מקרא
ויקרא פרק יב
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ תתעבר[1] וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת לשון נדודה ומרוחקת מבעלה[2] דְּוֹתָהּ לשון דבר הזב מגופה. לשון אחר לשון מדוה וחולי שאין אשה רואה דם שלא תחלה ראשה ואבריה כבדין עליה[3] ועוד יש מפרשים לשון צער[4] תִּטְמָא כסדר כל טומאה האמורה בנדה מטמאה בטומאת לידה ואפילו ילדה ולא יצא ממנה דם[5]:
(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב ותמתין בִּדְמֵי טָהֳרָה אע"פ שרואה טהורה לבעלה ובכל זאת בְּכָל קֹדֶשׁ אפילו תרומה לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:
(ה) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:
(ו) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:
(ז) וְהִקְרִיבוֹ את הכבש ואת התור או בן היונה לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:
(ח) וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ כלומר אינו בהישג ידה דֵּי מספיק בשביל שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה: פ
ויקרא פרק יג
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן כי על פיו יהיו כל נגעי אדם מי שיטהר ומי שיטמא[6] לֵאמֹר:
(ב) אָדָם[7] כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ מחלה שהיא שְׂאֵת לשון גובה. שאינה לבנה כל כך כבהרת[8] והוא מראה בעור של לובן שהוא כהה מעט שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו אוֹ סַפַּחַת כלומר הנספח לשאת או לבהרת והם לובן שכהה מן השאת מעט שנראה כסיד ההיכל הוא תולדת הבהרת והוא לובן שכהה מסיד ההיכל מעט והרי הוא כקרום ביצה והיא תולדת השאת אוֹ בַהֶרֶת היא המראה המבריק ביותר לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו שהוא נראה בעור הבשר כשלג וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא[9] אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִיםההדיוטים שימצאו חוץ למקדש ככהני ענתות:
(ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר וקיבלו חז"ל שצריך שיהיה שתי שערות בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן שהשער שהיה שחור קודם שנולד בו הנגע, לאחר שבא לו הנגע נהפך לבן, טמא הוא, שהשער שנתלבן סימן שנחלש הבשר ומת, שהנגע ממית את הבשר[10] וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק נראה עמוק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ בדיבור יאמר טמא הוא[11]:
(ד) וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר שמראה הלבן אינו חזק כל כך שנראה שהוא עמוק מן העור[12] וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע ממסגרו על ידי סימון שעושה שצריך לעשות רושם סביבת הנגע לראות אם פשה[13] וי"א[14] שעושה בנתק לבדו סביבו סימן מן השערות, שאין לזייף דהסימן ימחוק בעל הנגע, ויעשה סימן אחר הרחק מן הנגע, כדי שיחשבוהו טהור ולא יוציאוהו חוץ למחנה, ויביאוהו לידי זיוף, וי"א[15] שיסגירנו בבית אחד הוא סתימת דלת הבית, שישב בו בדד ולא תהיינה דלתות ביתו פתוחות לכל עובר ושב כדרך כל פתחי הבתים שִׁבְעַת יָמִים:
(ה) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו במראהו ובשיעורו הראשון[16] לֹא פָשָׂה התפשט הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:
(ו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בפעם ה -[17] שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע שחזר למראה נגע אחר, כגון משלג לסיד, הואיל וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר טהור שלא תאמר כיון שנשתנית הנגע למראה נגע אחר תראה בתחילה, בא הכתוב ולמד שהוא טהור, והוא הדין אם העזה, ונהיה לבן יותר שכבר למדך הכתוב שאין השנוי ממראה למראה סימן טומאה, אלא כעומד בעיניו הוא, וכל שלא פשה טהור הוא וְטִהֲרוֹ בדיבור, יאמר טהור[18] הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִיא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר שטעון טבילה וכיבוס בגדים, לפי שהיה בספק טומאה[19]:
(ז) וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית כלומר פעם נוספת ובאמת היא פעם שלישית[20] אֶל הַכֹּהֵן:
(ח) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא: פ
(י) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא שתי שערות שחור שהיה בה[22] הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן או גם אם לא היה סימן זה אלא וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי כלומר בשר חי שאינו לבן כמראה נגע אלא לבן מגוון אחר או אדום או שחור כשיעור עדשה מרובעת או יותר בַּשְׂאֵת וה"ה בשאר הנגעים[23]:
(יא) צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא עקר שם צרעת נאמר על המחיה כי השאת לבדו אינו צרעת עדיין. ואמר שדרך הצרעת הזה להיות חולי מתישן[24] בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרֶנּוּ כִּי טָמֵא הוּא:
(יב) וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע שהפך לבן מקום הנגע וכל גופו[25] מֵרֹאשׁוֹ של אדם[26] וְעַד רַגְלָיו אבל אם הפך לבן כל הגוף ומראה הנגע חזר לבהק או נתרפא טמא הוא[27] לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן:
(יג) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא:
(יד) וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא:
(טו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא צָרַעַת הוּא:
(טז) אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל הַכֹּהֵן:
(יז) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע טָהוֹר הוּא: פ
נביא
שמואל א פרק כד
(טז) וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:
(יז) וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה:
(יח) ואת וְאַתָּה הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי מסרני יְקֹוָק בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי:
(יט) וְכִי נעשה מעולם כזאת, ש - יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וַיקֹוָק יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי:
(כ) וְעַתָּה שכבשת את יצרך עד מדריגה כזאת הִנֵּה יָדַעְתִּי בראותי הצלחתך כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל:
(כא) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיקֹוָק אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי:
(כב) וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה: פ
שמואל א פרק כה
(א) וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה במקום שהיה שם ביתו כאמרו ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן: ס
(ב) וְאִישׁ בְּמָעוֹן שם עיר וּמַעֲשֵׂהוּ מקנהו שדותיו וגניו וכרמיו בַכַּרְמֶל והיה מעשהו רחוק ממנו כי היה מעשהו בכרמל וְהָאִישׁ גָּדוֹל עשיר מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים וַיְהִי יום אחד בהגיע עת בִּגְזֹז אֶת צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל דרכו היה לעשות משתה ויום טוב לגוזזי הצאן:
(ג) וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כלבו כָלִבִּי מבני כלב בן יפנה והיה קרוב לדוד:
(ד) וַיִּשְׁמַע דָּוִד בַּמִּדְבָּר כִּי גֹזֵז נָבָל אֶת צֹאנוֹ:
(ה) וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים וַיֹּאמֶר דָּוִד לַנְּעָרִים עֲלוּ כַרְמֶלָה וּבָאתֶם אֶל נָבָל וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם:
(ו) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי כזה הטוב יהיה לך כל ימי חייך וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם:
(ז) וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹזְזִים לָךְ עַתָּה אודיע לך הָרֹעִים אֲשֶׁר לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא נִפְקַד נחסר לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל:
(ח) שְׁאַל אֶת נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִים שלי חֵן בְּעֵינֶיךָ כִּי עַל יוֹם טוֹב יום משתה גזיזת הצאן שדרכך לעשות סעודה בנו בָּאנוּ ומהראוי לקבל אז את כל הבא בסבר פנים יפות תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ אם מעט ואם הרבה לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד:
(ט) וַיָּבֹאוּ נַעֲרֵי דָוִד וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ יגעים היו מטורח הדרך, ונזדרזו למצות דוד, ולא נחו עד שדברו אליו, ואחר כך וינוחו וסקו לדבר עד שייתן להם תשובתו:
כתובים
תהלים פרק קיט
המזמור הזה הוא נכבד מאד, וחיברוֹ דוד על סדר אל"ף בי"ת ונקרא בלשון חז"ל "תמניא אפי" - שמונה פנים. שמונה אופנים. כי בכל אות יש בו שמונה פסוקים. כי התורה נאמרה בתמניא אפי והיינו בשינוי ח' נקודותיה ובח' לשונות נקראת התורה במזמור זה שעל שם מעלות התורה שהם שמנה נאמר זה המזמור שיש בתורה במעלותיה שמונה חלוקות
בכל פסוק ופסוק יש בו המילה דרך, או תורה, או עדות, או פקודים, או מצוה, או אמירה, או דיבור, או משפט, או צדק, או חוקים, או אמונה. ואלה המילים הם חלקי כל התורה. ועתה אבאר אלה השמות,. תורה היא תכונת המצות היאך נעשות, כמו תורת החטאת, תורת האשם, וכן בשאר המצות. דרך הוא תיקון המדות, מה הוא חנון אף אתה הֱיֵה חנון, מה הוא רחום אף אתה הֱיֵה רחום, וכן בשאר המדות. חוקים הם המצות שלא נגלה טעמם. מִצְוֹת, אשר נאמר בהם מצוה, כגון שילוח טמאים (במדבר ה, ב), והפרת נדרים (שם ל, ב), וכיוצא בהם. משפטים הם הדינין שבין אדם לחבירו. עדות הם הַמִּצְוֹת אשר הם עדות וְזֵכֶר, כמו שבת ומועדים, ציצית ותפילין, וכיוצא בהן. פִּקּוּדִיםהם הַמִּצְוֹת אשר השכל מורה עליהם, שהם כפקדון וכדבר גנוז בלב האדם. צדק הוא צידוק הַמִּצְוֹת, כי בצדק נאמרו. דיבור ואמירה הם כלל לכל הַמִּצְוֹת, וזָכַר דיבור ואמירה גם כן להבטחה שׁהבטיחוֹ האל
תהלים פרק קיט
א
(א) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְקֹוָק ההילול והשבח לולכים לאלו שהולכים בדרך ה' כי זהו דרך החיים ואין אחרת: (ב) אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו שומרי המצוות בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ שמחפשים את המשמעות האמיתית של הדברים: (ג) אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה אשריהם אבל אין שכרם מלא אם לא עשו רע אלא רק אם בִּדְרָכָיו הָלָכוּ ועשו טוב בקום ועשה: (ד) אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ את המצוות ללכת בדרכם ולא לשנות כלום אלא שליבו של אדם יהיה נתון בהם כדי לִשְׁמֹר מְאֹד: (ה) אַחֲלַי אבקש מה' ש- יִכֹּנוּ דְרָכָי יהיו דרכי נכונים כדי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ: (ו) אָז כשהיו דרכי נכונים אז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ כי מי שלא קיים את כל המצוות הוא בוש ונכלם כשהוא רואה את המצוות כתובים בתורה: (ז) אוֹדְךָ לך הקב"ה שע"י המצוות למדתי להודות לך בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי כשהבנתי שכולם הם מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: (ח) אֶת מאוד רוצה אני את חֻקֶּיךָ ל- אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד ותעזרני גם להצליח לשמור את החוקים והמשפטים:
משנת ההלכה
חמץ שעבר עליו הפסח
א. חכמים אסרו לאכול וליהנות מחמץ שעבר עליו הפסח והיה ברשותו של יהודי ולא קיים בו את מצוות הביעור. אמנם חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אינו אסור כלל מכיון שאין מוטל עליו חובת ביעור. ולכן נהגו לעשות "מכירת חמץ" לפני פסח לנכרי ועל יד כך אין בו חובת ביעור. ולפיכך חנויות של נכרים מותר לקנות מהם חמץ אחר הפסח אע"ג שאותו חמץ היה ברשותם כל ימי הפסח ובכלל זה חנויות הדיוטי פרי בחו"ל.
ב. חנויות השייכים ליהודים או שיש להם זיכיון מאת חברה נכרית אבל המפעילים יהודים לאחר הפסח מותר לקנות מהם רק חמץ שנמכר לגוי כדין. ויש להקפיד לקנות רק ממי שבידו תעודה שמכר את חמצו כדין.
ג. מותר לקנות בבית מרקחת תרופות וויטמינים אפילו אם לא נמכרו לגוי בפסח
ד. אמנם כל זה בחנויות שבימות הפסח לא מכרו חמץ אבל חנויות של יהודים שמכרו חמץ, למשל "וויסקי" "וודקה" וכדומה בימי הפסח, אע"פ שחלק מן הפוסקים מתירים וסוברים שהחמץ שנמכר בימות הפסח הרי הוא כגזל מן הנכרי, אבל אינו מבטל את המכירה שנעשתה, ולכן על שאר החמץ אין בו משום חמץ שעבר עליו הפסח. מ"מ הרבה מן הפוסקים סבורים שאין מכירה זו מועילה כלל שהרי עיקרה של מכירת חמץ היא גילוי דעת שאינו רוצה בחמץ ובכך שמוכר חמץ בפסח מעשיו מוכיחים שמהמכירה בטילה וממילא שייך כאן איסור "חמץ שעבר עליו הפסח". אף על פי שיש להם תעודת מכירת חמץ.
ה. ולכן מן הראוי אם אפשר יש להימנע מלקנות בחנויות שבבעלות או בזיכיון יהודי שמכרו חמץ בימות הפסח אפילו אם יש להם תעודת מכירת חמץ. ומקומות שאין להם תעודת מכירת חמץ אין לקנות בהם כלל.
ו. חנות הדיוטי פרי בנתב"ג "ג'יימס ריצ'רדסון" מוכרת חמץ גמור בפסח ואין לקנות שם חמץ[28] לאחר הפסח.
[1] ת"א רשב"ם
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] רש"י
[6] אבע"ז
[7] כתב הרשב"ם "כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם אלא המדרש של חכמים וחקותיהן וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר".
[8] רשב"ם
[9] אבע"ז
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] אבע"ז
[12] רשב"ם פי ר' יוסף בכור שור
[13] פי' הטור ודעת הרא"ש
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] רש"י רמב"ן
[16] רש"י
[17] אבע"ז
[18] חזקוני
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] דעת זקנים
[21] רשב"ם
[22] אבע"ז
[23] רמב"ן
[24] מלבי"ם
[25] רמב"ן
[26] רש"י
[27] רש"י
[28] על פי פירסומי הרבנות בחנות הקטנה הממוקמת ליד שער D7 מבצעים מכירת חמץ והיא סגורה כל ימי הפסח ובשבתתו ובחגים אמנם צריך לברר האם הסחורה מגיעה מהמחסן הכללי שממנו מספקים אף לחנות הגדולה והאם נעשה בו מכירת חמץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה