מקרא
במדבר פרק כב
(לו) וַיִּשְׁמַע בָּלָק משלוחי בלעם כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב עיר הבירה שלו[1] אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל:
(לז) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ כמו באת[2] אֵלָי הַאֻמְנָם האם חשבת באמת ש[3]- לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ:
(לח) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה אחר דיבור שני שבא אליו מהמלאך בדרך[4] הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר:
(מא) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל להר הע"ז של פעור[7] וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם שבט דן מאסף לכל המחנות שנפלט מחוץ לענני הכבוד והוא פסל מיכה ונכשל בעגל ובו שלט עמלק[8]:
במדבר פרק כג
(א) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שהוא מקום שאראנו משם[9] שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת כדי להכריע שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים עד משה[10]. וכדי להציל בהם ארץ שבעה עממים שישראל באים לכלותם וכנגדם נשא משלו שבע פעמים[11] וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
(ב) וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל על כל[12] - בַּמִּזְבֵּחַ:
(ג) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ לכוין בהעלאת כל חלק ממנה, כענין כי הדם הוא בנפש יכפר וְאֵלְכָה אוּלַי בהתבודדי יִקָּרֵה יְקֹוָק לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי כמו שהיה הענין במשה בתחלת נבואתו, שנתגלה לו ה' בסנה קודם שעלה אל השלימות שהשיג אחר כך[13] וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי מכותת ונשבר מלחיצת הקיר ומרוב שנאתו אותם לא המתין עד שנתרפא[14] והלך בדד כדי שתשרה עליו נבואה[15]:
(ד) וַיִּקָּר לשון מקרה לשון עראי לשון גנאי לשון טומאת קרי כלומר בקושי ובבזיון[16] אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי דרך תפילה להבא[17] וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
(ה) וַיָּשֶׂם יְקֹוָק דָּבָר בְּפִי בִלְעָם למדו הדברים שיגרוס אותם בפיו ולא ישכח ולא יפיל מהם דבר, וכעין מש"כ ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם[18] (דברים לא יט) וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר בלשון הקודש[19] מה שלמדתיך:
(ו) וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב:
(ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אמר אותו המשל שראה בנבואתו מִן אֲרָם אחר שסיפר המשל פתר את ענינו ואמר כי הוראת המשל היתה איך מן ארם נחהו בלק וכו'[20] יַנְחֵנִי הנחני בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם הרי המזרח שהם מקום מגורי לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה קללת גירוש בשעת זעמו של ה' על[21] יִשְׂרָאֵל:
(ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל מאחר שאין הקב"ה חפץ ואינו רוצה להסכים שאקללם וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְקֹוָק אותם ואינו חפץ לזעום אותם[22]:
(ט) כִּי בעבור שהעלהו במות בעל לראותו, אמר[23] - מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ שאני עומד עכשיו אני רואה אותם וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ מביט מרחוק ואני רואה[24] הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם[25] וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב אינם נחשבים כשאר גוים שיכול אדם לקללם[26] מפרש הטעם למה לא זעם אותם הקב"ה ולמה אינו חפץ לקללם[27]:
(י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב מי יכול למנות בני יעקב שנאמר עליהם שירבו כעפר וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל ומי יכול לתת מספר בחלק רביעי שבישראל שהוא שבט יהודה שנולד רביעי[28], ולשון רובע ישראל הכוונה על דגל אחד, כי ארבעה דגלים היו. יתנבא עליהם שירבו ולא ימעטו, ויהיו תמיד הם לבדם זרע יעקב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר[29] תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים הם ישראל הנקראים ישורון שהם חלק ה' שהן נוחלי גן עדן כי אחרית האדם המות, על כן יבקש שימות מות ישרים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ כישראל אשר חלקם בחיים ואינם בני גיהנם[30]:
(יא) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם בלשון מואב[31] מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ:
(יב) וַיַּעַן וַיֹּאמַר בלשון הקודש וכך ידע בלק שזהו עדיין חלק מהנבואה[32] הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְקֹוָק בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר:
נביא
ישעיהו פרק ט
ח. וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ, אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן, בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר שהיו אומרים בגאוותם:
ט. לְבֵנִים נָפָלוּ וכי מה בכך שנפלו לבנים מהבנין ? (שגלו חלק מאחינו, ע"י אשור) וְגָזִית נִבְנֶה הלא נבנה כעת באבני גזית חתוכות- שחזקות מהלבנים !
(שכעת, נתחזק וננצח את אשור ולא יוכל להגלותינו !) שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וכי מה בכך שנכרתו עצי השקמה ? (שגלו חלק מאחינו, ע"י אשור) וַאֲרָזִים נַחֲלִיף הרי כעת נחליף אותם בעצי ארזים המשובחים מהם ! (שכעת, נתחזק וננצח את אשור ולא יוכל להגלותינו !)
י. וַיְשַׂגֵּב יְקֹוָק אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו ה' יחזק את אשור, שהם אוייבי רצין מלך ארם - שכרתו ברית עם ישראל, לבוא עליהם למלחמה. וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ יסכסך את אוייביו של רצין לבוא עליו למלחמה(עד שיפול רצין ביד אשור)
יא. אֲרָם מִקֶּדֶם אף שארם ממזרח כבר הכו בבנ"י, בזמן יהואחז, וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וממערב-פלישתים היכו בהם. וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה והרגו בהם בכל פה. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ של ה' בבנ"י,וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם.
יב. וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ ובנ"י לא שבו בתשובה עד ה' ית', שהיכה אותם, וְאֶת יְקֹוָק צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ עדיין, לא מבקשים לשוב אליו.
יג. וַיַּכְרֵת יְקֹוָק מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב ה' הכרית מבנ"י, גם את הראש (החשובים), וגם את הזנב. כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד גם את הכִּפָּה - ענף עץ חזק,(החזקים והחשובים), וגם את עץ האגמון - עץ חלש.(החלשים והבזויים)
יד. זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ הזקנים ונשוא הפנים, נמשלו ל -"רֹאש", וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב ונביא, המורה את העם שקר, נמשל לזנב שיכרת.
טו. וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים מנהיגי העם הזה התעו אותו מדרך ה', וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים וההולכים אחר הנהגתם - נשחתה דרכם ונתקלקלה.
טז. עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח יְקֹוָק ה' לא ישמח במעשיהם של בחורי בנ"י, וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם מלהענישם. כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע כולם מרשיעים, ועושים רע. וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה דבר מגונה ומאוס. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ של ה' בבנ"י, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם.
יז. כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה אש הרשעות תבער בהם ותתפשט כאש. שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל ואש הפורענות, תאכל בהם את הקוצים, (את הרשעים), וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר ותתפשט האש, לכל ענפי היער המסובכים,(בכל ישראל) וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן עד שיהיו נבוכים בחוזק העשן הרב.(לא יֵדעו, כיצד להנצל מהרעה הגדולה)
יח. בְּעֶבְרַת יְקֹוָק צְבָאוֹת בגלל כעס ה' נֶעְתַּם אָרֶץ ירדה הפורענות הזו לארץ, וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ כי העם נהגו ברשעות, כאש שאוכלת ומתפשטת (שגזלו איש את אחיו) אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ מלהָרֵעַ לו !
יט. וַיִּגְזֹר גזלו, עַל יָמִין וְרָעֵב מחבירו שמיְמִינוֹ, ועדיין נשאר רעב, ולא יספיק לו, וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ ומחבירו שבשמאלו, ועדיין לא שבע, אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ יגזלו אפילו מקרוב משפחתו.
כ. מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם גזלו, וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה גזלו, יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה אפרים ומנשה, ילכו לכבוש, ולקחת שלל מיהודה. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ של ה' בבנ"י, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם.
כתובים
דברי הימים ב פרק יב
(ח) כִּי יִהְיוּ לוֹ לשישק ולשאר העכו"ם לַעֲבָדִים וְיֵדְעוּ עֲבוֹדָתִי וַעֲבוֹדַת מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת והם ידעו מה טוב האם לעבוד את הקב"ה או את המלכים האחרים כי אם הם היו עובדים את הקב"ה אז לא היו מושלים בהם הממלכות האחרות: ס (ט) וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה: (י) ואחרי שרחבעם ראה שכעס ה' סר ממנו אחרי שהכניע את לבבו אליו וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתֵּיהֶם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת כדי שיזכר שבגלל חטאיו נלקחו מנו מעשה אבותיו וְהִפְקִיד עַל יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ ובעצם לא היה להם שימוש כי אם להזכיר לו: (יא) וַיְהִי מִדֵּי בוֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק שאז לא היה זקוק לשמירה והגנה בָּאוּ הָרָצִים וּנְשָׂאוּם כדי שיכנע את לבבו כשהוא הולך לבית ה' ואז וֶהֱשִׁבוּם לאחר שחזר אל בית המלךאֶל תָּא הָרָצִים: (יב) וּבְהִכָּנְעוֹ שָׁב מִמֶּנּוּ חרון אַף יְקֹוָק וְלֹא לְהַשְׁחִית לְכָלָה לכלותם וְגַם בִּיהוּדָה הָיָה דְּבָרִים טוֹבִים באנשי יהודה גם נמצאו דברים טובים וישרים וזכות המעשים האלו הגנו עליהם: ס (יג) וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִַם וַיִּמְלֹךְ כִּי בֶן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ ומכיוון שהיה מבוגר היה בו כח להתחזק וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל ערי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית: (יד) וַיַּעַשׂ הָרָע מכיוון שהייתה אמו עכו"ם הייתה מלמדתו לעשות הרע כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק הוא לא חקר להשכיל ולדרוש את ה' כדי לדעת אותו כי הוא סמך על מה שאמו למדה אותו: ס (טו) וְדִבְרֵי רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה שכל נביא ונביא היה כותב ספר על נבואותיו לְהִתְיַחֵשׂ הייחוסוּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים המלחמות שהיו ביניהם עד שמת: (טז) וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
דברי הימים ב פרק יג
(א) בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם שירבעם ורחבעם התחילו למלוך באותו זמן ורחבעם מת בשנת 17 למלכותו ושנה אחר כך וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה עַל יְהוּדָה היינו השנה ה-18 של ירבעם: (ב) שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ מִיכָיָהוּ בַת אוּרִיאֵל היא מעכה בת אבשלום שהיו לה שתי שמות מִן גִּבְעָה וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּה וּבֵין יָרָבְעָם: (ג) וַיֶּאְסֹר אֲבִיָּה אֶת הַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר ס וְיָרָבְעָם עָרַךְ עִמּוֹ מִלְחָמָה בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר גִּבּוֹר חָיִל: ס (ד) וַיָּקָם אֲבִיָּה מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם במקום גבוה מן ההר אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל: (ה) הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת הרי כולכם יודעים כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח כברית חזקה שאינה מתקלקלת כמו שמלח אינו מתקלקל: ס
משנת ההלכה
להלן דוגמאות בסיסיות של סוגי המוקצה השונים
א. מוקצה מחמת חסרון כיס - כלים המיועדים לסחורה והוא מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש אף על פי שאינם כלים היקרים ביותר ואין צריך לומר כלים היקרים ביותר אף על פי שאינן לסחורה אלא שמלאכתם לאיסור ומקפיד עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך מקומו דהיינו שצריך להשתמש איזה תשמיש במקום שכלי זה מונח שם או לצורך גופו דהיינו שנמלך להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה (והוא שנמלך כן משחשכה אבל אם נמלך כן מבעוד יום מותר לטלטלו שמחשבה מועלת למוקצה כמו שיתבאר) וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס:
ב. וכן סכין של שחיטה ושל מילה ואיזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנין בו הקולמוסים כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר המותר בשבת אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם ואפילו אם הסכין הזה תחוב בנדן עם סכינים אחרים אין אומרים שמן הסתם אין מקפיד עליו כלל הואיל ותחבו בנדן עם שאר סכינים.
ג. וכן קורנס שדכין בו בשמים במקומות שמקפידים עליו שלא להשתמש בו תשמיש אחר שלא יתלכלך הרי זה מוקצה מחמת חסרון כיס אבל במקומות שאין מקפידים עליו מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור כמו שיתבאר וכן נייר חלק העומד לכתיבה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס שמקפיד עליו שלא להשתמש עליו שום תשמיש שלא יתלכלך ועוד שכיון שמקפיד עליו שלא להשתמש בו אין עליו תורת כלי כלל כמו שיתבאר:
[1] רש"י
[2] אבע"ז
[3] ת"א הכתב והקבלה
[4] אור החיים
[5] ת"י
[6] רש"י
[7] ת"י
[8] ת"י משך חכמה
[9] ספורנו
[11] חזקוני
[12] אבע"ז חזקוני
[13] ספורנו
[14] חזקוני
[15] רש"י
[16] רש"י
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] העמק דבר
[20] ספורנו
[21] ת"א
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רמב"ן
[24] חזקוני
[25] רמב"ן
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רשב"ם
[28] משך חכמה
[29] רמב"ן
[30] רמב"ן
[31] העמק דבר
[32] העמק דבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה