מקרא
במדבר פרק יט
(טז) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שאין שם אהל, מטמא המת בנגיעה[1] בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת שלא תאמר מת מיתת עצמו טמא הכתוב כמו נבילה בבהמה אבל חלל חרב לא יטמא כמו שבהמה שחוטה אינה מטמאת[2] אוֹ בְעֶצֶם אָדָם בא ללמדנו שעצם אינו מטמא באהל אלא באופן שיהא ניכר מצורת העצם שהוא של אדם. והיינו רובע עצמות או אבר שלם[3] אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
(יז) וְלָקְחוּ הבית דין שהיה בידם אפר משומר לַטָּמֵא בשביל הזאה על הטמא דהנושא אפר חטאת שלא לצורך טמא. הוא פוסל את האפר[4] מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו על האפר מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי לומר שיערב האפר במים שבכלי עד שיהיו המים צפין עליו אבל אם נתן מים תחילה פסול[5]:
(יח) וְלָקַח שלושה קלחים אֵזוֹב אגודים יחד וְטָבַל בַּמַּיִם המעורבים באפר שהוזכרו בפסוק הקודם[6] אִישׁ טָהוֹר והקרוב להיותו כהן[7] וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר:
(יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:
(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְקֹוָק טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא חזר כאן וכתב שני פסוקים אלו כי הכרת הראשון בנוגע במת כמו שאמר כל הנוגע במת הנפש, והשני גם במאהילים שלא נגעו בעצם ובקבר[8]:
(כא) וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם ואינו צווי רק לשעה במדבר וּמַזֵּה אפילו נושא את מי ההזיה[9] מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וגם - וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יכבס בגדיו ושניהם[10] - יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(כב) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא שנגע במת או בעצם וכו' יִטְמָא כלים ואוכלים ומשקים וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת במי שנטמא מן המת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב כיון שהנוגע במת הוא אב הטומאה ומטמא אחרים אפילו אדם וכלים בטומאת ערב[11]: פ
במדבר פרק כ
(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה עדה שלמה, שכבר מתו דור המדבר ועתה באו הבנים אל ארץ כנען בחודש הראשון, ושנת הארבעים היה[12] מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ קדש הוא שם עיר ואין זה קדש שנאמר עליו ותשבו בקדש ימים רבים שהרי אותו קדש איל פארן הוא ונקרא קדש ברנע וממנו נשתלחו המרגלים ו[13] ועמדו שם ארבעה חדשים עד חדש אב שבו באו להר ההר ושם מת אהרן וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם שאע"ג שלא היתה הגזרה עליה שלא יבואו עצמותיה לא"י כמו שנגזר אח"כ על משה ואהרן. מכל מקום כך עלה שנקברה שם במדבר[14]:
(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:
(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ שהצמאון שורף את רוח החיוני בפנימית הגוף. ע"כ אמרו שטוב היה שיהיו נשרפים בשריפת הגוף כמו שהיה בִּגְוַע אַחֵינוּ המאתים חמישים איש שמתו לִפְנֵי יְקֹוָק בשריפה בפרשת קרח[15]:
(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְקֹוָק אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:
(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע מקום ראוי לזריעה וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן ואינו מקום לנטיעת עצים וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:
(ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד שראו שהדין עמם שאי אפשר לסבול הצמא וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם בתפילה[16] וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֲלֵיהֶם: פ
(ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה של אהרון מלפני העדות[17] וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ צוה לקחת את המטה להראות בו קשוי מרי שלהם כדכתיב למשמרת לאות לבני מרי. אמנם את המים יוציא על ידי ש[18] - וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו מעט מים ואח"כ וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם רבים על ידי הכאה במטה[19] מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:
נביא
ישעיה פרק ג
כד. וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם, מַק יִהְיֶה - בִּמְקוֹם שעל הבשר, ישימו בושם לריח טוב, ימק הבשר ויִמַס[20], וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה בִּמְקוֹם החגורה, שהתקשטו בה, תבוא מכה. וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה תחת שהיו מתקנות השיער ומשוות אותו שיהיה כמקשה (ליופי), תהיה עתה קרחה - שיפול שיער הראש, (שהוא בזיון לאישה) וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק בִּמְקוֹם שחגרו בחגורה של פאר - יחגרו בחגורה של שק. כִּי תַחַת יֹפִי - בִּמְקוֹם שהיו מִתְיַפּוֹת לדבר עבירה, יענשו בענשים אלו.
כה. מְתַיִךְ, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ האנשים - יפלו בחרב. וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה והגבורים שבירושלים - יפלו במלחמה.
כו. וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ בכל פתחי הבתים, תהיה אבילות ואנינות, (צער), וְנִקָּתָה והעיר תהיה נקיה מכל טובה, לָאָרֶץ תֵּשֵׁב וישבו על הארץ, דרך צער ואבילות.
ישעיה פרק ד
א. וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר - מריבוי האלמנות יהיו שבע נשים מבקשות מאיש אחד שישא אותן לאישה, ותאמרנה: לַחְמֵנוּ נֹאכֵל, וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ - לא נבקש שתדאג לנו ללחם לאכול ובגד ללבוש, רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ, אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ - רק ששמך יקרא עלינו, שנקרא: "נשואות", שתאסף מאתנו הבושה, שאנו אלמנות וכהפקר לאוייב.
ב. בַּיּוֹם הַהוּא כשיבוא מלך המשיח, אחר כל היסורים. יִהְיֶה צֶמַח יְקֹוָק מלך המשיח, שה' יצמיח לישראל, (כמו: "...וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל..." ; ירמיהו כג', ה') לִצְבִי וּלְכָבוֹד - להדר ולכבוד לפני העמים. וּפְרִי הָאָרֶץ מלך המשיח, לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת - לגדולה ולתפארה. לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל- לשארית בנ"י.
ג. וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם, קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לו רק הצדיקים ינצלו בירושלים, לכן יִקָרְאו: "קדוש", כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים, בִּירוּשָׁלִָם כך יקראו לכל מי שיכתב להיות בין החיים בירושלים.
ד. אִם רָחַץ יְקֹוָק כאשר ירחץ וינקה ה', אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן - את הליכלוך, העבירות של בנות ירושלים, וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם, יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ ינקה ה', את דם הנקיים ששפכו בירושלים. (שיעניש הרשעים) בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר ברוח של משפט, שתבער, שתוציא את הרע מירושלים.
ה. וּבָרָא יְקֹוָק עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן - ה' יברא ענן ועשן, שישכון על כל מקום מוכן לשכינה בירושלים, וְעַל מִקְרָאֶהָ - ועל כל האנשים הקרואים ומתאספים לבוא במקומות אלו שבירושלים, עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן ביום - ענן ועשן, וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה, לָיְלָה - ובלילה,הארה של להבת אש, כִּי עַל כָּל כָּבוֹד, חֻפָּה - כי על כל מקום שיש בו כבוד ה', יהיה כיסוי מלמעלה המגן וחופף מעליהם.
ו. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וכן, כיסוי זה של ענן ואש, יגן כסוכה, מפני היובש והחום ביום, וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר וכמקום מסתור, מפני זרם מים וגשם. (משל, שהשכינה תשןב לשכון בירושלים, ומתוך כך תגן עליהם מהאוייבים.)
ישעיה פרק ה
א. אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי אשיר שירה בשם ידידי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ - השירה ששר דודי, אהובי, על כרמו, כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן בפינה של חלקת שדה שמנה וטובה.
ב. וַיְעַזְּקֵהוּ - עשה גדר מסביב הכרם. וַיְסַקְּלֵהוּ הוציא מהכרם האבנים. וַיִּטָּעֵהוּ שׂרֵק נטע בו זמורות גפן טובות. וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ לשמור על הכרם. וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ - וגם חפר מקום - ליקב, לדרוך בו הענבים. וַיְקַו ידידי בעל הכרם, לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים - שהכרם יוציא ענבים משובחים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים - אך הגפן הוציא פירות גרועים.
ג. וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה השומעים שירה זו, שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי שפטו אתם ביני ובין כרמי, עם מי הדין.
ד. מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ איזו עוד טובה יכולתי לעשות לכרמי - ולא עשיתי ! מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים א"כ מדוע קיויתי לעשות ענבים משובחות, והכרם הוציא פירות באושים ?
ה. וְעַתָּה אוֹדִיעָה נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי וכעת, בכעסי על כרמי, אודיעה לכם מה שאעשה לו, הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ אסיר מהכרם את הגדר שסביבו, וְהָיָה לְבָעֵר למאכל הבהמות, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ, וְהָיָה לְמִרְמָס אפרוץ את הגדר שסביבו, ויהיה הכרם למרמס רגלי הבהמות.
ו. וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה אשים אותו להיות שממה, לֹא יִזָּמֵר לא יזמרו הזמורות שבכרם, וְלֹא יֵעָדֵר את אדמת הכרם, וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת ויצמחו בו שמיר ושָיִת, (שמות קוצים), וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה על העננים אצווה,מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר שלא ימטירו עליו גשם.
כתובים
דברי הימים ב פרק ז
(טז) וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם ולא אשרה את שכינתי בשום מקום אחר וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים: (יז) וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְחֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמוֹר: (יח) וַהֲקִימוֹתִי אֵת כִּסֵּא מַלְכוּתֶךָ כַּאֲשֶׁר כָּרַתִּי לְדָוִיד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל: (יט) וְאִם תְּשׁוּבוּן אַתֶּם מוסב על כל עמ"י וַעֲזַבְתֶּם חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: (כ) וּנְתַשְׁתִּים אעקור אותם מֵעַל אַדְמָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנָי כתנאי ביני ובין בנ"י שאם הן לא ישמעו לי ואמאס בם וְאֶתְנֶנּוּ לְמָשָׁל שמחורבן הבית יביאו דוגמאות לחורבנות אחרים וְלִשְׁנִינָה שישננו את דברי החורבן בְּכָל הָעַמִּים: (כא) וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה קודם החורבן שהיה עֶלְיוֹן במעלה ונפלא לעיני לְכָל עֹבֵר עָלָיו בפניו בזמן חורבנו יִשֹּׁם יתמה מלשון תמיהה על גודל החורבן וְאָמַר בַּמֶּה בעבור מה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה: (כב) וְאָמְרוּ המשיביםעַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדוּם עַל כֵּן הֵבִיא הקב"ה עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת: פ
דברי הימים ב פרק ח
(א) וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה השלים שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּיתוֹ שקודם בנה את בית ה' במשל 7 שנים ואח"כ את ביתו במשך 13 שנה: (ב) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְׁלֹמֹה בארצו. במלכים הזכיר רק את הערים ששלמה נתן לחורם בגליל (20 ערים) וכאן מוזכר הערים שחורם נתן לשלמה בָּנָה שְׁלֹמֹה אֹתָם ואח"כ וַיּוֹשֶׁב שָׁם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כדי להתחזק בהם: (ג) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה ונלחם עם חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ וכבשה: (ד) וַיִּבֶן אֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת כי בזמן שהוא התעסק בבנין ביהמ"ק ובנין ביתו הוא לא נפנה לכך: (ה) וַיִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן וְאֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן עָרֵי מָצוֹר ערים חזקות כי הם היו עומדים על הגבול ולכך היו צריכים חוֹמוֹת דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ: (ו) וְאֶת בַּעֲלָת וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת מלבד ממה שבנה בלבוא חמת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ בנה אחרי שסיים את ביהמ"ק: (ז) כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִיִּשְׂרָאֵל הֵמָּה: (ח) מִן בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נוֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא כִלּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס לבנות את כל הבניינים שנזכרו בפסוקים דלעיל עַד הַיּוֹם הַזֶּה היינו עד שנגמרו כל הבניינים: (ט) וּמִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה לַעֲבָדִים לִמְלַאכְתּוֹ למלאכת הבניין אלא הגרים כִּי הֵמָּה אנשי ישראל הם אַנְשֵׁי מִלְחָמָה וְשָׂרֵי שָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו: פ
משנת ההלכה
מלאכת הוצאה
א. ולא רק בגובה אלא גם בור עמוק עשרה טפחים שנמצא חללו מוקף במחיצות גבוהות עשרה אם רוחב חללו הוא ד' טפחים על ד' טפחים שהוא שיעור מקום הרי הוא רשות היחיד גמורה בתוכו אפילו הוא ברשות הרבים. (מ"ב שם ס"ק ד)
ב. וכן תל או עמוד שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד' אע"ג שאינו חלול בתוכו ואין לו מחיצות הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק כלומר שאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות סביב לו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים וחללו ד' על ד': (שו"ע הרב שמה סעי' א)
ג. אבל אם התל או המחיצות הם פחותים מעשרה טפחים אף שהם רחבים הרבה לאו רה"י הוא (מ"ב שם ס"ק ה)
ד. תל או עמוד או כלי שאין מחיצותיו זקופות אלא משופעות באלכסון אם מתלקט עשרה טפחים בגובה מתוך שיפוע ד' אמות כלומר אם הוא משופע עד שבמשך האלכסון של ארבע אמות כבר הוא גבוה עשרה טפחים, הרי הוא רשות היחיד, והרי הוא כאלו זקוף ביושר ורשות היחיד הוא במקום גבהו אם מגביה כן מכל רוחותיו אפילו הוא עומד ברשות הרבים כיון שאין נוח להלוך בו אבל אם רק באלכסון של חמש אמות הוא גבוה עשרה הרי ההילוך בו נוח וקל ולפיכך הוא כרשות הרבים גמורה אם הוא ברשות הרבים או ככרמלית אם הוא בכרמלית: (שו"ע הרב שם סעי' ב)
ה. וכן בור שמתלקט עמוק עשרה טפחים במשך ארבע אמות, הוי רה"י, ואפילו הוא מלא מים, כיון שמים אין מבטלין מחיצה. אבל בשעת הקור שנקרשין המים ולא נשאר משפת הקרח גובה עשרה טפחים במשך ארבע אמות, בטלו המחיצות, דכיון שהקרח מבטל מחיצה[21] (חיי אדם כלל מז סעי' ה) וי"א שלא בטלו (י"א במ"ב שסג ס"ק רכא)
ו. כלי[22] גבוה עשרה טפחים ורחב ארבע על ארבע העומד ברה"ר, הוי רה"י בין בחללו ובין על גביו, ואפילו עומד באויר כעגלה העומדת על גלגלים. וכן בכלים התלויים על עץ גבוה, אף על פי שתחתיו רה"ר, מכל מקום בתוך הכלי ועל גביו הוי רה"י (חיי אדם שם סעי' ו)
ז. כלי עגול אינו רה"י עד שיהיה בקוטרו דהיינו מדופן לדופן[23] חמישה טפחים ושלוש חמישיות הטפח שאז אפשר להוציא מתוכו ריבוע של ד' על ד' (מ"ב שם ס"ק טו)
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן חזקוני
[3] העמק דבר
[4] העמק דבר
[5] רמב"ן
[6] ת"י
[7] ת"י אבע"ז
[8] רמב"ן חזקוני
[9] רש"י
[10] חזקוני
[11] רש"י
[12] רבינו בחיי
[13] רבינו בחיי חזקוני
[14] העמק דבר
[15] העמק דבר
[16] אבע"ז
[17] רשב"ם חזקוני
[18] רשב"ם
[19] ת"י חזקוני
[20] "מק יהיה", כמו: "ימקו בעוונם";ויקרא כו', לט'
[21] וה"ה בנהרות ודוקא בנהרות שאין ספינות עוברות בו. אבל כשהספינות עוברות, אע"פ שלא נקרש, אם אין המדרון גבוה עשרה טפחים עד המים, לא הוי מחיצה, דאתו רבים ומבטלי מחיצה ודוקא מים אין מבטלין מחיצה, והוא הדין דברים שאדם מסתכל ורואה בתוכן. אבל פירות מבטלין מחיצות. ולרשב"א דוקא דברים שאסור לטלטל, מבטלין (חיי אדם שם)
[22] ושולחן העומד על ארבע רגלים אע"ג שגבוה י' ורחב ד לכאורה כיון שהוא פרוץ ואין לו מחיצות אין דינו כרה"י אלא כמקום שעומד עליו אמנם עיין בשש"כ פי"ז הערה ח בשם הגרשז"א ז"ל דיתכן שיש לו דין רה"י דאורייתא "דמכיון שהוא מקורה על ארבע רגליו הרי חשיב כצורת הפתח"
[23] ולדעות שהמחיצות מצטרפות לעיל היינו בצירוף המחיצות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה