מקרא
ויקרא פרק יא
(מא) וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל כלומר מכיון שאמר (פסוקים כט-ל) שאין בשרצים מטמאין אלא בח', בא לומר, אבל לענין אסור אכילה כולם אסורין[1]:
(מב) כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם:
(מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם תהיו סתומים וטמומים כאדם שאין בו דעת[2] בָּם:
(מד) כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
(מה) כִּי אֲנִי יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי נאה לקדוש שיהיו משרתיו קדושים ומובדלים מן הטמאות וטהורים[3]:
(מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ זאת היא כונת וטעם אסורי מאכלות שהזכיר למעלה[4]:
(מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל: פ
סליק פרשת שמיני
נביא
שמואל א פרק כד
(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי: ס
(ב) וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים סלעים גבוהים אשר היעלים מקננים בהן:
(ג) וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו ר"ל לסכך את רגליו, והוא עשיית הצרכי' הגדולים כי מדרך הגדולים הצנועים לסכך רגליהם בבגדיהם שלא תראה ערותם וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים:
(ד) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֵלֶיךָ אמר לו ע"י שמואל או גד או נתן הנביא שיתן אויביו בידיו ושיצלח למלוכה אבל על שאול לא נאמר לו כי לא נפל בידו אבל אנשי דוד אמרו לו אחר שהאל הבטיחך שיתן אויביך בידיך הנה שאול ראש אויביך והנה עתה הגיע היום כי הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת איביך אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט:
(ה) וַיְהִי אחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל: ס
(ו) וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְקֹוָק לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ יְקֹוָק הוּא:
(ז) וַיְשַׁסַּע דָּוִד סלק אותם מעליו בדברים טובים אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ: ס
(ח) וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מן המערה מֵהַמְּעָרָה וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: ס
(ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם המדבר רכיל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ:
(י) הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְקֹוָק הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ יְקֹוָק הוּא:
(יא) וְאָבִי כלומר אדוני המלך רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אורב אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:
(יב) יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְקֹוָק מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:
(יג) כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי משל קדמונו של עולם, התורה, שהיא משלו של הקב"ה מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע כל דבר תקלה ורשע, באה על ידי רשעים, וכן תומת אתה ביד רשעים וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:
(יד) אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד:
(טו) וְהָיָה יְקֹוָק לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ: פ
כתובים
תהלים פרק קיח
(א) הוֹדוּ לַיקֹוָק כִּי הוא טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ והוא עושה חסד לעולם: (ב) ובעת הגאולה יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל מכיוון ש- כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ג) יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ד) יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְקֹוָק כי בזמן שישראל בהשקט ובטח אז יהיה להם פנאי לעסוק בחכמה וע"ז הם מודים להקב"ה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ה) והחסד הוא ש- מִן הַמֵּצַר הצרות והדוחק קָרָאתִי ל- יָּהּ והקב"ה עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ ושם אותי במרחב: (ו) יְקֹוָק לִי וכשהקב"ה היה בעזרי אז לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם שירצה להרע לי כי הרי הקב"ה איתי: (ז) יְקֹוָק לִי בְּעֹזְרָי וכשהקב"ה יהיה איתי בעזרי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי בנקמתם: (ח) טוֹב לַחֲסוֹת בַּיקֹוָק מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: (ט) טוֹב לַחֲסוֹת בַּיקֹוָק מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים אפילו שהם המעולים שבבני אדם: (י) ואם כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי יקיפו אותי להרע לי אז אבטח בְּשֵׁם יְקֹוָק כִּי אֲמִילַם ובטוח שאכריתם: (יא) סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִיפעמים רבות סבבו אותי אבל אבטח בְּשֵׁם יְקֹוָק כִּי אֲמִילַם שהם יכרתו: (יב) סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים שמסובבים סביב כלי מלא דבש אבל הם דֹּעֲכוּ יכבו כְּאֵשׁ קוֹצִים שאין לו גחלים והוא כבה מהר ואבטח בְּשֵׁם יְקֹוָק כִּי אֲמִילַם: (יג) ואפילו שאויבי דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל דוחפים ודוחים אותי ליפול אבל וַיקֹוָק עֲזָרָנִי: (יד) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה העוז והשבח הקב"ה הייתי לי לעזרה וישועה והתשועה הייתה כדי שיראו וכדי שאזמר בשבחו: (טו) וה-קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה יהיה נשמע בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים ויאמרו יְמִין יְקֹוָק עֹשָׂה חָיִל וכח: (טז) יְמִין יְקֹוָק שהיא תמיד רוֹמֵמָה יְמִין יְקֹוָק עֹשָׂה חָיִל ואותה ימין עכשיו עושה חיל: (יז) לֹא אָמוּת ביד הקמים עלי להרע לי כִּי עוד אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ והנפלאות שעשה עמי: (יח) אמנם הקב"ה יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ ייסר אותי ביסורים בכדי לכפר על העוונות אבל וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי ביד הקמים עלי: (יט) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק בית המקדש ו- אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ ואודה להקב"ה על שפדה את נפשי: (כ) הלא זֶה הַשַּׁעַר לַיקֹוָק והוא עשוי ל- צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ להודות ולהלל להקב"ה וכן אני אבוא בהם להודות להקב"ה: (כא) אוֹדְךָ מלשון תודה כִּי עֲנִיתָנִי ענית לי בעת קראי אליך מן המצור וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה: (כב) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים היו עם ישראל שפלים מבין האומות שישראל הם אבן העולם מבחינת שמירת התורה והמצוות והיו מאוסים אצל כל אומות העולם שלא יהיו אבן כלל בבניין העולם ובוודאי לא אבן הפנה שהיא החשובה מבין האבנים שנראית משני כיוונים אבל לעתיד לבוא עם ישראל הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה החשובה שבאבני הבניין והם יהיו קיום העולם: (כג) וכולם יאמרו מֵאֵת יְקֹוָק הָיְתָה זֹּאת ולא בכוחנו הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ ולא נוכל להבין איך הגאולה הייתה כ"כ מופלאה שלא כדרך הטבע: (כד) זֶה הַיּוֹם שבאה הגאולה עָשָׂה יְקֹוָק נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ כי גאולה זו תהיה שונה מגאולתו של בשר ודם שתהייה עומדת לעולם: (כה) ואז נבקש אָנָּא יְקֹוָק הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְקֹוָק הַצְלִיחָה נָּא עכשיו: (כו) וכשיבואו עולי הרגל ומביאי הביכורים נאמר בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְקֹוָק בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְקֹוָק מהברכה הבאה מבית ה': (כז) אֵל יְקֹוָק שהוא חזק ואמיץ וַיָּאֶר לָנוּ ולכן אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ תקשרו את הקורבנות שהיו נקיין ובדוקין ממום לעמודי המיטה ותביאו אותם עד למזבח להקרבה: (כח) אֵלִי חזקי אַתָּה ולכן וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ וארומם את שמך ואשבחך: (כט) ואתם כולכם הוֹדוּ לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ כי הוא עושה חסד לעולם:
משנת ההלכה
שביעי של פסח
א. שביעי של פסח אינו חג בפני עצמו, כשמיני עצרת של חג הסוכות, אלא סיומו של חג הפסח הוא, ולכן אין אומרים בו 'שהחיָנו' בקידוש
ב. שביעי של פסח, יום שנעשו בו נסים לאבותינו על הים, והתורה צוְּתה עליו (שמות יב): וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם:
ג. עיקר השמחה שישראל שמחים ביום זה, הוא על השירה שמשה ובני ישראל אמרו באותו היום ברוח הקֹּדש, וזכו ששירתם נקבעה בתורה לעולמי עד, והקדוש ברוך הוא וכל פמליותיו הקשיבו לשירתם. ולא נִתן חג לישראל לזכר מפלת אויבינו אלא על הישועה שנעשתה לישראל בלבד. שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתם של רשעים, ואף ישראל אין עושים להם שמחה על כך. לפיכך נאמרה להם לישראל מצוַת יום טוב אחרון של פסח לפני שידעו שביום זה עתידים המצרים לטבוע בים. ולפיכך מעלימה התורה גם אחרי כן את הקשר שבין קדושת חג זה עם קריעת ים סוף
ד. דבר זה, שקריעת ים סוף היתה בשביעי של פסח, לא נתן להכתב בתורה מן הטעם האמור לעיל; אבל ידענוהו במסורת שכך היה, ולאחר שהתירו לתורה שבעל פה שתכתב גם היא, כבר ידענו גם מן הספר הכתוב.
תיקון ליל שביעי של פסח
ה. נהגו ישראל קדושים, שהם ערים כל ליל שביעי של פסח, או רוב הלילה, ועוסקים בתורה, וחורזים מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ומשלימין בדברי הזֹּהר בענין קריעת ים סוף.
עירוב תבשילין
א. אסור לבשל מיו"ט לשבת, וכן כל הכנת מאכל אסורה מיו"ט לשבת, ואנו פוסקים שאיסור זה הנו מן התורה אלא אם כן יש זמן שאם יבואו אורחים יוכלו להנות ביו"ט מהמאכל שהוכן ואפילו אם אינו יודע על אורחים שיבואו, (כלשון הגמ' "הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה וכו') ומ"מ אסרו חכמים להכין מיו"ט לשבת גם אם יש זמן לאורחים להנות אלא אם כן עשה עירוב תבשילים מערב יו"ט.
ב. יסוד ההיתר הוא שהמכין תבשיל ופת בערב יו"ט וסומך עליו שיהא בהכנה זו משום תחילת הכנתו לצרכי שבת מותר לו להמשיך ולבשל לאפות ולהכין כל מאכל ביו"ט לצורך השבת.
ג. ולפיכך לכתחילה יש להכין את התבשילים עבור העירוב בערב יו"ט ולא קודם לכן ובדיעבד יכול לסמוך גם על מה שהכין לפני ערב יו"ט.
ד. שיעור התבשיל לעירוב תבשילין כזית ושיעור הפת כביצה ולצורך הידור מצוה ייקח תבשיל חשוב ומצה שלימה.
ה. מצוה על כל אדם לערב עירוב תבשילין ואשתו ובני ביתו טפילים לעירוב שלו ואפילו בני ביתו הנשואים האוכלים אצלו או אורחים האוכלים על שולחנו הרי הם טפלים עליו ולא יניחו עירוב תבשילין.
ו. לכתחילה יש להקפיד לסיים את הבישולים וההכנות ביו"ט ע"ש בעוד היום גדול ובדיעבד שסיים סמוך לכניסת השבת יש להקל.
ז. התבשיל והמצה שהניח לצורך העירוב צריך שיהיו קיימים עד לשעה שיגמור לבשל לאפות ולהדליק לצורך שבת ונוהגים לשמור את המצה ללחם משנה של סעודה שלישית.
ח. המערב חייב לברך: - "בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב".
ט. ויאמר: - "בְּדֵין יְהֵא שָׁרָא לָנָא לַאֲפוּיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוּנֵי וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרַגָּא וּלְתַקָּנָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא לָנָא וּלְכָל יִשְֹרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת". פירוש – "בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נרות ולעשות כל צרכנו מיו"ט לשבת לנו ולכל ישראל הדרי בעיר הזאת".
דיני בישול ביו"ט ובישול קטניות לצורך שבת
י. האופה והמבשל, מותרים ביו"ט. והוא שיהא בדעתו לאכול מן התבשל שמבשל בו ביום אבל לצורך מחר אסור לבשל ולאפות.
יא. אמנם לעיל ביארנו שעל ידי עירוב תבשילים מותר לבשל מיו"ט לשבת לפי התנאים המבוארים לקמן (שו"ע תקג סעי' א)
יב. י"א שלנוהגים איסור בקטניות אסור לבשל ביו"ט על מנת לאכול בשבת מכיון שאינו ראוי לאכילה בו ביום וי"א שיתירה על כך הקטניות הרי הם מוקצה וי"א שמותר מכיון שישנם רבים הנוהגים לאכול קטניות ושייך לומר "הואיל" ואם ייקלע האוכל קטניות ביו"ט יהיה תבשיל זה עבורו ממילא אינו רק לצורך שבת.
יג. הכלים שבישלו בהם קטניות לצורך שבת אינם צריכים הגעלה או הכשרה ומותרי בשימוש לשנה הבאה.
יד. י"א שמי שאכל בשר ביום טוב, אסור לבשל מאכלי חלב לאחרים, אלא אם כן יש שהות ביום שיעבור זמן שש שעות אחר אכילת הבשר, כדי שראוי שיאכל זה מן התבשיל ההוא בו ביום, אבל אם אין שהות ביום שיאכל הוא עצמו ממנו, אסור לבשל לאחרים, אבל בטלטול מותר וכן נהגו במקצת מקהלות הספרדים (בן איש חי שם) וי"א שאף ם אין לו עצמו שהות ביום לאכלו מותר[5] אם יש שהות לאחרים, וכן נהגו האשכנזים (שמירת שבת כהלכתה פ"ב סעי' א)
טו. אסור לבשל פירות יבשים ביו"ט שהוא ידוע שהמבושלים מעיו"ט טובים הם יותר לאכילה אח"כ ביו"ט, מיהו אם לא היה לו שהות מקודם לבשל מותר לבשל ע"י שינוי וכש"כ כשלא היה לו הפירות מקודם בודאי מותר לבשלם ביו"ט אפילו שלא ע"י שינוי. (מ"ב תצה ס"ק ח)
טז. וכן כל דבר שטעמו לא יפוג כלל אם יבשלו בערב החג יבשלו מבעוד יום ואם לא הספיק או ששכח בערב החג מותר לבשל, והוא שיעשה בשינוי קצת ואם היה אנוס או שבאו אליו אורחים במפתיע ולא ידע להכין עבורם מבעוד יום מותר אף בלא שינוי (רמ"א תצה סעי' א ומ"ב שם ס"ק י).
יז. אם רוצה מים חמים מותר להחם אותם ביו"ט[6] ואין צריך לחמם מערב יו"ט ולהשאירם ע"ג האש (שמירת שבת כהלכתה שם הערה ו)
יח. אם לא היו לו את כל החומרים הדרושים לבישול או שלא ידע באיזה אופן רוצה את הבישול בערב החג או איזה מין רוצה לבשל אפילו מותר לבשלו ביו"ט אפילו בדבר שאין טעמו פג (שם)
יט. ממלאה אשה קדרה בשר[7] אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וה"ה אם אינה צריכה רק לתבשיל או לרוטב בלבד ג"כ מותר שכל אלו משתבחים ע"י הוספת הבשר ומ"מ תזהר שלא תאמר בפיה שמבשלת לצורך לילה ומ"מ בדיעבד אינו נאסר עי"ז (שו"ע ורמ"א סי' תקג סעי' א ומ"ב ס"ק ז)
כ. וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט. ואפילו כונתה לצורך הלילה כיון שרוצה לאכול מכל אחת בסעודת שחרית ודוקא כשבכל קדרה היתה מבשלת מין בפני עצמו אבל מין אחד בשתי קדרות אין להתיר כיון שטעם שתי הקדרות הוא שוה א"כ כל מה שטועם משתיהן יכול לטעום מאחת ונמצא שהקדרה השניה אינה מתבשלת כ"א לצורך לילה לבד וכן בכמה מינים דוקא קודם אכילה מותר, אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר: "אוכל ממנה כזית", דהוי הערמה[8] (שם ומ"ב ס"ק י)
כא. ואפילו אחר שהניחה הקדרה על האש מותרת להוסיף בשר שאינה צריכה היום מפני שהתבשיל משתבח טעמו יותר כשיש שם בשר הרבה ואפילו הוא בקדרה קטנה מותר ליתנו בקדרה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר (מ"ב שם ס"ק ה)
כב. וכ"ז שייך דוקא כשמבשל בשר ודגים בקדרה אבל בשאר תבשילין אינה רשאה להוסיף בשביל מוצאי יו"ט כשעומדת כבר הקדרה על האש כיון שאינו מוסיף שבח עי"ז בתבשיל וכן כשצולין בשר על השפוד אינו רשאי להוסיף בשביל לילה כשעומד כבר השפוד על האש אבל בתחלה יכול להוסיף על השפוד כמה שירצה כיון שהוא בטרחא אחת וכן בתבשיל כה"ג (מ"ב שם ס"ק ה)
כג. ממלא אדם דוד של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד כלומר לכמות קטנה של מים וצריך להשים הכל אצל האש בפעם אחת.
כד. סיבת ההיתר מכוין שיהיה לצורך הלילה שטרחא אחת היא ודוקא אם ממלא בפעם אחת אבל בפעמים רבות ע"י כלים אסור ומ"מ גם בממלא בפעם אחת[9] יזהר שלא יאמר בפיו שמבשל לצורך הלילה (שם סעי' ב ומ"ב וס"ק יד ס"ק טו)
כה. אם הדוד עומד כבר על גבי האש אסור להוסיף, אלא אם כן ישתמש בהם בחג שטרחא שלא לצורך הוא[10] (שו"ע שם)
כו. מותר להשתמש ביו"ט בכל המיתקנים לחימום מים בין בשעה שהם מופעלים ובין בשעה שאינם מופעלים מחמת שוסת החום הפסיק את פעולתם וע"י הוצאת המים יחזרו ויפעלו[11]ואפילו אם ע"י הוצאת מים יכנסו מים קרים תחתיהם מותר ובלבד שלא ידליק בידים את גוף חימום (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ז)
כז. ואפילו אם מוציא מים שעה קלה לפני צאת החג מותר אע"ג שנכנסים מים אחרים תחתיהם ולא תהיה שהות לשתותם קודם צאת החג שמכיון שאי אפשר להוציא מים חמים אא"כ נכנסים אלו תחתיהם נחשב בישול זה כצורך אוכל נפש (שם הערה כב)
כח. מותר לצלות בשר ע"ג גחלים, אע"פ שמכבה הגחלים ע"י הנחת הבשר, כיון שאי אפשר בענין אחר. (חיי אדם כלל פו סעי' א)
כט. אם גרף מקצת הגחלים עד שאפשר לצלות באותו מקצת, אסור לגרוף השאר: (שם סעי' ב)
ל. כירה חשמלית מותר לבשל עליה ביו"ט אם מופעלת מעיו"ט או מחוברת לשעון שבת אבל אסור להקטין או להגדיל את מידת חומה שכן כל שינוי במידת החום נעשה בדרך כלל על ידי כיבוי של חוט מלובן והבערתו של חוט אחר במקומו (שמירת שבת כהלכתה פ"א סעי' כז)
לא. תנור גז או חשמלי שחומו מכוון על יד טרמוסטאט מותר להשתמש בו ביו"ט ומותר לפותחו ולסגרו גם לשם ביקורת אע"ג שעי"כ עשוי להדליק ולהגדיל את הלהבה[12] (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ל)
לב. מותר להקטין ביו"ט את הלהבה של כירת גז אם אין שם אלא להבה אחת ואינו יכול להבעיר להבה אחרת שהיא קטנה מזו וגם אינו רוצה להסיר לגמרי את הקדירה מן האש כדי לשמור על חום התבשיל ויש חשש שהתבשיל שעל הלהבה ייקדח ויתקלקל או אם יש חשש שהמים יתאדו אבל אסור להקטין את הלהבה כדי למנוע שהאוכל יתחרך במקצת או שהקדירה תפוייח ועל אחת כמה וכמה שאסור לעשות כן אם כוונתו בהקטנת הלהבה היא רק כדי למנוע הפסד ממון (שמירת שבת כהלכתה פי"ג סעי' י)
לג. אין מבשלים[13] לצורך נכרים ביו"ט, לפיכך אסור להזמינו[14] שמא ירבה בשבילו ואינו מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה שיש לחוש שמא יבשל עוד בקדרה אחרת בשבילו אחרי שמזמינו ורוצה לכבדו ולהרבות בשבילו אסור אפילו בקדירה אחת ודוקא להזמינו לביתו, אבל לשלוח לו לביתו ע"י נכרי או על ידי יהודי במקום המותר בטלטול, מותר[15] (שו"ע סי' תקיב סעי' א ומ"ב ס"ק ג וס"ק ז)
לד. שליח נכרי שנשתלח אליו, וכן נכרי שבא מאליו אפילו אם הוא אדם חשוב, מותר להאכילו עמו רק באדם חשוב לא יפציר בו שיאכל אצלו[16] ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו שדוקא כשמזמן הנכרי אצלו שחפץ ביקרו חיישינן שמא ירבה בשבילו משא"כ כל אלו שבאו מאליהם כיון שלא הזמינו לבוא לא חיישינן לזה ודוקא שבא אחר שכבר הכין סעודתו. (שו"ע שם ומ"ב ס"ק ט י)
לה. מותר[17] להרבות בשביל נכרי העובד ודר בביתו באותה קדירה שמבשל בה לעצמו וצריך ליזהר שלא יאמר בפירוש שמבשל בשבילם ודוקא בבת אחת שטרחא אחת היא אבל להוסיף אח"כ בשר בשבילם אסור אלא א"כ יש לו מאכלים אחרים שיוכל לפייסם בם[18] ונמצא שכל הבשר היה ראוי בשביל ישראל ואז מותר ליתן להם לאכול ממנו (שו"ע שם ומ"ב ס"ק יא וס"ק יב)
לו. מומר[19] לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם: (מ"ב שם ס"ק ב)
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] ספורנו
[5] שכיון שמותר לו לבשל כל מאכל חלבי וגם קודם שאכל בשר היה מותר לו לאכול חלבי איך נאמר שפתאום באמצע היום יאסר עליו לבשל מאכל חלבי (שם הערה א)
[6] אע"ג שאין טעמם פג במה שמשאירם להחם על האש מעיו"ט עכ"פ כיון שאיכא פסידא שצריך לשלם עבור בעירת האש (כגון בגז או חשמל או אם משלם עבור עצים) וכן המים הולכים ומתחסרים הוי כטעמו פג.
[7] היינו אף אם כונתה בהוספת הבשר בשביל לילה שהוא חול אעפ"כ מותר כיון שעכ"פ צריכה לחתיכה אחת לאכול ביו"ט (מ"ב שם ס"ק ו) ואם א"צ לסעודת היום כלל ועיקר בישולו רק לצורך הלילה ואוכל קצת ממנה כי היכי דלא ליתסר עליה לבשל יש דיעות בין הפוסקים דיש אוסרין דהוא בכלל הערמה ויש מתירין כיון שעכ"פ אוכל קצת ממנה וגם הוא קודם אכילה והעולם נהגו להקל כדעה זו שמבשלין בשחרית לצורך הלילה וטועמין קצת מהן ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו ודוקא מיו"ט א' ליו"ט ב' אבל מיו"ט לחול יש ליזהר בזה. והמחמיר כדעה ראשונה שלא לבשל לצורך הלילה בקדרה בפני עצמה אלא באותה קדרה עצמה שמבשל לצורך סעודת שחרית הוא מרבה בה לצורך הלילה תבוא עליו ברכה (שם ס"ק ז)
[8] ובזה לכו"ע אסור אף שאוכלת אח"כ מעט דהוי הערמה הניכרת לכל כיון שכבר סעדה (מ"ב שם ס"ק יב): ובשו"ע כתב מיהו אם עברה ובשלה, מותר לאכלו. ונחלקו בזה האחרונים יש מן האחרונים שמפרשי דאריש הסעיף קאי דהיינו אם עבר במזיד ובישל מיו"ט לחבירו ולא קאי כלל אדסמיך ליה דמיירי בדין הערמה דשם אפשר דאף בדיעבד אסור דהערמה חמירא ממזיד כדאיתא בסימן תקכ"ז סעיף כ"ד אבל כמה אחרונים כתבו דאדסמיך ליה קאי דהערמה זו קילא להתיר בדיעבד כיון שעכ"פ אכל ממנה קצת מבע"י (מ"ב שם ס"ק יג)
[10] דלא דמי לבשר שכתבנו בס"א דמותר אף להוסיף אח"כ דהתם ההוספה משביח בהתבשיל משא"כ הכא אין המים משביחין בכך. ואם עושה כן כדי שלא תבקע הקדירה שרי דהרי זה לצורך יו"ט (שם ס"ק טז)
[11] דהוי גרמא דהבערה לצורך אוכל נפש וגם אינו פסיק רישא ודאית כיון שיש והטרמוסטאט נמצא במצב שבלא"ה היה מתחיל לפעול ואז הוצאת המים לא ישפיעו עליו כלל (שם הערה כג)
[12] כיון שהכיבוי וההדלקה הם לצורך אוכל נפש וגם לסוגרו אחר שהוציא את התבשיל מותר אע"ג שאינו לצורך אוכל נפש מותר כיון שאינו מכוין ממש לכבותה שהרי כך הרגילות לסגור את דלת התנור וגם הקטנת הלהבה שתבוא ע"י סגירת הדלת לא נעשית מיד עם סגירתה אלא רק קצת אח"כ וא"כ הו"ל פס"ר של גרם כיבוי ואפשר לצרף כמב קולות א. שרבו הסוברים דגרם כיבוי שרי ביו"ט ב.שכיון שאינו עושה פחם הוי גרם כיבוי בדומה לגחלת של מתכת שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה ג. וגם אין הגז נכבה לגמרי ואינו אלא מיעוט הלהבות (שם הערה פ)
[14] ואפילו יהיה לו עי"ז איבה אסור אם לא שהענין נוגע לבטול שמחת יו"ט יש להקל להזמינו לאכול ממה שהכין לעצמו: (בה"ל שם ד"ה אסור להזמינו)
[15] עיין במאמר מרדכי ועוד כמה אחרונים שהסכימו דדוקא אם שולח לו ממה שהכין לעצמו אבל אם הרבה בשבילו אפילו באותה קדרה שבישל ג"כ לעצמו אסור דכיון שמרבה בשבילו חיישינן שיבוא לבשל עבורו בקדרה אחרת ומזה תראה דמה שנוהגין רבים לשלוח ביו"ט דורון לנכרי שרוצה לכבדו ומוסיפין בשבילו שלא כדין הם עושין ולא מבעיא שאסור לאפות בשבילו חלה אחת כמו שנוהגין או לעשות בשבילו חרעמזי"ל ובלינצע"ס דכל אחד ואחד צריך טרחא לעצמו וגם אין אחד משביח מחמת הריבוי אלא אפילו מה שמרבין לבשל בשבילו דגים כשמבשל ביחד גם לצורך עצמו אסור וכנ"ל ויש מאחרונים שמקילין כשמבשל ביחד גם לצורך עצמו ובמקום איבה או הפסד ממון אפשר שיש לסמוך ע"ז (מ"ב שם ס"ק ד)
[16] דיש חולקין דאם הוא אדם חשוב וראוי לכבוד חוששין שמא ירבה בשבילו אלא צריך שיאמר לו הישראל קודם שמאכילו אם יספיק לך במה שהכינו לעצמנו בא ואכול והט"ז מכריע להלכה דאם בא מאליו והישראל נותן לו לאכול בלי הזמנה והפצרה שיאכל אצלו מותר דבזה אין חשש שמא ירבה אבל אם מפציר בו שיאכל אצלו אע"פ שבא מאליו מ"מ כיון שחביב לו שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל לו קדרה אחרת עוד דמה לי שמזמינו דרך שליחות לביתו או שמזמינו אחר שבא אליו (מ"ב שם)
[17] שכל החשש בנכרי שמא יבשל קדירה לבדה שלא היה מבשל אם לא בשביל הנכרי יש היתר באחד שדר ועובד בביתו שאין לחוש שמא יבשל בקדרה אחרת בשבילו (מ"ב שם ס"ק ד)
[19] ולצורך "קראים" בתשובת ר' בצלאל סי' ס"ג אוסר ויש מתירין דטועים הם ומנהג אבותיהם בידיהם (מ"ב שם) ולפיכך בזמננו רוב רובם של אלו שאינם שומרים תורה ומצוות אין לדונם כמומרים ומותר לבשל להם ביו"ט שו"ת שבה"ל ח"ב סי' קעב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה