מקרא
דברים פרק ד
(יט) וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ ותטעה[1] וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם כי אינו חושש בהם אבל -[2]:
(כ) וְאֶתְכֶם לָקַח יְקֹוָק וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כא) וַיקֹוָק הִתְאַנַּף נתמלא רוגז[3] בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם שאמרתי לכם - "המן הסלע"[4] וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
(כב) כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן צריך אני להזהירכם מאד מאחר שאיני עובר עמכם כענין אמרו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון[5] וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת:
(כג) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל דבר אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לא לעשותו[6]:
(כד) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא: פ
(כה) כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ ותהיו נואשים ותאמרו כבר נתישבנו בה ולא נפסיד עוד[7] וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בשאר המצות כמו לרצוח ולנאוף[8] בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ:
(כו) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה[9] כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע"ז[10] כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן:
(כז) וְהֵפִיץ יְקֹוָק אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְקֹוָק אֶתְכֶם שָׁמָּה שנשאר מועטים בכל גוי וגוי מכל הגוים אשר ינהג אותנו שם, כי בארבע רוחות השמים יפזר אותנו, אבל בכללנו רבים אנחנו שבח לאל[11]:
(כח) וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים לא שיתנבא שעתידין ישראל שיעבדו עבודה זרה בהיותם בגלות בארץ אויביהם חס ושלום, אלא יאמר מאחר שאתם גולין ואתם עובדים לעובדי אלילים כאילו אתם עובדים אלהים אחרים[12] מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן:
(כט) וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ אע"פ שאין שם מקדש ולא כלי קדש[13] כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ל) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים באחרית תקופת הגלות של בית ראשון ושני[14] וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ:
(לא) כִּי אֵל רַחוּם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ לעזוב אותך[15] וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם:
(לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים על ימים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ:
(לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי:
(לד) אוֹ הֲנִסָּה האם עשה נסים[16] אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת הם נסיונות, כמו שהיה משה אומר לפרעה התפאר עלי (שמות ח, ה)[17] בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה בים סוף וּבְיָד חֲזָקָהבעל כרחו של פרעה ע"י המכות וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה בגלוי לעיני כל ולא כבורחים[18] וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים דברים גדולים שראיתם[19] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ:
(לה) אַתָּה הָרְאֵתָ את כל אלה הראך האל ית' לָדַעַת כדי שתתבונן ותדע בלי ספק[20] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ:
(לו) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ ללמדך ע"י שהגעת למדרגת נבואה בקבלת התורה[21] וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו עשרת הדיברות[22] שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
(לז) וְתַחַת וכל זה בגלל כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בהשגחתו הפרטית הנקראת פנים[23] בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם:
(לח) לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה שהנך רואה היום שירשת ארץ סיחון ועוג[24]:
(לט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם זה מצות עשה מן התורה בידיעת ה' יתברך, שנצטוינו לדעת אותו ולחקור על אחדותו ושלא נסמוך על הקבלה בלבד. והידיעה הזו היא מתוך פעולותיו ומעשיו הנוראים ונבראיו העליונים והשפלים[25] וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ מפני שאין יכול האדם להשיג את ידיעת ה' יתברך בתחילת מחשבתו, לכך הזכיר בו לשון והשבות אל לבבך כאדם שמתבונן בדבר ויצטרך לחזור ולהתבונן[26] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:
(מ) וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים
(מא) אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה, ופתח להם בדברי התוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותיו במה שעשו והאזהרות על ע"ז ועל יחוד השם והשלים להם שישמרו חוקיו ומצותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם עתה נקיים המצוה אשר צונו השם, ותהיינה בצר במדבר ורמות בגלעד וגולן בבשן, ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה[28] מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ:
(מב) לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי:
(מג) אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי:
(מה) אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
(מו) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
(מז) וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ אחר שכבשו ארץ נושבת שיכלו לקיים בה המצות ואין מחריד הואיל לבאר את התורה והמצוה ולהזהיר עליהם[30]:
(מח) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן:
(מט) וְכָל הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה: פ
נביא
מלכים א פרק ט
(כא) בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס שהיה הגוי בעצמו עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה ולא יפדה על ידי מה ממון:
(כב) וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִשָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו: ס
(כג) אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים ממונים על הממונים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה:
(כד) אַךְ מיד כאשר בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד ומבואר בספר דברי הימים כי לא רצה שלמה שתשב לו אשה בבית דוד מלך ישראל כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה' אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא שהיה מקום פתוח רחב ידים להיות מוגדר בשבילה לצניעות ובתים לעבדיה ומשרתיה:
(כה) וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מממונו התנדב בעבור כל ישראל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַיקֹוָק וְהַקְטֵיר אִתּוֹ וגם התנדב הקטורת להקריב על מזבח הזהב אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת שכמו שבנה את הבית כן השלים אותו במה שנתן כל צרכי הבית והקרבנות, שבזה נשלם ענין הבית ועבודתו:
(כו) וָאֳנִי אניה ספינה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:
(כז) וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה:
(כח) וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: פ
מלכים א פרק י
(א) וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יְקֹוָק שחכמתו היא אלהית, לא טבעית וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת:
(ב) וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל ועושר כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ:
(ג) וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ אשר שאלה אותו לֹא הָיָה דָּבָר מכל דברי חידותיה נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ:
(ד) וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה:
(ה) וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד משרתו מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְקֹוָק הוא המעלה שעשה מעצי אלמוגים שהיה עולה בה מביתו לבית ה' שיזכיר בפסוק י"ב שהיה יקר ונפלא מאד וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ:
(ו) וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ:
(ז) וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב הרבה יותר מ - אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי:
כתובים
איוב פרק כז
(א) וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר איוב הוסיף להרים קולו ודבריו במשלים להוכיח צדקתו: (ב) חַי אֵל אני נשבע בה' שהקב"ה הֵסִיר מִשְׁפָּטִי הסר ממני את המשפט וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי והמר לנפשי מבלי לעשות לי משפט: (ג) כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי כל עוד שאני חי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי: (ד) אִם תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה לא אדבר בשפת עולות וּלְשׁוֹנִי אִם יֶהְגֶּה רְמִיָּה ובלשוני לא אדבר שקרים: (ה) חָלִילָה לִּי אִם אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד אֶגְוָעכל עוד אני חי עד מותי לא אצדיקכם לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי ולא אזוז מדעתי שאני תמים: (ו) בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי בצדיקות שלי אחזיק ולא אעזבנה וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי וגם בימי חרפי - צעירותי, לא הרשעתי: (ז) יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקוֹמְמִי כְעַוָּל אבל אויבי ומתקוממי הם הקמים עלי לרעתי הם רשעים: (ח) כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע מה התקוה והרוח של החנפן כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ והרי בסופו ה' יסיר וישיל את חייו: (ט) הַצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל כִּי תָבוֹא עָלָיו צָרָה וכי ה' ישמע לתפילותיו ובקשותיו כאשר תבוא עליו צרה: (י) אִם עַל שַׁדַּי יִתְעַנָּג האם הוא הרשע יתענג על ה' יִקְרָא אֱלוֹהַּ בְּכָל עֵת ויוכל לקרוא לה' בכל זמן שירצה?: (יא) אוֹרֶה אֶתְכֶם בְּיַד אֵל אבל אני אלמד אתכם איך להתנהג בדרכי ה' אֲשֶׁר עִם שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד ולא אסתיר ממכם שום דרך מדרכי ה': (יב) הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם הרי אתם כולכם ראיתם את טענותי שהן צודקותוְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ ולמה אתם ממשיכים לטעון את טענות ההבל שלכם: (יג) זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע עִם אֵל זה עונשו וחלקו של האדם שמרשיע עם ה' וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ וזה נחלת העריצים שמקבלים את עונשם מה': (יד) אִם יִרְבּוּ בָנָיו לְמוֹ חָרֶב אם יהיו לו הרבה בנים ימותו בחרב וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ לָחֶם- וצאצאיו יהיו רעבים ללחם: (טו) שרידו שְׂרִידָיו בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ ומי שישאר מצאצאיו מהמוות של החרב והרעב ימות ויקבר וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה ונשיהם שתשארנה אלמנות לא תבכנה אלא תשמחנה שיש להן לפחות מקום קבורה לבוא אליו ולא כמו הראשונים שמתו בחרב ורעב ואין להם קבר.:
משנת ההלכה
זכר לחורבן
א. מנהג נכון לנהוג בעיה"ק ירושלים תובב"א, שאשה שיש לה הרבה תכשיטים לא תעדה את כולם יחד, אלא תשאיר אחד זכר לחורבן. אמנם בשאר מקומות אע"ג שכן היה ראוי לנהוג מדין השו"ע (כמבואר בסי' תקס סעי' ב), לא נתקבל הדבר בתפוצות ישראל.
ב. מתקנת חכמים שהיו באותו הדור כשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין. ויש מקומות שנהגו לשבר כוס זכוכית שלימה בשעת חופה, וצלחת בשעת כתיבת התנאים, כדי להבהיל ולזכור שאין השמחה במלואה וכל אלה הדברים כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: "אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהילים קלז, ו).
ג. וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם, ואסור לשומעם מפני החורבן. אבל אם מנגן לצורך פרנסתו מותר. ולפיכך מותר ללמוד נגינה לצורך פרנסה לכו"ע. אמנם אם לומד לשם תחביב הרי הוא בכלל איסור זה.
ד. בדורינו נהגו להקל לשמוע מוזיקה ממשמיעי שיר דהיינו נגני מוסיקה דיסקים וכיו"ב כיון שאין המנגנים נראים לשומעים, והקול נשמע ממרחקים, נחשב כפנים חדשות, ואין זה בכלל גזרת חז"ל, ויש שלימדו זכות להקל שהרי אין כוונתינו לתענוג גרידא אלא כדי שלא נבוא לידי מרה שחורה ודיכאון ולפיכך גם מי שלומד נגינה לשם תחביב אבל אינו רק לתענוג אלא לסייעו שיגיע לשמחה ולא יהיה בדיכאון, נהגו בדורינו להקל.
ה. לצורך מצוה אין איסור כלל, בין לנגן ובין לשמוע נגינה ולפיכך בסועדות מצוה כברית, פדיון הבן, סיום מסכת, הכנסת ס"ת, אירוסים או חתונה וכיו"ב מותר לנגן, או לשמוע נגינה, וכן מותר ללמוד נגינה לכו"ע גם כדי לנגן בסעודות מצוה.
ו. וכן מותר לנגן או לשמוע נגינה למטרות צדקה וכיו"ב.
ז. ויש שהתירו כל שיר שיש בו משום התקרבות לה' יתברך אפילו אם מלווה בכלי נגינה. שדבר זה נחשב כדבר מצוה, ועל זה סמכו בדורותינו בשמיעת מוזיקה יהודית (מה שנקרא בשם העולם "מוזיקה חסידית" או "מוזיקת כלי זמר").
ח. עקב מגיפה נוראה בירושלים שהפילה חללים הרבה בשנת תרכ"ה, מנהג עיה"ק ירושלים תובב"א שאין להרבות בכלי שיר בחתונות וי"א שאף בשאר שמחות, אלא רק בכלי אחד, ואף בירושלים החדשה שחוץ לחומות נוהג איסור זה.
ט. המתחתן בעיה"ק ירושלים תובב"א ואינו נוהג שאר מנהגי ירושלים י"א שמותר לו להרבות בכלי זמר ויש אוסרים כל שמתחתן בירושלים. ויעשה שאלת חכם.
[1] ת"א
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] רש"י
[7] חזקוני
[8] אבע"ז
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] רבינו בחיי
[13] ספורנו
[14] העמק דבר
[15] ת"א רש"י
[16] ת"א ת"י
[17] רש"י רבינו בחיי
[18] הכתב והקבלה בשם הגר"א
[19] ת"א
[20] ספורנו
[21] ת"א ספורנו
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] הכתב והקבלה
[24] חזקוני
[25] רבינו בחיי והוסיף שם והנה ידיעה זו היא האפשרית אבל הידיעה מצד מהותו ועצמותו נמנעת ואי אפשר לעמוד עליה, ועליה נאמר (משלי כה, ב) כבוד אלהים הסתר דבר.
[26] רבינו בחיי
[27] אור החיים
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה