצער (שלא מקבלים מתנות כהונה.) בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת - הבחורות ביגון ובצער (שהיו עולים לרגל ושמחים שם.) וְהִיא מַר לָהּ - וציון מר לה על המצב הזה.

ה. הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ - הצרים של עמ"י נהיו חשובים וראשים. אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ  - האויבים שלה יושבים בשלוה        כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ - כי ה' ציער אותה על ההרבה פשעים שעשתה. עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר - והילדים שלה הלכו בשבי לפני האויב.

ו. וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ - כל היופי יצא מציון. הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה - השרים שלה היו כמו אילים שלא מצאו מה לאכול ואין להם כח. וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף - והלכו בלי כח לפני מי שרדף אחריהם.

ז. זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ - ירושלים זוכרת בגלותה ימי חורבנה שהביאוה לידי עוני וצער. כֹּ מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם - וזוכרת את כל הדברים הטובים שהיו לה פעם. בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ - וזוכרת כשנפלה בידי האויב אף אומה לא עזרה לה רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ - ראו אותה האויבים ושמחו שהפסיקה לה הטובה.

ח. חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה - בגלל שחטאו לכן הלכו לגלות. כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ - כל העמים שכבדוה מזלזלים בה כי ראו את הבזיון שלה, שהלכה לגלות. גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר - גם היא נאנחה והחזירה פניה לאחור כאדם המתביש.

ט. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ - חטאותיה ניכרות בשולי בגדיה (עשתה בגלוי) ולא זכרה את הענש שיבא באחריתה. וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ - ירדה יותר מרגיל בשאר הרים וכולם מתפלאים ע"ז ולכן א"א לנחם אותה. רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב - מבקשת מה' שיראה את ההרבה צרות שהאויב עשה לה (ויושיע אותה).

י. יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ - האויב פרש את ידו על כל הדברים הטובים שלה. כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ - כי ראתה את הגוים באים לבית המקדש. אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ - אומות (עמון ומואב) שאסרת להם לבא בקהל ישראל נכנסו לביהמ"ק.

יא. כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם - כל עם ישראל נאנחים ברעב ומחפשים לחם לאכול. נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ - נתנו את כל הדברים היקרים להם כדי להשיג לחם להחיות את נפשם. רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה - תראה ה' והבט כי נהייתי רעבתנית.

יב. לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ - מתפללת שלא יבא על עוברי דרך את הצרות שלה. הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי - תביטו האם יש כאב כמו שה' עשה לי. אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ - שה' ציער אותי ביום כעסו.

יג. מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה - מהשמים שלח אש בעצמותי ושבר אותם. פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר - פרש מלכודת שאצטרך לברוח אחור אל שונאי. נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה - נתן אותי שממה וריקנית כל היום בצער.

יד. נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ - מסומנים היו פשעי בידי ה'. יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי - הפשעים נעשו כמו ענפים והתרבו כ"כ עד שהגיעו עד הצואר שלי וקלקל את         כוחי.נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם - ה' נתן אותי בידי אויב כ"כ חזק שאני לא אוכל לקום ולהתחזק.

טו. סִלָּה כָל אַבִּירַי ה' בְּקִרְבִּי - דרך ה' על כל החזקים שלי. קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי - קבע זמן לשבור את הבחורים החזקים שלי. גַּת דָּרַךְ ה' לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה - כמו שדורכים בגת להוציא יין כן ה' הביא אויב שהרג את הנשים של עמ"י והוציא דמם.

משנת ההלכה

קדושת ארץ ישראל

       א.       אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ. מפני שעוזב את קדושתה העליונה של ארץ ישראל[29] שאינה בטילה לעולם גם בימי חורבן מקדשינו שיבנה במהרה בימינו אמן.

        ב.        ובכלל זה שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל[30].

         ג.         י"א שאם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ברוך הוא יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה[31].

        ד.        היורדים מארץ ישראל לחוץ לארץ ויושבים שם ישיבת קבע להתעשר ולהרבות נכסים ולרשת משכנות לא להם, ולהתענג על סיר הבשר, ומואסים בארץ חמדה, גדול עונם מנשוא, וגורמים גלות להם ולזרעם אחריהם. ולפעמים יגרמו לבניהם טמיעה והתבוללות. ועליהם אמרו חז"ל כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, ודומה כמי שאין לו אלוה. וסופם לרדת מנכסיהם ולהשאר בחוסר כל[32]. ויהי רצון שיקויים במהרה הפסוק: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם.

       ה.       מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך פרנסה ולסחורה, אפילו אם יש לו פרנסה בארץ ישראל רק רוצה שתהיה לו רווחה גדולה יותר[33]. ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור[34].

         ו.         מותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בארץ ישראל, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפילו אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.

         ז.         וכן מותר לצאת עבור קיום כל מצוה[35] ובכלל זה לצאת כדי להשתטח על קברות צדיקים[36]. או לראות פני חבירו ששמח בראייתו[37], אם דעתו לחזור לארץ ישראל.

       ח.       י"א שאף העיר אילת בכלל חו"ל לענין זה[38] וי"א[39] שאילת כארץ ישראל לענין זה.

---

[1] פי' ר' יוסף בכור שור

[2] חזקוני

[3] רבינו בחיי

[4] פי' ר' יוסף בכור שור

[5] ספורנו

[6] עוג וסיחון אחים היו כמבואר בנדה סא א ועיי"ש במהרש"א

[7] רמב"ן

[8] פי' ר' יוסף בכור שור

[9] רבינו בחיי

[10] רבינו בחיי ועיין רמב"ן שסובר שהוא מקום ליד הר סיני שחנו שם

[11] העמק דבר

[12] העמק דבר

[13] רבינו בחיי

[14] רמב"ן

[15] ספורנו

[16] ת"י

[17] פי' ר' יוסף בכור שור

[18] רבינו בחיי

[19] ת"י

[20] ת"י

[21] כנגד והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו האמור בפ' יתרו

[22] אבע"ז רבינו בחיי ורמב"ן שכתב שזהו דרך הפשט ועיין בספורנו טרחכם. בקטטות הקורות בלתי תביעת ממון: ומשאכם. בצרכי רבים: וריבכם. בעניני הדין ותביעת ממון. וזה ספר להזכירם את פשעם שאע"פ שבשר אותם שיכנסו לארץ בלתי שום מלחמה שהיה ענינה רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם ועניניהם במדבר לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו צריכים לדיין פרטי ואין זה כי אם מרוע לב

[23] רמב"ן

[24] רבינו בחיי

[25] ת"י

[26] פי' ר' יוסף בכור שור

[27] רבינו בחיי

[28] חזקוני

[29] עיין בשו"ת מנחת יצחק חלק י סימן קח כתב בתשובות חת"ס (חיו"ד סי' רל"ג ורל"ד) דכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א' ר"ל, לא תליא במצות התלויות בא"י וירושלים, רק בעצם קדושתם מימות עולם, וא"כ לשיטת הראב"ד (בפ"ו מהל' בית הבחירה) דהכל בטל בעוה"ר, יש יותר חיוב לעלות בזמה"ז, דליכא תירוצא דר"ח שבתוס' כתובות (ק"י ע"ב) דמ"מ עכ"פ קדושת בית אלקינו וזה שער השמים לא בטל ולא יתבטל עכת"ד. (ומה שכתב דלהראב"ד הכל בטל צ"ע (עי' הל' תרומות ספ"א) ורק בקדושת המקדש וירושלים פליג עיי"ש). והנה כי כן מוכח ג"כ מדברי רש"י (כתובות דף קי"א ע"א) שכתב דמבבל לשאר ארצות יש גם משום הא שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו. ועי' בלח"מ (פ"ה מהל' מלכים הי"ב)  שכתב, דס"ל לרש"י והיינו שכשם שאסור לצאת מא"י מפני קדושתה גם מבבל אסור לצאת מפני קדושתה, שגם בבבל יש קדושת התורה עכת"ד. והרי א"י בא ללמד ונמצא למד, דבודאי בבבל ל"ה מחמת קדושת חיוב המצות, כמו כן גם בא"י הוי הטעם משום קדושתה העליונה. אבל צ"ע דברי רש"י אהדדי, דהרי במס' ב"ב (דצ"א ע"א) כתב שם על הא דאין יוצאין מא"י לחו"ל, משום שמפקיע עצמו מן המצות עיי"ש, ומוכח דהוי מטעם הפקעה מן המצות ולא משום קדושתה בלבד, ואולי משום דאמרינן התם אא"כ עמדו סאתים בסלע, כתב כן, דאם מפני קדושתה הי' מותר לצאת מפני היוקר אף אם לא הגיע לסאתים בסלע, דבמפקיע מן המצות יש לומר דקנסו יותר מבאיסור דאורייתא,

[30] שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' כו שו"ת יחוה דעת שם שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג

[31] שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג

[32] וכמו שכתב בשער החצר סימן רפז. ומכל מקו2ם אין להתייאש מהם, וצריכים לנסות להשפיע עליהם בדרכי נועם לשוב לארצינו הקדושה ולחנך את בניהם לתורה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. ואם ראשיתם מצער אחריתם ישגא מאוד.

[33] שו"ת שבט הלוי שם וכן מוכח במ"ב סי' רמח ס"ק לד

[34] שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נז

[35] התוס' בע"ז ובבכורות שם מביאים בשם השאילתות דהתיר לצאת לחו"ל לאו דוקא כדי ללמוד תורה או לישא אשה, אלא ה"ה לכל המצוות ע"ש, וידוע דסמכו על כך למעשה להתיר לצאת גם עבור שאר מצוות. שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן מב

[36] שו"ת יחווה דעת שם הביא שהבית יוסף סימן תקסח הביא בשם מהרי"ל, שהנודר ללכת על קברי הצדיקים וכו' שמשמע שהוא נדר מצוה. וכן המהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וכן העלה הגאון רבי אברהם מיוחס בשו"ת שדה הארץ חלק ג' (חלק אבן העזר סימן יא), שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד ע"ב ובתוספות שם).

[37] כך נהגו להורות על פי דברי המג"א או"ח סי' תקל"א ס"ק ז' שזה נחשב דבר מצוה וכן פסק במשנה ברורה שם ס"ק יד ומצינו כעין זה ברמ"א או"ח סי' רמח סעי' ד. (אמנם יש שפקפקו בהתר זה עיין שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן כו  ובמיחוד בימינו שאפשר לתקשר באמצעות הטכנולוגיה).

[38] שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג ועיין בגיטין עו" שמשמע שלענין זה הולעכים אחר כיבוש עולי בבל שהרי רבנן היו נפטרים אחד מהשני בעכו עיון שחיציה בחו"ל וקדושת ארץ ישראל מן התורה היא הרבה יותר צפונית מעכו ועיי"ש בחי' הרמב"ן ובחי' החת"ס ובתוס שם ב. ד"ה ואשקלון

[39] עיין בשו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן עד שהדר בכבוש מצרים אין לו דין דייר בחו"ל וכעין שמצינו בהא דאמרינן אין סמיכה בחו"ל כתב הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"ד ה"ו): וכל ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה, וברדב"ז שם: אע"פ שלא החזיקו בה עולי בבל אע"ג דאינה כארץ ישראל לענין תרו"מ ולקצת דברים, לענין מינוי סמוכים הכל הוא א"י וכן לענין הדר בא"י ולענין הנקבר בה ולשאר קדושת א"י דינם שווה, ע"כ. הרי מבואר דלענין הדר בא"י חשיב כיבוש עולי מצרים ג"כ כהדר בא"י ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כג

,