מקרא
ויקרא פרק טו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן הכהנים יפרישו בין זבה לנדה כאשר אמרו חז"ל בין דם לדם[1] לֵאמֹר:
(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ כנוי לערות הזכר[2] זוֹבוֹ טָמֵא הוּא[3]:
(ג) וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ זיבה הרי היא כיציאת שכבת זרע רק מראה שונה ואינה באה מחמת הסיבות הגורמות שכבת זרע אלא מחמת חולי ואם רָר לשון ריר אם יצא כריר ומטפטף בְּשָׂרוֹ אבר הערוה אֶת זוֹבוֹ שהזוב קלוש וצלול כעין קרי אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ שיוצא עבה וסותם את פי האמה ונסתם בשרו מטפת זובו[4] טֻמְאָתוֹ הִוא:
(ד) כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב אפילו אם לא נגע במשכב עצמו[5] יִטְמָא וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא ודוקא המיוחד לשכיבה או ישיבה אבל אם עומד למלאכה אחרת אפילו אם שכב אינו מטמא בטומאת משכב[6]:
(ה) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ו) וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב לימד על משכב ומושב שחמור מן המגע שהם נעשים אב הטומאה כזב בעצמו לטמא אדם לטמא בגדים והמגע שאינו משכב או מושב כלומר מה שנגע בזב ואח"כ נגע בו דבר אחר אינו אלא ולד הטומאה ואינו מטמא אלא אוכלים ומשקים אבל לא אדם ובגדים וכלים[7]:
(ז) וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב באיזה אבר שיהיה[8] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ח) וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר ונשאו הטהור או נגע ברוק[9] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְכָל הַמֶּרְכָּב הבליטה שלפני האוכף ושלאחריו המחזיקים את הרוכב מלהחלק לפניו או לאחריו זהו נקרא מרכב שהוא עשוי לרכיבה, ואין המרכב ראוי לישיבה, אלא להסמך עליו בעת שהוא רוכב על האוכף[10]אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב אפילו אם לא ישב עליו יִטְמָא:
(י) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו של מרכב[11] יִטְמָא עַד הָעָרֶב אבל אינו זקוק לכיבוס ובזה קל מרכב ממשכב ומושב שזקוקים לכיבוס בגדים וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם את הזב או משכבו, מושבו רוקו, או מרכבו[12]יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יא) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם יקרא הכתוב לטבילה שטיפה במים, וכן יקראנה בבגדים כבוס, והטעם, מפני שהטבילה צריך שלא יהיה בה דבר חוצץ, אלא ישטוף כל גופו במים, ופי' הפסוק, בעבור כי הנגיעה בידים, אמר כי כאשר יגע בו הזב בידיו, ועדיין לא שטף אותם בשטיפת כל גופו במים, יהיה טמא, כאלו אמר וכל אשר יגע הזב בידיו, ועדיין לא רחץ, ביום טהרתו יכבס [בגדיו]. והוצרך לומר לשון שטיפה, ללמד על הרחיצה שיזכיר (בפסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים שתהיה בשטיפה ושפשוף להסיר החציצה[13] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יב) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב מתוכו אבל מאחוריו אינו מטמא[14] יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בטבילה בַּמָּיִם וכן הדין גם בכלי מתכות[15]:
(יג) וְכִי יִטְהַר שיפסיק[16] הַזָּב שראה שלושה ראיות מִזּוֹבוֹ ויש מפרשים וכי יבא לטהר שנתרפא הזב מזובו[17] וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ כלומר שבעת ימים להפסקתו שהם נקיים מזיבה שלא ראה בהם זיבה כלל[18] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים מי מעיין שנובעים[19] וְטָהֵר:
(יד) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אל פתח העזרה וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן:
(טו) וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹבוֹ: ס
(טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: פ
נביא
שמואל א פרק כו
(יב) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל חזר דוד לקחתו בעצמו, כי לא האמין לאבישי פן יכה עמו נפש שאול וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת יְקֹוָק נָפְלָה עֲלֵיהֶם:
(יג) וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר מעבר המים שהיה שם וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר להשמיע קולו ל - מֵרָחֹק רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם:
(יד) וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר לֵאמֹר הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ: פ
(טו) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל הלא אתה גדול וחשוב, ומי כמוך בחשיבות, ולפי גודל המעלה תגדל האשמה וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל את אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ כִּי בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ וכאשר באמת בא אבישי ורצה להשחיתו:
(טז) לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ חַי יְקֹוָק כִּי בְנֵי מָוֶת חייבי מיתה אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ יְקֹוָק וְעַתָּה רְאֵה אֵי איפה חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת ראה גם איפה צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁרמראשתו מְרַאֲשֹׁתָיו:
(יז) וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
(יח) וַיֹּאמֶר דוד לשאול לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה:
(יט) וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְקֹוָק הֱסִיתְךָ בִי אם הוא דבר ה' לרדוף אחרי אקריב קרבן לה' ו - יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְקֹוָק כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ מלדור בְּנַחֲלַת יְקֹוָק בארץ ישראל בין אחי לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים שמגרשים אותו לפלשתים שהם עובדי עבודה זרה:
(כ) וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי יְקֹוָק שיעמד דמי נגד ה' תמיד לנקום נקמתי כאילו נשפך דמי כי בכל יום אני בסכנת דמי כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים שם עוף אשר יתענגו המלכים לרדוף אחריו ולצודו, ורצה לומר: רודף הוא אחר הדיוט, כאלו אחר שר גדול וחשוב:
(כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי דָוִד כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד:
(כב) וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה החנית חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ:
(כג) וַיקֹוָק יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְקֹוָק הַיּוֹם בְּיָד בידי וְלֹא אָבִיתִי רציתי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְקֹוָק:
(כד) וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה: פ
(כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה להיות מלך וְגַם יָכֹל תּוּכָל תצליח וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ: פ
שמואל א פרק כז
(א) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה לשון כליון יוֹם אֶחָד שמא יארוב ויבא עלי פתאום בְּיַד שָׁאוּל אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ:
(ב) וַיָּקָם דָּוִד וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת:
כתובים
תהילים פרק קיט
ח
(נז) אמרתי לכולם חֶלְקִי יְקֹוָק ובו אני מאמין והוא מושיעי ו- אָמַרְתִּי לכל מי ששומע לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ: (נח) חִלִּיתִי ביקשתי את פָנֶיךָ בְכָל לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ כמו שנאמר וחנותי את אשר אחון: (נט) כאשרחִשַּׁבְתִּי את דְרָכָי אז תמיד וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ: (ס) חַשְׁתִּי במהירות מלשון חיש וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ: (סא) חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי חבורות של רשעים שללו אותי אך בכל זאת תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: (סב) חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ שנפרעת מהרשעים: (סג) חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ לכל מי שירא ממך וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ: (סד) חַסְדְּךָ יְקֹוָק מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִימכל החסדים שעשית איתי הגדול ביותר הוא שלימדת אותי את חוקיך:
ט
(סה) מאז ומתמיד טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ יְקֹוָק כִּדְבָרֶךָ אשר הבטחת: (סו) טוּב טַעַם שבהבנת המצוות למדני ו- וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי כמו שהטבת לעשות לי בדבר ישועה ורחמים ואני מאמין במצוותיך שאתה ציוותם ולכן אני תאב לדעם: (סז) טֶרֶם אֶעֱנֶה לפני שהתעניתי בהבנת התורה אז אֲנִי שֹׁגֵג הייתי כי לא ידעתי את אמיתות טעמם אבל וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי ולא אשגה עוד: (סח) טוֹב אַתָּה גם בלי לבקש על הטובה וּמֵטִיב למבקש את הטובה וכל מה שאני מבקש הוא לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ כדי לדעת את אמיתות התורה: (סט) טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים שאינני שלם בפה ובלב אבל אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר אשמור פִּקּוּדֶיךָותוכי כן כברי: (ע) טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם ליבם השמין כחלב מרוב שהם השתעשעו בתענוגות הזמן אבל אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי המתשת את כוחו של אדם: (עא) טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי כדי שאשו מהדרך הרעה וכדי ש-לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ: (עב) טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף:
משנת ההלכה
דיני קבלת שבת מוקדם
א. כתבו הטור והש"ע "מקדימין להתפלל ערבית בליל שבת יותר מבימות החול" וכ"כ הרמב"ם בפ"ג [הל' ז'] מתפלה "ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת ז בערב שבת קודם שתשקע החמה" וכן מסופר בגמ' ברכות (כז:) שרב היה מתפלל של שבת בערב שבת
ב. וטעם גדול יש בדבר דוקא בערב שבת וכמו שכתבו במגן אברהם (רס"ז ס"ק א) ובספר ערוך השולחן (סי' רסז סעי' ג) "וגם יש טעם גדול בדבר להקדים ערבית של שבת דהנה תפלת ערבית תקנו כנגד אברים ופדרים שהקריבו בלילה מתמיד של בין הערבים ועתה הרי אסור בלילה להקריבן כדכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת [שבת קי"ד.] וא"כ בהכרח שהקריבו האברים והפדרים מבעוד יום ולכן גם התפלה שכנגדן ביום.
ג. ומפלג המנחה כלומר שעה ורבע קודם השקיעה יכול להדליק נרות שבת ולקבל שבת בתפלת ערבית אמנם אם מתפלל ערבית קודם השקיעה חייב להתפלל מנחה של ערב שבת לפני פלג המנחה ויש מי שאומר שבציבור יכול להתפלל מנחה וערבית אחרי פלג המנחה סמוך אחד אחרי השני וכן נהגו במקהלות הספרדים.
ד. וכמו שיכול להתפלל מבעוד יום כן יכול לעשות קידוש מבעוד יום כמ"ש הרמב"ם (שבת פכ"ט הי"א) " יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אע"פ שלא נכנסה השבת" עכ"ל ומותר לשבת מיד ולאכול את סעודת שבת, אפילו שעדיין לא שקעה החמה
ה. ומדברי חלק מהראשונים משמע שהיו גומרים סעודת שבת מבעוד יום (בספר תרומת הדשן סי' א' ב"י כאן תוס' ברכות ב:) וכן עיקר לדינא אמנם ראוי להחמיר ולהיזהר לאכול כזית בלילה ממדת חסידות (וכדעת ספר חסידים).
ו. אם לאחר שהתפלל מעריב אין עד הלילה חצי שעה יש ליזהר שלא להתחיל לאכול אלא ימתין עד הערב ויחזור ויקרא ק"ש בלא הברכות ואח"כ יאכל אמנם הנוהג להקל בזה אין למחות בידו ויש לו על מי לסמוך.
[1] אבע"ז
[2] אבע"ז
[3] כאשר יקרה זה מבשרו שהוא בסיבת חולי כלי הזרע בלבד, הנה זה יורה על חולשתם וחסרון עכולם אשר יקרה על הרוב בסבת רוב התמדת המשגל והרהוריו אשר בו לא תחדל זמת אולת חטאת ובכן ראוי שיספור ז' נקיים אשר בם יסורו הרהוריו מלבו ויטבול מן הטומאה ויכפר בחטאת ועולה על מה שפעל והרהר. ספורנו
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] אבע"ז
[9] רש"י
[10] הכתב והקבלה
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"י רש"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רש"י
[19] ת"א ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה