מקרא
במדבר פרק כח
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צוה להשלים תורת הקרבנות שיעשו כן בארץ כי במדבר לא הקריבו המוספים[1] וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לפי שהתמידין בכל יום, קורא אותם "לחם", לפי שהלחם תדיר בכל יום מכל המאכלים, כך התמידים תדירים מכל הקרבנות[2] לְאִשַּׁי הניתנין לאש על מזבחי רֵיחַ נִיחֹחִי מתקבל לפני לריח רצון[3] תִּשְׁמְרוּ שיהיו כהנים לוים וישראלים עומדים על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות[4] לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ שלא יפסוק בשום עניין, ולא תאמרו אם לא תקרב היום יהיו לו תשלומין למחר[5]:
(ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם תזהיר את הב"ד[6] זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיקֹוָק כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם אזהרה שלא יקריב שאר בהמות או יותר מבני שנה או יותר משנים או בעלי מומים שאינם תמימים[7] עֹלָה תָמִיד:
(ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר עד ארבע שעות זמניות מהנץ[8] וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם בין שני הערבים כלומר משתתחיל השמש לנטות לכיוון מערב וקודם ששקעה בצד מערב שהוא מאחר חצות:
(ה) וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת חיטים וכל המנחות הבאות עם הקרבנות הרי הם מחיטים[9] לְמִנְחָה שבאה עם הקרבן ולא בפני עצמה[10] בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית הזית נדוך במדוכה וסוחטים אותו בידיים ואין עוצרים אותו בגת כדי שלא יתמצו בו השמרים.רְבִיעִת הַהִין ג' לוגין[11]:
(ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי כאותה שנעשית בימי המלואים קודם שנעתק הכבוד מהר סיני אל המשכן[12] לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(ז) וְנִסְכּוֹ יין רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ בכלי שרת הַסֵּךְ על המזבח[13] נֶסֶךְ שֵׁכָר יין שאינו מזוג במים[14] לַיקֹוָק:
(ח) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק: פ
(ט) וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ:
(י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ ואין יכול להשלימה בשבת אחרת[15] עַל עֹלַת הַתָּמִיד עולת התמיד תחילה ואחר כך עולת השבת[16] וְנִסְכָּהּ: ס
(יא) וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם כולם עולות:
(יב) וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד:
(יג) וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(יד) וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין ששה לוגין, שההין שנים עשר לוגין[17] יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
(טו) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לכפר על הנכנס בטומאה לבית המקדש או אוכל קדשים בטומאה לַיקֹוָק עַל עם עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ של התמיד והמוסף אבל לא השעיר שאין לו נסכים[18]: ס
(טז) וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַיקֹוָק:
(יז) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל:
(יח) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אבל מלאכת אוכל נפש מותר[19]:
(יט) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם המנחות והנסכים דסולת שהתליעה פסולה, וכן שמן שרוי של שמרים כו' פסולים כבעל מום[20]:
(כ) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ:
(כא) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(כב) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
(כג) מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
(כד) כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים ולא תפחתו או תוסיפו כמו שנעשה בחג הסוכות לקמן[21] לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
(כה) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ ואעפ"כ קרבנו שוה לשאר ימי הפסח: ס
נביא
ישעיהו פרק יד
א. כִּי יְרַחֵם יְקֹוָק אֶת יַעֲקֹב בגלל שה' ירחם על עמו, ימהר את חורבן בבל - כדי לגאול את בנ"י, וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם ויבחר בישראל - לגאול אותם, ולהניחם באדמתם. וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב ויתלוו ויתחברו עוד גרים - לבנ"י.
ב. וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם העמים יקחו את בנ"י ויביאו אותם אל אדמתם. וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, עַל אַדְמַת יְקֹוָק לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת בנ"י ינחלו אותם (את העמים) - להיות להם לעבדים ולשפחות. וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם בנ"י יקחו בשבי את הגויים ששבו אותם. וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם וימשלו בגויים, שהיו נוגשים, מושלים בבנ"י.
ג. וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְקֹוָק לְךָ כשה' יניח לבנ"י, מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ מצער ומרוגז הגלות, וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ ומהעבודה הקשה שעבדתם שם את הגויים.
ד. וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאָמָרְתָּ אז, תשא משל על מלך בבל, ותאמר: אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ איך התבטלה מבבל הממשלה ? שָׁבְתָה מַדְהֵבָה איך, התבטל ממנו עושרו הרב ? (מדהבה - זהב)
ה. שָׁבַר יְקֹוָק מַטֵּה רְשָׁעִים, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים שבר ה' את מטה המלוכה של רשעי בבל, את מטה ממשלתם בגויים.
ו. מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה נ"נ, היכה בכעסו את הגויים, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה היכה את הגויים, מכה חזקה וקבועה, כאילו שלא סרה מהמוכה. רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם נ"נ, היה מושל על על הגויים, בכעס וחימה. מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ רדף אחרי כל העמים, ולא חשך, לא מנע עצמו, מלרדוף אחר אחד מהם.
ז. נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ אחר מפלתו, תשב כל הארץ בנחת, בשקט ובשלווה. פָּצְחוּ רִנָּה ויפתחו פיהם, ברינה ובשירה על מפלתו.
ח. גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן גם עצי הברוש והארז שבלבנון (המלכים והשרים), ישמחו במפלת בבל, מֵאָז שָׁכַבְתָּ מאז שנפלה בבל, לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ לא יעלה עוד עלינו האוייב לכרות העצים(המלכים והשרים),
ט. שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ, לִקְרַאת בּוֹאֶךָ גם אלו שיָרדו לשאול, לקבר מתחת לארץ, כאילו יחרדו, לקראת נ"נ שירד שמה. עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כאילו השאול יעורר המתים לקראת בֹּא נ"נ, כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ, הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם, כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם כל מלכי הארץ שבשאול (העתודים - עיזים זכרים ההולכים לפני הצאן, כך המלכים הולכים לפני העם), כאילו קמים מכסאותם לקראת בֹּא נ"נ.
י. כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כל המלכים יענו ויאמרו על נ"נ, גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ גם אתה כמונו, נהיית חולה והשיג אותך המוות, אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ ובכך, דמית לנו.
יא. הוּרַד שְׁאוֹל גְאוֹנֶךָ ירדה לשאול, גאוותך וגדולתך, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ קול נגינת הנבלים שהיה בביתך, ירד עמך לקבר. (שפסקו כל השמחות שבארמונך) תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה הרימה (תולעים) הם המצעים ששמו תחתך בקבר, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה ותכסה אותך התולעת.
יב. אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם איך נפלת מגובה השמים, (מגודל ממשלתך העצומה) הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נ"נ, שהיה דומה לאור של כוכב הֵילֵל (שם כוכב), המאיר בשחר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם נ"נ, שהיה חולש, מטיל גורלות על הגויים, (על מי ילך להלחם) נכרת ונפל עד הארץ,יג. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה בזמן שהצלחת בממשלתך על הגויים, חשבת בליבך, לעלות עד השמים, שתמשול על כל בני אדם. מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי מעל כל הכוכבים - אשים את כסא מלכותי, וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד ואשב בציון, שכל ישראל נועדים ומתאספים שם, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן שציון נמצאת בצפון ירושלים.
יד. אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אעלה אל גובה העננים, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן אהיה דומה לה', שהוא עליון על הכל.
טו. אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרַד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר אך באמת, תרד לשאול ולסוף עומק הבור. (לקבר)
כתובים
דברי הימים ב פרק יז
(יא) וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא כ"כ הרבה כסף שמשאם היה רב גַּם הָעַרְבִיאִים שם אומה מְבִיאִים לוֹ צֹאן וביתר פירוט אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת: פ (יב) וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד לְמָעְלָה עד שהתרומם ונתגדל וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת מלשון בירה היינו ארמונות וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת אוצרות לתת בהם תבואה, יין ודגן: (יג) וּמְלָאכָה רַבָּה היינו היו לו הרבה אומנים שהיו עושים את המלאכה הָיָה לוֹ בְּעָרֵי יְהוּדָה וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה גִּבּוֹרֵי חַיִל בִּירוּשָׁלִָם: (יד) וְאֵלֶּה המספר שהיה ל- פְקֻדָּתָם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם לִיהוּדָה שָׂרֵי אֲלָפִים שהיו אחראים על קבוצת האלפים עַדְנָה הַשָּׂר וְעִמּוֹ גִּבּוֹרֵי חַיִל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף: ס (טו) וְעַל יָדוֹ סמוך לו בדרגתו יְהוֹחָנָן הַשָּׂר וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף: ס (טז) וְעַל יָדוֹ עֲמַסְיָה בֶן זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַיקֹוָק שהיה דרכו להתנדב רבות להקב"ה וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל וכל אחד מהם היה גיבור חיל: ס (יז) וּמִן בִּנְיָמִן גִּבּוֹר חַיִל אֶלְיָדָע וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף: ס (יח) וְעַל יָדוֹ יְהוֹזָבָד וְעִמּוֹ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא: ס (יט) אֵלֶּה הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ שהיו איתו תמיד בירושלים מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר בְּכָל יְהוּדָה: פ
דברי הימים ב פרק יח
(א) וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב כי יהורם בנו של יהושפט התחתן עם ביתו של אחאב: (ב) וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים אחרי מספר שנים מאז החתונה וזה היה בשנת י"ז למלכותו אֶל אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ מלשון הסתה ופיתוי לַעֲלוֹת אֶל רָמוֹת גִּלְעָד ולהלחם עליה: (ג) וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲתֵלֵךְ עִמִּי רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר לוֹ כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כמו שאתה תלך כך גם אני אלך וּכְעַמְּךָ עַמִּי וְעִמְּךָ בַּמִּלְחָמָה ואני אעלה איתך למלחמה: (ד) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר יְקֹוָק אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה' א עכשיו יש הזדמנות לדרוש את ה': (ה) וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אחאב אֶת הַנְּבִאִים נביאי הבעל אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה או ה- אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ אמירה זו הייתה בפניו של יהושפט שיחשוב שאלו נביאי ה' כי הם מדברים בשם ה'[22]: (ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיקֹוָק עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ האם לא נשארו נביאי אמת? האם איזבל אשת אחאב הרגה את כולם? וידע שהם מדברים שקר שכולם דיברו בסגנון אחד אין זה דרך נביאי ה':
משנת ההלכה
צום שבעה עשר בתמוז
א. השנה חל שבעה עשר בתמוז בשבת, ומחמת שאין מתענים בשבת, ואין מקדימין את הפורענות נדחה צום שבעה עשר בתמוז ליום ראשון ח"י בתמוז.
ב. כתבו הקדמונים יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שארעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להטיב, שנאמר (ויקרא כו): וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם:
א. ולכן חיָּב כל איש לשים אל לבו באותם הימים ולפשפש במעשיו ולשוב, כי אין העיקר בתענית אלא התשובה, כמו שכתוב באנשי נינוה (יונה ג): וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'וירא את שקם ותעניתם' לא נאמר, אלא את מעשיהם. ואין התענית אלא הכנה לתשובה.
ב. לכן אותם האנשים המוציאים את יום הצום בטיול ובדברים בטלים - תפשו הטפל והניחו העיקר. ומכל מקום אין אדם יכול לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי בימים אלה מצוַת עשה מדברי נביאים להתענות בהם, וכבר קבלו אותם כל ישראל על עצמם ונהגו כן בכל הדורות ובכל המקומות.
ג. ובשבעה עשר בתמוז תקנו תענית מחמת חמישה דברים לא טובים שארעו באותו היום במשך הדורות. - נשתברו הלוחות אחר מעשה העגל. - בוטל התמיד שימי בית ראשון ושני. - הובקעה העיר ירושלים בבית ראשון ושני. - שרף אפוסטמוס את התורה בבית שני. - הועמד צלם בהיכל.
נשתברו הלוחות
א. בשעה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה את הלוחות, על אף שהיו כבדים ביותר היו סובלין את עצמם. כלומר משקלם לא הורגש ומשה החזיקם ללא מאמץ, כיון שירד וקרב אל המחנה וראה את העגל, פרח אותו הכתב מעליהם ונמצאו כבדים על ידיו של משה. מיד - וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו:
בוטל התמיד
ב. בימי חורבן הבית הראשון היה מעשה, שבתשעה לתמוז נבקעה חומת ירושלים ופרצו האויבים לתוך העיר ועשו בה שמות, אבל להיכל ה' לא יכלו להכנס, כי התבצרו בו הכהנים ועשו שם עבודת האלקים עד ליום ז' באב. ואולם כבשים להקרבת התמידים בכל יום, חסרו להם מיום י"ג בתמוז, שלעולם היו בעזרה כבשים מבוקרים ממומים כדי הקרבה לארבעה ימים. מיום י"ג בתמוז ואילך שחדו את החילות שצרו עליהם מבחוץ שלשלו להם כסף וזהב, והם העלו להם כבשים. וכך היו עושים עד יום שבעה עשר בתמוז, וכדאיתא בירושלמי מעשה דומה שהיה גם בימי הבית השני.
[1] רמב"ן
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] ת"י
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור ועיין ברבינו בחיי שכתב ועל דרך הפשט קרבני זה הדם, את לרבות מלח דכתיב (ויקרא ב, יג) על כל קרבנך תקריב מלח, לכך טובלין לחם המוציא במלח שהקרבן נקרא לחם, לחמי אלו אמורין, לאשי הניתנין לאש על מזבחי, תשמרו שיהיו כהנים לוים וישראלים עומדים על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות, במועדו כלומר בכל יום ויום הוא מועד התמידין, אבל בא לומר שלא יקדים כלום קודם עולת הבקר ולא יאחר כלום אחר עולת הערב, במועדו אפילו בשבת ואפילו בטומאה
[6] רש"י
[7] רבינו בחיי
[8] רבינו בחיי
[9] חזקוני
[10] רש"י
[11] חזקוני
[12] רבינו בחיי
[13] רש"י ת"י
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] רבינו בחיי
[17] רבינו בחיי
[18] רש"י
[19] חזקוני
[20] משך חכמה
[21] רש"י
[22] ורש"י חולק ואמר שכולם היו נביאי אמת ומקובל אצלו מבית אביו שיהושפט לא קיבל כי כל נביא יש לו לשון ייחודית וכאן כולם דיברו באותו מטבע לשון. עי"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה