מקרא
במדבר פרק כב
(יט) וְעַתָּה שְׁבוּ נָא לשון בקשה, שחש לבל יעשו כמעשה זקני מדין בפעם ראשון שאמרו ז"ל (במדב"ר כ ח) שחזרו למקומם ולא לנו עמו, ולפי שהאנשים הם רבים ונכבדים היה ירא שילכו להם כשישמעו שבו פה ולא יחליט הליכתו עמהם[1] בָזֶה במקום הזה[2] גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְקֹוָק דַּבֵּר עִמִּי אמר בלבו אם אינה עשויה לחול מפני מה אינו מניח לי ללכת[3]:
(כ) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים להזמינך לאכול עמהם לזבח השלמים[4].אני איני מצוה לך[5] קוּם לֵךְ אִתָּם לטובתך ולהנאתך ואתה סבור להשתכר בהליכתך, אל תאמר שהפסדתיך שכרך[6] וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה בעל כרחך, ואם אתה רוצה לילך על מנת כן, לך[7]:
(כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב:
(כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא כי באה הנבואה בלילה מסופקת ומלובשת בכח המדמה, אשר ברוב עתותיו כוזב, ואין ספק מוציא מידי ודאי, והוא אמר לו לא תלך לכן חרה אפו כי הולך הוא[8] וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְקֹוָק בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ ענין השטנה הוא התנגד לפעולת איזה פועל, המלאך יצא להתנגד לבלעם שיהיה דרכו בלתי נכון לפניו[9] וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ ולפיכך לא ראה את המלאך, כאמרם ז"ל: שלשה אינם רואים ואינם נזוקים:
(כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק נִצָּב בַּדֶּרֶךְ הרגישה בדבר מפחיד אותה מלעבור והוא המלאך אשר יצא לשטן וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ ירמוז הכתוב כי מפני היות המלאך נכון להכות בה חרדה חרדה גדולה נדמה לה כאלו באים לשחוט אותה[10] וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ הדרוך וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה שאין שם דרך[11] ואז עזב שני נעריו ושרי מואב, ובכן לא הרגישו ענינו בעסקי האתון[12] וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ אל הַדָּרֶךְ:
(כד) וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְקֹוָק בְּמִשְׁעוֹל בשביל[13] הַכְּרָמִים גָּדֵר אבנים מצד - מִזֶּה וְגָדֵר אבנים[14] מצד מִזֶּה:
(כה) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק בתחילה נראה לה המלאך במקום רחב ידים ונטתה בשדה מפני המלאך, ואחר כך בין גדרי הכרמים לא יכלה לנוס וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר ודחקה עצמה אצל הגדר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר ולחצה את רגלו[15] וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ:
(כו) וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְקֹוָק עֲבוֹר ממשעול הכרמים וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם אחר צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול כגון שהיה אם הדרך גבוה ועומק גדול מכאן ומכאן שאם תטה לכאן ולכאן היתה נופלת ותמות היא והוא[16]:
(כז) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק ולא יכלה לנטות למקום אחר וגם לא להמשיך וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם כי אמר עתה שהוזקתי ברגלי ואיני יכול לילך ברגל רבצה תחתי ואינה רוצה לישא אותי וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל פעם ראשונה ושניה הכה אותה במתג או בשוט ופעם שלישית במקל כדרך שעושים לבהמה עקשת שעסקיה רעים[17]:
(כח) וַיִּפְתַּח יְקֹוָק אֶת פִּי הָאָתוֹן והזדמן דיבור לפיה[18] על דרך הפשט דיבור האתון הוא נס גדול וחוץ מדרך הטבע[19] והיה זה לכבוד ישראל, כי הקב"ה הפליא לעשות ורצה לשנות סדרי בראשית בדיבורה של הבהמה לומר שאפילו הבהמה תכיר ותדע שאין השליחות הזה ראויה להעשות, והנה זה כאדם שאומר להרים שיכסוהו ולגבעות שיפלו עליו, ואין צריך לומר המין האנושי שהוא משכיל, כי אפילו הבהמה שאין לה שכל תשכיל שאין ראוי להסכים בקללת עם כי ברוך הוא[20] וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים פעמים:
(כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי התלוצצת עלי[21] לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ:
(ל) וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי הרבה פעמים[22] מֵעוֹדְךָ מיום שרכבת[23] עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי ההרגל הרגלתי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא מאחר שאיני רגילה בכך, היה לך להבין שלא בחנם הייתי עושה[24]:
(לא) וַיְגַל יְקֹוָק אֶת עֵינֵי בִלְעָם הוסיף במאור עיניו[25] וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ רמז לו שסופו שימות בחרב[26] וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו כחק הנביא להשתחוות למלאך וכן עשה יהושע[27]:
(לב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים שלא כדין עשית[28] הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן וענין ההשטנה היה כִּי יָרַט יחריד הַדֶּרֶךְ כל מה לְנֶגְדִּי שכנגדי, כענין לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם וכל זה לא הספיק להחריד אותך כי הכבדת לבך[29]:
(לג) וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי כל נטיותיה היו לפני אבל לא מפני שהרי לא עברה אותי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי אילו נָטְתָה מִפָּנַי שאם עברה אותי את הדרך עד אחרי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי לא היית ניצול בהיזק מועט של לחיצת רגלך אלא אף אותך הרגתי והיא לא היתה מפסדת וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי כמו שהיא קיימת גם עתה שהיא לא היתה פושעה כי אם אתה שהיית פושע בי שהכית אתונך[30]:
(לד) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְקֹוָק חָטָאתִי על אשר לא ידעתי ולא נתתי לב להבין מדוע לא הצליחה דרכי[31] כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה שאני יודע[32] אִם רַע בְּעֵינֶיךָ שאתה אולי מלאך מליץ על ישראל אָשׁוּבָה לִּי כדי שלא לעשות דבר נגד רצונך, אף על פי שהאל יתברך נתן לי רשות[33]:
(לה) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אבל[34] אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר בעל כרחך[35] וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק:
נביא
ישעיהו פרק ח
טז. צוֹר תְּעוּדָה קשור ושמור עֵדות הנבואה. חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי סגור ושמור את דברי נבואתי בלב הלומדים.
יז. וְחִכִּיתִי לַיְקֹוָק הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב מעשרת השבטים שנפלו לפני אשור - וגלו. וְקִוֵּיתִי לוֹ שיעשה הישועה ליהודה בזמן חזקיהו
יח. הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְקֹוָק הילדים שאר ישוב, עמנואל, מהר שלל חש בז, לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל ששמותיהם מורים ומלמדים, על אותות שיעשה ה' לבנ"י, מֵעִם יְקֹוָק צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן אותות שמות הילדים מה' נִתְּנוּ - ולא מעצמי.
יט. וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים, הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים ואם יסיתו אתכם (שבנא וסיעתו) ללכת לשאול את האובות והידעונים, שמצפצפים ומשמיעים קולות ע"י כישוף. הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ תשיבו להם, שאנו עם ישראל - את ה' ית' מבקשים, בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים וכי נבקש מהמתים (מהאובות והידעונים) - בשביל החיים ?!!
כ. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה שמרו היטב התורה ותוכחות הנבואה,(כמו שאמר: "צור תעודה, חתום תורה בלימודַי") אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה שוודאי ינסו להסית אתכם כדברים האלו ללכת אחר האובות והידעונים, אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר שאין בו כל אור וטוב, ואין לדרוש ולבקש אותו.
כא. וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב מי שילך בדרך רעה זו - יהיה לו קשיים ויהיה רעב לאוכל. וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף כשירעב ויכעס על המלך והע"ז שלא מועילים לו, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו יקלל את המלך והע"ז שהטעו אותו. וּפָנָה לְמָעְלָה ויפנה לה' ית'.
כב. וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וכשיביט לחפש עזרה ממלכי ארץ. וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מפני שלא ימצא מהמלכים, מי שיעזרו לו. מְעוּף צוּקָה חושך וצרה. וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח ונידח (נדחף) לאפילה,לחושך, לצרה.
כג. כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כי לא יתעייף זה שיציק להם (אשור), כָּעֵת הָרִאשׁוֹן שגלות שניה (גלות עבר הירדן - ראובן גד וחצי המנשה) תהיה קלה כמו הגלות הראשונה, שגלו רק זבולון ונפתלי, הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי שגלות זו הראשונה, היתה קלה, שרק זבולון ונפתלי גלו, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד והגלות האחרונה (השלישית) תהיה קשה - שיגלה את כולם. דֶּרֶךְ הַיָּם ליד ים כנרת שגלו זבולון ונפתלי, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן ובפעם השניה, יגלו ראובן גד וחצי המנשה שבעבר הירדן ע"י תגלת פלאסר.(דברי הימים א', ה' כו') גְּלִיל הַגּוֹיִם ובפעם השלישית יגלה את כל 10 השבטים הגלולים ונכללים בכל א"י.
ישעיה פרק ט
א. הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ יהודה שתחת צרות אשור שעליהם, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יראו אור גדול של ישועה והצלה. יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת חושך, משל לצרות, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם אור יאיר עליהם.
ב. הִרְבִּיתָ הַגּוֹי שהיו כולם משבחים ומפארים את בני יהודה שבירושלים, אחר הנצחון המופלא על מחנה סנחריב. לוֹ לבנ"י, הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה גדלה שמחתם על הנצחון, שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כאדם השמח בקצירת הקציר שבשדה, כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל כשמחה ששמחים כשמחלקים שלל.
ג. כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ את העול שיהודה סבלו מאשור.(ששלמו לו מיסים) וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ ואת המטה שעל שכמם של יהודה, שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ ששבט אשור היה לוחץ ודוחק ביהודה, הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן שברת אותם (את אשור) בלילה אחד, כמו ששברת בלילה אחד את מחנה מדְיָן, ע"י גדעון בן יואש.
ד. כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ סאון, רעש ובלבול המלחמה, דרכם להיות ברעש רב, וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים ובגדי ההרוגים מתגוללים בדם רב, וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ אך הנצחון ההוא על מחנה אשור, יהיה בשקט- שיהיו למאכל לאש שישלח בהם מלאך ה'.
ה. כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ והנצחון הנפלא הזה, לא יהיה בימי אחז, אלא בימי בנו חזקיהו שיִוָלד, בֵּן נִתַּן לָנוּ בן ינתן לנו, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ נתנה לו השררה והמלוכה על שכמו, (של חזקיהו) וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי עַד ה', שעיצותיו מופלאות, והוא א-ל גיבור, והוא קיים לעולם, קרא לחזקיהו המלך: שַׂר שָׁלוֹם ששלום יהיה בימיו.
ו. לם רבה[36] לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה, וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ - השם - "שר שלום", מלמד, על ריבוי ממשלה (שררה), וריבוי שלום. עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ למלך היושב על כסא דוד, (חזקיה) לְהָכִין אֹתָהּ לקיים המלוכה -במקומה המתוקן. וּלְסַעֲדָהּ לתמוך בה - שלא תיפול. בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה ע"י שיעשה צדקה ומשפט. מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם כל ימי חזקיהו.קִנְאַת יְקֹוָק צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת התשועה הגדולה מאשור, והנקמה שיעשה ה' בהם, תהיה כי חרפו וגדפו את ה' ית'.
ז. דָּבָר שָׁלַח יְקֹוָק בְּיַעֲקֹב על עשרת השבטים, וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל ויבוא על ישראל.
כתובים
דברי הימים ב פרק יא
(טז) וְאַחֲרֵיהֶם אחרי שבאו הכהנים והלווים מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַנֹּתְנִים אֶת לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: (יז) וכל אלו שבאו לירושלים וַיְחַזְּקוּ אֶת מַלְכוּת יְהוּדָה וַיְאַמְּצוּ אֶת רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ: (יח) וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה אֶת מָחֲלַת בן בַּת יְרִימוֹת בֶּן דָּוִיד אֲבִיהַיִל בַּת אֱלִיאָב בֶּן יִשָׁי: (יט) וַתֵּלֶד לוֹ אחת מהם בָּנִים אֶת יְעוּשׁ וְאֶת שְׁמַרְיָה וְאֶת זָהַם: (כ) וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אֲבִיָּה וְאֶת עַתַּי וְאֶת זִיזָא וְאֶת שְׁלֹמִית: (כא) וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת מַעֲכָה בַת אַבְשָׁלוֹם מִכָּל נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת: (כב) וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ רְחַבְעָם אֶת אֲבִיָּה בֶן מַעֲכָה להיות לְנָגִיד בְּאֶחָיו כִּי הוא חשבלְהַמְלִיכוֹ אחרי מותו ולכן העמידו לנגיד עוד בחייו: (כג) וַיָּבֶן מכיוון שהוא מאוד פחד מהמרד הוא המשיך לחזק את ערי המבצר וַיִּפְרֹץ מִכָּל בָּנָיו לְכָל אַרְצוֹת יְהוּדָה וּבִנְיָמִן לְכֹל עָרֵי הַמְּצֻרוֹת והוא פיזר את בניו בכל הערים והמצודות וַיִּתֵּן לָהֶם הַמָּזוֹן לָרֹב שלא יצטרכו לקחת מהעם וַיִּשְׁאַל הֲמוֹן נָשִׁים לחתן את בניו כי אז הוא יתחזק במלוכה:
דברי הימים ב פרק יב
(א) וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת תּוֹרַת יְקֹוָק וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ שרחבעם רק עבד את הקב"ה כי הוא ידע שבעבור זה תתחזק מלכותו בידו נגד ירבעם שהיה עובד עגלים לכן שכשהוא היה פוחד מירבעם הוא עבד את הקב"ה אבל אחרי שבנה ערים חזקות ובצורות, הוא לא פחד מירבעם ואז הוא עזב את תורת ה' וכל בנ"י ששמרו את תורת ה' רק בגלל שרחבעם אמר, גם הם עזבו: פ (ב) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי מָעֲלוּ בַּיקֹוָק ובגלל זה בא שישק: (ג) בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים ומכח הגדול של החיל נפלו ערי המצודות של רחבעם וְאֵין מִסְפָּר לָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם לוּבִים סֻכִּיִּים וְכוּשִׁים שמות עובדי כוכבים: (ד) וַיִּלְכֹּד אֶת עָרֵי הַמְּצֻרוֹת המצודות אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיָּבֹא עַד יְרוּשָׁלִָם: ס (ה) וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא בָּא אֶל רְחַבְעָם וְשָׂרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ אֶל יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שִׁישָׁק וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי וְאַף אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד שִׁישָׁק וכאן רואים כמה הקב"ה מרחם על עמו ישראל ששלח להודיע להם הוא מייסר אותם עבור חטאיהם וכל הצרה הגיעה כי הם עזבו את התורה: (ו) וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ צַדִּיק יְקֹוָק: (ז) וּבִרְאוֹת יְקֹוָק כִּי נִכְנָעוּ היינו שהם הודו שהם נענשו בצדק הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר מכיוון שהם נִכְנְעוּ לכן לֹא אַשְׁחִיתֵם וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה היינו לפליטה מועטת וְלֹא תִתַּךְ להוריק כמו והגשם נתך ארצה חֲמָתִי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד שִׁישָׁק להיות נשחתים על ידו:
משנת ההלכה
הלכות מוקצה
ישנם חמישה סוגי מוקצה שונים ולכל אחד מהם דין אחר
א. א. מוקצה מחמת חסרון כיס כלומר כלי שאדם מקפיד עליו מחמת ערכו או מחמת גודלו שלא יפגם ולא יתקלקל
ב. ב. מוקצה מחמת גופו כלומר דבר שאינו כלי ואינו מאכל אדם או מאכל בהמה כגון אבנים וקנים ומעות ועצים וקורות ועפר וחול וובעלי חיים וגרוגרות וצמוקים שמונחים במקום שמתיבשים וכל כיוצא בזה דבר שאינו ראוי לשימוש ומקרי.
ג. ג. כלי שמלאכתו לאיסור שעיקר ייעוד השימוש בו הוא למלאכות האסורות בשבת.
ד. ד. מיגו דאתקצאי לבין השמשמות אתקצאי לכולי יומא כלומר דבר שהיה אסור בטלטול בין השמשות של כניסת השבת נאסר לכל השבת אפילו אם כעת אין סיבה לאסור אותו בטלטול כגון מאכלים שלא היו ראויים לאכילה בין השמשות ונהיו ראויים בשבת
ה. ה. בסיס לדבר האסור כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו דבר מוקצה ואפילו אם הוסרו בשבת כיון שהיה עליו בין השמשות מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא
ו. כל דבר שיש תורת כלי עליו מותר לטלטלו בשבת אך אם הוא יקר ערך ומקפיד משום כך שלא להשתמש בו מלבד לתשמיש המיוחד שלו אסור לטלטלו לחלוטין משום מקצה מחמת חסרון כיס
ז. גם אם אינו יקר ערך אך עומד בעיקר לשימוש האסור בשבת יש בו חלק מדיני מוקצה אך אינו מוקצה לגמרי ולכן מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו כפי שיבואר להלן.
[1] אור החיים
[2] אבע"ז
[3] חזקוני
[4] חזקוני
[5] רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] משך חכמה
[9] ספורנו
[10] רמב"ן
[11] אבע"ז
[12] ספורנו
[13] ת"א
[14] רש"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] חזקוני
[18] ת"י
[19] ועיין בת"י עשרה דברים נבראו בין השמשות בערב שבת בין השמשות אחרי שהשתכלל העולם המן, הבאר, מטהו של משה, השמיר, הקשת, ענני הכבוד, פי הארץ, כתב לוחות הברית, מזיקים, והפה המדבר של האתון.
[20] רבינו בחיי
[21] ת"א העמק דבר
[22] חזקוני
[23] אבע"ז
[24] פי' ר' יוסף בכור שור
[25] אבע"ז
[26] רבינו בחיי
[27] העמק דבר
[28] רשב"ם
[29] ספורנו
[30] רשב"ם
[31] חזקוני
[32] העמק דבר
[33] ספורנו
[34] ת"י
[35] רש"י
[36] כך הגירסא בבן אשר ולפנינו מילה אחת לםרבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה