מקרא
ויקרא פרק טז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן מיד כאשר מתו בניו הזהיר את אהרן מן היין ומן השכר שלא ימות (לעיל י ח ט), ואמר עוד למשה שיזהיר אותו שלא ימות בקרבתו לפני ה' והיו שתי המצות האלה ביום המחרת למיתתם[1] בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּמֻתוּ:
(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא אפילו ביום הכפורים[2] בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת לקודש הקדשים אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת כדכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים ואם יראה הכהן ימות[3] כי שם אני מצמצם שכינתי בתוך הענן, ואין לו לבא לפני בלא רשות[4]:
(ג) אלא בְּזֹאת בקרבנות אלו ובסדר העבודה המפורש לקמן יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ ביום הכיפורים[5] בְּפַר בֶּן בָּקָר שיקדיש לְחַטָּאת וְאַיִל שיקדיש לְעֹלָה לבישת הבדים שאין בהם צבע ולא ציור מלאכותיי כי אמנם לא יאחר כהן גדול להכנס לפנים עד אחר הקרבת העולה אבל יכנס להקטיר הקטרת תכף אחר שחיטת החטאת[6]:
(ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ כנוי לערוה[7] וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף הצניפה סבוב, שיגלגלנה בראשו כצניף[8] בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם והם בגדי הלבן שהזכירו חז"ל וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ בטבילה במי מקוה וּלְבֵשָׁם אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו (יומא ל'). וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ ומחוץ לפנים ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור[9]:
(ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח אבל הפר והאיל משלו[10] שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת הראשון על חטאים במקדש, והמשתלח על שאר חטאי צבור אשר לרוב טומאתו לא יאות לזבח ומטמא משלחו[11] וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה:
(ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ יביאנו בעזרה כדי להקריב אותו לכפרה כמו שמפרש לפנינו ושחט את פר החטאת אשר לו[12] וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ יתודה את חטאיו וחטאות ביתו[13]:
(ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת מעמיד אחד לימין ואחד לשמאל ונותן ב' ידיו בקלפי ונוטל גורל בימין וחברו בשמאל ונותן עליהם את שכתוב בו לשם הוא לשם ואת שכתוב בו לעזאזל משתלח לעזאזל[14]גּוֹרָל אֶחָד לַיקֹוָק וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל פתרונו ארץ קשה שאינה מעלה עשבים ואין בה גידול שום דבר כי אם סלע וארץ מדבר שאינה ראויה לישוב בני אדם, כי "עז" לשון קשה ו"אל" כמו כן ואף רבותינו כך פירשו צוק וסלע גבוה וגזור ומשופע, שהיה דוחפו על מותניו ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים איברים[15]:
(ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיקֹוָק וְעָשָׂהוּ חַטָּאת כשמניח הגורל עליו קורא לו שם ואומר לה' חטאת[16]:
(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עָלָיו על ידי וידוי[17] לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
(יא) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים שהם כלם קרוים ביתו שנאמר (תהלים קלה) בית אהרן ברכו את ה' וגו' מכאן שהכהנים מתכפרים בו[18]וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:
(יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ החיצון מִלִּפְנֵי יְקֹוָק מצד מערבי של המזבח שהוא הקרוב לפתח המשכן וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה יותר משל כל השנה ומכאן אמרו חכמים שביום הכיפורים צריכה להיות דקה מן הדקה[19] וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:
(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גחלי הָאֵשׁ שבמחתה לִפְנֵי יְקֹוָק ארון העדות בתוך קודש הקדשים שהרי נאמר למעלה כי בענן אראה על הכפורת וכדי שלא להסתכל בשכינה כדכתיב כי לא יראני האדם וחי, צריך להחשיך את הבית תחלה בנתינת הקטרת זהו שנאמר וכסה ענן הקטרת את הכפרת ואחר כך יביא את הדמים שם[20] וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:
(יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ הזאה אחת למעלה עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה לפני הצד שכנגד המזרח וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים למטה[21] מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ:
(טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר הזאת אחת למעלה ושבע למטה וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:
(טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם אף הנכנסין מזיד בטומאה[22] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד שיזה שבע פעמים לפני הפרוכת ועל קרנות מזבח הקטורת[23] הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם[24]:
(יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ גם שבט הכהנים בפר החטאת וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל בשעיר החטאת[25]:
(יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הקטורת סָבִיב:
(יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי:
(כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם כיצד הוא מתודה אנא השם חטאו ועוו ופשעו וכו' והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד[26] וְנָתַן אֹתָם עַל אחר שיסורו מישראל כאילו נתונים הם אל ראש השעיר והולכים אל מקום שלא יזכרו עוד[27] וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי איש הבקי בדרכים ובמדבריות ורגיל בכל עת ששולחין אותו[28] הַמִּדְבָּרָה:
(כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה ארץ חריבה שאין בה שום תבואה שהיא גזורה ונכרתה מכל טוב[29] וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:
(כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד הכתוב הזה אומר לנו דרשני, שלא יתכן בשום פנים שיצוה שיבא אהרן אל אהל מועד ללא דבר רק לפשוט שם בגדיו ולהיותו ערום בהיכל ה' ולהניחם שם לרקבון, אבל על כרחנו "ובא אהרן אל אהל מועד" לעבוד עבודה, לא הוצרך הכתוב להזכירה, והיא הוצאת הכף והמחתה והיה זה בסיום כל עבודות היום אחרי עולתו ועולת העם והקרבת חלב החטאת. ואחרי שייצא -[30] וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם טעונים גניזה שלא ישתמש בהם ביום הכפורים אחר[31]:
(כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ המקודש בקדושת עזרה[32] אחר שסמך על השעיר המשתלח[33] וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו שמונת בגדי הכהן הגדול וְיָצָא מן המקדש לעזרה וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
נביא
שמואל א פרק כח
(ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיקֹוָק וְלֹא עָנָהוּ יְקֹוָק גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם:
(ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר:
(ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ אבנר ועמשא וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קסומי קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ:
(ט) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי:
(י) וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּיקֹוָק לֵאמֹר חַי יְקֹוָק אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה:
(יא) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי:
(יב) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי מבלי הגיד לי וְאַתָּה שָׁאוּל ובעבור כי דרך העולים לעלות ברגליהם כלפי מעלה, וזה עלה בראשו כלפי מעלה, ידעה בזה שהוא שאול, ובעבור כבוד המלכות עלה בראשו כלפי מעלה:
(יג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים מלאכים שנים, משה ושמואל, שנתיירא שמואל שמא אני מתבקש בדין, והעלה נפשו של משה עמו לבקש רחמים על ישראל לפיכך אמר עולים והקדוש ברוך הוא אמר אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ:
(יד) וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: ס
(טו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה: ס
(טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַיקֹוָק סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ אויביך כלומר ומעתה הוא בעזר שונאך, והוא דוד:
(יז) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לוֹ לדוד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע יְקֹוָק אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד:
(יח) כַּאֲשֶׁר עשית אתה ש - לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ יְקֹוָק הַיּוֹם הַזֶּה:
(יט) וְיִתֵּן יְקֹוָק גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי שתהיו מתים כמו שאני מת גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יְקֹוָק בְּיַד פְּלִשְׁתִּים:
כתובים
תהילים פרק קיט
ל
(פט) לְעוֹלָם יְקֹוָק דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם גם אם מערכת השמים יורו להרע או להיטיב הגזירה שלך עומדת בשמים ואתה מבטל את הוראתם: (צ) לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד את העמדת את הארץ ולכן מי ימנע ממך לעשות כדבריך: (צא) לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם מערכת השמים והכוכבים כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ והם נכנעים לדבריך: (צב) לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי אם לא היה עסק התורה משמח אותי אז הייתי נאבד בגלל רוב העוני ואפילו שהתורה מתשת כוחו של אדם זה מחזק וזה מראה שהקב"ה שולט על הטבע וממעל לו: (צג) לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם בעבור שמירת המצוות חִיִּיתָנִי אני חי: (צד) לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי עיני תלויים אליך להושיעני כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: (צה) לִי קִוּוּ מלשון תקווה רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי אבל בכל זאת ב- עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן: (צו) לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד לכל דבר בעולם יש סיבה ואפשרות להתפלפל בה עד לגבול מסוים שלא כמו במצוות שאין להם קץ:
מ
(צז) מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ עד ש- כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי: (צח) מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ בגלל המצוות אני יהיה יותר חכם מהאויבים שלי כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי כי אני עוסק בתורה בתמידות ולכך אחכם יותר מהם: (צט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי מכולם למדתי לקח ומוסר ומהם למדתי מה הדרך הטובה כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי ובזה הבנתי דבר מתוך דבר: (ק) מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי אהיה עם יותר בינה מהזקנים כי שמרתי את פיקודיך וכל מעשי הם ללמוד לעשות ולקיים: (קא) מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי מנעתי את רַגְלָי ללכת בדרך רע ולא בגלל יראת הבריות לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ שהזהרת לגביו: (קב) מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי שפטתי דין צדק כי אתה פתחת את ליבי להבינם ולכן לא אכשל: (קג) מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי האמרות שלך מאוד לחשובות לי יותר מדבש לפי: (קד) מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר מרוב שהתבוננתי בארחותיך שנאתי את דרך השקר וכמ"ש חז"ל המאור שבה מחזיר למוטב:
משנת ההלכה
אשרי למנצח וקדושה דסידרא
א. אחר חצי קדיש אומרים אשרי, למנצח יענך וכו', ובא לציון ואתה קדוש וכו'. והטעם לאמירת אשרי משום שנאמר בברכות [ד':] כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב ולכן תקנו בשחרית שני פעמים אחד קודם התפלה ואחד לאחר התפלה ובמנחה פעם אחת קודם התפלה.
ב. ואחר כך אומרים למנצח אפילו בימים שאין אומרים בהם תחנון, פרט לימים הבאים: ר"ח, ערב פסח, תשעה באב, ערב יום הכיפורים, ימי חול המועד, חנוכה, ופורים, בין בפורים קטן כלומר באדר א', ובין בפורים באדר ב', בין בפורים דפרזים כלומר ביום י"ד, ובפורים דמוקפים כלומר ט"ו, וכן אין אומרים בבית האבל.
ג. ויש נוהגים שלא לומר גם בערב יו"ט, ובאסרו חג. ומנהג בני ספרד שאין אומרים למנצח, אם אין אומרים תחנון.
ד. ואח"כ אומרים ובא לציון גואל כדרך שאמר ישעיה הנביא [נט, יט] "כי יבא כנהר צר ובא לציון גואל" וגם אנחנו אחר יענך ביום צרה, אומרים ובא לציון גואל.
ה. ואח"כ אומרים פסוק ואני זאת בריתי וגו' שגם ישעיה אמרו אחר פסוק ובא לציון גואל, כלומר שלא תפחד שמרוב הצרות תשתכח תורה מישראל, לא כן דלא ימושו מפיך וגו' וזה ראינו בחוש שאחר חורבן בית המקדש שהרומיים גזרו עלינו גזירות קשות ורעות, ואז אדרבא נתחזקה התורה בזמן התנאים והאמוראים וכו'.
ו. ואח"כ אומרים קדושא דסידרא כלומר "ואתה קדוש" וכו', ומיום שחרב בהמ"ק העולם עומד בזכות קדושה דסידרא. ולכן יש לאומרו בכונה, ואין לצאת מבית הכנסת טרם אמירתו.
קדושה דסידרא
ז. לכתחילה טוב לאומרה עם הציבור, והאומרה ביחיד טוב שיאמרה בטעמים.
ח. התחילו הציבור לומר ואתה קדוש וגו', אף מי שטרם אמר אשרי יאמר איתם קדוש וכו', ברוך וכו', ה' ימלוך וכו', ואח"כ יאמר אשרי למנצח וכו' כסדר.
ט. הבא לבית הכנסת כשהציבור אומר אשרי ובא לציון יאמר עמהם, גם אם עדיין לא התפלל.
י. יש שנהגו לעמוד באמירת קדושה דסידרא, וכן נהג מרן החזו"א, אבל אין חובה לעשות כן מעיקר הדין. ולדעת האריז"ל יש לאומרה בישיבה דוקא, וכן דעת הערוך השולחן.
יא. המתפלל בציבור יש לומר את התרגום של פסוקי קדושה דסידרא בלחש, ויאמרה בכוונה גדולה, והאומרה ביחידות יוכל לומר את התרגום בקול.
יב. בתפילת ובא לציון כשמתפללים "למען לא ניגע לריק" יש להתפלל על ילדיו וצאצאיו שיהיו לומדי תורה צדיקים ובעלי מידות טובות.
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י רבינו בחיי
[6] ספורנו
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] רש"י
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] רשב"ם
[13] רש"י חזקוני
[14] רש"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] רשב"ם חזקוני
[21] חזקוני
[22] רש"י
[23] אבע"ז
[24] רבינו בחיי
[25] אבע"ז
[26] חזקוני
[27] אבע"ז
[28] רשב"ם
[29] רשב"ם
[30] רמב"ן
[31] רבינו בחיי
[32] רש"י
[33] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה