פרשת בלק יום ה'

מקרא

במדבר פרק כד

(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים לנסות ממקום למקום אולי יוכל לקללם כמו שעשה בפעם אחרת כי ידע שלא יועיל לו כי לא ראה נחש ביעקב^[1]. אלא מעתה נתכוין לברכם בלב שלים ומתוך כך כתיב כאן ותהי עליו רוח אלהים שרוח שכינה שרתה עליו מאהבה דרך חיבה^[2] וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו הוא ערבות מואב ששם היו ישראל^[3]:

(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל לא כראיה הראשונה לתת עליהם עין רעה אלא באהבה שהשיג באותה שעה^[4] שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו ראה דגלים מסודרים ושאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה כדי שלא יעשו היזק ראיה זה לזה^[5] וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:

(ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר, נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר דברים אלו הם משלי, ואינם כשאר הדברים שקדמו שלא היו ממני^[6] וּנְאֻם הַגֶּבֶר קרא עצמו גבר כי המשיל עצמו לתרנגול היודע לכוון השעות, ואין בעולם מי שיוכל לכוון שעת כעסו של הקב"ה כי אם בלעם בבני אדם ותרנגול בעופות ושניהם שוין בחכמה זו, שְׁתֻם הָעָיִן פתוח עין. רואה מראות אלהים^[7]:

(ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה לימדנו הכתוב שלא הגיעה מעלתו למעלת האבות ואין צריך לומר למעלת נבואה כמשה, אבל היה חסר ממנו שתי מדריגות כי נבואת האבות היתה באל שדי ונבואתו של זה במחזה שדי^[8] נֹפֵל פעמים נופל שוכב בלילה וּגְלוּי עֵינָיִם ופעמים גלוי עינים ביום. כי עתה היו נבואות הללו ביום^[9]:

(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב בתי מדרשות, כענין יושב אהלים מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל בתי כנסיות ומקדשי אל, המיוחדים לשכן שמו שם, ולקבל תפלת המתפללים^[10]:

(ו) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ בתי כנסיות ובתי מדרשות להמון ישראל הם כמו הנחלים שנוטים ומתפשטין לכאן ולכאן כשהם גדולים אל השדות להשקותם שבני ישראל יושבים חבורות חבורות ומתגברים בלימוד התורה כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר וכמו כן המתפללים הם כגנות עלי נהר אשר לא ימישו מעשות פרי כַּאֲהָלִים נָטַע יְקֹוָק ובאהלים נמי שייך לשון נטיעה וכן יושבי אהלים ותופשי התורה דולים ומשקים מתורתם להמון כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם שגדילין והולכין כן ישראל יפרו וירבו ויגדלו אהליהם^[11]:

(ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו מבארותיו ופי' שיגדל מתוכם מלך שיושיעם וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים ובניו ישלטו בגוים רבים וְיָרֹם מֵאֲגַג יתרומם מעל אגג (כל מלכי עמלק נקראו אגג) מַלְכּוֹ המלך שיקום על ישראל וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ נתנבא על שאול שעתיד לנצח את אגג^[12]:

(ח) אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם שם כח לו^[13] כְּתוֹעֲפֹת כחוזקו של רְאֵם לוֹ יֹאכַל עם ישראל את ה - גּוֹיִם צָרָיו מלכי כנען וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם כאדם אוכל הבשר ואחר כך מגרר את העצמות ואינו משאיר אחריו כלום וְחִצָּיו יִמְחָץובחציו ימחץ אותם^[14]:

(ט) כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי שהכל יריאים להקימו פן יפגע בהם וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ אפי' מאומה אחרת שלא כבש אותם. לא ירא עוד שיתגרו עמו^[15] מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר שוטה היה מי שרוצה לקללך שהרי הוא מקולל, ועל בלק אמר שהיה רוצה לקללם^[16]:

(י) וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו הכה זו על זו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ^[17]כיון שראה שהוחזק בג' פעמים לברכם ידע שאין לו בו תועלת. כמו שאמר זה שלש פעמים, והרי אתה מוחזק בברכתם:

(יא) וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אין זה בריחה ממש אלא כמי שאומר מהר ללכת^[18] אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי שתחזור לארצך כבד במקנה ובזהב שאתן לך כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ אבל עתה יכול אתה לברוח ולילך במהירות, שלא תשא עמך כלום, שלא אתן לך כלום ועכשיו וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְקֹוָק מִכָּבוֹד שאפילו שום כבוד לא אעשה לך^[19]:

(יב) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר:

(יג) אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֹתוֹ אֲדַבֵּר:

(יד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי והריני כשאר עמי שנסתלקה ממני השכינה^[20] לְכָה אִיעָצְךָ אתן לך עצה שתדע מה תעשה^[21] כלומר אומר לך לצד אחד דרך עצה שלא ישמעו אחרים לכה איעצך מה לך לעשות, ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא^[22] וכו' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ כי זה העם כן יעשה לעמך בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:

(טו) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:

(טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ בדרך נבואה ולא בדרך קסם^[23] דַּעַת עֶלְיוֹן לכוין השעה שכועס בה^[24] מַחֲזֵה מה שרואה הוא בשם שַׁדַּי יֶחֱזֶה וכשרוצה להתנבאות נֹפֵל משתטח ונופל על פניו  וּגְלוּי עֵינָיִם ורזים סתומים שמכוסים מן נביאים מתגלים לו:

(יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה התנבא על דוד ע"ה, ועל דרך המדרש אראנו ולא עתה זה דוד אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב זה מלך המשיח דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב זה דוד וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל זה מלך המשיח וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב זה דוד שכתוב בו (שמואל ב ח, ב) ויך את מואב וימדדם בחבל וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת זה מלך המשיח שכתוב בו (תהלים עב, ח) וירד מים עד ים:

נביא

ישעיהו פרק י

טז. לָכֵן   בגלל גאוותו, יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו   רָזוֹן   ישלח ה' בגבוריו - רזון, מוות. וְתַחַת כְּבֹדוֹ   יֵקַד יְקֹד   כִּיקוֹד אֵשׁ   ותחת בגדיהם - יבער גופם - כשריפת אש.

יז. וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל   לְאֵשׁ   ה', שהוא המאיר לישראל, יהיה לאש הפורענות.(לאשור) וּקְדוֹשׁוֹ   לְלֶהָבָה   וה' שהוא קדוש ישראל - יהיה ללהבה.(להכות באשור) וּבָעֲרָה   האש,

וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ, בְּיוֹם אֶחָד - ותאכל את הקוצים (הגבורים שמכאיבים כקוצים) של אשור, ביום אחד.

יח. וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ   וחייליו הרבים, שהיה מתגאה בהם, מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה   האש תכלה את הנפש והבשר, וְהָיָה   חיילי אשור אחר שימותו, כִּמְסֹס נֹסֵס   כעץ הטחון - (מְסוֹס - העץ הנטחן ע"י התולעת) -מהתולעת, (נוסס - תולעת)

יט. וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ   מִסְפָּר יִהְיוּ   הנשאר מחיילי אשור יהיו מעטים מאוד, (מְתֵי מספר) וְנַעַר יִכְתְּבֵם   אפילו נער קטן יוכל לספור ולכתוב המספר הנשאר מהם.

כ. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא   ביום שיראו בנ"י את הנס הגדול, לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב   השארית שינצלו מבנ"י, לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ   על מצרים שהיכו בבנ"י בתחילה, וְנִשְׁעַן עַל יְקֹוָק קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת   בכל ליבו.

כא. שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב   השארית מיעקב  (מבנ"י), שינצלו בימי חזקיה, ישובו בתשובה. אֶל אֵל גִּבּוֹר   אל ה' ית' - שהראה גבורתו באשור.

כב. כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם   אפילו שיהיו עמו של חזקיהו (בנ"י), רבים כחול הים, שְׁאָר   יָשׁוּב בּוֹ   רק שארית ישובו לה', וינצלו מסנחריב, (כי רובם, עשרת השבטים - יִגְלוּ), כִּלָּיוֹן חָרוּץ   ויבוא על רובם כליון גמור, שׁוֹטֵף צְדָקָה   וישָטְפוּ כמֵי נחל, במשפט הצדק שיֵעָשה.

כג. כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה, יְקֹוָק          אלוהים צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל הָאָרֶץ   כי ה' מביא כליון חרוץ, גמור ומוחלט,

כד. לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק          אלוהים צְבָאוֹת, אַל תִּירָא עַמִּי ישֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר   אל תפחדו אנשי יהודה הנשארים בירושלים - מאשור, בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה   שסנחריב יכה אתכם במקל,  וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם   יאיים במטהו, כמו שאיים על מצרים

כה. כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר   אך עוד זמן מועט מאוד,וְכָלָה זַעַם   אכלה את כעסי, על אשור, וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם   ואת כעסי על התבל שעשו
(דבר מאוס ומגונה, כמו: "..תבל עשו דמיהם בם" ; ויקרא כ' יב'), שחרפו וגדפו את ה',

כו. וְעוֹרֵר עָלָיו יְקֹוָק צְבָאוֹת שוֹט   ה' יעורר להביא על אשור - שוט להכותו, כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב   כמו המכה שקבלו מדין בְּ - "צוּר עורב" (שרדפו אחרי שרי מדין, והרגו את עורב - בצור עורב, ואת זאב - ביקב זאב ; שופטים ז' כה') וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם   שיעורר, את המטה שהיכה בו את מצרים על הים, וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם   וישא (יכלה) את אשור מהעולם, כמו שנשא את המצרים.

כז. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא   ביום שיביא הפורענות על אשור, יָסוּר סֻבֳּלוֹ   מֵעַל שִׁכְמֶךָ   המשא ששם אשור על שכם בנ"י, יסור מהם, וְעֻלּוֹ   מֵעַל צַוָּארֶךָ   ויסור העול, ששמו על צואר בנ"י,  וְחֻבַּל עֹל   מִפְּנֵי שָׁמֶן  בדרך כלל, שומן הצואר נשחת מהעול שעליו, אך הפעם, ישחת העול (סנחריב ששם את העול), מפני השומן (מפני חזקיהו)

כח. בָּא עַל עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן   אשור במסעו לירושלים עבר וכבש מקומות אלו,(עַיַת ומִגְרוֹן) לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו וכשהגיע לְמִכְמָשׂ,
השאיר שם חלק מכלי מלחמתו, להקל דרכו לירושלים,  (שחשב, שבקלות יוכל לכבוש את ירושלים),  

כט. עָבְרוּ מַעְבָּרָה   עברו את הירדן, גֶּבַע, מָלוֹן לָנוּ   ובאו ללון - בגבע, חָרְדָה   הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל   נָסָה   אנשי הרמה פחדו ורעדו מפניהם, ואנשי גבעת שאול ברחו ממקומם.

ל. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים   הרימו את קולכם אנשי בת גלים,  הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת   להזהיר את יושבי לישה ואנשי ענתות העניים.

 

כתובים

דברי הימים ב פרק יג

(כא) וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ וַיִּשָּׂא לוֹ נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בָּנִים וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בָּנוֹת: ס (כב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ בספר מדרש של הַנָּבִיא עִדּוֹ ששם היו נדרשים סיפורי ענייני המלכים: (כג) וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ מהמלחמה עֶשֶׂר שָׁנִים: פ

דברי הימים ב פרק יד

(א) וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב בדברים שבין אדם למקום וְהַיָּשָׁר בדברים שבין אדם לחברו בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ב) וַיָּסַר אֶת ה- מִזְבְּחוֹת של אלהי הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת אלו הבתים שבהם היו נמצאים הבמות וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת שעשויות מאבן אחת ועליה לא מקריבים אלא שהיו מעמידים מצבות ואשרים אצל המזבחות וַיְגַדַּע וכרת אֶת הָאֲשֵׁרִים: (ג) וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָהולא כמו עשרת השבטים שעברו אלהים אחרים: (ד) וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַחַמָּנִים ע"ז שהיו עובדים איתה את השמש וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו שבתחילת מלכותו הוא הוטרד ע"י: א. המתנגדים למלכותו כמו אחיו שהיה מתנגד בתחילה. ב. מורדים בתוך מלכותו שהיו מונעים ממנו לבנות ערים ומבצרים. ג. מלחמות מבחוץ: (ה)  ומכל טרדותיו ותשקט הארץ וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ והיה לו זמן ופנאי לבנותם וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְקֹוָק לוֹ: (ו) וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה נִבְנֶה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ בואו ונחזק את הערים הבצורות עכשיו לפני שהאוייבים נמצאים בזמן הרוגע והשקט ויש לנו את ההזדמנות הזו כי כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ ומכיוון ש- דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ: פ (ז) וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה מגן מפני חרב וָרֹמַח מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף ס וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן מגן מפני קשת וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת שהיו דורכים את הקשת ברגל כדי למתחו ולירות למרחוק מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף כָּל אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל: (ח) וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיָּבֹא עַד מָרֵשָׁה: (ט) וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה מלשון צפיה לְמָרֵשָׁה בעמק המקיף והנראה אל העומד במרשה: (י) וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ אין הבדל אצלך הקב"ה בין לעזור למי שיש לו עם רב ובין מי שיש לו עם מועט ולכן עָזְרֵנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ ובבטחון שמך בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ שלא יגידו שאלוהיהם נצחו את הקב"ה: ס (יא) וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה ללא מלחמה כלל וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים: (יב) וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ עַד לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה מלשון חיים שלא נשאר להם חיות כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי יְקֹוָק וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד:

משנת ההלכה

       א.        מוקצה מחמת גופו - כל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול וקמח ועיסה והמת ובעלי חיים וכדומה גם אם ראויים להשתמש בהם תשמיש המותר בשבת כגון אבנים שראויין לפצח בהן אגוזים וצרורות שראויות לכסות בהן כלים וכל כיוצא בהם כיון שאין תורת כלי עליהם אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו:

        ב.        ובכלל מוקצה זה הוא כל מאכלות האסורות בהנאה שאינו יכול להאכילן אפילו לכלבים ואפילו אין איסורן אלא מדברי סופרים כגון סתם יינם וכיוצא בו ואפילו אין איסורן אלא בו ביום בלבד כגון טבל שיכול לתקנו במוצאי שבת ולאכלו אלא שבשבת אסור לתקנו מדברי סופרים וכן כל כיוצא בזה הוא מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו.

         ג.         אך מאכלות האסורות באכילה ומותרות בהנאה שיכול להאכילן לכלבים אם הן מוכנין ועומדים להאכילן לכלבים כגון נבלות וטרפות וכיוצא בהן מותר לטלטלן כשאר מאכלי בהמה ואם אינן עומדים לכלבים מחמת איסורן מפני שאין איסורן אלא בשבת כגון משקין שזבו מן הפירות מאליהן בשבת שאסורים בשתיה בו ביום בלבד וכן ביצה שנולדה בשבת שאסורה באכילה בו ביום בלבד וכן חלב שנחלב בשבת שאסור בו ביום בלבד וכן כל כיוצא בהם אף על פי שיכול להאכילם לכלבים מכל מקום כיון שאינן עומדים לכך אלא לאכילת אדם במוצאי שבת אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן.

        ד.        אבל דבר שאיסור אכילתו הוא גם בחול אף על פי שיש לו היתר לאחר זמן כגון החדש מותר לטלטלו אפילו בארץ ישראל שכיון שנמשך זמן איסורו הרבה הרי הוא עומד גם בתוך הזמן להאכילו לבהמות ולמכרו לנכרים

 

---

[1] חזקוני

[2] רשב"ם

[3] דעת זקנים

[4] העמק דבר

[5] רבינו בחיי

[6] אור החיים

[7] רשב"ם

[8] רבינו בחיי

[9] רשב"ם

[10] ספורנו

[11] ספורנו

[12] ת"א רש"י

[13] אבע"ז

[14] פי' ר' יוסף בכור שור

[15] העמק דבר

[16] פי' ר' יוסף בכור שור

[17] פי' ר' יוסף בכור שור

[18] רבינו בחיי מהרד"ק בשם אביו

[19] פי' ר' יוסף בכור שור

[20] רש"י

[21] אבע"ז

[22] רמב"ן

[23] אבע"ז

[24] ת"י רש"י