מקרא
ויקרא פרק כב
(כא) וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק לְפַלֵּא לפרש בדיבורו שיהיה ל -[1] נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ הזהירנו שלא להטיל מום בקדשים אפילו אחרי שחיטת הקרבן[2]:
(כב) עַוֶּרֶת מום של עורון אוֹ שָׁבוּר עצם שבורה[3] אוֹ חָרוּץ ריס של עין שנסדק או שנפגם וכן שפתו שנסדקה או נפגמה אוֹ יַבֶּלֶת בעין אבל שבגוף מצוי הוא בכל בעל חי[4] אוֹ גָרָב סוג שחין אוֹ יַלֶּפֶת חזזית לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיקֹוָק הזהירנו משחוט בעל מום[5] ואפילו המקדיש בהמה שיש בה מום לגבי המזבח עובר בלא תעשה ולוקה על הקדשו כיון שע"י דיבורו יוצא מחול לקודש שנאמר כל אשר בו מום לא תקריבו מפי השמועה למדו שזו אזהרה למקדיש בעלי מומין[6] וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיקֹוָק הזהירנו מהקטיר בעלי מומים על המזבח[7]:
(כג) וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ אבר גדול מחבירו וְקָלוּט פרסתו אינה חצויה אלא הרי היא כפרסת סוס או חמור נְדָבָה לבדק הבית תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לרצון על המזבח[8] לֹא יֵרָצֶה:
(כד) וּמָעוּךְ מום באבר הרבייה ביציו מעוכין וְכָתוּת ביציו כתושים וְנָתוּק שהביצים מנותקים ביד וְכָרוּת מנותקים בכלי[9] לֹא תַקְרִיבוּ לַיקֹוָק הזהירנו מזרוק דם בעלי מומים על המזבח[10] וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ הוזהרנו שלא לסרס אדם או בהמה[11]:
(כה) וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה הזהירנו מהקטיר קרבנות גויים אם הם בעלי מומים[12] כִּי מָשְׁחָתָם לשון השחתה בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: פ
(כו) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כז) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוהג בנקבה שאסור לשחוט האם והבן או הבת ואינו נוהג בזכרים ומותר לשחוט האב והבן[13] לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:
(כט) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיקֹוָק לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ יהי רצונכם וכונתכם בעת שתזבחו שביום ההוא יאכל[14]:
(ל) בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָכֵל לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר אֲנִי יְקֹוָק:
(לא) וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק שיזהרו בקרבנות במומים ובמחוסרי הזמן קודם שבעה ויום שנשחטה האם, ולעשות הזבחים והתודה ולשחטם לרצון[15]:
(לב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ונתחייבנו בזה לקדש את ה', כלומר לפרסם את האמונה ה' בעולם בלי לפחד מאף אחד. ולא לשמוע למי שינסה להכריח אותנו לכפור בה' ח"ו, ולמסור את עצמנו למיתה, בשביל לא לעבור על דבר זהשעל מנת כן הוציאנו ה' ממצרים[16] אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
(לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק: פ
ויקרא פרק כג
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה על כלישראל להאסף בבית אלהים ביום מועד, לקדש אותו בפרהסיא בתפלה והלל לה' ובכסות נקיה ולעשותו יום משתה ושמחה, והוא מלשון קרואי העדה (במדבר א, טז) ואחרי כן יאכלו הקרואים[17] אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי מתייחס לשבת ובגלל שיש הרבה שבתות בשנה כתב בלשון רבים[18]:
(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ
(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם משעה ששית מתחילת היום כלומר מחצות תקריבו קרבן -[19] פֶּסַח לַיקֹוָק:
(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:
(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אבל מלאכת אוכל נפש תעשו[20]:
(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק קרבנות המוספים שבפרשת פנחס[21] שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: פ
נביא
שמואל ב פרק ב
(כ) וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי:
(כא) וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר כי הרודף אחר מי ושב מאחריו, הנה לקלון יחשב, ולזה אמר לו אבנר אם מפני הכבוד לא תרצה לשוב מאחרי, עשה זאת - נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ להיות נראה שלא אחרי רדפת כי אם אחר נער אחר וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ כלי זיינו וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו:
(כב) וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ:
(כג) וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית יש חניתות שראש עץ החנית מחודד ובו ברזל מחודד עשוי לתקעו בארץ ואבנר לא פנה אל עשאל אלא הכהו באחרי החנית אֶל הַחֹמֶשׁ אל צלע החמישית, שהוא על הלב וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תחתו תַּחְתָּיו וַיְהִי כָּל הַבָּא מאנשי דוד אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ ולא המשיכו במרדף:
(כד) וַיִּרְדְּפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה שקעה וְהֵמָּה בָּאוּ עַד גִּבְעַת אַמָּה כך שמה על שם אמת המים שהיתה בצדה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גִיחַ דֶּרֶךְ מִדְבַּר גִּבְעוֹן:
(כה) וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר לתמוך בו במלחמה וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אֶחָת וַיַּעַמְדוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֶחָת:
(כו) וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה כי אחד משנינו ימות וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם ולעשות שלום ביניהם:
(כז) וַיֹּאמֶר יוֹאָב חַי הָאֱלֹהִים כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ ואמרת יקומו הנערים וישחקו לפנינו כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר שנפגשנו בבריכת גבעון נַעֲלָה הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו וכל אחד היה הולך לדרכו:
(כח) וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם:
(כט) וְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו הָלְכוּ בָּעֲרָבָה כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֵּלְכוּ כָּל הַבִּתְרוֹן שם מחוז בעבר הירדן וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם:
(ל) וְיוֹאָב שָׁב מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל הָעָם וַיִּפָּקְדוּ חסרו מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂה אֵל:
(לא) וְעַבְדֵי דָוִד הִכּוּ מִבִּנְיָמִן וּבְאַנְשֵׁי אַבְנֵר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵתוּ:
(לב) וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו וַיֵּאֹר והאיר לָהֶם היום בהגיעם בְּחֶבְרוֹן:
שמואל ב פרק ג
(א) וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים: ס
(ב) וילדו וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת:
(ג) וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לאביגל לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר ונשבתה במלחמה ונהגו בה דין יפת תואר כמבואר בתחילת פ' כי תצא:
(ד) וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל:
(ה) וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה היא מיכל בת שאול אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן: פ
כתובים
תהלים פרק קכד
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי אם לא היה איתנו יְקֹוָק שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל חלק זה הולך על תחילת הפסוק היינו שיאמר נא ישראל לולי וכו: (ב) לוּלֵי אם לא יְקֹוָק שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם בזמן שאם קם עלינו להרגנו ולאבדנו: (ג) אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ אם לא הקב"ה אז היינו נבלעים חיים והכוונה היא שאדם שהוא תעב לא יחכה לבישול האוכל והוא יאכל אוכל חי כך גם אלו שרוצים לאבדנו יהיו תאוים לאבדנובַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ בזמן שהם כועסים עלינו: (ד) אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ דוד המלך מדמה את האויב כמים ששוטפים נַחְלָה נחל של מים עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ: (ה) אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם ששוטפים ברוע ובזדוןהַזֵּידוֹנִים: (ו) אבל בָּרוּךְ יְקֹוָק שֶׁלֹּא עזב אותנו ולא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: (ז) נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים כמו הציפור שנמלטת מהמלכודת שטמנו לה כך הַפַּח נִשְׁבָּר היינו שהרשעים נפלו ועל ידי זהוַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: (ח) עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְקֹוָק עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ ואת כל העזרה הזו שקיבלנו זה רק בזכות שקראנו בשם ה' ולא בכוחנו:
תהלים פרק קכה
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּיקֹוָק כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב אותם שבוטחים בה' הם כמו הר ציון שלעולם לא נוטה ועומד יציב וזקוף: (ב) כמו יְרוּשָׁלִַם ש- הָרִים סָבִיב לָהּ להגן עליה כך וַיקֹוָק נמצאסָבִיב לְעַמּוֹ בכדי להגן עליהם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: (ג) כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים גם כשהרשעים מושלים תקופה על הצדיקים זה לא נמשך זמן רב לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶםכדי שהצדיקים לא ילמדו ממעשיהם של הרשעים ולא ישלחו את ידם לעוול: (ד) הֵיטִיבָה יְקֹוָק לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם למי שהוא טוב בליבו ויש לו יושר בלבבו אז לו הקב"ה מיטיב: (ה) אבל אלו שהם וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם שהם הולכים ומטים את עצמם לדרכים עקומות וכל כוונתם היא לרמות את הבריות אז יוֹלִיכֵם יְקֹוָק אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן יוליכו לאבדון יחד עם פועלי הרוע ואם כך אז שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל כי עדיין לא ירמו אותם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה