מקרא
ויקרא פרק כג
(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:
(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק קרבנות המוספים האמורים בפרשת פנחס בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא אע"ג שכבר זמן שבעה ימי סוכה עברו, אעצור אתכם יום אחד שלא תלכו עדיין[1] וענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפלה או שזה היום אחר חג הסכות אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים הוא קודש להיות יום עצרת שיעצרו במקומות הקודש ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים כאמרו ישמח ישראל בעושיו[2] כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים בכולם יש בהם עולה ומנחה זבח ונסכים כי עד עתה לא הזכיר רק אשה לבדו ויתכן להיותו עולה לבדה או מנחה לבדה[3] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְקֹוָק וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם שאתם חייבים לה' כמו הבכור והמעשר[4] וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיקֹוָק:
(לט) אַךְ אע"פ שראש השנה ויום הכפורים באים לזכרון לכפרה אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה[5] בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץשדות וכרמים[6] תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שתחוגו לפניו, לתת הודאה לשמו על מעשיכם שאספתם תבואתכם[7] שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר קיבלו חז"ל שזהו אתרוג כַּפֹּת תְּמָרִים לולב וַעֲנַף עֵץ עָבֹת הדס וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק על ידי מצוות החד ישיבה בסוכה ד' מינים ושמחה[8] שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל אפי' אותן שיש להם בתים מפוארים[9] יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה[10] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא פרק כד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ אחר שכלה השמן שהתנדבו במלאכת המשכן צוה שיביאו לדורות[12] שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מלילה ללילה כמו עולת תמיד שאינה אלא מיום ליום[13]:
(ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת הפרוכת שלפני הארון הנקרא עדות בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן ולדורות כשר גם בכהן הדיוט[14] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר והן כדאי אף ללילי תקופת טבת ומדה זו הוקבעה להם[15] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה שעריכת הנרות יהיה על המנורה עצמה ולא יהיה דבר מפסיק בין הנרות להמנורה ולכן אמר הטהורה כי אם היה יכול להפסיק בקיסמים ובצרורות לא היה קפידא בטהרת המנורה לענין הנרות שאין נוגעים בה אבל כיון שצריך שיקבעם במנורה עצמה מקבלים טומאה ולכתחלה צריך ליזהר בטהרתם[16] יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: פ
נביא
שמואל ב פרק ג
(כא) וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה תרצה נַפְשֶׁךָ וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
(כב) וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד ולא סיפר מאיזה גדוד ומאין הביאו השלל, ומן הנראה כי מארץ פלשתים היה אולי יצא גדוד פלשתים בארץ ישראל להלחם או לפשוט ויואב עם עבדי דוד יצאו אליהם ועתה שב מהגדוד ההוא - וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
(כג) וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
(כד) וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ:
(כה) הלא יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר אשר הוא שונא לך ולא בא כִּי אם לְפַתֹּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מבואך מוֹבָאֶךָ וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
(כו) וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר כאילו המלך קורא לו וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה בור שהיו בו קוצים וְדָוִד לֹא יָדָע:
(כז) וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי בשלוה ובבטחון שלא הבין אבנר שבלבו להרגו וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ לדופן החמישית מקום שהאברים הפנימיים מונחים וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה אֵל אָחִיו:
(כח) וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְקֹוָק עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר:
(כט) יָחֻלוּ עונש דמיו של אבנר עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו לא אמר אלא על המסייעים אותו והסומכים את ידו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ נשען על מקלו מחמת חולי הרגלים וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם:
(ל) וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו לפי שנכנס עם יואב לתוך השער להיות לו לעזר, מעלה עליו הכתוב כאלו גם הוא הרגוׂ הָרְגוּ לְאַבְנֵר עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂה אֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה: פ
(לא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב כדי שיתחרט על מה שהרגו וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה:
(לב) וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ אֶל קֶבֶר אַבְנֵר וַיִּבְכּוּ כָּל הָעָם: פ
(לג) וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל כאדם נופל ושפל ימות אבנר שהיה גבור וגדול איך לא השיב ידו אל מכהו יָמוּת אַבְנֵר:
(לד) יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגַּשׁוּ הלא לא הרגוך על חטא במשפט שאז אוסרים ידי החוטא ורגליו בנחושתים עד יגמרו דינו והלא לא על חטא ולא במשפט הרגוך, רק - כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ שהרגוך בדרך צדיה ורצח וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו:
(לה) וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת להאכילו סעודה מועטת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ כלומר אני נשבע שעד השקיעה לא - אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה:
(לו) וְכָל הָעָם הִכִּירוּ שהרצחו של אבנר לא מצד דוד היתה וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי כָל הָעָם טוֹב:
(לז) וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר: פ
כתובים
תהלים פרק קכט
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי המשיל ימי הגלות לימי האדם, והתחלת הגלות לימי הנעורים, ואורך ימי הגלות לימי הזקנה, ואומר כי מתחילת הגלות צררו אותנו האויבים צרה רבה, וזהו יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל תהלה לאל שלא כלינו בגלות: (ב) רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי אבל גַּם לֹא יָכְלוּ לִי: (ג) עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים משל לרוב הסבלות והפרך והבזיון והקלון הֶאֱרִיכוּ למענותם לְמַעֲנִיתָם המענית הוא הקו שיחרוש החורש וכל מה שיהיה ארוך המענית, תהיה יגיעת השורים רבה, כי לא ינוחו עד ראש הקו. ובאמרו האריכו למעניתם רצה לומר שלא נתנו אותנו לנוח מעבודתם ומסבלותם: (ד) יְקֹוָק צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹתחבלים עבים שבהם קשרו אותי רְשָׁעִים: (ה) יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כשה' קצץ עבותם כֹּל שֹׂנְאֵי בני צִיּוֹן: (ו) יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת כעשב הצומח בגג, שאין לו העמדה וקיום שֶׁקַּדְמַת עד שקודם שיצא ויראה שָׁלַף יָבֵשׁייבש בחום השמש: (ז) שֶׁלֹּא בא לכלל קצירה ולכן לא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר ולא וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר מלא כנף בגדו מן העומרים כי לא קצרוהו כלל: (ח) מנהג העוברים לומר לקוצרים, ברכת ה' אליכם וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְקֹוָק כי אינו זרע ברכה, ולא יבוא לידי קצירה. כן יהיו הגוים, כי כל תורתם ואמונתם הבל וריק, כחציר גגות, וכן יכלו כחציר גגות, אבל תורת ישראל המשיל לזרע ברכה:
תהלים פרק קל
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים עומק הצרות ועומק החטא וריחוקו מה' קְרָאתִיךָ יְקֹוָק: (ב) אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: (ג) אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר ולא תמחול יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: (ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא סבת היראה שמתיראים מפניך הוא גדולתך ורוממתך, וזה מתגלה ע"י הסליחה שבזה יראו שאתה נעלית משיפגמו בכבודך: (ה) קִוִּיתִי יְקֹוָק בגלל ש - קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ תורתו ומצוותיו הוֹחָלְתִּי ציפיתי: (ו) נַפְשִׁי מחכה לַאדֹנָי יותר מִשֹּׁמְרִים מהממתינים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: (ז) יַחֵל צפה יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק כִּי עִם יְקֹוָק הַחֶסֶד וע"י מדת החסד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ דרכים של פְדוּת: (ח) וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה